פרץ נ' שחר

פסק דין

בפני תביעה כספית לצורך חיובו של הנתבע בתשלום פיצויים בסכום של 30,000 ש"ח, בגין עגמת הנפש שנגרמה לתובע, עקב תלונת שווא שהוגשה כנגדו על ידי הנתבע, כך לפי הטענה, שהובילה למעצרו למשך 24 שעות על ידי משטרת ישראל.

ביתר פירוט, התובע טען, בתמצית, כי ביום 20.8.2011 (יום שבת) הגיע עם אימו, לאה פרץ, שהייתה בגיל 80 שנה, (ושנפטרה לאחר קרות האירוע הנדון, וככל הידוע ללא קשר אליו), לחדר המיון של בית חולים סורוקה, לפי בקשת רופאת בית האבות שבו שהתה, בשל חום גבוה וירידה באחוזי החמצן בדמה, לצורך בדיקה, ובמיוחד כדי לשלול דלקת ריאות. המנוחה שהייתה סיעודית, סבלה מפצעי לחץ שיכלו לגרום לעליית חום בשל זיהום.

בשל מצבה של האם המנוחה מונה התובע כאפוטרופוס על גופה, על פי החלטת בית המשפט לענייני משפחה בהחלטה שניתנה ביום 23.3.2011.

הנתבע הגיע לבדיקת אימו של התובע וביקש מהתובע לצאת מהמקום (מיטה מוקפת בפרגוד). התובע הסביר לנתבע שהינו אפוטרופוס של אימו, זכותו להיות נוכח בבדיקה, וכי אינו מסכים כי הנתבע יבצע כל בדיקה או טיפול, בשל התנגדות הנתבע להימצאות התובע ליד מיטת אימו.

בין הצדדים החלו חילופי דברים, והנתבע התגרה בתובע , וניסה להגיע לאימו ששכבה על המיטה לצורך בדיקתה, והורה למתמחה לקחת דמים מהווריד ביד. התובע התנגד לביצוע הבדיקות, וללקיחת הדמים ועמד בצמוד למיטה. הנתבע ניסה להשתחל בין הקיר לבין גבו של התובע על מנת להגיע לאם.

הנתבע הזעיק את קצין הביטחון של בית החולים, שנמנע מלהתערב לאחר שהתובע הודיע לו כי הוא אפוטרופוס של האם. גם המטפלת מבית האבות הודיע לנתבע כי התובע הינו האפוטרופוס של האם.

הנתבע, בראותו כי הגורמים בבית החולים ואחרים אינם תומכים בו, הזעיק את המשטרה וטען כי התובע תקף אותו פיזית, הפריע במקום ציבורי, איים עליו, וסיכן חיים.

כתוצאה מכך התובע עוכב על ידי המשטרה, ולאחר שהנתבע הגיע לתחנת המשטרה והגיש תלונה, ולאחר שהתובע נחקר, החליט קצין המשטרה על מעצרו למשך 24 שעות. למחרת, 21.8.2011, שוחרר התובע מהמעצר על ידי בית המשפט. תיק החקירה כנגד הנתבע נסגר מהטעם שלא נמצאו ראיות מספיקות לצורך העמדתו לדין.

התובע טען כי במעמדו כאפוטרופוס של אימו ז"ל, עמדה לו הזכות להיות נוכח בכל ההליכים בבית החולים, וכן להתנגד או לאשר כל הליך רפואי, מה גם שאימו מדברת עימו את השפה המרוקאית.

כן נטען כי הנתבע העניש את התובע באמצעות הגשת תלונת שווא, בשל סירובו לצאת מהמקום, ולמתן אישור לבצע בדיקות לאימו, ולאפשר למתמחה לקחת ממנה דמים. הנתבע זימן את המשטרה והגיש תלונה שווא, כדי להרחיק את התובע באמצעות המשטרה, וכדי שיוכל להמשיך בביצוע הבדיקה ולקיחת הדמים, חרף התנגדותו של התובע במעמדו כאפוטרופוס של האם.

התובע, שהינו בגיל 53, אב לילדים, ואיש ציבור, נעצר למשך 24 שעות, התבזה בפני אנשים רבים כאשר הובל לבית המעצר ולבית המשפט כשהוא אזוק בידיו וברגליו, ונמנעה ממנו האפשרות לסעוד את אימו ליד מיטתה, וכן הפסיד יום עבודה.

הנתבע טען בכתב ההגנה מטעמו, בתמצית, כי ניסה להעניק לאימו של התובע טיפול רפואי הולם בשים לב לכך שהגיע לבית החולים במצב רפואי קשה, הייתה על ערש דווי, והתובע גרם בהתנהגותו למעצרו.

אימו של התובע הגיע לבית החולים בליווי מטפלת מבית האבות, ובהמשך הופיע גם התובע שטען שהינו אפוטרופוס של האם, מבלי שהציג כל אישור לעניין זה. האם הייתה במצב רפואי קשה, חום גבוה, רוויון חמצן בדם נמוך מהתקין, ופצעי לחץ מופשטים, וגובשה הערכה כבר שבשלב הראשוני כי תזדקק לאשפוז בשל מצב ספטי.

התובע התנגד לביצוע כל בדיקה או טיפול לאימו, ודרש לבצע צילום חזה בלבד, והתובע עמד על כך שרק הוא שיחליט האם ניתן להחזיר את אימו לבית האבות.

האם הייתה במצב חרום רפואי, ובסכנת חיים, והיה עליה לקבל טיפול רפואי מיידי ללא כל התניה או עיכוב, ולכן הוסבר לתובע כי לא ניתן לשחרר את אימו ללא קבלת טיפול רפואי ראוי.

התובע תקף את הנתבע באופן מילולי ופיזי כדי למנע ממנו לבדוק את אימו ולתת לה טיפול, ובכלל זה תקף את הנתבע "בכך שהלם בחוזקה בחזהו ודחף את הנתבע על כיסא שהיה בסמוך ועד לנפילת הנתבע ...", ובשל כך נעצר על ידי המשטרה (סעיף 4.8 לכתב ההגנה).

בימים 31.10.2012 ו- 24.1.2013 נערכו בפני דיוני הוכחות, והצדדים הגישו סיכומים בכתב.

למען הסדר הטוב אציין כי לא מצאתי לנכון להתייחס לטענות חדשות שבעובדה שהעלה התובע לראשונה בסיכומים מטעמו, וזאת מטעמים מובנים.

אקדים ואציין כי לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני מצאתי לנכון להורות על דחיית התביעה, מהטעמים שיפורטו להלן.