אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פתחיה חמדאן ואח' נ' שאול גואטה בע"מ (צד ג' 1) ואח'

פתחיה חמדאן ואח' נ' שאול גואטה בע"מ (צד ג' 1) ואח'

תאריך פרסום : 16/05/2017 | גרסת הדפסה
פ"ה
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
20944-10-12
07/05/2017
בפני סגנית הנשיאה:
ד"ר אריאלה גילצר-כץ

- נגד -
התובעים:
1. פתחיה חמדאן
2. חמדאן חמדאן
3. חמדאן ח'אלד
4. חמדאן רנין
5. חנין אמון
6. מרים הייב
7. ופיקה אמון

עו"ד קאסם ח'טיב
עו"ד מנהל ח'ורי
הנתבעים:
1. שאול גואטה בע"מ (צד ג' 1)
2. שרלי לוי (צד ג' 2)
3. המוסד לביטוח לאומי (שולחת הודעת צד ג')

עו"ד רויטל דגים
עו"ד אברהם ישראל
עו"ד ברק מלכית
עו"ד יוחאי אלרון
פסק דין

 

גופת עובד נמצאה במפעל "צמת" בקיבוץ צאלים. העובד לא בוטח בקרן פנסיה ולא הופרשו בגינו דמי ביטוח לאומי. האלמנה וילדיה תובעים שני מעסיקים. המעסיקים מכחישים את העסקתו של העובד בזמן התאונה. מי היה מעסיקו של המנוח בעת שנהרג במפעל ומה הנזק הנגרם לשאריו של המנוח עקב אי ביטוח בקרן פנסיה ואי תשלום דמי ביטוח לאומי בעבורו  אלו הן חלק מהסוגיות העומדות להכרעתנו. 

 

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

 

1.המנוח, מר חוסיין חמדאן (להלן: "המנוח"), עבד אצל שאול גוואטה בע"מ מחודש ינואר 2009 (על פי תלושי השכר שצורפו לתיק) (להלן: "הנתבעת"). המנוח קיבל תלושי שכר מהנתבעת עד לחודש 12/2011.

 

2.מפעל צמת היה בקיבוץ צאלים. בשנת 2010 החליטה הנהלת הקיבוץ לסגור את המפעל בחודש 2/2011. הציוד והמכונות נמכרו לחברת "פלמר אינג'נירינג בע"מ" (נספח א' לכתב התביעה לתיק המוצגים של התובעים).

 

3.לצורך פירוק והובלת הציוד הזמינה חברת אינג'נירינג את שירותיה של חברת "צ'רלי הובלות" שבבעלות הנתבע, שרלי לוי (להלן: "הנתבע") להיות הקבלן המבצע במפעל.

 

4.חברת אינג'נירינג החליטה לשלוח חלק מהמכונות והציוד לחו"ל וחלק שלא ניתן להשתמש בו תעביר כפסולת מתכת לנתבע.

 

5.הנתבע מסר את הפסולת לנתבעת (דו"ח חקירה - תאונת עבודה מאת משרד התמ"ת מיום 19/4/12 – נספח י"ד לתיק המוצגים של התובעים. שם עמ' 4).

 

4.ביום 7/2/12 נמצא המנוח מת במפעל "צמת" בקיבוץ צאלים.

 

5.מדו"ח הנתיחה עולה כי למנוח "נגרם נזק חמור למוח בעקבות חבלה קהה בראש עם שברים בגולגולת ועצמות הפנים. לפי הנסיבות נפגע בעבודתו והממצאים מתיישבים עם חבלה קהה בראש ובגוו" (דו"ח מאת פרופ' י' היס מיום 14/2/12 – נספח י"א לתיק המוצגים מטעם התובעים).

 

6.המנוח נפגע בעת פירוק המפעל (דו"ח מד"א מיום 7/2/12) (דברי חברו למד"א).

 

 

עדויות

 

שמענו את עדות גב' פתחיה חמדאן (להלן: "התובעת"), אלמנת המנוח, וכן שמענו את עדויותיהם של:

מר סעיד קאסם אמון, אשר עבד לטענתו אצל הנתבע בפירוק מפעל אליאנס חדרה וגם בפירוק מפעל צמת יחד עם המנוח;

מר ג'מיל קאסם חוסיין, גיסו של המנוח, אשר עובד אצל הנתבעת 1;

מר עודד זבולון, חבר קיבוץ צאלים, רכז המשק של הקיבוץ בתקופה הרלוונטית;

מר אליהו פופר, חבר קיבוץ צאלים, מנהל התשתיות של הקיבוץ בתקופה הרלוונטית;

מר גד שפירא, אקטואר נותן חוות דעת מטעם התובעים.

 

 

מטעם הנתבעת העידו:

מר אסף גואטה, מנהל בנתבעת 1;

מר ניסים ניר גואטה, מנהל בנתבעת 1;

מר אדגרדו קומיסרנקו, אקטואר, נותן חוות הדעת מטעם הנתבעת 1.

 

מטעם הנתבע, העיד הנתבע בעצמו.

 

 

מי היה המעסיק של המנוח?

 

  1. בשנים ובחודשים שלפני התאונה עבד התובע באופן קבוע אצל הנתבעת.

     

  2. הנתבעת הייתה מעסיקתו הקבועה של המנוח. בכל התקופה הונפקו תלושי השכר של המנוח ע"י הנתבעת בעת שהמנוח עבד אצלה באתרי עבודה במקומות שלנתבעת הייתה זיקתה ישירה להם.

     

  3. אין מחלוקת כי למעלה משנתיים הועסק התובע בנתבעת 1. הנתבעת הנפיקה למנוח כאמור תלושי שכר ושילמה את משכורותיו.

     

  4. המנוח התחיל לעבוד אצל הנתבע בקיבוץ "צאלים" בחודש 8/2011 או בסמוך לכך. במועד התאונה לנתבעת לא הייתה זיקה ישירה לאתר העבודה בקיבוץ צאלים בו אירעה התאונה.

     

  5. הנתבע היה הקבלן המבצע שהיה אחראי על פירוק המפעל. המנוח עסק בפירוק המפעל כפי שעלה ממסמכים שצורפו לתיק. חלקי המתכת שלא נמכרו לחו"ל נמכרו לנתבעת ועל כך עוד בהמשך.

