פשרה בחיוב כתובה במי שעזבה את הבית ותבעה גירושין בטענת אלימות

בפני ביה"ד תביעת כתובה ותוספת כתובה בסך 180,000 ש"ח.

ביה"ד בדעת רוב, מחייב את הנתבע בדרך של "דין כעין פשרה", לשלם לתובעת סך 60,000 ש"ח כתשלום דמי כתובתה ותוספת כתובתה, שליש מהסכום הנקוב בכתובה, תוך 30 יום מחתימת פסק דין זה.

דעת המיעוט הינה כי הנתבע חייב לשלם לנתבעת רק את עיקר כתובתה בסך 800 ש"ח, והוא פטור מלשלם לתובעת את תוספת כתובתה.

נימוקי פסק הדין

דעת הרוב

רקע עובדתי

הצדדים התחתנו כדמו"י בשנת תשע"ה (2015). לצדדים בת אחת משותפת.

ביום 13.6.2017 פתח הבעל לשעבר תיק יישוב סכסוך. שני הצדדים לא הופיעו לפגישה ביחידת הסיוע והתיק נסגר.

האשה עזבה את הבית בחודש 9.2017 ועברה לבית הוריה עם הבת.

ביום 21.1.2018 הגישה ב"כ האשה תביעת גירושין וכתובה. סך הכתובה 180,000 ש"ח. ב"כ הבעל הגישה כתב הגנה ביום 12.2.2018 (בתיק כתובה).

התקיים דיון ביום כ"ד באייר תשע"ח (9.5.2018). בהחלטה מיום א' בסיון תשע"ח (15.5.2018), קבע ביה"ד:

"לאחר שמיעת הצדדים, ביה"ד מתרשם שהקרע ביניהם הינו רחב וקשה לאיחוי, אין בסיס של אימון ביניהם ולמעשה גם הבעל רוצה להתגרש [...]

לנוכח זאת, פוסק ביה"ד כי על הבעל לתת גט לאשתו. מאשר לפתוח תיק לסדור גט.

אין בפסק דין זה כל קביעה בנושא חיוב הכתובה, אם האישה תעמוד על תביעה זו יקבע דיון להוכחות."

בדיון שהתקיים ביום הגט, כחמישה חודשים לאחר מכן ביום ח' בחשון תשע"ט (17.10.2018), נאמר:

"האיש: אני רוצה החלטה על הכתובה ורק אז אגרש.

ב"כ האישה: לא היה עדיין דיון על הכתובה. יתקיים דיון ואז תוכל להתקבל החלטה.

האיש: האישה בגדה בי, לא מגיעה לה כתובה.