פרשת טלנסקי - ביטול צו איסור פרסום לגבי שמונה קלטות שבהן תועדו שיחות בין אהוד אולמרט לבין שולה זקן

הנשיא א' גרוניס:

1.        לפנינו בקשות לביטול צו איסור הפרסום שניתן בהחלטתנו מיום 1.6.2014 לגבי שמונה קלטות שבהן תועדו שיחות בין המשיב, אהוד אולמרט (להלן – אולמרט), לבין מי שהיתה נאשמת נוספת בתיק, שולה זקן (להלן – זקן). בימים 12.11.2014 ו-17.11.2014 הוגשו שתי בקשות להסרת איסור הפרסום מטעם "חדשות ערוץ 10" ועיתון "הארץ", בהתאמה. ביום 14.12.2014 הוגשה בקשה נוספת להסרת איסור הפרסום, הפעם מטעם זקן. המערערת (בתשובתה מיום 19.11.2014) הודיעה כי היא מסכימה לביטול צו איסור הפרסום. אולמרט (בתשובתו מאותו יום) מתנגד לביטול הצו. יוער, כי תשובתו של אולמרט הוגשה בהתייחס לבקשה שהוגשה על-ידי "חדשות ערוץ 10". נוכח התוצאה אליה הגענו באשר לבקשה זו, שלפיה דינה להתקבל ויש להורות על ביטול הצו, לא ראינו צורך לבקש את תשובתו של אולמרט גם לגבי שתי הבקשות הנוספות שהוגשו באותו עניין. עוד יוער, כי לא מצאנו לנכון להיעתר לבקשתו של אולמרט לקיים דיון בעל-פה בקשר להסרת איסור הפרסום.

2.        יוזכר בקצרה, כי צו איסור הפרסום לגבי שמונה הקַלטות ניתן לבקשתו של אולמרט. ברקע בקשתו של אולמרט למתן הצו עמדה בקשתה של המערערת לגביית ראיות בהתאם לסעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – הבקשה לגביית ראיות). המערערת הוסיפה וביקשה בגדרה של הבקשה לגביית ראיות, כי בית המשפט שלערעור יעיין בחומר הראייתי החדש. לאור בקשתה זו של המערערת, עתר אולמרט להטלת איסור פרסום על תוכן הקלטות, בנימוק כי כל עוד לא הכריע בית משפט זה בסוגיה האם יעיין בקלטות, פרסומן בתקשורת עלול לחשוף את השופטים היושבים בדין לתוכנן והדיון בסוגיה זו יעשה עקר. המערערת השיבה כי אינה מתנגדת למתן הצו, וכאמור, ביום 1.6.2014 נעתרנו לבקשתו של אולמרט ונתנו את הצו המבוקש.

3.        ברי, כי הטעם שבגינו התבקש צו איסור הפרסום אינו קיים עוד. ראשית, מאז ניתן צו איסור הפרסום, קבענו, בדעת רוב (בניגוד לדעתו החולקת של השופט י' דנציגר), כי נעיין בתוכנן של שתי הקַלטות אותן ביקשה המערערת להגיש כראיה (החלטה מיום 6.7.2014). שנית, לאחר העיון בתוכן הקַלטות האמורות, קיבלנו ביום 6.8.2014 את בקשת המערערת לגביית ראיות בקשר לחלק מהחומר הראייתי שביקשה המדינה להגיש, והורינו על השבת התיק לבית משפט קמא לגביית הראיות ולמתן פסק-דין משלים (יצוין, כי בהחלטה זו נקבע, כי צו איסור הפרסום יצומצם, כך שלאחר שיוגשו לבית משפט קמא הקטעים מהקַלטות שהותרו להגשה, לא יחול הצו לגבי אותם הקטעים שהוגשו). משפג הטעם שבעטיו נתבקש צו איסור הפרסום, אין סיבה להותיר את הצו על כנו.