     

  6. ביום 12.2.2012 הודה הנתבע במשטרה שהוא היה מעסיקו של המנוח בתקופה הרלוונטית (נספח 10 לתיק המוצגים של הנתבעת, עמ' 68 שורות 20 – 27):

     

    "ש- האם אתה עצמאי?

    ת- כן

    ש- מי העובדים שלך?

    ת- אני וחוסין עובדים יחד

    ש- כמה זמן אתה עובד במפעל צמת בפירוק?

    ת- אני וחוסיין יחד עובדים מזה כארבעה חודשים לערך במפעל צמת בקיבוץ צאלים וחוסיין חמדן עובד איתי באופן רציף מזה כארבעה חודשים, את חוסין חמדן לקחתי מחברת "שאול גואטה" שהיא חברת מתכות שנמצאת בראשון לציון, ובמשך שלושת החודשים הראשונים שילמתי שכר בעבור עבודתו של חוסין חמדן לחברת שאול גואטה, ולפי כחודש העברתי לחוסין חמדן את הכסף ישירות אליו רק בכדי לקצר את התהליך

    חוסין חמדן לא עזב את החברה בה עבד שאול גואטה."

     

  7. יצויין כי על פי סעיף 10א לפקודת הראיות אמרת עד מחוץ לבית המשפט קבילה בהליך פלילי בתנאים שנקבעו בדין (האמרה הוכחה בבית משפט, נותן האמרה נחקר בבית משפט, העד מכחיש או אינו זוכר את האמרה) ובוודאי שבהליך האזרחי משקלה רב יותר.

     

  8. עדות זו של הנתבע במשטרה מתיישבת עם עדותו של ג'מיל: "באתר העבודה בצאלים, שם עבד עם שרלי לוי, ידוע לי כי בחודש שלפני הפטירה, המנוח קיבל את שכרו משרלי לוי ישירות. מידע זה נמסר לי על ידי המנוח עצמו" (ס' 8 לתצהיר ג'מיל קאסם).

     

  9. עוד עלה מהעדויות של סעיד קאסם אמון וג'מיל קאסם כי מידי בוקר היה הנתבע אוסף אותם (גם את המנוח) מהקרוואנים ברכבו של הנתבע (רכב בצבע בורדו) (ס' 4 לתצהיר סעיד וס' 10 לתצהיר ג'מיל) (עמ' 30 לפ' שורה 12 לעדות ניר גואטה) והנתבע אף סיפק להם מגורים בעין הבשור (עמ' 21 לפ' שורות 14 -15 לעדות סעיד).

     

  10. הנתבע פיקח על העובדים שעסקו בפירוק במפעל:

    "ש. מי החליט מתי מסיימים?

    ת. כמובן שרלי."

    (עמ' 23 לפ' שורות 13 – 14 לעדות סעיד).

     

  11. הנתבע הודה כי לא תמיד הנפיק תלושים לעובדיו, אם העסיקם לתקופה קצרה:

     

    "ש.האנשים האלה שאתה לקחת אותם אתך לעבודה, עשית אתם הסכם בכתב או בע"פ?

    ת. הבנאדם היה בחופש מבית ספר, איזה הסכם יש לי לעשות אתו, הוא בא לשלושה ארבעה ימים."

    (עמ' 50 לפ' שורות 25-23 לעדות הנתבע)

     

    "ת.... אני לא מוציא תלוש או דבר כזה כי סה"כ מדובר בכמה ימי עבודה."

    (עמ' 51 לפ' שורות 12-11 לעדות הנתבע)

     

    "ש. איך סיכמת שכר – יומית, שבועית או חודשית או גלובלי?

    ת.זה עבדנו יומית.

    ש.כמה שילמת להם על כל יום עבודה?

    ת. עכשיו אני לא זוכר להגיד לך.

    ש.כמה שילמת – 300, 400 ₪ ליום?

    ת.לא זוכר."

    (עמ' 51 לפ' שורות 6-1 לעדות הנתבע)

     

  12. אף לשיטתו של הנתבע, המנוח ביצע עבורו עבודות:

    "ת. אני צירפתי את התעודות האלה מדבר אחד: שכל פעם שהלכתי לעבוד במפעל אחר המנוח הזה עבד אתי, הייתי עובד חודש – חודש וחצי אחרי שהייתי מסיים את העבודה הוא היה חוזר לגואטה. עבדתי באליאנס, אחרי חודש הוא חזר לגואטה. עבדנו בסולתם, ואחרי חודש הוא חזר לעבוד אצל גואטה. עבדנו בצאלים חודשיים ואחרי זה הוא חזר לעבוד אצל גואטה."

    (עמ' 49 לפ' שורה 23 לעדות הנתבע)

     

     

    סיכום ביניים:

     

  13. עיקר עיסוקו של הנתבע הוא פירוק מפעלים, וכך עשה בעת מותו של המנוח. המנוח ביצע את העבודה בעסקו של הנתבע. המנוח השתלב בעבודת הנתבע. הנתבע קיבל את המנוח לעבודה אצלו, שילם לו שכר, פיקח על עבודתו, נתן לו כלים וציוד, סיפק לו מגורים והסיע אותו. לפיכך הננו קובעים כי הנתבע העסיק את המנוח בעבודות פירוק.

     

    האם הייתה הנתבעת 1 מעסיקתו של המנוח בעת התאונה?

     

  14. חברי הקיבוץ צאלים העידו על הקשר בין המנוח לנתבע והנתבעת כלל לא אוזכרה על ידם בעדותם (עמ' 18 לפ' שורות 15 - 6 לעדות זבולון ועמ' 19 לפ' שורה 26 לעדות פופר) וגם, מר סעיד קאסם אמון העיד כי עבד רק עם הנתבע בצאלים (עמ' 20 לפ' שורות 29 – 30 לעדות סעיד). עם זאת, אין בכך כדי להעיד כי לא התקיימו יחסי עבודה עם הנתבעת כיוון שלעיתים האופן בו רואים אנשים חיצוניים את מערכת יחסי עבודה אין בה כדי להעיד כי זו התמונה המלאה באשר למערכת היחסים שבין הצדדים.

