צוברי נ' עובד ואח'

פסק דין

ראשית יש להבהיר כי בא כוח התובעים ביקש בתחילת הדיון לתקן את כתב התביעה ע"י הוספת תובע נוסף , הוא אלון צברי לאחר שבאת כוח הנתבעים טענה כי התובע 1 מי שהיה תובע יחיד בתיק, אינו הבעלים הרשום של הקטנוע . במהלך הדיון התברר כי על פי שאילתה שנשלחה למשרד הרישוי , הקטנוע אכן רשום על שם התובע אורן צברי התובע 1.

המדובר בתביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגמרו לקטנוע של התובע 1 באירוע של תאונת דרכים , בה היה מעורב אופנוע נוסף נהוג בידי הנתבע מספר 1 מבוטח אצל הנתבעת 2.

על פי הנטען בכתב התביעה התאונה אירעה ביום 11/11/08 בצומת אלוף שדה ברמת גן,עת החל התובע 1 לחצות את הצומת בחסות האור הירוק שזה עתה נדלק לפניו, נכנס לצומת, באור אדום הנתבע , לא כיבד את זכותו של התובע לחצות את הצומת ושני כלי הרכב התנגשו .

הנתבע בעדותו בפני מתאר מצב כי הוא התקרב לצומת,האור היה ירוק בכיוון נסיעתו, וכאשר היה סמוך מאד לקו העצירה , החל האור ברמזור להבהב ירוק, הוא חשש שאם יבלום בלימת חירום, הוא יפגע מאחור על כן החליטי להיכנס לצומת, .

הנתבע אינו מכחיש כי בצומת היה גודש תנועה, אך חששו מפני הרכבים שמאחוריו, גבר על החשש שמא לא יצליח לפנות את הצומת בחסות האור הירוק, וכי כאשר היה כבר בתוך הצומת, נכנס התובע לצומת והוא אשר פגע בנתבע ולא הנתבע בו.

לטובת גרסת התובע העידה נהגת אשר היתה במקרה מאחוריו אך בנתיב שמימינו, שגם היא בקשה לחצות את הצומת. עדת התביעה גב מלי רומנו, מעידה כי עמדה בצומת למצוות האור האדום כאשר התובע נמצא לפניה אך בצד שמאל, באור אדום. בהידלק האור הירוק, החל התובע לחצות את הצומת, שאז הגיח משמאלו הנתבע ושני כלי הרכב התנגשו .

עדת התביעה מסרה כי היא ראתה את הקטנוע של הנתבע כשהוא בתוך הצומת ולכן בלמה ולא נכנסה לצומת ולא נפגעה .

התובע רכב על הקטנוע בנתיב השני מימין מתוך ארבעה נתיבים, בכיוון הנגדי בכביש בו נסע יש עוד שלושה נתיבים. המרחק בין הנקודה בה נכנס הנתבע לצומת כשהוא חוצה את קו העצירה עד למקום ההתנגשות, הינו רוחבם של שני הנתיבים שהיו משמאל לתובע, אי תנועה ברוחב לא ידוע, ורוחבם של שולשה נתיבים בכיוון הנגדי, וגם המרחק אשר בין קו העצירה של הנתבע ועד לשפת הכביש. לא פחות מ 20 מטר. המרחק אותו עבר התובע מקו העצירה שלו עד להתנגשות אינו עולה על שלושה מטר .

מצד אחד, הנתבע נכנס לצומת , שלא באור יורק, לגרסתו ירוק מהבהב, כאשר עליו לחצות צומת באורך של 20 מטרים , צומת לא פנוי , ולמעשה לא היה בטוח כי יוכל לפנות את הצומת בבטחה . ובכך הוא התרשל ללא כל ספק.

מאידך לאור המרחק ששני הרכבים עברו מרגע היכנסם לצומת , ברור כי הנתבע נכנס לצומת לפני התובע . ברגע שהתובע חצה את קו העצירה, הנתבע כבר היה בתוך הצומת, ואילו התובע היה ערני דיו, היה יכול לראות את הנתבע נכנס לצומת ואז הוא היה מונע את ההתנגשות.

עובדה ,כי עדת התביעה שהיתה מאחורי התובע , כן ראתה את הקטנוע של הנתבע, ונמנעה מלהיכנס לצומת , ולא התנגשה בו .

בנסיבת אלו אני סבור שיש רשלנות תורמת מצד התובע לאירוע התאונה .

אני מחלק את האחריות כך שהנתבע יישא בשני שליש האחריות ואילו התובע שליש.

על פי גובה הנזק שאינו במחלוקת בין הצדדים ( למעט ראש הנזק של עוגמת נפש )אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע מספר 1 את הסכום של 2900 ₪ בתוספת הצמדה מיום אירוע התאונה , אגרת משפט ששולמה בתוספת הצמדה מיום הגשת התביעה , שכר בטלת עדת תביעה בסך 200 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 750 ₪ ומע"מ כדין .

ניתן היום, כ"ו תמוז תש"ע, 08 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: