פרשנות הסכם גירושין ביחס לזכויות בדירת מגורים במשק

התובענה:

1.                   הצדדים הינם בני זוג אשר נישאו זל"ז בשנת 1972 . נולדו להם 3 ילדים , הם התגרשו בשנת 1989.  במועד הגירושין היו ילדי בני הזוג בני 15, 12, ו-9

2.                   ביום 17/04/1988 אישר בית המשפט ונתן תוקף של פסק דין להסכם גירושין אשר חתמו הצדדים [ להלן : "ההסכם" ]

3.                   בפועל, לא ביצעו הצדדים את חלקיו הרכושיים/כספיים של ההסכם במשך 17 שנה נכון למועד הגשת התביעה [ קרוב ל-20 שנה נכון למועד כתיבת פסק הדין] .

4.                   התובעת הגישה תביעה אשר כותרתה " רכושית" והסעדים הנתבעים בה  הם : " ליתן פסק דין הצהרתי בכל הנוגע לאופן ביצועו של ההסכם תוך התאמתו המתחייבת לשינוי הנסיבות שנוצר בשל חלוף 17 שנים מיום אישורו של ההסכם ותוך שמירה על מלוא זכויותיה הרכושיות והקנייניות של התובעת באופן שבו תהיה זכאית לקבל את חלקה [25%] מתוך המשק.......ו/או בכל דרך אחרת על פי הוראותיו של בית המשפט".

5.                   הנתבע טען טענות מקדמיות וביקש דחייתה של התביעה על הסף בטענות של התיישנות, מניעות נוכח חתימתו של הסכם ממון, שיהוי בהגשת התביעה, שימוש לרעה בהליכי בית משפט, ומחמת זאת שלא שולמה אגרה מספקת.

6.                   ביום 19/12/2005 דחה בית משפט זה את טענותיו המקדמיות של הנתבע בהחלטה מנומקת.

7.                   על ההחלטה הוגש ערעור אשר נמחק תוך שהותר לנתבע להגיש שוב טענותיו במסגרת טיעוניו לפני מתן פסק הדין, וכך הוא עשה.

8.                   הצדדים הגישו עדויותיהם הראשיות בתצהירים, נחקרו והגישו סיכומים.

טענות התובעת

9.                   התובעת טוענת כי היא והנתבע התגרשו בעקבות בגידתו של הנתבע בה עם אחרת, היא אשתו הנוכחית.

10.                במסגרת הליך הגירושין נחתם ביניהם הסכם אשר לא בוצע משך 19 שנה. לטענתה הדבר ארע בשל התנהלותו של הנתבע אשר לא עמד בהתחייבותו דאז להעביר לה אז 60,000 $ לרכישת דירה תמורת ויתורה על זכויותיה [ 1/4 מכלל הזכויות] בנחלה בה התגוררו .

11.                משלא עמד הנתבע אז בהתחייבותו ומשחלפו מאז 19 שנה והתובעת מבקשת היום לממש את זכאותה להיפרד מהנתבע פיזית ולא להמשיך ולהתגורר בבית סמוך לידו ולצד משפחתו החדשה, יש להתאים את ההסכם לערכים הריאלים להיום בדרך של פרשנות ההסכם או לקבוע כי ההתנהלות של הצדדים לאורך כ-19 שנה יצרה שינוי נסיבות המחייבות התאמת ההסכם אם בדרך של שיערוך הסכום ואם בדרך של הערכת זכויותיה של התובעת בדירה [1/4 מהזכויות  בנחלה] נכון להיום.

12.                התובעת טוענת להעברת נטל ההוכחה על כתפי הנתבע מכח הכלל של "הודאה והדחה". היות שהנתבע מודה בחבותו מכח ההסכם ומנגד טוען לפירעון חובות של התובעת כלפיו.

13.                התובעת טוענת כי אינה חייבת כל חוב לנתבע כפי שהוא טוען שכן במהלך החיים לקח הנתבע על עצמו ושילם את  חלקה בחוב למושב [ 1/4] , מנגד לא נשא ולא שילם את מזונות הילדים כמתחייב מההסכם.

טענות הנתבע

14.                כאמור חזר וטען הנתבע טענות לדחייתה על הסף של התובענה טענות אותן טען בהליך ביניים טענות התיישנות, שיהוי, שימוש לרעה בהליכי בית משפט ואי תשלום אגרה מספקת.

15.                לגופה של התובענה טען הנתבע כי התובעת היא זו אשר לא ביצעה את ההסכם במועדו באשר לא יכלה לעמוד בהחזר החובות אשר נטלה על עצמה למושב [מחצית החובות אשר נצברו עד 31/03/1988 סכום של 23,046$]   וביקשה להמשיך להתגורר במשק תקופה קצרה עד שיהיה ביכולתה לשלם החובות.

16.                הנתבע קיבל את בקשתה ואפשר לה להמשיך ולהתגורר במשק ושכר לעצמו דירה חילופית ברשל"צ. בהמשך עבר לגור עם מי שהיא אשתו הנוכחית במשק. באותה תקופה החל הנתבע להחזיר את החוב למושב ולאגודה לרבות את חלקה של התובעת.