צביאל נ' ברץ ואח'

פסק דין

כללי

בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף. התובעת, ילידת 1929, טוענת כי ביום 29.4.98 נפלה במדרגות הכניסה של מרפאה המצויה בקומה א' מעל קומה מסחרית ברחוב ז'בוטינסקי 48, פינת רחוב בית חורון 1 ברמת -גן (להלן גם: "המרפאה"), עת הגיעה לביקור אצל הנתבעת 3, רופאת עיניים, במסגרת הביטוח הרפואי שיש לה אצל הנתבעת 4. הנכס בו מצויה המרפאה הוא בבעלות הנתבעת 5, אשר הנתבעים 6-7 הם מנהליה ובעלי מניותיה. הנתבעת 8, אשר הנתבע 1, רופא אורטופד, הוא מנהלה, שכרה את הנכס מהנתבעת 5 החל משנת 1987 לצורך ניהול מרפאה. הנתבעת 9 היא מבטחת הנתבעת 8 בביטוח אחריות. הנתבעת 10 היא מבטחת הנתבעת 3 בביטוח אחריות. הנתבעים 1 ו- 8 הפעילו בנכס מרפאת רופאים, אשר אל חלק מהם הופנו חולים על ידי קופות החולים, לרבות על ידי הנתבעת 4. הנתבע 1 ניהל את המרפאה. הנתבע 2, רופא אורטופד, הנתבעת 3, ורופאים נוספים שאינם צד להליך זה, שכרו מהנתבעים 1 ו - 8 חדרים במרפאה לצורך קבלת חולים, כאשר לכל הרופאים חדר המתנה משותף ושירותי מזכירות משותפים. במסגרת ההליך שוגרו הודעות לצדדים שלישיים ורביעיים. הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. בתיק נשמעו ראיות. יצוין כי נתבעים 5-7 לא הגישו סיכומים בתיק, למרות ארכה שניתנה להם.

החבות

הראיות

בהתאם לתצהיר התובעת היא הופנתה על ידי הנתבעת 4 לקבלת טיפול רפואי אצל הנתבעת 3. היא הגיעה לבניין, עלתה במעלית, יצאה ממנה, פנתה לכוון דלת המרפאה, פתחה את דלת הכניסה למרפאה ומיד עם כניסתה נפלה במדרגות המשמשות לצורך כניסה למרפאה. מפלס המרפאה הוא נמוך יותר ממפלס הכניסה של חדר המדרגות ולכן קיימות במקום שלוש מדרגות בהן יש לרדת לצורך כניסה למרפאה לאחר פתיחת דלת המרפאה, כפי שנראה בתמונות שצורפו. דלת הכניסה למרפאה נפתחת לצד שמאל ולא לכוון הקיר. התובעת טוענת כי לא היה במקום כל שילוט אזהרה, לא היה מעקה או גידור להיאחז בו, לא הייתה תאורה מתאימה ולא היו כל אמצעי בטיחות אחרים. בחקירתה ציינה כי כאשר יצאה מהמעלית "היה חושך, לא ראיתי איפה להדליק, אז לפי החוש הלכתי ופתחתי את הדלת, והיה לי כזה אור, ומחושך לאור רק שמתי צעד אחד כבר הייתי על הקרסול התיישבתי" ( עמ' 11 שורות 14-17). היא ציינה כי לא היה שלט ניאון המזהיר מהמדרגות: "לא היה שם. אם היה נאון הייתי רואה בחושך. אחר כך שמו כל מיני שלטים, אחרי שאני נפלתי, שמו על הדלת שלטים, הלכתי לראות שוב, אחרי זה הייתי שם באנו לצלם את המקום אחרי שנפלתי" (עמ' 12 שורות 1-4). היא ציינה שסופי הפקידה במרפאה ראתה את התאונה (עמ' 13 שורות 1-10). הביקור בו נפלה היה ביקורה השני במרפאה וגם בביקור הראשון לא ראתה שלטי אזהרה (עמ' 22 שורות 18-24). היא חזרה וציינה: "ביום שבאתי לא ראיתי שום שלט. שמות של רופאים כן ראיתי...היו רק שמות של רופאים, שום דבר אחר לא ראיתי" (עמ' 26 שורות 1-3). היא לא הדליקה אור כאשר יצאה מהמעלית כי "לא מצאתי את הכפתור. חיפשתי ולא מצאתי. אז הלכתי לפי הברזל שמוביל לשם" (שם, עמ' 19-20). "אתה יוצא מהמעלית חושך, חיפשתי איפה החשמל, לא מצאתי, יש מעקה המוביל לרופא, החזקתי את ידית הדלת ופתאום היה לי אור של החדר, פתחתי את הדלת וצעד אחד נפלתי והתיישבתי על הקרסול, לא החלקתי אלא קפצתי על כל המדרגות..." (עמ' 27 שורות 19-23).

