לטענת המבקשים, כל אחד מהם מנהל את עסקו כעו"ד בנפרד מבן זוגו. המבקשת כלל לא ייצגה את החייב או את אימו, ולא הייתה לה כל נגיעה לענייניהם. המבקש לבדו הוא שייצג את אימו של החייב אשר מכרה נכס מקרקעין לצד שלישי ביום 9.7.2002. כספי התמורה הופקדו בנאמנות אצל המבקש. זמן קצר לאחר מכן האם נפטרה, והחייב הוא יורשה היחיד.
לטענת המבקשים, ביום 23.9.2003 קיבל המבקש מכתב דרישה מטעם עורך דינו של החייב, בו נטען כי המבקשים חייבים לו סך של 973,000 ש"ח מכספי הנאמנות. ביום 28.10.2003 נשלחה תגובתו של המבקש בה הובהר כי יתרת כספי הנאמנות בסך של 77,841 ש"ח שהיו בידיו של המבקש נזקפו וקוזזו על חשבון חוב החייב בגין שכר טרחה, וכי גם לאחר הקיזוז נותר חוב שכר טרחה של החייב כלפי המבקש בסך של 566,439 ש"ח. לטענת המבקשים, תגובתו של המבקש נותרה ללא כל מענה מצד החייב או בא כוחו דאז.
עוד טוענים המבקשים כי ביום 25.12.2003 התקבל מכתב דרישה נוסף מבא כוחו של החייב בעניין מימוש ערבותו של המבקש להלוואה שניתנה על ידי החייב לצד שלישי. במכתב תשובה מיום 8.1.2004 שב המבקש והודיע לבא כוחו של החייב כי זה האחרון קיבל את כל כספי הנאמנות ובכך באה לקיצה הנאמנות של המבקש כלפי החייב.
בנוסף, טוענים המבקשים כי בשנת 2008 יזם החייב הליכים משמעתיים נגד המבקש בלשכת עורכי הדין בטענה כי המבקש עודנו מחזיק בכספי נאמנות השייכים לחייב, אלא שהרשעתו של המבקש בדין משמעתי בוטלה בערעור שהגיש לבית הדין המשמעתי הארצי, שם נקבע לבסוף כי לא היה כל פסול במעשי המבקש בנוגע לכספי הנאמנות ולקיזוז שביצע בגין חוב שכר טרחה. לטענת המבקשים, המבקש אף הגיש בשנת 2010 תביעה כספית בגין חוב שכר הטרחה נגד החייב ואילו החייב הגיש תביעה שכנגד בצירוף בקשה לפטור מאגרה, שנדחתה, אולם ההליכים הופסקו עם מתן צו הכינוס נגד החייב.
לטענת המבקשים, יש לסלק את תביעת ההשבה על הסף מחמת התיישנות, שכן ככל שהייתה לחייב עילת תביעה בנוגע לכספי הנאמנות, הרי שזו התיישנה. הטעם לכך הוא שהחייב קיבל את מכתביו של המבקש מיום 28.10.2003 ומיום 8.1.2004, בהם הודיע המבקש על קץ הנאמנות כלפי החייב וכפר בחובתו להשיב לחייב סכומי כסף כלשהם, ומאותו מועד ואילך החל מירוץ ההתיישנות. מינויו של המנהל המיוחד לתפקידו בתיק הפש"ר של החייב אינו מקנה לו אפשרות לתבוע בעילה אשר התיישנה.
עוד טוענים המבקשים כי הסכסוך אינו מתאים לבירור בדרך של בקשה למתן הוראות, מחמת מורכבותו והצורך בניהול הליכים מקדמיים.
בנוסף, טוענים המבקשים כי יש לדחות על הסף את בקשת המנהל המיוחד נגד המבקשת בשל היעדר יריבות, שכן כספי הנאמנות מעולם לא הגיעו לידיה והיא לא ייצגה את החייב או את אימו המנוחה.