אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פר"ק 26836-07-14 . בקשה מס' 24

פר"ק 26836-07-14 . בקשה מס' 24

תאריך פרסום : 28/04/2016 | גרסת הדפסה
פר"ק
בית המשפט המחוזי ירושלים
26836-07-14
16/04/2015
בפני השופט:
דוד מינץ

- נגד -
מבקשת:
1. הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ
2. ארנון שגב
3. וגדעון אורבך

עו"ד אלון קזיוף
המשיבים:
1. חברת דואר ישראל בע"מ
2. מאיר אלבוים

עו"ד אמיר בר-טוב
החלטה

הרקע להליך

1.הרקע להליך פורט בהרחבה במסגרת ההחלטות שניתנו ביום 4.9.14 וביום 29.12.14 ולכן פטור אני מלחזור ולפרט את הדברים בשנית. בקצרה רק אומר כי ביום 14.7.14 הוגשה בקשה לפתיחת הליך הבראת חברה, הסדר נושים ומינוי בעל תפקיד לפי סעיף 350 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "החוק") שהוגשה על ידי המבקשת המשמשת כנאמן למחזיקי אגרות החוב (סדרה א') של המשיבה (להלן: "המשיבה" או "החברה"). בעת הגשת הבקשה, המבקשת הודתה כי המשיבה אינה חדלת פירעון, אך הגישה את הבקשה מפאת חששה שבבוא מועד פירעון התחייבויות המשיבה כלפי מחזיקי אגרות החוב, היא לא תוכל לעמוד בהן. בבקשתה, עתרה המבקשת למינוי עו"ד אייל גבאי כבעל תפקיד אשר יסייע בבדיקת מצב המשיבה, ימנע ביצוע פעולות המעדיפות נושים, יפעל לגיבוש תכנית הבראה, יחקור ויגיש חוות דעת אודות היתכנותה של תכנית ההבראה, מצבת נכסיה של המשיבה וכיו"ב.

2.ביום 4.9.14 אימץ בית המשפט את טענת המבקשת שפנייתה לבית המשפט לא הייתה מוקדמת, אלא במקומה ובעתה וקבע כי המבקשת רשאית הייתה לעתור להבראת החברה. מבחינה מאזנית, מצבה הכלכלי של החברה נתגלה כאיתן, אך מבחינת תזרים המזומנים שלה, היא תתקשה לעמוד בבוא היום בהתחייבויותיה על פי תנאי איגרות החוב. באותה עת, הסכימה גם החברה בפה מלא, כי ללא תכנית התייעלות דחופה, היא תגיע למצב של חדלות פירעון. נקבע בהחלטה, כי כניסת החברה להליך הבראה ולו מינימלי בפיקוח בית המשפט, תתמרץ את כל הצדדים למשא ומתן להגיע לכלל הסכמות ללא מעורבות יתרה של בית המשפט. ברם, באותה החלטה ועל פי בקשת המדינה, ניתנה לה, לחברה ולעובדי החברה האפשרות לנהל משא ומתן למשך 45 יום מבלי להעניק את מלוא הסעדים המבוקשים על ידי המבקשת. במקום זאת, מונה משקיף מטעם בית המשפט בדירקטוריון של המשיבה ובוועדותיה. למשקיף לא ניתנו סמכויות ניהוליות כלשהן, וסמכויותיו היו להשקיף על מעשי החברה, להיות מוזמן לכל ישיבת דירקטוריון ולכל ישיבות כל אחת מוועדות הדירקטוריון ולקבל גילוי מלא אודות פעילות המשיבה. בהמשך להחלטה האמורה,  מונה ביום 8.9.14 עו"ד אייל גבאי למלא את תפקיד המשקיף מטעם בית המשפט.

3.ביום 21.10.14 הגיש המשקיף את הדו"ח הראשון מטעמו. מהדו"ח עלה כי בחודש דצמבר 2013 פרסמה המשיבה, לבקשת אגף התקציבים במשרד האוצר ורשות החברות הממשלתיות, תכנית הבראה לצורך התאמת פעילותה של החברה לשינויים העיתיים והחוזיים בענף הדואר וכן לצורך ייצובה הפיננסי וחיזוק פעילותה העסקית. במשך קרוב לתשעה חודשים שחלפו מאז, לא נעשו צעדים משמעותיים להביא להגשמת התכנית וליישומה. בכל התקופה האמורה, בהעדר שינוי כיוון, המשיך מצבה הפיננסי של החברה להידרדר, בעוד שלא הוצע מתווה ראוי להסדר, שיבטיח פירעון מלוא חובותיה למחזיקי אגרות החוב ויאזן נכונה בין מצבה ובין הסיכונים העתידיים כפי שפורטו בדו"ח. עם זאת, ביום 22.9.14 ניסחו הצדדים "נייר עקרונות" אשר לא נחתם, אך כלל שורה של הבנות בעניין המבנה הארגוני של החברה ואופן פעולתה.