התובעת הגישה מטעמה חוות דעת של מומחה, מהנדס אזרחי, יוסף גולדקלנג, מיום 16.10.08 (לאחר שעורך חוות דעת קודמת מטעמה, המהנדס רביד, נפטר). במסגרת חוות דעתו ציין כי הכניסה למרפאה היא דרך דלת שרוחבה 80 ס"מ הנפתחת כלפי פנים המרפאה ולכוון שמאל (לא לכוון קיר המרפאה). כ- 40 ס"מ ממפתח הדלת, בתוך המרפאה, נמצאות שלוש מדרגות היורדות למפלס המרפאה. מעיון בתיק הבניין בעיריית רמת גן עולה, בהתאם לחוות הדעת, כי המפלס בו מצויה המרפאה תוכנן כקומת גלריה של החנויות בקומה המסחרית של חזית המבנה. מפלס הגלריה נמוך ממפלס קומת המגורים בקומה הראשונה בכ- 50 ס"מ. בשלב מסויים נפתח פתח כניסה לעבר גרם המדרגות של המבנה ונבנו מדרגות ירידה ממפלס קומת המגורים למפלס הגלריה, בניגוד להיתר הבניה. הגלריה, בשטח כללי של כ- 100 מ"ר, הושכרה על ידי בעלי הנכס למטרת מרפאה ו/ או מעבדה, כך מציין המהנדס גולדקלנג, בניגוד להיתר הבניה, בניגוד לתב"ע ותוך התנגדות דיירי הבניין. עוד מציין המומחה כי הכניסה למרפאה אינה תואמת את הדרישות למבני ציבור כולל סידורים מיוחדים לנכים, חולים ומוגבלים לצורך ביקור במרפאה, והיא בניגוד למפורט בתוספת השניה, חלק ח', סעיף 8, לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970 (להלן: "תקנות התכנון והבניה"). הכשלים שנמצאו, אותם מפרט המומחה, הם כדלקמן: הגישה מהרחוב או ממגרש החנייה אל המבנה היא באמצעות מדרגות בלבד ולא באמצעות מישור אופקי או רמפה; דלת הכניסה למרפאה אמורה להיפתח כלפי חוץ ולא לתוך המרפאה; הדלת נפתחת ישר אל מדרגות ולא למשטח אופקי אשר עומקו ורוחבו אמור להיות 1.25 מ' לפחות; לא הותקנו מעקות משני צידי המדרגות; תאורה לקויה בחדר המדרגות לכוון המרפאה. המומחה מציין כי לא היה כל קושי להתקין מהלך מדרגות העונה על תקנות התכנון והבניה הכולל דלת יציאה נפתחת כלפי חדר המדרגות, משטח - פודסט בחדר המדרגות ובתוך המרפאה, מעקה או מאחז יד בצד המדרגות ותאורה נאותה, הכל בכפוף להוצאת היתר בניה, לרבות היתר לשימוש חורג.