4.        אולמרט מעלה בפנינו טעמים נוספים להותרת צו איסור הפרסום על כנו (טעמים החורגים מאלו שעל בסיסם ביקש את הצו במקור), אולם לא מצאנו בהם ממש. אולמרט טוען בפנינו כי פרסום השיחות המוקלטות בקלטות יביא לפגיעה בפרטיות המשוחחים. טענה זו הועלתה על-ידו בכלליות בלבד, ואין בה כדי לענות על הרף המחמיר שנקבע בחוק לשם הטלת איסור פרסום מטעם זה (ראו, סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובע כי בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט לשם מניעת "פגיעה חמורה בפרטיות" של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון; וראו גם, ע"א 4963/07 ידיעות אחרונות בע"מ נ' פלוני, פיסקאות 10-8 (27.2.2008); רע"א 3788/06 יפת נ' ידיעות אחרונות בע"מ, פיסקה 15 לחוות-דעתו של השופט ח' מלצר (19.1.2012)). יודגש, כי המערערת ואולמרט הבהירו (בהתאם להחלטתנו מיום 9.12.2014), כי הקלטות נשוא הצו הועברו לידיו של אולמרט, כך שהייתה לאולמרט ההזדמנות להעלות טענה ממוקדת יותר בעניין תוכן הקַלטות אילו היה חפץ בכך. עוד יוזכר, כי זקן, מצידה, עותרת גם היא להסרת איסור הפרסום בקשר לקלטות. כן יש גם ליתן את הדעת בקשר לטענה בדבר פגיעה בפרטיות, כי אולמרט נעשה דמות ציבורית על ידי כך שהעמיד עצמו לבחירת הציבור. על כן, גדל המשקל שיש ליתן לחופש הביטוי של המבקשים ולאינטרס הציבורי הקיים בפרסום (ראו, זאב סגל "הזכות לפרטיות למול הזכות לדעת" עיוני משפט ט 175, 194 (התשמ"ג); עע"מ 9341/05 התנועה לחופש המידע נ' רשות החברות הממשלתיות, פיסקה 26 (19.5.2009); ע"א 4534/02‏ רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ'‏, פ''ד נח(3) 558, 570, 576-575 (2004)).

5.        טענה נוספת שמעלה אולמרט היא, כי פרסום הקלטות יפגע בזכותו להליך הוגן בהליכים השונים המתנהלים בעניינו. גם טענה זו הועלתה על-ידי אולמרט בכלליות בלבד, ועל-כן דינה להידחות. עוד יוער, כי ספק רב אם מתן צו איסור פרסום מטעם זה הוא כלל אפשרי (ראו, בש"פ 1659/11 שטנגר נ' מדינת ישראל (26.4.2011); ע"פ 6578/12 מדינת ישראל נ' רשת-נגה בע"מ, פיסקה 3 (6.9.2012); והשוו, בג"ץ 2759/12 וינר נ' מבקר המדינה (28.6.2012)). אף אם הסמכות לאסור את הפרסום מטעם זה קיימת, הרי שמניעה מראש של ביטוי בנסיבות אלו תעשה במקרים חריגים בלבד, שהמקרה דנא אינו נמנה עליהם (ראו, ע"א 409/13 שידורי קשת בע"מ נ' קופר, פיסקה 16 לחוות-דעתי ופיסקה 2 לחוות-דעתה של השופטת א' חיות (11.4.2013)).

6.        לבסוף אעיר, כי אולמרט טען בפנינו כי "חדשות ערוץ 10" הפרו את צו איסור הפרסום טרם הגשת בקשתם לביטול הצו. ככל שטענה זו נכונה, הרי שאכן, יש בכך טעם לפגם. דלתות בתי המשפט פתוחות לאלו המבקשים לבטל או לצמצם צווי איסור פרסום שניתנו, אולם כל עוד הצו עומד בתוקפו, על כל גורם, כולל כלי התקשורת, לכבדו גם אם לעתים הוא אינו לרוחו. על כן, סוגיית ההפרה הנטענת ראוי לה שתבוא בפני הגורמים הבכירים בפרקליטות המדינה (מתברר כי בא-כוחו של אולמרט אכן פנה בעניין לפרקליטות). עם זאת, נוכח הנימוקים שפורטו לעיל, אין בכך, אף בהנחה שהטענה נכונה, כדי להטות בענייננו את הכף.

7.        לפיכך, מבוטל צו איסור הפרסום שניתן בהחלטתנו מיום 1.6.2014.