4.במועד הגשת הדו"ח הראשון הגיעו גם משרד התקשורת ומשרד האוצר להסכמות ביניהם, להן החברה לא הייתה צד ולא נדרשה להיות בהן צד. ההסכמות נגעו לנושאים בתחום הרגולציה החלה על החברה, וביניהם רמת השירות בה תידרש החברה לעמוד בסניפיה וכיו"ב. במסמך העקרונות נותר מרכיב עיקרי בתוכניות החברה לדיון עתידי והוא צמצום מספר סניפי הדואר, כאשר לגבי מרכיב אחר בהמלצות "ועדת רייך" (דו"ח הוועדה לבחינת תעריפי הדואר ושירותיה של החברה מחודש אפריל אשתקד ובו היא נדרשה לבצע שורה ארוכה של שינויים מבניים עמוקים, החל משינוי עומק באורח מתן השירות ומתכונת העסקת העובדים, שינוי שעות הפעילות, שינוי תעריפים ועד לשורה של שינויים רגולטורים שאינם מצויים בשליטת המשיבה, אלא בסמכות רשויות רגולציה שונות) – מספר ימי החלוקה – אומצה רגולציה מחמירה יותר לפחות למשך השנתיים הקרובות. המשקיף ציין בדו"ח כי חרף מסמך העקרונות, קיים חוסר ודאות ממשי בקשר להתקיימותם של שני מרכיבים מרכזיים ומהותיים המשפיעים על התחזית הפיננסית של החברה ועל יציבותה העסקית, באופן המעלה ספק משמעותי לגבי יכולתה לעמוד בהתחייבויותיה : א' – הרגולציה שתוטל בסופו של יום על החברה; ב' – תרומת הבעלים (המדינה), שמשמעותה מימון פרישת עובדים בעלות של כ-500- 600 מיליון ₪ בשנים הקרובות.

5.בסופו של יום נקבע בדו"ח כי החברה אינה נמצאת במתווה המחלץ אותה מקשיים פיננסיים לעומת חוסר יכולת לעמוד בהתחייבויותיה. קביעה מעין זו תהיה אפשרית רק לאחר שתוגדר באופן ודאי סביבתה העסקית המלאה של החברה ובראש ובראשונה הרגולציה ותרומת הבעלים של המדינה. לפיכך, ובין היתר בשל הסכמת החברה באותה שעה, נקבע בהחלטה מיום 29.12.14, כי ללא הסכמה כוללת ומיידית במכלול העניינים ובמצב ששרר באותה שעה, החברה אינה יכולה להבריא את עצמה לבדה. החברה לא הכחישה את ממצאי המשקיף כי ידיה שלה כבולות מאחורי גבה, וכי היא נשלטת על ידי המדינה, לא רק להלכה, כי אם גם למעשה, בניהול כל רכיבי המשא ומתן. גם נאמר באותה החלטה כי המדינה נהנית מכל העולמות. היא זו, כבעלת השליטה היחידה של החברה, קובעת את מתווה המשא ומתן עם עובדי החברה; היא זו אשר בידיה הכוח לשנות את כללי הרגולציה; והיא זו אשר תקבע את גובה תרומתה הכספית בהבראת החברה ככלל ואת גובה תשלום תכנית פרישת העובדים בפרט. הואיל ובאותה עת הסכם הבראה לא נראה באופק, ניתנה לכל הצדדים ארכה בת 21 יום כדי להגיע לכלל הסכם הבראה כולל ונאמר כי ככל שבתום התקופה, הליך המשא ומתן לא יבשיל לכדי תכנית הבראה כוללת, תחליט החברה אם להוציא לפועל את תכנית ההבראה החלקית המומלצת על ידי המשקיף, שכללה: העברת החברה לפעילות מצומצמת והקטנה מיידית בהיקף השירותים אותם היא מספקת; צמצום חד צדדי בכוח האדם על ידי הנהלת החברה; מתן תנאי פרישה לעובדים המעומדים לפרישה אם וככל שהמדינה תבחר בעתיד לממן תנאים אלה; הסכם עבודה ראוי והוגן עם כוח האדם שנותר שיאפשר את התנהלות החברה בעתיד, תוך יכולת לעמוד ביעדים ובאתגרים שלפניה;  ופתיחת הליך לאיתור משקיע בחברה, תוך שהמשקיע החדש יתחייב להזרמה הונית משמעותית לחברה ובתמורה יזכה בשליטה בה.