הנתבע 6 ציין בתצהירו כי הנתבעת 5 היא בעלת האולם מאז אמצע שנות ה- 70. האולם היה נמוך יותר ממפלס הכניסה מאז ומתמיד ותמיד היה צורך לרדת במדרגות לצורך כניסה לאולם. המדרגות נשוא הדיון קיימות במקום עשרות שנים וגם במועד בו החלה הנתבעת 8 לשכור הנכס, שנת 1987. מעולם לא הייתה תלונה על המדרגות. בחקירתו ציין כי המרפאה נסגרה בשנת 2001. הוא לא ידע שמלבד ד"ר ברץ יעבדו במקום גם רופאים נוספים. (עמ' 63 שורות 1-11). המבנה הוקם בשנת 1948 ושימש כבית חרושת לקרח. הנתבעת 5 רכשה את הנכס בשנות ה- 50. לאחר מכן, בשנות ה- 70, נבנה הבניין כבית דירות המשלב עסקים ומגורים עבור הנתבעת 5, במסגרת עסקת קומבינציה, על ידי חברה קבלנית, לאחר שנהרס בית החרושת לקרח. באולם - הגלריה לא בוצע שינוי והוא נותר כמות שהוא משנות ה- 50 (עמ' 68-69). הוא אינו יודע מתי נבנו המדרגות. כאשר הושכר האולם לנתבעת 8 המדרגות כבר היו במקום. נתבעת 8 עשתה שיפוץ באולם (עמ' 63, שורות 15 ואילך).

הנתבע 1 ציין בתצהירו כי השיפוץ שנעשה במרפאה על ידי הנתבעת 8 נעשה בתכנון, ייעוץ ואישור של אדריכל מוסמך ומומחה בתחום הבניה. בחקירתו ציין כי בצע את השיפוץ עם תחילת תקופת השכירות, בשנת 1987. לפני שהוא שכר האולם הוא שימש כבית ספר ללימוד מחשבים (עמ' 46). במסגרת השיפוץ הפך האולם לארבעה חדרי רופאים וחדר המתנה. המדרגות לא נבנו במסגרת השיפוץ אלא היו קיימות במקום, כמו גם דלת הכניסה (עמ' 43). לאחר 1987 לא בוצעו עוד שיפוצים במקום (עמ' 44). הוא הוסיף וציין בעדותו כי ברר בעיריית רמת גן "במחלקת ההנדסה ובדקו ואמרו שאין כל בעיה. בעיריה יש אישור על כך, אין בידי. הלכתי למחלקת עסקים לקבל אישור למרכז רפואי, אמרו שזה בסדר" (עמ' 44, עמ' 49). הוא ציין כי "בדלת היו שלושה שלטים, אחד מואר, השלט היה במקום מהיום הראשון שהמרפאה פעלה...שמתי שלט שיש מדרגות כדי שידעו לנכון שיש מדרגות...אנשים צריכים לדעת, יש כאלה שחולמים. היו שם שלושה שלטים" (שם). "על הדלת היו שלושה שלטים – שניים זוהרים ועוד אחד מואר בפלורוסנט בגלל שחדר המדרגות חשוך והשלט דולק כל הזמן" (עמ' 50 שורות 1-3). הוא ציין כי מבחינה טכנית לא ניתן היה להתקין מעקה בצד המדרגות – הקיר מימין לא מותיר מקום למעקה (עמ' 46 שורות 19-20). הוא עצמו לא היה קשור בהסכם עם הנתבעת 4 לגבי המרפאה הנדונה אלא רק עם קופת חולים הכללית. הנתבעת 3 היא זו שהייתה קשורה בהסכם עם הנתבעת 4. הוא אינו יודע אם הנתבעת 4 בדקה את המקום לפני שהפנתה אל הנתבעת 3 חולים. בהתאם לניסיונו, הנתבעת 4, כמו גם קופות חולים אחרות, נוהגת לבדוק המרפאות אליהן היא מפנה חולים (עמ' 45, 48). הוא אישר כי הייתה תאונת נפילה נוספת במדרגות בשנת 1989- 1990 לערך.