     

  15. מהעדויות התחוור כי ככלל התקיים שיתוף פעולה בין הנתבעת לנתבע:

     

    "ת. בעיקרון זה אינטרס משותף, לקדם.., שרלי עבד בכמה עבודות, היו לנו פינויים לפני זה והיה לו הכרות עם המנוח והיה ביניהם איזו חיבה, אינטרס משותף שהוא יקדם את העבודה ואני יפנה את הברזל, יקנה את הפסולת מתכת."

    (עמ' 32 לפ' שורה 4 לעדות ניר גואטה).

     

  16. אין מחלוקת בין הנתבעים כי הנתבעת רכשה מהנתבע ברזל (נספח א' לתצהיר הנתבע). אם כי, לא הוכח במסמכים כי נעשתה רכישה מאתר צאלים. עם זאת, שאר הראיות מצביעות כי על שיתוף פעולה גם באתר צאלים.

     

  17. משאיות של הנתבעת אספו את הברזל מצאלים והעבירו אותם למפעלים של הנתבעת:

    "ש.מגיעות משאיות לקחת את הברזל. של מי המשאיות?

    ת. של גואטה."

     (עמ' 15 לפ' שורות 27 -28 לעדות ג'מיל)

     

  18. ברי, אם כן כי הנתבעת קנתה את הברזל מהנתבע.

     

  19. הוכח כי גם במפעל צמת התבצע שיתוף פעולה בין הנתבעים:

    "ש.אפשר לסכם במפעל צמת היכן שנהרג המנוח הצמדת במיוחד את המנוח לשרלי לאור ההיכרות ביניהם, כדי לקדם את האינטרסים שלך?

    ת.כן."

    (עמ' 32 שורה 7 – 9 לעדות ניר גואטה)

     

  20. הנתבעת פינתה את מכולות הפסולת:

     

    "ש. שרלי פירק את המפעל ואת הפסולת מכר לגואטה?

    ת. את המפעל מכרו לסין. זה היה מפעל לצמיגי מלגזות. את המכונות הטובות אכסנו בחוץ כדי לשלוח לסין. אנג'נרי היה אחראי לזה. את הפסולת והברזל שלא לקחו הסינים שלחנו לגואטה.

    ש. מי שלח לגואטה?

    ת. הוא לקח במכולות של גואטה. גואטה שלח משאית עם מכולות."

    (עמ' 22 לפ' שורות 1 – 5 לעדות סעיד).

     

  21. העד מטעם הנתבעת העיד אף הוא על שיתוף פעולה בכל הנוגע לעובדים:

    "ש.והמתכונת הזאת לא רק בקיבוץ הזה אלא גם במקומות אחרים, הייתם שולחים תמיד עובדים מטעמכם כדי לדאוג לפירוק.

    ת. כן."

    (עמ' 28 שורות 28-27 לעדות ניר גואטה)

     

  22. התובעת העידה אף היא על שיתוף פעולה בין הנתבעים (עמ' 1 שורה 13 לעדות אלמנת המנוח במשטרה) :

     

    "ש- גם כאשר בעלך עבד אצל שרלי מחודש אוגוסט וקיבל בחודשיים האחרונים משרלי כסף במזומן מי היה המעסיק שלו?

    ת- שאול גואטה מראשון לציון טלפון שלו 050-5391176. אני רוצה לציין כי במהלך שנות עבודתו של בעלי חוסיין ז"ל אצל שאול גואטה מראשון לציון, היו הרבה פעמים ששרלי לקח את בעלי לעבוד יחד איתו, ולא רק מחודש אוגוסט בצאלים אלא עוד מלפני כן מתחילת שנת 2011 נראה לי מחודש אפריל, ובעלי ז"ל היה עובד בפירוק מפעלים והתכת מתכות והיה מומחה בדברים הללו. ולפעמים שלא היה עבודה אצל שרלי בעלי היה הולך לשאול גואטה ועובד אצלו. לשרלי היתה עבודה מקוטעת ברגע שהוא קיבל פרויקט הוא היה לוקח את בעלי חוסיין ז"ל לעבוד אצלו באפריל 2011 בעלי עבד איתו בחדרה, וכשהיה מסתיים הפרויקט היה חוזר לשאול גואטה וכמעט כל יום שישי כבעלי חוסיין היה חוזר משרלי מהעבודה בעלי חוסיין היה הולך לעבוד אצל שאול גואטה בשביל להשלים את השבוע, כי אצל שרלי היה עובד עד ימי חמישי לרוב. בעלי חוסיין חמדאן ז"ל עבד כל הזמן אצל שאול גואטה והוא המעסיק הראשי שלו, ובגלל ששרלי עבד מול שאול גואטה והיה מוכר להם מתכות הם התקזזו ביניהם על השכר של חוסיין ז"ל. ..."

    (עמ' 1 שורה 13 עד עמ' 2 שורה 23 להודעת האלמנה במשטרה – נספח ח.6 לתיק המוצגים).

     

     

     

  23. הנתבעים שיתפו פעולה גם בתשלום משכורות ונראה כי תשלום השכר ע"י הנתבע במקום הנתבעת איננו משפיע על מהות יחסי העבודה בין המנוח לנתבעת, והיא היוותה מעין הלוואה לזמן קצר ומטעמי נוחות ללא קשר לדיני עבודה:

    "ת.היות ואנו היינו עובדים רחוק, גואטה היה מדבר איתי וביקש שאשלם למנוח סכום כסף ואני אחזיר לך, כי להגיע למשרד לא היה אף אחד, ואני הייתי נותן למנוח.

    ...

    ת.הכל היה רשום. כשהייתי גומר את העבודה שלי באמצע שבוע, או סוף שבוע, הייתי בא אליו והיינו עושים חשבון אצלו."

     (עמ' 45 לפ' שורות 3, 20 לעדות הנתבע).

     

  24. וכך גם העיד עובד נוסף:

     

    "ש. שאתה עבדת עם המנוח בצאלים במפעל שבו נהרג, מי שילם לו את המשכורת?

    ת. אנחנו כל הזמן מדברים. לפעמים היה שרלי נותן לו ולפעמים הלך לגואטה לקח."

    (עמ' 24 לפ' שורות 3 – 4 לעדות סעיד).