6.בהמשך להחלטה האמורה מיום 29.12.14, הצליחה החברה ביום 27.1.15 להגיע לכלל הסכם קיבוצי עם העובדים וביום 22.2.15 נחתם תיקון הרישיון הכללי של המשיבה למתן שירותי דואר ואופן יישומם של כללי הרגולציה החדשים שאומצו. אין מחלוקת בין הצדדים ששני רכיבים אלו, המהווים נדבכים קרדינאליים בהבראה החברה, נותנים מענה הולם לצרכי החברה, וודאי לטווח הארוך. גם לגבי הרכיב השלישי הנדרש להבראת החברה, היינו מימון פרישת העובדים, הושג הסכם ביום 18.3.15 במסגרתו התחייבה המדינה להזרים לחברה סכום לא מבוטל של 477,000,000 ₪ באופן שסכום של 236,000,000 ₪ יועברו לחברה באופן מיידי; סכום של 60,000,000 ₪ יועברו עד ליום 15.2.2016; סכום של 55,000,000 ₪ יועברו עד ליום 15.2.2017; וסכום של 126,000,000 ₪ יועברו עד ליום 15.2.2018. העברת התשלומים הותנתה בתנאים שונים, כאשר העברת שני התשלומים האחרונים, של שנת 2017 ושנת 2018 הותנתה בין היתר בהפרטת החברה. הסתייגויות המבקשת מהסכם זה עומדות כיום ביסוד המחלוקת בין הצדדים.

טענות הצדדים

7.לטענת המבקשת, לצד הברכות על עצם חתימת ההסכם והנכונות של המדינה להעמיד לחברה תרומת בעלים, ההסכם מעלה מספר תהיות לא מבוטלות אודות טיב תרומת הבעלים (המדינה) והיקפה. עיון בהסכם מלמד כי מאחורי הסכמת המדינה להזרים לחברה 477 מיליון שקלים, עומדת הלכה למעשה עסקת חליפין, כאשר בתמורה להזרמת הכספים מתחייבת החברה להעביר למדינה חלק ניכר מנכסי המקרקעין שלה. זאת, בלא שהוצגה הערכת שמאי אשר יכולה להוות אומדן כלשהו לנכסים המועברים. לדעת המבקשת, העברת נכסים מהחברה, שהיא חדלת פירעון, אל בעלת השליטה בה, היא מהלך בעייתי ביותר, בלשון המעטה. זאת כאשר במקרה הטוב, מדובר בעניין שמשמעותו צמצום דרסטי של תרומת הבעלים, ובמקרה הטוב פחות, במהלך אשר יכול להיחשב, במצבים מסוימים, כהעדפת נושים אסורה - וזאת לטובת מי שאינו אלא הנושה הנדחה של החברה. הנכסים המועברים למדינה נגרעים ממסת הנכסים הכללית של החברה ולכן משפיעים במישרין על יכולת המבקשת להיפרע מהחברה היה וניסיון ההבראה לא יעלה יפה. אם לא די בכך, הרי שהכספים המוזרמים מיועדים לתשלומים לעובדים - מהלך אשר אף אם המניע לו מובן, הרי שהוא מעצים את הבעייתיות, וזאת בלשון המעטה. בד בבד ציינה המבקשת, כי היא מקדמת משא ומתן עם החברה בעניין הסדר אשר יגביר את הוודאות ואת הביטחון של מחזיקי אגרות החוב וכן את יכולת החברה להעמיד גם למחזיקי אגרות החוב, נכסים כבטוחה להחזר החובות כלפיהם. בדיון שהתקיים בבית המשפט, המבקשת בקשה כי לכל הפחות, העברת הנכסים למדינה תושעה עד אשר המבקשת תקבל אף היא בטחונות מהחברה לפירעון החובות כלפיה.

8.בתגובת הכנ"ר שהוגשה לבית המשפט, הוא בירך על השלמת המתווה ליישום הסדר הבראה לחברה, היינו: חתימה על הסכם קיבוצי בין החברה לנציגי העובדים; חתימת המדינה על תיקון תקנות הדואר ועל תיקון הרישיון; וחתימת הסדר מימון בין המדינה לחברה. עם זאת, השפעת יישום התקנות, תיקוני הרישיון והסדר המימון, צריכים להתבהר ולהיבחן "בשטח" הלכה למעשה, בטרם ניתן יהא לברך על המוגמר ולקבוע כי בעניינה של החברה הושלם הסדר יציב ובר קיימא. לכן, המליץ הכנ"ר על המשך המעקב מטעם בית המשפט, באמצעות המשקיף, אשר ייתן דו"ח על בסיסו ייבחן המשך ההליך. בתגובתו, נמנע הכנ"ר מלתת את עמדתו באשר לקשיים שהעלתה המבקשת בתגובתה, לפיהם, כאמור, הסכמת המדינה לממן את פרישת העובדים והזרמת הכספים מותנות בהעברת נכסים של החברה לבעלותה. בדיון שהתקיים בבית המשפט, אף הסכים ב"כ הכנ"ר כי קיימת בעייתיות באישור ההסכם, אך הפנה לסעיף 3.3 להסכם העברת הנכסים של החברה למדינה, בו נקבע כי המדינה יכולה להודיע תוך 120 יום מיום חתימת ההסכם על החרגת חלק מהנכסים שסוכם שיועברו אליה. הואיל וקיימת חזקה שהמדינה אינה מבקשת להתעשר על חשבון החברה, מנגנון זה יכול לאזן לדבריו, בין האינטרסים השונים של הצדדים על פי תכנית ההבראה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