צרניצקי צבילינגר נ' אפרתי ואח'

פסק דין

בפניי תביעה שתחילתה בשטר חוב שהוגש לביצוע ללשכת ההוצל"פ ב-30.3.2009. סכום החוב ההתחלתי בתיק ההוצל"פ גבוה, וזאת אינו שנוי במחלוקת, ביחס לסכום החוב שהתגבש בין הצדדים, זאת מאחר ושטר החוב ניתן במסגרת עסקת שכירות, בין הנתבעים 1, ו-2, והערבים 3 ו-4, מיום 21.9.2008 והוגש לביצוע במרץ 2009, לאחר שהנתבעים 1 ו-2 עזבו את המושכר ובטרם נמצא שוכר חלופי ב-24.5.2009. סכום החוב בתיק ההוצל"פ עודכן בהתאם גם לכך אין מחלוקת.

זאת ועוד, לאחר שנפתח תיק ההוצל"פ, שילמו הנתבעים את תשלומי המסים לרשות המקומית עד למועד כניסתו של שוכר חלופי ב-24.5.2009. נוכחתי כי לאחר ביצוע הקטנות קרן בגין הסכומים דלעיל, הסתכם סכום החוב בתיק ההוצל"פ ב-23.2.2011 לסכום של 43,360 ₪ כולל אגרת הוצל"פ ושכ"ט עו"ד – שכ"ט א בתיק ההוצל"פ. סכום החוב נושא מן הסתם ריבית והפרשי הצמדה, בשים לב לעובדה שעסקינן בחוב המתנהל בלשכת ההוצל"פ בת"א.

גדר המחלוקת בין הצדדים מקורו בעובדה שהנתבעים 1 ו-2 לאחר שחתמו על הסכם השכירות, ביום 21.9.2008 מצאו לנכון לעזוב את המושכר בתאריך כלשהו הידוע רק להם. מכתב בדבר "אי-מגורים" – נספח ב' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת שנושא תאריך 30.12.2008 הגיע לידיה ב-8.1.2009. ברם; אין מחלוקת וכך אישרה גם הנתבעת מס' 1, כי למרות הודעת אי-מגורים הותירה ברשותם את מפתחות הנכס אשר הוחזרו רק ב8 למרץ 2009 – השבה סופית – נספח 6 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת.

אין מחלוקת כי הנכס הושכר לשוכר חלופי על פי הסכם שכירות מ-19.5.2009 כשתחילת תקופת השכירות ב-24.5.2009 – נספח 7 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת.

גדר המחלוקת בין הצדדים הוא כי לטענת הנתבעים עזבו את המושכר בתיאום ובהסכמה עם התובעת, על פיה רשאים היו לעזוב את המושכר, לאתר שוכר חלופי, כפי שטענו שעשו בפועל, אלא שלטענתם, התובעת מתוך אי אכפתיות והתעלמות מחובתה להקטין את הנזק, לא הסכימה לקבל אף אחד מהשוכרים החלופיים שהציעו, כל זאת עד אשר הודיעה במרץ 2009 כי הם חדלים מלנסות לאתר שוכר חלופי והתובעת נאלצה בעצמה לפרסם הנכס באתר הומלס, לפגוש שוכרים פוטנציאלים ובסופו של עניין להשכיר המושכר לשוכר חלופי.

לטענת התובעת עשתה כל שהיה באפשרותה להקטין את הנזק, הוטרדה קשות על ידי שוכרים פוטנציאלים שהגיעו ביוזמת הנתבעים בעקבות פרסומים שהם בצעו, אלא ששוכרים פוטנציאלים אלה וטל' רבים שקיבלה מהם – אף אחד לא התאים לדרישותיה, אף אחד לא הסכים לחתום על הסכם בתנאים זהים לתנאי הנתבעים, והיא, מכוח זכותה, על פי הסכם השכירות מלכתחילה שלא לאפשר שוכרים חלופיים, אלא שיכנסו במדויק בנעלי הנתבעים, סירבה לקבלם.

דיון והכרעה:

ההליך מתנהל בסדר דין מהיר ומשכך, ובהסתמך על הוראות פרק ט"ז 1 לתקנות סד"א. אסתפק בהנמקה תמציתית.

האזנתי ועיינתי בגרסת התובעת בתצהירה ובחקירה נגדית מטעמה וכן בנספחי התצהיר – התכתבויות בין הנתבעת , באת כוחה, והנתבעים, ובעיקר הנתבע מס' 4 – הבן אסף אבנר.

