פ"ל
בית משפט השלום פתח תקווה
|
972-01-14
05/10/2014
|
בפני ס. נשיאה:
יהושע צימרמן
|
| - נגד - |
המאשימה:
מדינת ישראל
|
הנאשם:
גיל ששון כהן
|
|
הנאשם הודה והורשע בפני כב' השופט אלי אנושי בעבירה של נהיגה בזמן פסילה וכן כאשר תוקף רשיון נהיגתו פקע בשנת 2003 - כעשר שנים קודם לנהיגה. לאחר העברת התיק למותב זה, ביקשה ב"כ הנאשם, בהסכמת המאשימה, במהלך דיון מיום 17.9.14, כי מותב זה יגזור את דינו של הנאשם על סמך טיעוני הצדדים לעונש כפי שנטענו בהרחבה בדיון מיום 12.6.14.
טיעוני התביעה
במסגרת הטיעונים לעונש מסרה המאשימה כי הנאשם נוהג משנת 2001 לחובתו 30 הרשעות קודמות ובהן עבירות חוזרות של נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף וכן עבר פלילי מכביד הכולל, בין היתר, קשירת קשר לביצוע פשע, פציעה, הובלת נשק שלא כדין, קבלת חלקי רכב גנובים והצתה שבגינן אף ריצה הנאשם עונשי מאסר ממושכים.
בנוסף טענה התביעה כי "אנו למדים כי מדובר ברצידיביסט מהבחינה שהוא שם ונוהג כשרישיון הנהיגה לא בתוקף... אשר על כן לאור כל האמור אין מקום לסליחה ואין מקום לרחמים. הנאשם שעומד בפני ביהמ"ש ומזלזל בהחלטות שיפוטיות ומהווה סכנה ממשית למשתמשי הדרך", בנסיבות אלו, עתרה המאשימה לעונש מאסר בפועל ממושך ומרתיע שלא יפחת משנה, מאסר על תנאי מרתיע, פסילה בפועל ארוכה בת שנים, פסילה על תנאי מרתיעה וקנס.
טיעוני ההגנה
ב"כ הנאשם הצביעה על התנהלותה של המאשימה בתיק באי התייצבותה לדיון, בכך שלא מסרה להגנה חומר חקירה ובאי הבררת נושא הפקדת הרישיון בתיקים נוספים בהם הורשע הנאשם. באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, ציינה הסנגורית, כי הנאשם הינו אב ל-6 ילדים קטינים ולאור מעצר הבית המלא בו שהה, נפלה פרנסת הבית כולה על כתפי רעייתו, דבר אשר הביא את המשפחה כולה למצב אישי וכלכלי קשים ועד למצב של פת לחם. כן צויין כי הנאשם עבר תהליך שיקום והוגשו דוחות רווחה אשר מתארים את הנאשם "כאב ובעל מסור אדם שבאמת עבר תהליך שיקום, ופניו לחיים נורמטיביים".
באשר לנסיבות עבירת הנהיגה ללא רישיון נהיגה, ציינה ב"כ הנאשם, כי בשל חובות בהוצאה לפועל לא חודש רישיונו וכי הוא מודה, לוקח האחריות ומביע צער על נהיגתו.
דיון והכרעה
נקודת הפתיחה לדיון בעונשו של הנאשם הינה כי עבירת הנהיגה בפסילה, הינה מהחמורות והקשות שבדיני התעבורה אשר לצידה, ראוי שיבוא עונש מהסוג החמור והקשה ביותר – מאסר. יפים לעניין זה, הדברים שנכתבו ברע"פ 3878/05 בן גוזי נגד מדינת ישראל (מיום 26.5.05):
"העבירה אותה עבר המבקש היא חמורה ויש לבטא את חומרתה בענישה מרתיעה. נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת חובה סיכונים רבים לביטחונם של נוסעים ברכב ולהולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בימ"ש..."
אם כך הדבר בכל הנוגע לנהיגה בזמן פסילה , על אחת כמה וכמה כאשר לעבירה זו מתווספות שלוש עשרה עבירות קודמות של נהיגה ללא רשיון נהיגה,כפי שעיון בגליון ההרשעות של הנאשם מלמדנו. מכל האמור עולה כי הנאשם חוזר ומזלזל פעם אחר פעם באיסור הנהיגה החל עליו תהא הסיבה לאיסור אשר תהא. לכל זאת יש להוסיף את יתר הרשעותיו התעבורתיות אשר אינן עומדות לזכותו ואת עברו הפלילי המכביד, כאשר אך כשנה לפני ביצוע העבירות שבפני השתחרר ממאסר ממושך.
מכאן עולה המסקנה שאין מנוס מלגזור את דינו של הנאשם למאסר מאחורי סורג ובריח, מאסר שיבטא את חומרת מעשיו וירתיעו מלחזור ולסכן את שלום הציבור.