     

  25. הנתבעת סיפקה ציוד לעבודת הפירוק באתר צאלים:

     

    "ש. למה גואטה נתן לכם כלים לעבודה?

    ת. כי הוא את הגרוטאות שצ'רלי עבד שם לקח אליו."

    (עמ' 21 לפ' שורות 24 – 25 לעדות סעיד).

     

    הציוד סופק למנוח על ידי גואטה (עמ' 31 לפ' שורות 8-4 לעדות ניר גואטה).

     

  26. אף חוקרי תאונת העבודה צילמו ציוד במקום בו נהרג המנוח שהיה שייך לנתבעת (ראו תע"צ שצורפה כנספח י"ד לתיק המוצגים של התובעים).

     

  27. נציג הנתבעת השתתף בישיבות השבועיות במקום:

     

    "ש. כל הזמן שאתה עבדת שם האם גם שאול גואטה לקחו את החומר שעבדו במקום?

    ת. אני לא אמרתי ששאול גואטה היה שם כל הזמן. בישיבות השבועיות הוא היה שם."

    (עמ' 22 לפ' שורות 25 – 27 לעדות סעיד).

     

    "ש. מי מטעם גואטה נכח בישיבות?

    ת. אני חושב ניר או אחיו. פעם ניר פעם אחיו. אני לא השתתפתי בישיבות האלה. אני יודע על הישיבות כי הם באו וישבו ואני הייתי איתם בחדר אוכל והם ישבו בשולחן שלהם ואני בשולחן שלי."

    (עמ' 23 לפ' שורות 1 – 4 לעדות סעיד).

     

  28. לא נעלם מעינינו כי לא צורפה אסמכתא לרכישת הברזל באתר צאלים ע"י הנתבעת אשר פורק ע"י הנתבע אולם כל הראיות מעידות כי הנתבע פירק את המפעל והנתבעת פינתה את הברזל באמצעות משאיותיה ועובדיה.

     

  29. עוד התחוור מהראיות כי הלכה למעשה הייתה הנתבעת משאילה עובדים לנתבע לתקופות קצרות מבלי שהייתה מנתקת את יחסי העבודה ולאחר מכן היו חוזרים העובדים לעבוד אצלה וחוזר חלילה . ג'מיל העיד כי המנוח עבד בעבר אצל הנתבע ושב וחזר לעבוד בנתבעת:

     

    "ש. יש פה טענה שהמנוח עבד עם צ'רלי לוי בצאלים מחודש 8/11. בחודש אוגוסט הוא עבד עם צ'רלי וחוזר לגואטה.

    ת. כן.

    ש. בחודש ספטמבר הוא היה עובד אצל צ'רלי וחוזר לגואטה?

    ת. לא זכור לי.

    ש. אתה זוכר מתי המנוח הפסיק לחזור לגואטה ועבד רק עם צ'רלי לוי?

    ת. לא זוכר. אבל היה עובד אצל צ'רלי וחוזר לגואטה.

    ש. אתה יודע להגיד באיזו תקופה?

    ת. לא זוכר."

    (עמ' 13 לפ' שורות 18 – 26 לעדות ג'מיל).

     

  30. ג'מיל העיד כי למרות שהעובדים מושאלים לנתבע, הנתבעת משלמת לעובדים את משכורותיהם:

     

    "ש. מי משלם לך את המשכורת שאתה הולך למפעלים?

    ת. שאול גואטה.

    ש. מי קובע לאיזה מפעל תלך?

    ת. שאול גואטה."

    (עמ' 15 לפ' שורות 17 – 20 לעדות ג'מיל).

  31. מתכונת ההעסקה של המנוח אצל הנתבעים, אשר תוארה על ידי ג'מיל, הייתה זהה לעבודת העד:

    "ש.אתה עבדת אצל שרלי לוי במפעל?

    ת. כן.

    ש.כמה זמן עבדת אצל שרלי לוי?

    ת.אולי יום יומיים.

    ש.מי שילם לך את המשכורת?

    ת. שאול גואטה."

    (עמ' 16 לפר 'שורות 1 – 4 לעדות ג'מיל).

     

  32. נציין כי העובדה כי איש מנתבעת לא נחקר במשטרה בגין התאונה, איננה מעידה על העדר יחסי עבודה בעת התאונה בין המנוח לנתבעת שכן המבחנים לקביעת יחסי העבודה נבחנים ע"י בית הדין ולא ע"י המשטרה או משרד התמ"ת.

     

    אי ניתוק יחסי עבודה עם הנתבעת

     

  33. הנתבעת לא הוכיחה כי המנוח התפטר מעבודתו אצלה ולא נעשתה פעולה כלשהי מצידה על מנת להפסיק את עבודתו של המנוח:

     

    "ש.איך הוא התפטר?

    ת.הוא הודיע שהוא לא מגיע יותר, זה מה שנאמר לי.

    ש.היה לו ציוד שלכם?

    ת. אני לא יודע .

    ש.מישהו שעוזב עבודה לא מחזיר ציוד?

    ת.זה קורה.

    ש.לעשות התחשבנות אם מגיע לו כסף או לכם, עושים?

    ת. צריך לעשות. במקרה הזה – לא יודע להגיד לך."

    (עמ' 63 לפ' שורות 21-15 לעדות אסף גואטה).

     

  34. התובעת אישרה כי לא נעשתה כל פעולה על מנת לנתק את יחסי העבודה:

     

    "ש.יש טענה שאומרת שלמעשה פיטרו אותו התפטר בסוף השנה שאת לא מסכימה לזה.

    ת.זה לא נכון.

    ש.אם הוא היה עוזב את העבודה, לא הייתם צריכים להחזיר את ההלוואה?

    ת. כן. בטח.

    ש.פיצויי פיטורים או פנסיה, מכתב פיטורין קיבלתם?

    ת.לא. כלום שום דבסר.

    ש.סוף התחשבנות קיבלתם?

    ת. לא קיבלנו שום דבר.

    ש.מישהו ישב עם בעלך לפני שנפטר והסביר לו שמגיע לו ימי חופשה או פיצויים?

    ת.לא. לא קיבלנו. לא דיברנו.