עיינתי גם בתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים , ובחקירה נגדית של הנתבעת 1, בסיכומי הנתבע מס' 4 בשם הנתבעים.

מסקנתי כי הנתבעים לא השכילו להצביע על המנעות התובעת מהקטנת הנזק כמתחייב ממנה מחוק החוזים תרופות חלק כללי ומחובת תום הלב הרובצת לפתחה. זולת טענות סתמיות בדבר שוכרים פוטנציאלים ראויים, מתאימים, טובים לפחות כמו הנתבעים, שהסכימו לשכור את הנכס בתנאים זהים לתנאי הסכם השכירות של הנתבעים – לא הוצגו בפניי ראיות חותכות מהן ניתן ללמוד חד משמעית כי התובעת בזדון ותוך הימנעות מעמידה בחובת תום הלב שרובצת לפיתחה, לרבות על פי סעיף 39 לחוק החוזים חלק כללי, סירבה להתקשר עם שוכרים חלופיים ראויים.

לשון אחרת, לא נוכחתי כי היו בכלל הצעות של שוכרים חלופיים בתנאים זהים אשר הסכימו לקבל על עצמם אחת לאחת את התחייבויות הנתבעים בהסכם השכירות שלהם.

אשר על כן, דוחה הטענה בדבר ההימנעות מחובת הקטנת נזק.

טענה סמויה העולה מתצהיר עדות ראשית של הנתבעים ומפורטת למעשה בנספח י"ד לתצהיר העדות הראשית, תחת הכותרת – "עילות ביטול", היא כי התובעת הפרה את הסכם השכירות אל מול הנתבעים. הפרה המזכה את הנתבעים לבטל את החוזה. מעיון בהסכם השכירות עולה חתימה של כל אחד מהנתבעים שאין ספק שאנשים משכילים הם, ליד כל סעיף וסעיף להסכם השכירות שהוא הסכם סטנדרטי מבחינת טופס אשר התווספה אליו תוספת בכתב יד, שרשמה המשכירה בכתב ידה.

על פי הסכם השכירות, בדקו הנתבעים את הדירה מצאו אותה ראויה ומתאימה לצורכיהם במצבה במועד ההתקשרות. זאת ועוד; שלא כמקובל בהסכמים רבים התחייבו השוכרים לתקן כל נזק או קלקול שיגרמו למושכר בתוקפת השכירות. – סעיף 5 ה' להסכם השכירות.

כאשר אני בוחנת את עילות הביטול, כך כהגדרת הנתבעים בנספח י"ד לתצהיריהם, לא מצאתי ולו עילת ביטול אחת ראויה. לא בהתייחס לרעש מזגן, מתחת לחדר שינה של מרפאת שיניים בקומה שמתחת, לא בהתייחס להצפה במרפסת שירות, לא בהתייחס לקושי לתלות כביסה דרך חלון מרפסת ושירות, או תליית כביסה מהמטבח וכו'. טענות אלה המפורטות בנספח י"ד בתצהיר עדות ראשית של הנתבעים מן הראוי היה שתועלינה בטרם החתימה על הסכם השכירות ואזי או שהיו מגיעים הצדדים להסכמה, או שלא היו משתכללות הטענות להסכם שכירות.

טענה נוספת עליה למדתי מפי הנתבעים היא כי בנם של הנתבעים שאין ספק שלא חתם על הסכם השכירות כשוכר, הציע לשכור הוא את הנכס כעבור 4 חודשים בהם עמד הנכס ריק. התובעת בתשובתה סירבה לקבל את הבן כשוכר, אלא אם יעמוד בתנאיה לעניין ערבים. אינני מוצאת כי יש מקום להלין על התובעת לעניין זה.

טענה נוספת – העולה ממכתבו של אסף אפרתי עולה מנספח 5א לתצהיר עדות ראשית של התובעת – מכתב מ-6.5.2009. הצעה לתשלום 60,000 ₪ תמורת מלוא תקופת השכירות, אלא שטענתו היא שהתובעת סירבה להצעה נדיבה זו, ודרשה ממנו לחתום על מסמך שאין לו כל תביעה כנגדה. גם לעניין זה אינני סבורה שיש מקום להלין על התובעת, שהרי הנתבעים, הם, עשו דין לעצמם והחליטו לעזוב מושכר על דעת עצמם בלבד ששוויו מספר מיליוני שקלים ואין ספק שהוא נכס מניב המפרנס את התובעת והכול ללא הסכמה בכתב, ותוך התעלמות מהעובדה שהנכס לא הושכר בד בבד עם עזיבתה את הנכס בהסכמה מלאה של התובעת.

אשר לסכום התביעה: