פ"ה 47665-01-14 אורן נ' מדינת ישראל ואח'

1.לפני בקשה נוספת של התובעים לגילוי מסמכים ספציפי.

2.נזכיר בקצרה את הרקע לבקשה זו:

• התובעים הגישו בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים. בקשה זו התקבלה בחלקה, לגבי חלקה האחר נקבע כי הינה גורפת ועל המבקשים לפרט אלו מסמכים הם מבקשים (החלטה מיום 15.9.14).

• ביום 23.9.14 הגישו התובעים בקשה נוספת לגילוי מסמכים ספציפיים. גם בקשה זו נדחתה בשל היותה גורפת וזהה לבקשה הקודמת (החלטה מיום 23.10.14), אך ניתנה למבקשים הזדמנות נוספת להגיש בקשה מפורטת ומנומקת כדבעי בתוך 15 יום. מכאן בקשה זו שלפני.

   

  3. עתה מבקשים התובעים לגלות את סיכומי הדיונים של "צוות שכר" המתכנס מעת לעת בראשות אגף תכנון ובקרה במשרד לביטחון הפנים ושותפים לו נציגים בכירים של המשטרה ושרות בתי הסוהר, ואשר עסקו בשאלת ההבחנה או האפליה בין שוטרי מנהלה בשומרון לשוטרי המנהלה בחברון. כמו כן התבקש סיכום של הדיון המסכם לפני החתימה על הסיכום הבין-משרדי שהחריג את שוטרי המנהלה במרחב שומרון.

   

  4.המדינה מתנגדת לבקשה זו וטוענת כי בדומה לקודמותיה, הבקשה רחבה וגורפת, ומדובר בדיג לכל דבר ועניין. עוד נטען כי המסמכים המבוקשים מהווים תרשומת פנימית ועל כן אין מקום לגלותם. המדינה הזכירה כי בסעיף 6 להחלטה מיום 15.9.14 נדחו בקשות דומות לגילוי תרשומות פנימיות שלא הובילו להחלטה מחייבת.

   

  5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה מצאתי כי יש לדחותה. מהבקשה עצמה עולה כי לתובעים אין כל מידע בדבר קיומם של הדיונים שאליהם הם מפנים בבקשתם (ראו סעיף 13 לדוגמה). בסעיף 8 לבקשה מציינים המבקשים כי הם "רוצים להאמין כי אם פיקוד המשטרה והמשיבים הנוספים עסק ההפליה האסורה.... הרי שכל אלה זמינים בידי המשיבים" (סעיף 8 לבקשה). משמע, שמדובר בסברה שאין ולו ראשית ראיה התומכת במסקנה כי דיונים כאלה התקיימו בפועל. בהחלטות הקודמות בעניין גילוי המסמכים, התבקשו התובעים לדייק אלו מסמכים הם מבקשים. ואולם גם בבקשה זו הם חוזרים ומעלים סברות והשעות בלבד.

  אלה אינם מספיקים בכדי לחייב את המדינה לגלות מסמכים שקיומם מוטל בספק.

   

  6.גם אם הייתה מובאת ראשית ראיה כי דיונים כאלה אכן התקיימו יש להניח כי נועדו לגבש את ההחלטה הסופית אך הם אינם מהווים את ההחלטה הסופית. משכך, מקובלת עלי טענת המדינה כי מדובר בתרשומת פנימית שאין לגלותה. כך נקבע גם בהחלטה מיום 15.9.14:

  "....המסמכים המבוקשים הינם מסמכים פנימיים ועל כן הם חסויים. מדובר בתרשומת פנימית ובהתייעצויות שלא בהכרח הבשילו לכדי החלטה מחייבת. לפיכך, פרט להיותם בגדר מסמכים חסויים, לא ברור כיצד יתרמו מסמכים אלה לבירור המחלוקת בין הצדדים בענייננו.

  כידוע, תרשומת פנימית חסינה מפני גילוי כדי לאפשר קיומם של דיונים פנימיים והחלפת דעות בלא חשש כי אלה ייחשפו. אלה מהווים לא אחת חלק מתהליך קבלת ההחלטות, וחסיונם נועד לאפשר דיונים כנים תוך הפעלת שיקול דעת רחב (ראו סעיף 9(ב)(4)לחוק חופש המידע, התשנ"ח- 1998, המאפשר זאת). כך נפסק בבר"ע (ארצי) 53690/12/12 ועד הרופאים בבית חולים איכילוב ואח' נגד ההסתדרות הרפואית בישראל ואח' (ניתן ביום 25.3.13)...".