    (עמ' 30 לפ' שורות 14 – 23 לעדות האלמנה)

     

  35. המנוח נטל הלוואה של 10,000 ₪ מהנתבעת והנתבעת לא דרשה מהמנוח השבת ההלוואה. ברי כי לא בנקל הייתה הנתבעת מוותרת על החזרת ההלוואה.

     

  36. לא זו אף זו, בחודש 1/2011 קיבל המנוח שיק על סך 1,000 ₪ (צורף לתצהיר של התובעת). לוּ היו מסתיימים יחסי העבודה בין המנוח לנתבעת, היה נערך גמר חשבון בתלוש זה (פדיון חופשה, שימוע, מכתב התפטרות). לא נעשתה כל פעולה משפטית לניתוק הקשר בין התובע לנתבעת.

     

  37. לא נעלם מעינינו כי מתעוררת השאלה מדוע לא המשיכה הנתבעת להנפיק תלושי שכר למנוח:

     

    ש.למה היית צריכה לפנות לגואטה שיוציא לו תלוש?

    ת.תשאל אותו. הוא נתן להם תלושים כל כמה חודשים בבת אחת.

    ש. מה קרה שבאת לגואטה וביקשת שיוציא לו תלוש?

    ת. ב- 2011 עבד אצלו ולא נתן לו תלוש. היו מוציאים את זה בבת אחת. חצי שנה הוא לא קיבל תלושים.

     (עמ' 25 שורות 29 – 30 ועמ' 26 שורות 1 -3 לעדות האלמנה).

     

  38. הנתבעת אכן דיווחה כדין על העסקתו של המנוח עד ליום 31.12.2011 ולא היה לה אינטרס להפסיק ולדווח על המנוח אולם איננו בוחני כליות ולב ולא תמיד ברור מניע של מאן דהוא.

     

  39. ברם, לא הונחה תשתית עובדתית לטענת הנתבעת כי הנתבע והתובעת (האלמנה) הפצירו בנתבעת לדווח דיווח כוזב לביטוח לאומי מאחר שנתבע לא דיווח על העסקתו של המנוח ובכך ביקשו הצדדים לרמות את השלטונות.

  40. עם זאת, למרות טענתה של הנתבעת כי המנוח עבד אצלה ברצף במשך שנתיים וחודש (2010 – 2011) (סעיף 27 לסיכומי הנתבעת), הרי שאין מחלוקת כי בחודשים 8/2011 ובסמוך לכך עבד המנוח אצל הנתבע. כמו כן אין חולק כי במהלך כל התקופה שלא הוכחשה ע"י הנתבעת, לא הפרישה הנתבעת עבור המנוח כספים לקרן פנסיה בניגוד לדין.

     

  41. העובדה שלא נתבע מהנתבעת שכר עבודה לחודש ינואר ופברואר 2012 אינה מעידה בהכרח כי התובעים לא סברו כי הנתבעת לא הייתה מעסיקתו בחודשים אלו כיוון שהתביעה תוקנה מספר פעמים וטעויות שנעשות ע"י התובעים בהליך משפטי, איננה מעידה בהכרח על מצב עובדתי.

     

  42. בין הנתבעים נערכה התחשבנות שמהותה לא נהירה אולם ברור שהם שיתפו פעולה ביניהם.

     

     

    סיכום ביניים:

     

  43. המנוח עבד אצל הנתבעת והושאל לנתבע.

     

  44. הנתבעים שיתפו פעולה במישור העסקי.

     

  45. שני הנתבעים ניסו להתנער מהעסקתו של המנוח בזמן עבודתו בצאלים.

     

  46. הנתבעת היא חברה העוסקת במִחזור ברזל, קונה ברזל ממקומות שונים ומובילה את הברזל. כאשר הנתבעת רכשה את הברזל מהאתר בקיבוץ צאלים, המנוח היה חותך את הברזל ומכין אותו להעמסה על המשאיות של הנתבעת על מנת לקחתם למגרש פינוי.

     

  47. אין בידנו לקבל את טענתו של הנתבע כי לא הייתה לו סיבה להעסיק את המנוח. הנתבע נזקק לרתך רק מספר חודשים בשנה לצורך פירוקם. אולם איננו צופים פני העתיד וייתכן שהנתבע היה מעסיק את המנוח לתקופה קצרה ביותר והמנוח היה שב לעבוד באופן בלעדי אצל הנתבעת.

     

  48. מסקנתנו היא שהנתבעים העסיקו במשותף את המנוח.

     

     

    המשכורת הקובעת

     

  49. נטל ההוכחה מוטל על התובעים שהתלושים אינם משקפים את השכר ששולם בפועל.

     

  50. התובעים העלו מספר גרסאות באשר לגובה שכרו של המנוח. בתביעה הראשונה נטען כי שכרו של המנוח ברוטו עמד על סך 16,187 ₪ (ס' 11 לכתב התביעה הראשון והשני), בתביעה השלישית נטען כי שכרו של המנוח עמד על סך 15,553 ₪, בסיכומי התשובה של התובעים נכתב כי ממוצע ההפקדות עומד על 9,030 ₪ (אם כי, ההפקדה היא בנטו והשכר הוא ברוטו) ואילו בסיכומים טענו התובעים כי שכרו היה 10,000 ₪ נטו.

     

  51. לא נשמעה כל עדות באשר לדרך תשלום השכר ומועדו. לא הוכחה טענת התובעים כי המנוח קיבל סכומים שונים מאלו המופיעים בתלוש כפי שמופיע בטענות התובעים (ס' 9 לתצהיר ג'מיל קאסם):

     

    "אני מבקש להצהיר על מה שידוע לי על תנאי השכר ושיטת התשלום למנוח באתר צאלים בחצי השנה לפני פטירתו ובכלל: הוא קיבל 400 נטו ליום עבודה באתר קיבוץ צאלים עת עבד עם שרלי ובתום כל שבוע קיבל כ 150 משרלי עבור שעות נוספות. לעיתים הוא עבד עד 22:00 בלילה (עם שרלי)...".

     

  52. האלמנה העידה כי המשכורת השתנתה מידי פעם:

     

    "ש. בימים שהוא עבד במגרש המשכורת שלו היתה נמוכה יותר?