הנתבע 2 ציין בתצהירו כי שכר מהנתבע 1 את זכות השימוש באחד מחדרי המרפאה לשימוש בשעות מסוימות יומיים בשבוע. לא נחתם ביניהם הסכם פורמלי. הוא לא היה מורשה לבצע במרפאה כל שינויים או להציב בה שלטים, פרט לשלט הנושא את שמו. התובעת לא הייתה מעולם מטופלת שלו. בחקירתו ציין כי הביא לתשומת לבו של הנתבע 1 את נושא הכניסה למרפאה: "הבאתי לתשומת לבו את המדרגות וזו לא הדרך הכי רגילה להיכנס למרפאה. הוא אמר שזה נבדק ויש שלטי אזהרה וזה תקין גם מבחינת חברת הביטוח וגם מבחינת השיפוצים ההנדסיים שנעשו במקום...אני לא מגדיר את זה כמסוכן. הערתי וקבלתי תשובה, אפילו כמה פעמים והבנתי מד"ר ברץ שזה נבדק כמה פעמים, כי העניין הזה עלה מדי פעם, נאמר שהכל מכוסה...דברתי עם ד"ר מרוז על העניין פעם והיא אמרה שזה מסודר". (עמ' 52 שורות 14-22). "אמרתי שיש מדרגות ושאלתי אם אפשר לעשות משהו בנוסף, לשנות או להוסיף משהו, ונאמר לי שזה נבדק, לא פעם אחת, וגם חברת הביטוח אישרה ואין בעיה" (עמ' 53 שורות 17-18). הוא אישר שהיו במקום שלטי אזהרה: "היה כתוב באותיות זוהרות. אני לא זוכר אם היה כתוב על הפלורוסנט אך אני זוכר שכל הזמן היה שם פלורוסנט דולק מעל הדלת. היה משהו כזה, כמו שאת מראה לי בתמונה" (שם, שורות 23-25).

הנתבעת 3 ציינה בתצהירה כי בכניסה למרפאה, על דלת הפלדלת, הודבקה מדבקה גדולה עם כיתוב זוהר ובה מצויין "זהירות מדרגות". כמו כן, מעל לדלת הותקן שלט מואר ועליו כיתוב שחור: "זהירות מדרגות". בחקירתה ציינה כי לאחר ששמעה על תאונת נפילה במדרגות, זו שארעה לפני נפילת התובעת, "דברתי עם ד"ר צייגר וד"ר ברץ אם זה בסדר, אם אפשר משהו לעשות והוא אמר שהכל בדוק והכל בתקן" (עמ' 55 שורות 20-23). היא ציינה כי "כל הזמן היו שלטים על הדלת בגלל המדרגות. כבר כשאני באתי היו שלטים, כל השנים היו שם שלושה שלטים. לא זכור לי שהוספנו שלטים נוספים" (שם, שורות 25-27). "מעל הדלת היה שלט מואר, הפלורוסנט תמיד דלק שם. מה שהרגיע אותי זה שאחרי היציאה מהמעלית היה מספיק זמן להגיע לדלת ולראות את השלט הזוהר" (עמ' 57 שורות 13-14). לגבי בדיקת המקום על ידי הנתבעת 4 ציינה: "אני זוכרת שבשלב מסוים התקשרו אלי ממכבי ואמרו שמישהו מההנהלה רוצה לראות אם המקום עונה לדרישות של הקופה מבחינת נקיון ומיכשור. ואכן, מישהו היה, איני זוכרת פרטים, והכל היה בסדר. אני זוכרת שהיו פעם אחת. אני לא נמצאת במרפאה כל יום...אני לא יכולה לשנות כתובת בלי לשאול את מכבי אם זה מתאים לה" (עמ' 56 שורות 3-8). " נציגי מכבי באו למרפאה ובדקו את המקום, הם באו לראות אם זה נקי, אם פועל בסדר, אם יש לי מכשור. אני לא זוכרת אם הם בדקו את כל המרפאה או רק את החדר שלי". היא ציינה עוד: "לא בקשתי שיוסיפו אמצעי בטיחות. שאלתי את ברץ אם זה בסדר ככה המדרגות והוא אמר שזה בסדר, ובמשך כל כך הרבה שנים לא היו מקרים. ד"ר צייגר קיבל אנשים שבאו עם עגלות ותינוקות ולא קרה מקרה" (שם, שורות 14-16). היא זכרה את התובעת כמי שבאה אליה לביקור מספר פעמים לפני נפילתה (עמ' 58 שורות 17-19).

