פרקליטות מחוז חיפה נ' סואעד

החלטה

1.בפני בקשה לפסילה עד תום ההליכים, בקשה לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נ"ח] התשכ"א 1961.

2.כנגד המשיב הוגש כתב אישום, לפיו הואשם המשיב בעבירות של:

הפקרה, שיבוש מהלכי משפט, אי מתן אפשרות חצייה בבטחה במעבר חצייה, נהיגה רשלנית, גרימת חבלה של ממש, נהיגה ללא רישיון רכב ונהיגה ללא תעודת ביטוח.

3. ב"כ המאשימה עתר לפסילתו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו, מאחר ולטענתו מעיון בחומר הראיות עולה, כי מדובר בעבירות חמורות ובהתנהלות חמורה של המשיב גם לאחר קרות התאונה.

בחומר הראיות קיימת ,בין היתר, הודאת המשיב לעניין פגיעה בהולך רגל קטין, באי עצירה ובריחה מהמקום, הודעות של עדי ראייה, שחזור מוסרט שבוצע עם המשיב, ממצאי הבוחן בזירה ומסקנותיו וכו'.

משכך טען ב"כ המבקש, שבהמשך נהיגתו של המשיב קיים חשש לשלום הציבור ובטחונו.

4. הסניגור המלומד ביקש לדחות את בקשת המאשימה וטען כי אין לייחס לכל אמירה שנאמרה על ידי המשיב כהודאה וזאת משום שלטענתו, ההודאות נמסרו שלא כדין, תחת לחץ, השפלה, איומים ומכות שהמשיב ספג מצד השוטרים.

עוד טען הסנגור המלומד, כי בהשוואה למקרה הנוכחי, במקרים חמורים יותר בהם הואשמו הנאשמים בגרימת מוות ברשלנות, הנהגים לא נפסלו עד תום ההליכים כנגדם. הסנגור הפנה לשני תיקים של בית המשפט המחוזי בחיפה.

הסנגור המלומד ציין את נסיבותיו האישיות של המשיב המצדיקות התחשבות, המשיב זקוק לרישיון הנהיגה שלו, מאחר והוא מתגורר במקום שאין ממנו ואליו תחבורה ציבורית וכי המשיב מסיע את הוריו לטיפולים רפואיים מספר פעמים בשבוע.

עוד ציין הסנגור שבעברו התעבורתי של המשיב אין מעורבות בתאונות דרכים .

5.בב"ש 540/86 חמדאן דורי נ' מדינת ישראל, תק-על 86(2), 251 , 252 (1986) נקבעו הדברים הבאים:

"בבוא בית המשפט להחליט בבקשת פסילה לפי סעיף 46 לפקודה עליו להעמיד לנגד עיניו בעיקרו של דבר את השיקול אם עובדותיו של המקרה, כפי שהן עולות לכאורה מחומר החקירה, ועברו התעבורתי של הנהג מביאים למסקנה כי יש בהמשך נהיגתו לסכן את הציבור. הווה אומר על בית המשפט לשקול בשלב זה לא רק אם ישנן ראיות לכאורה בדבר אשמתו של הנהג, אלא בראש מעייניו יעמוד השיקול הבא להגן על הציבור מפני אותו נהג, אם חומרתן של נסיבות המקרה ועברו מצביעים על סכנה אשר כזאת. אכן לא יתעלם בית המשפט גם מנסיבותיו האישיות של הנהג, אולם אין באלה כדי להכריע את הכף. "

משכך, על ביהמ"ש בבואו לבחון בקשה לפסול נאשם עד תום ההליכים המתנהלים נגדו, על בית המשפט להעמיד לנגד עיניו את מספר שאלות:האם ישנן ראיות לכאורה? ואם התשובה לשאלה זו חיובית, האם נהיגתו של המשיב מסוכנת לשלום המשתמשים בדרך? באופן שמצדיקה שלילת רישיון הנהיגה עד תום ההליכים כנגדו. ביהמ"ש בבואו להשיב על השאלה, אם נהיגתו של המשיב מסכנת את הציבור, עליו להשיב על מספר שאלות משנה: האם מעידות נסיבות התאונה על כך שאופן נהיגתו מסוכן? האם מדובר במקרה בעל אופי מקרי או בדרך התנהגות אופיינית? האם מעיד עברו של הנהג שהוא מסוכן? האם ישנן גורמים אחרים הטבועים בנהג, העושים אותו מסוכן?

6.ראיות לכאורה:

עיינתי בחומר הראיות ונחה דעתי, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב.

די בהודאתו במשטרה - " כשפגעתי בילד הרגשתי שהרכב פגע בו וראיתי אותו נופל ימינה בכביש, ואני סובבתי את ההגה וברחתי מהמקום" - על מנת לומר כי קיימות ראיות לכאורה בשלב זה.

למעלה מן הצורך אציין כי:

א)קיימת הודעת נהג תחת אזהרה ובה הודאת המשיב למיוחס לו בכתב האישום.

ב)קיימים הודעות של עדי ראייה לפיהם הנהג שפגע בהולך הרגל לא עצר את רכבו והמשיך בנסיעה.