     ת. הוא קיבל 350 ₪ במגרש. לפעמים היה מקבל 450 ₪ כשעבד שעות נוספות. ב-6 חודשים ראשונים או שנה נתנו לו 250 ₪. "

    (עמ' 32 לפ' שורות 6 – 7 לעדות האלמנה).

     

    אולם טענה זו לא הוכחה, כפי שנראה בהמשך.

     

  53. הטענה כי המנוח נהג לשלוח עם ג'מיל מעטפות מזומן לאשת המנוח או למשפחתו לא הוכחה. לא הובאה ראיה כגון מעטפה שהועברה ונמסרה לתובעת (האלמנה). לא הוכח כמה פעמים העביר העד מעטפה לאלמנה ואלו סכומים העביר.

     

  54. לא פורטו אלו סכומים העביר הנתבע לידי המנוח וכיצד העבירם:

     

    "ש.מה סיכמת אתם על שכר, ממי הם קיבלו שכר – מפלמ"ר? אני מדבר על האנשים הנוספים שלקחת.

    ת.ממני.

    ש. איך סיכמת שכר – יומית, שבועית או חודשית או גלובלי?

    ת.זה עבדנו יומית.

    ש.כמה שילמת להם על כל יום עבודה?

    ת. עכשיו אני לא זוכר להגיד לך.

    ש.כמה שילמת – 300, 400 ₪ ליום?

    ת.לא זוכר."

    (עמ' 50 לפ' שורות 29-27 עד עמ' 51 שורה 6 לעדות הנתבע)

     

  55. זאת ועוד, טענת התובעים כי לא יתכן שהמנוח קיבל פחות מ- 10,000 ₪, אין לה אחיזה בעולם המשפט וגם לא בעולם העסקי. זאת ועוד, רמת שכר של עובד אחר, אין בה כדי להעיד על שכרו של המנוח. כל עובד ושכרו ובוודאי נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה באשר לרמת ההכנסה של עובד מתכת אין בה כדי לסייע לתביעה.

     

  56. לא זו אף זו, ג'מיל קאסם העיד כי שכרו עומד על 6,500 ₪ נטו (עמ' 12 לפ' שורה 1 לעדות ג'מיל). אם כן, אף ג'מיל קאסם שעובד 10 שנים ברצף משתכר בהיקפים מעט גבוהים מהמנוח שעבד כ-4 שנים לא ברציפות.

     

  57. זאת ועוד, טענת ג'מיל קאסם כי הוא משתכר 10,000 ₪ נטו בחודש (450 ₪ ליום), עומדת בסתירה לתלושי המשכורת שהוצגו על ידו ואף מעדותו של ג'מיל עלה שלא שולמו כספים מעבר לתלוש:

    "ש. אם שאול גואטה משלם לך משכורת, חלק בתלוש וחלק בצד, הוא משלם לפי השכר בדיוק או משלם מעבר?

    ת. לא." (עמ' 12 לפ' שורות 18- 20 לעדות ג'מיל).

     

    לא הוכח כי אכן הנתבעת משלמת לעד מעבר למופיע בתלוש.

     

  58. לא זו אף זו, עיון בדפי החשבון שצורפו מעלה כי הסכומים שהופקדו במזומן לחשבון של המנוח אינם מגיעים לכדי 10,000 ₪ בחודש, כטענת התובעים. דפי החשבון בבנק לשנתיים האחרונות שצורפו לתצהירי התובעים ואף נרשם בצדי הדף בכתב יד מהם התקבולים שמיוחסים לנתבעת, הם אותנטיים וניתן להסתמך עליהם.

     

  59. מסקנתנו היא שהתובעים לא הרימו את נטל הראיה כמה שולם לתובע על ידי מי מהנתבעים.

  60. הנתבע שילם במזומן למנוח אולם בסכומים זהים לאלה ששולמו למנוח ע"י הנתבעת או למצער לא הוכח אחרת.

     

  61. סך כל ההפקדות בגין שכרו של המנוח לחשבון הבנק של המנוח לשנת 2010 עומד על 60,840 ₪ בלבד:

    ינואר: 5,750 ₪, פברואר:  3,440 ₪, מרץ: 8,200 ₪, אפריל: 2,900 ₪, מאי: 5,880 ₪, יוני:  4,500 ₪, יולי:  5,600 ₪, אוגוסט: 6,540 ₪, בספטמבר: 2,510 ₪, אוקטובר:  4,740 ₪, נובמבר:  6,080 ₪ ודצמבר:  4,700 ₪.

     

  62. בחילוק ל-12 חודשי עבודה התוצאה היא: 5,070 ₪ (אף גם אם נוסיף סך של 2,500 ₪ נוספים לספטמבר ייצא 5,278 ₪ לחודש נטו לשנת 2010).

     

  63. סך כל ההפקדות משיקים שהופקדו בחשבון וצוין על ידם "גואטה" על ידי התובעים עומד על סך 71,925 ₪ לשנת 2011 (בצירוף 10,000 ₪ שאין מחלוקת שהם הלוואה):

    בחודש ינואר הפקידה הנתבעת 7,180 ₪, בפברואר הופקדו 2,000 ₪ (10.2) וסך נוסף של 2,555 ש"ח (17.2) קרי, סך הפקדות של 4,555 ₪. במרץ: 6,220 ₪, באפריל: 6,020 ₪, במאי:  7,200 ₪, ביוני:  3,450 ₪, ביולי:  12,450 ₪ באוגוסט:  4,500 ₪ בספטמבר: 10,150 ₪. באוקטובר: 15,900 ₪ שאין מחלוקת כי מתוכם 10,000 ₪ היו הלוואה מהמעסיק לעובד (ראו עדות התובעת בעמ' 30 לפ' שורות 6-2) כלומר שכר של 5,900 ₪. בחודש נובמבר:  3,300 ₪ דצמבר:  1,000 ₪.

     

  64. אם נחלק את הסכום 71,925 ₪ ב-12 חודשי עבודה התוצאה תהיה 5,993 ₪ נטו לחודש (ראו לעניין זה ס' 40-42 לסיכומי הנתבע).

     

  65. מסקנתנו היא כי לא שולם שכר כנטען בגובה של 10,000 ₪ בחודש אלא שולם בממוצע שכר של 5,000 ₪ נטו שכר עבודה חודשי קרי, 250 ₪ ליום עבודה.