מטעם הנתבעת 4 העידה הגב' ריקי רשף, עובדת הנתבעת 4 והאחראית על ביטוחי צד שלישי של הנתבעת 4. היא ציינה בתצהירה כי הנתבעים 1-3 הם רופאים עצמאיים ואין אחריות שילוחית בינם ובין הנתבעת 4. בחקירתה ציינה כי אין לה ידיעה אישית לגבי מערכת היחסים בין הרופאים העצמאיים ובין הנתבעת 4 והיא מסתמכת על מסמכים. היא אינה יודעת אם הגיע נציג של הנתבעת 4 לבדוק את המרפאה. היא אישרה כי הנתבע 1 לא היה קשור בהסכם עם הנתבעת 4 לגבי המרפאה נשוא הדיון.

מטעם הנתבעים 1,4,8,9 הוגשה חוות דעת של המהנדס דוד אופיר מיום 21.12.05. במסגרת חוות דעתו ציין כי מדובר במהלך מדרגות המתחיל כמרחק של כ- 40 ס"מ מסף הדלת. רום כל אחת מהמדרגות 16.5 ס"מ ושלחן 26 ס"מ. הוא ציין כי אין כל ליקוי במדרגות ביחס להוראות תקנות התכנון והבניה ואין כל ליקוי בצורת סידור המשטח לפני הכניסה והדלת בכניסה למרפאה.

הצדדים הסכימו כי חוות דעת המהנדסים מטעמם תוגשנה ללא חקירת עורכיהן.

הוגשו תמונות על ידי הצדדים. בתמונות שצולמו בשנת 2000 נראים מספר שלטי אזהרה על הדלת, חלקם זוהרים, בצד שמות רופאי המרפאה. בתמונות אחרות, אשר צולמו על ידי המומחה מטעם התובעת, כפי הנראה בשנת 2008, (כדוגמת ת/5), נראה שלט נאון מעל הדלת עליו כתוב: "זהירות מדרגות" וכן שלט אחד נוסף על גבי הדלת, ללא שמות הרופאים.

טענות הצדדים

התובעת בסיכומיה טוענת כי יש לתת אמון בגרסתה לגבי נסיבות התאונה. עוד טוענת התובעת כי במועד הארוע לא היו במקום שלטי אזהרה כלשהם, לרבות שלט נאון מעל הדלת. נטען כי, בהסתמך על חוות דעת המהנדס גולדקלנג, המרפאה לא עונה על הדרישות לקבלת היתר לבניין ציבורי על פי תקנות התכנון והבניה. נטען כי הנתבעים הפרו את הוראות התקנות ומדובר בהפרת חובה חקוקה. נטען כי גם לולא האמור בתקנות התכנון והבניה, המקום מהווה מפגע בטיחותי חמור והוכח כי נפילת התובעת לא היה מקרה הנפילה הראשון, כך שהנתבעים היו מודעים לסכנה. נטען כי הנתבעים 1,2,3,5-7,8 חבים בחובת זהירות מושגית כלפי התובעת כבעלי המבנה, המחזיקים והמפעילים של המרפאה. נטען כי הנתבעת 4 אחראית לכך שהרופאים הנותנים שירות רפואי מטעמה יעשו זאת במרפאה ראויה, סבירה ובטוחה. נטען כי אין לייחס לתובעת כל רשלנות תורמת. זה היה ביקורה השני במרפאה בלבד ולא היה עליה לזכור כי בצמוד לדלת הכניסה קיימות מדרגות ללא משטח ביניים.

