פש"ר 13231-03-15 גאידמק נ' גלמור ואח'

 1.בפניי בקשה אשר הוגשה במסגרת בקשה מס' 4 התלויה ועומדת בתיק זה, במסגרתה מבקש המבקש לקבוע כי ההמצאה של כתבי הטענות בבקשות מס' 4 ו-8, על נספחיהן והחלטות בית המשפט (להלן: "המסמכים"), לידי המשיב, מר נחום גלמור (להלן: "המשיב"), עבור המשיבה, הגב' סיגלית גלמור (להלן: "המשיבה"), המצאה שבוצעה ביום 9/6/16 בפתח דיון אשר התקיים בבית המשפט בבקשה מס' 33, הינה המצאה כדין בהתאם להוראות תקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). המבקש טוען כי המשיב סירב לקבל לידיו את המסמכים, אולם למרות זאת יש להכיר במסירה שבוצעה כהמצאה כדין, וזאת בהתאם לדין ולהלכה.

2.יש לציין כי עדיין תלויה ועומדת בקשה להכיר בתקפות ההמצאה שבוצעה על-ידי המשיבה ביום 23/6/15, המצאה שבוצעה בדירה ברח' מאז"ה 3 בתל אביב (להלן: "הדירה"). בקשה זו נקבעה בזמנו לדיון, שכן עוררה היא שאלות עובדתיות והצדדים ביקשו לקיים חקירות ואף להזמין עדים. מאחר ובוצעה לטענת המבקש מסירה כדין מאוחרת יותר בעת הדיון בבקשה מס' 33, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה יכריע בית המשפט ראשית בשאלת תקפות המסירה שבוצעה בדיון (להלן: "המסירה בדיון"), וככל שבקשה זו תידחה יהיה צורך להכריע בתקפות ההמצאה בדירה.

3.אין מחלוקת כי המשיב והמשיבה נשואים זה לזה; אין מחלוקת כי למשיב גם אזרחות ישראלית; אין מחלוקת כי כיום מקום מגוריה של המשיבה הינו בשווייץ, יחד עם המשיב. כמו כן, אין מחלוקת כי ביום 19/4/16 הגיש המשיב לבית המשפט בקשה דחופה מטעמו במעמד צד אחד שעניינה אישור עסקת מכירה של נכס מנכסי חברת Straitmark Holding AG . בקשה זו הוגשה, בין היתר, מאחר וכנגד המשיב תלוי ועומד צו איסור דיספוזיציה המונע ממנו מלבצע פעולה בנכסיו. בית המשפט סירב לתת צו במעמד צד אחד, ובקשה מס' 33 נקבעה לדיון. הדיון הנדחה אמור היה להתקיים בפניי ביום 9/6/16. לדיון זה הופיע המשיב, כשהוא מלווה בעורכי דינו.

4.טרם כניסתו של המשיב לאולם בית המשפט לצורך דיון בבקשה מס' 33, מסר המתמחה של ב"כ המבקש לידי המשיב מעטפה ובה המסמכים הנוגעים לבקשות מס' 4 ו-8, הם המסמכים אותם היה על המבקש להמציא לידי המשיבה. המבקש מפנה לתקנה 481 לתקנות, הקובעת כדלקמן: "באין אפשרות למצוא את הנמען, די בהמצאת הכתב לאחד מבני משפחתו הגרים עמו ושלפי מראית עין מלאו לו 18 שנים". המשיב כאמור סירב לקבל את המעטפה. בתחילת הדיון, הודיע ב"כ המבקש על המסירה שבוצעה וביקש להכיר בה כמסירה כדין. הוריתי לב"כ המבקש להגיש בקשה מתאימה, היא הבקשה שבפניי.

5.מבחינה משפטית, טוען המבקש כי מקום שניתן להמציא לתושב זר (המשיבה, לצורך העניין) את כתבי הטענות בישראל לפי פרק ל"ב לתקנות, מתייתר הצורך להגשת בקשה להמצאה מחוץ לתחום לפי תקנה 500 לתקנות. המבקש מפנה לע"א 23/83 סוזן ריטה יוחימק נ' קדם, פד"י ל"ח(4) 309 (להלן: "עניין יוחימק") וכן לרע"א 39/89 General Electric Corp. נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פד"י מ"ב(4) 762 (להלן: "עניין ג'נרל אלקטריק"). ראו גם רע"א 2652/94 טנדלר נ' לה קלוב מדטיראנה (ישראל בע"מ) (25/8/94) [פורסם במאגרים] ורע"א 3238/10 חיים צוף נ' קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים משלימים בע"מ (16/9/10) [פורסם במאגרים] (להלן: "עניין צוף").