     

     

    מה אם כן מקור הכספים הנוספים שהופקדו בחשבונו של המנוח?

     

  66. אכן נעשו הפקדות כספים בחשבון התובע מעבר למשכורת:

     

    "ש. כל פעם שיש הפקדת מזומן בחשבון שלך, סימן שהוא נתן לו עוד כסף. נכון?

    ת. כן.

    ש. יתכן שהיו עוד הכנסות למשפחה?

    ת. שום דבר יש לנו 6 ילדים. מתוכם היו 2 מתחת לגיל 18 בעת שבעלי נפטר.

    ש. 4 הם מעל 18?

    ת. כן. אחד לומד רפואה ו-3 נשואים"

    (עמ' 31 לפ' שורות 15 – 20 לעדות האלמנה).

     

  67. באשר לאי התאמה בין סכומי השיקים לסכומים הרשומים בתלושי השכר של הנתבעת, אנו מקבלים את הסברי הנתבעת כי התשלומים שלא שולמו בצורה אחידה ורציפה יכולים לנבוע מההפרשים של מקדמות, קיזוזים, החזרי הוצאות מזדמנים, הוצאות נסיעה משתנות או כל גורם אחר.

     

    "ת. בד"כ שיקים, העברות בנקאיות. אני מדבר בכללי. אני לא יודע לגבי המנוח. אנחנו חב' משפחתית קטנה אם מישהו צריך כמה מאות שקלים יכול להיות שנתנו לו. אני לא יכול להגיד לך על המנוח ספציפית."

    (עמ' 60 לפ' שורה 22 לעדות אסף גואטה)

     

  68. ברם, הפקדות של מזומנים בסכומים גבוהים לא מוכיח כי מי מהנתבעים נתן למנוח כספים אלו. למנוח היו ילדים בגירים בבית וייתכן שזו הייתה השתכרותם או שלמנוח היו הכנסות נוספות שמהותן לא הוברר.

     

  69. לא רק שהתובעים לא הרימו את הנטל אלא שראיות נוספות תומכות בטענות הנתבעים כי מקור הכספים הנוספים שהופקדו בחשבון לא באו מהנתבעים.

     

  70. ראשית, כי לא ניתן לייחס תשלומי מזומן מזדמנים דווקא למשכורתו של המנוח.

     

  71. שנית, בכל מקרה לא הופקדו בחשבון סכומים בהיקפים של עשרת אלפים שקלים בחודש בממוצע.

     

  72. שלישית, מהחשבון עלה כי לא נפרעו הרבה הוראות קבע וחשבונות ולכן, נראה כי מדי פעם הופקדו סכומי מזומן בכדי למנוע אי פירעון של הוראות קבע. כאמור מקורו של המזומן יכול להיות הלוואות פרטיות מבני משפחה, עבודה של האלמנה, תמיכה של המשפחה או עבודה של הילדים או נערים עת ברור כי לבני הזוג 6 ילדים שרק 2 מהם היו קטינים בעת פטירת המנוח.

     

  73. כתימוכין לכך, ניתן למצוא בחשבונות הבנק לחודש פברואר 2012 לאחר פטירת המנוח היו 2 הפקדות במזומן בהיקף של 4,500 ₪. קרי, נעשו הפקדות נוספות לאחר שהמנוח נפטר לכן ברי כי התובעים קיבלו עזרה כספית ממקור אחר או שהיו הכנסות נוספות, שאינן קשורות למשכורתו של המנוח:

     

    "ש. אני אומר שבחודש פברואר לאחר שבעלך נפטר היו הפקדות נוספות, מהיכן?

    ת. עזרה של אחים שלי ואחים של בעלי. הם עזרו לי. זה עזרה מהמשפחה."

    (עמ' 31 לפ' שורות 24 – 28 לעדות האלמנה).

     

  74. לא הובאה כל ראיה כי מי מהילדים הבוגרים יש חשבונות נפרדים.

     

  75. רביעית, הכספים הנוספים שהופקדו בחשבון של המנוח הופקדו באופן לא אחיד ובתאריכים שונים. לוּ היה מקבל המנוח "כסף שחור" נוסף על משכורתו, הדעת נותנת כי היו נעשות הפקדות של סכומי כסף זהים ובתאריכים דומים.

     

  76. חמישית, ביום 10.2.2011 מופיע בחשבון הבנק חיוב של מס הכנסה בגובה של 2,179 ₪. חיוב כזה איננו מתאים לחשבון של שכיר, שכן מס ההכנסה של שכיר נגבה דרך המעסיק. אי לכך, ברי כי נערכה התחשבנות בעניין שכר נוסף של המנוח או של מישהו נוסף קשור לחשבון הבנק שהוצג בפנינו . משנתון זה נלמד מדפי חשבונות הבנק אשר צורפו, אין עסקינן בהרחבת חזית.

     

  77. נציין כי העובדה שהתלושים אחידים, אין בה כדי להוכיח דבר. שכן לעתים קרובות אנו נתקלים באי התאמה בין מספר ימי העבודה בפועל לבין מספר ימי העבודה המופיעים בתלוש השכר.

     

  78. מסקנתנו היא שהתלושים משקפים את שכרו של המנוח. המנוח השתכר כ- 5,000 ₪ נטו לחודש.

     

  79. יצויין כי תביעת תלויים למל"ל מחושבת על פי 75% מהשכר הקובע והיא ככל הנראה נמוכה יותר מקצבת שאירים שמשתלמת לתובעת. לכן, מסקנתנו כי השכר הוא כפי שמופיע בתלושי השכר הלכה למעשה, אין משמעות לשאלה מיהו המעסיק.

     

     

     

     

    סיכום ביניים:

     

  80. לא הוכח ע"י התובעים כי התובע השתכר למעלה מהסכומים המופיעים בתלושי השכר. נציין כי אף אם היה מוכח כי עובד אחר קיבל שכר שאיננו מדוּוח אין בכך כדי להעיד על המנוח. עסקינן במשפט אזרחי ולא פלילי ו"שיטה" איננה קיימת במשפט האזרחי.