הנתבעים 1,8,9 טוענים בסיכומיהם כי מעדויות הנתבעים כולם עולה כי היה שלט נאון מעל דלת הכניסה וכן שני שלטים זוהרים, הכל מיום הקמת המרפאה, לרבות ביום הארוע. נטען כי יש לדחות גרסת התובעת כי שרר חושך מוחלט בחדר המדרגות. נטען כי לאחר הכניסה למרפאה היה על התובעת לצעוד עוד צעד אחד לפני המדרגות ואם נפלה – הרי שזאת בשל חוסר תשומת לבה. נטען כי היה על התובעת להזמין לעדות את פקידת הקבלה, סופי, שהייתה עדה לארוע ואי הבאת העדה פועלת כנגד גרסת התובעת. הנתבעים מפנים לחוות דעת המהנדס אופיר, על פיה לא נפל כל פגם במדרגות הכניסה למרפאה. נטען כי יש לקבל עדות הנתבע 1 כי קיבל כל האישורים הנדרשים מהעירייה, לרבות לגבי המדרגות. האישור לא הוצג כיון שעברו כ – 15 שנים מאז ששכר המרפאה ועד הגשת התביעה בתיק. נטען כי יש לדחות חוות דעתו של המהנדס קולדקלנג. קביעות המהנדס לגבי מסמכי תיק הבניין אינן נתמכות באסמכתאות מתיק הבניין ולא הוצגו מסמכים המאמתים קביעותיו אלו. נטען כי מבנה המרפאה הושכר לנתבע 1 כאשר המדרגות בנויות במקום. נטען כי הנתבעים, כשוכרי המבנה, נקטו כל אמצעי הבטיחות הסבירים על מנת למנוע סיכונים מבאי המרפאה. עוד טוענים הנתבעים 1,8,9, כי אם המדרגות אכן הוו מכשול, הרי שבעלי המבנה הם האחראים לכך, בהיותם האחראים לבניית אותן מדרגות שהושכרו לנתבעים 1,8. בהסכם השכירות נאסר על השוכרים לבצע שינוי בנכס ללא הסכמת הבעלים. נטען כי הנתבעת 3 אחראית גם כן לנזקי התובעת שהרי היא זו שהזמינה אותה למרפאה והייתה מודעת לגילה של התובעת, מגבלותיה והבעיות מהן היא סובלת בתחום העיניים. נטען כי גם הנתבע 2, כרופא אורטופד המקבל, בין היתר, נשים עם תינוקות ועגלות, יכול וצריך היה להתריע על הסיכון הטמון במדרגות. נטען כי יש לייחס לתובעת אשם תורם: היא הלכה בחיפזון ולא הקדישה תשומת לב מספקת לדרכה, במיוחד לאור בעיות הראיה שלה ולאור כך שהייתה במרפאה בעבר.

הנתבע 2 טוען בסיכומיו כי אינו חב חובת זהירות מושגית וגם קונקרטית לתובעת אלא הנתבעים האחרים.

הנתבעת 3 טוענת בסיכומיה כי היא שוכרת משנה בלבד, אין לה יד ורגל בשיפוץ המבנה או בתחזוקתו ולא היה מקום להגיש תביעה כנגדה מלכתחילה. לא ניתן לחייב שוכר משנה בגין פגמים במבנה השייכים לבעל המבנה או לשוכר. הנתבעים 2-3 שאלו את הנתבע 1 לגבי תקינות המדרגות ונענו כי המקום נבדק על ידי מהנדס בטיחות וקיבל את כל האישורים הנדרשים. לא היה עליהם לעשות מעבר לכך. הנתבעת 3 טוענת כי התובעת הסתירה חלק מהתמונות שהיו ברשותה ולא הציגה את כל התמונות בבית המשפט יש בכך להטיל צל כבד על אמינותה. בכל התמונות שהוצגו קיים שילוט אזהרה.