6.ממשיך המבקש וטוען כי אחת מדרכי ההמצאה לנתבע שאינו מצוי בישראל הינה באמצעות המצאה לבן משפחתו המצוי לישראל, הנחזה להיות בגיר ואשר מתגורר באותו בית מגורים. לטענת המבקש, הפסיקה פירשה הוראת תקנה זו (481) ככזו שאינה מחייבת המצאה לבן המשפחה עבור הנתבע דווקא בבית המגורים המשותף, אלא יכולה היא להתבצע אף בכל מקום אחר, ובלבד שבן המשפחה גר עמו באותו בית. עוד יש לבחון את המבחן האובייקטיבי שנקבע בפסיקה בדבר "רמת האינטנסיביות" של הקשר בין הנתבע ובן משפחתו לצורך יידועו של קיומם של ההליכים נגדו. ראו עניין צוף שנזכר לעיל וכן רע"א 5765/14 דניאל פניג נ' יעקב קראוס (19/2/15) [להלן: "עניין קראוס"].

7.בענייננו, טוען המבקש שאין כל מחלוקת שהמשיב בגיר, שהוא מתגורר עם המשיבה באותו בית מגורים, וכן טוען הוא כי רמת האינטנסיביות בין השניים גבוהה וודאית, ולכן ניתן להניח ברמה גבוהה של ודאות כי המשיב יביא לידי המשיבה את דבר המסירה.

8.כבר בבקשתו מתייחס המבקש לטענה אפשרית של המשיב, ומפנה לתקנה 503(א) לתקנות, הקובעת כדלקמן: "כפר הנתבע בסמכותו הבינלאומית של בית המשפט, או ביקש לבטל המצאה שנעשתה על-פי סימן זה, או מינה עורך דין בישראל לשם כך, לא יהיה ניתן לבצע את ההמצאה לנתבע במסירה אישית, אם הגיע לישראל והוא שוהה בה לצורך התובענה, ולא ניתן יהיה לבצע את ההמצאה לעורך הדין המייצג אותו, ולא יראו בכל פעולה שלו או של עורך דינו ויתור על הכפירה בסמכותו הבינלאומית של בית המשפט, זאת עד למתן החלטה בטענות הנתבע בעניין זה".

9.המבקש מפנה לדברי ההסבר של הכנסת בתיקון תקנה 503(א) הנ"ל. המבקש מפנה לע"א 44937-04-15 טליה בלוך נ' אליעזר משה מרגלית (6/9/15) [פורסם במאגרים] (להלן: "עניין בלוך"). בין היתר, נקבע שם כדלקמן: "אין מחלוקת בין הצדדים כי עובר לחקיקת תקנה 503(א) לתקנות ניתן היה לבצע המצאה כדין גם כנגד תושב זר על-פי פרק ל"ב לתקנות, היה וזה נמצא בישראל. אפשרות זו נשמרת גם היום. תקנה 503(א) לתקנות מבקשת למנוע ביצוע אפשרי של המצאה כזו לתושב חו"ל הנמצא בישראל, וזאת רק מקום בו הימצאותו בישראל הינה רק לצורך כפירה בסמכותו של בית המשפט הישראלי או לצורך בקשה לבטל היתר המצאה לחו"ל. שתי אפשרויות אלו אינן חלות בענייננו". המבקש מבקש לעשות הבחנה וטוען כי הימצאותו של המשיב בבית המשפט הייתה לצורך דיון בבקשה מס' 33, בקשה שהוא עצמו הגיש, ולא לצורך דיון בטענת הסמכות.

10.המשיבה הגישה את תגובתה וביקשה שלא להכיר במסירה שבוצעה כהמצאה כדין. המשיבה חוזרת וטוענת שהיא אינה מתגוררת בישראל והינה תושבת שווייץ מזה שנים רבות. משכך, טוענת המשיבה כי דרך המלך להמציא את כתבי הטענות הינה באמצעות תקנה 500 לתקנות. המשיבה טוענת כי המבקש עושה כל אשר לאל ידו על מנת להתחמק מהמצאה בדרך המלך, ומזכירה את ניסיונות המסירה הקודמים ואת החלטות בית המשפט בעניין זה, ראו סעיף 2 לתגובתה.