     

  81. המנוח קיבל את שכרו מידי שבוע וכן ניתנו למנוח הלוואות ומקדמות מידי חודש.

     

     

    חוות הדעת

     

  82. המנוח עבד אצל הנתבעת למצער משנת 2009 ולא הופרשו בגינו כספים לפנסיה כמתחייב בדין.

     

  83. התביעה בעניין הפסד הפנסיה לא הוגשה כנגד הנתבע אלא רק כנגד הנתבעת. כך שלא ניתן להיעתר לסעד זה כלפי הנתבע.

     

  84. בכתב התביעה על כל תיקוניו, לא נטען שעל הצדדים חל צו ההרחבה בענף המתכת ובוודאי שלא הוכחה טענה זו. משכך זוהי הרחבה חזית אסורה.

     

     

  85. למעלה מן הצורך נציין כי לא הוכחה כלל עיסוקה של הנתבעת או של הנתבע שכן למרות שהנתבעת עוסקת בברזל, הרי שספק אם היא עוסקת ב"ייצור, הרכבה או שירות" כנדרש בצו ההרחבה בענף המתכת, החשמל ואלקטרוניקה.

     

  86. ברי שאף לא הוכח כי מחזור ברזל נכנס תחת הגדרת צו ההרחבה. על פי ההלכה שנפסקה בע"ע 18/99 יפה אפרימי - לילה עבד (ניתן ביום 9.7.00 – פורסם במאגרים האלקטרוניים), על העובד הנטל להוכיח מהו עיקר עיסוקו של המעסיק. על פי עיקר עיסוקו של המעסיק, תיקבע חלותו של צו ההרחבה.

     

  87. אי לכך, אין בידנו לקבל את חוות הדעת מטעם התובעים שנערכה על בסיס צו ההרחבה שכאמור, לא הוכח.

     

  88. על הצדדים חל צו ההרחבה הכללי במשק לעניין פנסיית חובה.

     

  89. אולם, גם אין בידנו לקבל את חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת כיוון שנערך על בסיס מסלול עתיר חיסכון. לא ניתן הסבר מדוע ערך המומחה חישובו לפי מסלול עתיר חיסכון:

     

    "ש.אבקש שתקרא מתוך ת/2. האם אתה מאשר את הדברים שמסלול עתיר חיסכון מעניק פנסיה מופחתת לשאירים?

    ת. כן.

    ש.האם הפנסיה במקרה הזה מופחתת לעומת מסלול הכללי?

    ת.כן. איזו פנסיה, סליחה?

    ש.שאירים.

    ת. כן."

    (עמ' 21 לפ' שורות 28-23 לעדות קרמינסקי)

     

  90. ההנחה של נותן חוות הדעת מטעם הנתבעת כי המנוח היה מצטרף כעמית בקרן הפנסיה בגיל 47, אשר לא היה משאיר לו שנים רבות לחסכון לכן, מניח המומחה שסביר שהמנוח היה בוחר במסלול עתיר חסכון ורוכש לו ביטוח חיים בנפרד כיוון שהיה בעל משפחה ולא היה רוצה לפול לנטל בעת זקנתו ולבטח עצמו למקרה תאונה. הנחה זו מהווה השערה בלבד ולא נסמכת על תשתית עובדתית. לפיכך אין בידנו לקבל את חוות הדעת שהוגשה מטעם הנתבעת.

     

  91. משהנתבעת לא פתחה בעבור המנוח קרן פנסיה אין לה להלין אלא על עצמה לכן, בהיעדר ראיה באיזה מסלול היה בוחר התובע, ההנחה היא כי יש להניח כי המנוח היה בוחר את מסלול ברירת מחדל שהוא המסלול הכללי. זאת ועוד, העובדה כי לא הופרשו ע"י הנתבעת כספים לקרן פנסיה, צריכה לשמש לרעתה ויש להעניק מסלול מיטיב עם השאירים. התיאוריה של הנתבעת כי יתכן שקרן הפנסיה לא הייתה מקבלת את המנוח כמבוטח במסלול עתיר חיסכון, אף אין לה בסיס שכן, בתקנונים השונים של קרנות הפנסיה קיים סעיף שמאפשר למעסיק המעסיק מספר רב של עובדים לצרף עובדים בהסדר קולקטיבי שלא מחייב חתימה על טפסים ומילוי הצהרת בריאות.

     

  92. על הנתבעת לשלם לשארים את הנזק שנגרם להם בשל אי הפרשה לפנסיה. משלא נתבע סעד בעניין אי הפרשה לפנסיה מאת הנתבע, אין מקום לפסיקה כנגדו.

     

  93. אי לכך, יש לערוך חישוב מחדש של הנזק שנגרם לתובעים על בסיס שכר כפי שמוצג בתלושי השכר, על פי צו הרחבה הכללי במשק ובמסלול הכללי. חישוב יוגש ע"י הצדדים בהסכמה. אם לא יגיעו הצדדים להסכמה, ימונה מומחה ע"י ביה"ד ושכרו ישולם שווה בשווה ע"י הצדדים.

     

    סוף דבר:

     

  94. התביעה של התובעים מתקבלת וכן מתקבלת הודעת צד ג' מאת המוסד לביטוח לאומי כנגד הצדדים השלישיים. הנתבעים היו מעסיקיו של המנוח על פי השכר המופיע בתלושי השכר שהוצגו.

     

  95.  הנתבעים ישלמו לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ והוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

     

  96. הנתבעים ישלמו למל"ל שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

     

  97. ההוצאות שנפסקו במהלך ההליך, יגבו בנפרד.

     

  98. לא נעלם מעינינו כי התובעים הגישו תביעה לסעד הצהרתי ומהות התביעה היא סעד כספי. לכן, על התובעים לשלם בדיעבד אגרה בגובה הנפסק. האגרה תשולם לאחר מתן פסק דין סופי בתיק.

     

    זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

     

    ניתן היום, ‏י"א אייר תשע"ז (07 מאי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

    תמונה 3

     

     

    Picture 1

    מר גיל אלוני,

    נציג ציבור (מעסיקים)

     

    ד"ר אריאלה גילצר-כץ, שופטת

    סגנית נשיאה

     

    הקלדה: בתיה אשכנזי, אסף כהן


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