פר"ק
בית המשפט המחוזי
|
55562-12-14
21/10/2015
|
בפני השופטת:
עירית וינברג-נוטוביץ
|
| - נגד - |
המבקשת:
שרונה הלל
|
המשיבים:
עו"ד גונן קסטנבאום (נאמן)
|
| פסק דין |
בפני ערעור על הכרעת הנאמן בתביעת חוב שהגישה המערערת כנגד החברה (בהקפאת הליכים).
העובדות בתמצית
ביום 8.1.15 ניתן צו הקפאת הליכים כנגד החברה.
המערערת עבדה בחברה כמנהלת חשבונות במשך כ- 8 שנים עד למתן צו הקפאת ההליכים.
ביום 30.3.15 הגישה המערערת, לראשונה, תביעת חוב. לתביעת החוב צירפה תביעה שהגישה בחודש פברואר 2015 לביה"ד האזורי לעבודה. במסגרת תביעת החוב תבעה סך כולל של 53,360 ₪, בגין פיצויי פיטורין, משכורת שלא שולמה לכאורה ופיצויים שנצברו בקופת "הראל חברה לביטוח בע"מ".
בחלוף ימים בודדים, אישר הנאמן למערערת, לבקשתה, לתקן את תביעת החוב.
בתביעת החוב השנייה, תבעה המערערת סכום גבוה ב-10,000 ₪ (סה"כ 63,762) בגין אותם רכיבים שנתבעו בתביעת החוב הראשונה בתוספת הוצאות משפטיות.
ביום 16.5.15 הכריע הנאמן בתביעות החוב ואישר למערערת את מלוא סכום פיצויי הפיטורין (53,360 ₪), שנתבע בתביעת החוב, ממנו הופחת סכום הפיצויים שהצטבר בחברת הביטוח וקוזזה יתרת חוב של המערערת לחברה בסך של 4,110 ₪. סה"כ אושר לה סך של 16,991 ₪.
ביום 23.6.15 שלחה המערערת מכתב לנאמן בו דרשה סך נוסף של 7,920 ₪ הנובע, לטענתה, מיתרת חוב בגין שכר שלא שולם/המחאה שחזרה והוצאות משפטיות.
מיד לאחר מכן, ביום 1.7.15, שלחה המערערת מכתב נוסף במסגרתו שינתה והוסיפה על דרישותיה הקודמות וביקשה לקבל סכומים נוספים בסך כולל של 10,757 ₪. במכתב זה הועלו לראשונה טענות בדבר הפרשי ריבית המגיעים לה בגין הלוואה, "העברת כסף שלא התקבלה" והחזרי קופה קטנה.
ביום 4.8.15 דן הנאמן בכל אחת מטענות המערערת והחליט לדחות את רובן. לאחר קבלת חלק מטענות המערערת, עודכנה הכרעת החוב, כך שאושר למערערת סך כולל 19,339 ₪.
המערערת הגישה את הערעור שבפניי, ביחס לאותם רכיבים שלא אושרו.
המחלוקת בין הצדדים מסתכמת, איפוא, בהיקף כספי של 14,868 ₪, אשר לטענת המערערת מגיעים לה בגין תשלומי ריבית על הלוואה, שכר שלא שולם והחזרי קופה קטנה.
לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובע"פ, אני סבורה כי יש לדחות את הערעור, מהטעמים הבאים:
א.המערערת שימשה כמנהלת חשבונות בחברה מזה שנים ומטבע הדברים, אמונה על ניהול כרטסת הנהלת חשבונות, לא נתנה כל הסבר מדוע הסכומים הנוספים הנתבעים על ידה אינם מעוגנים בהנהלת החשבונות של החברה וכיצד אין בידה אסמכתא כלשהי לביסוס טענותיה הכספיות.
ב.המערערת לא כללה את הסכומים הנוספים המגיעים לה, לטענתה, בתביעה שהגישה לבית הדין לעבודה ואף לא בשתי תביעות החוב שהוגשו לנאמן הנתמכות בתצהיר מטעמה.
ביחס להפרשי ריבית
ג.המערערת טוענת כי מגיעים לה הפרשי ריבית בסך של 8,000 ₪ בגין הלוואה שהעמידה לחברה. טענה זו נטענה בעלמא, ללא כל אסמכתאות. לא צורף הסכם הלוואה, לא צורפו העתקי שיקים שנתנה המערערת לחברה ו/או קיבלה ממנה ואף לא ברור כיצד חושב הסכום הנטען. מכאן, שטענה זו לא הוכחה ויש לדחותה.