פרץ נ' בלחסן אבן ושיש בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית.

התובע רכש אצל הנתבעת שיש מוברש לצורך חיפוי. ישנה מחלוקת בין הצדדים כמה כסף שילם התובע בפועל בגין הרכישה, כאשר אין מחלוקת, כי שולמה מקדמה של 1,000 ₪ ע"ח העסקה הכוללת שהיתה 9,000 ₪.

לטענת התובע הוא השלים 8,000 ₪ במזומן, הנתבעת מכחישה זאת.

בחנתי את עדויות הצדדים בהקשר זה בישיבת קדם משפט אשר שימש כדיון סופי, ואני נותן אמון בגרסתו של התובע לפיה שילם בגין העסקה סך של 9,000 ₪. אציין בין השאר, כי לא סביר בעיני שהנתבעת הייתה מספקת את הסחורה ללא השלמת התמורה הכספית ולאחר שלטענתה שולמו 1000 ₪ בלבד.

אין חולק, כי בפועל סופקה הסחורה, ואולם לטענת התובע, וזו עיקר המחלוקת בתיק, משהחלו בעלי המקצוע בפעולות הריצוף התגלה כי הסחורה פגומה ובאיכות ירודה ולכן לאחר שבוצעה פעולת החיפוי הורה התובע לבעלי המקצוע להוריד את החיפוי והוא העביר את החיפוי בשלמותו לנתבעת.

למעשה, גרסה זו עומדת כנגד גרסתו של נציג הנתבעת, מר בלחסן אלי, אשר טען בעדותו, כי הסיבה להורדת החיפוי והחזרתו נעוצה היתה בכך שהתובע שינה את טעמו וכי הצבע והגוון לא התאימו לו, ועובדה היא שבסופו של יום הוא לא השתמש בזיכוי כזה או אחר אצל הנתבעת, והעדיף לפנות לספק אחר (טעות בכדאיות העסקה).

זו כאמור גרסה מול גרסה.

בינגוד לנתבעת שלא הביאה ראיות כלשהן והיא היתה יכולה בקלות להביא חוות דעת שמאית או כל עדות מקצועית אחרת לגבי טיבו של החיפוי שנמצא עד היום בחצריה, או אפילו צילום של האריחים, העיד התובע את העד מר מוחמד עבראת. מדובר בקבלן ביצוע עבודות האבן, אשר עדותו היתה אמינה, סדורה וקוהרנטית, הנ"ל העיד ואני מצטט: "הוא סיפק את החומר וראיתי שהפועלים עשו חלק מהעבודה, והאבן לא היתה בסדר, הקופנגים היו בעובי שונה רוחבים שונים והרבה שברים, התקשרתי לתובע ואמרתי לו את זה. הספקנו לרצף מעל 30 מ'. הפסקתי את העבודה, הוא אמר לי לפרק את האבן.

איכות השיש לא היה טוב".

עדות זו מלמדת, כי אכן אספקת הסחורה היתה באיכות ירודה והקבלן הוא שנקט יוזמה והתקשר לתובע, אשר הורה לו בסופו של דבר לאחר בדיקה להפסיק את הבדיקה ולפרק את האבן. עדות זו מלמדת, כי הטענה שכביכול התובע לא היה מרוצה מהגוון או מההתאמה לחלקי הבית השונים כגרסת הנתבעת נסתרת, ולכן יש לקבל את עמדת התובע.

דין התביעה איפוא להתקבל במלואה.

התביעה היא למעשה החזר כספי של 9,000 ₪, כאשר אינני נכנס בפסק הדין לכל נושא הזיכוי הכספי והטענות הקשות של התובע בהקשר זה, כאשר ממילא לאור הכרעתי זו דין התביעה להתקבל.

אני פוסק איפוא לתובע סך של עלות העסקה בסך של 9,000 ₪, אינני מוצא לנכון לפסוק ראשי נזק נוספים,ובתוכם עוגמת נפש וגם לא את עלות ההרכבה והפירוק . התובע היה צריך לראות את הסחורה טרם הרכבתה ולהחליט האם לרצף או לא, כאשר בפועל רוצפו 30 מ"ר ופירוק הריצוף אין הצדקה לגלגל את עלותו שגם לא הוכחה, על הנתבעת.

סכום זה כשהוא צמוד ונושא ריבית מיום ביצוע העסקה בפועל בתאריך 9.2.06, נפסק לתובע בצירוף אגרת בימה"ש ראשונה ששולמה ובצירוף שכ"ט עו"ד בגובה של 1,500 ₪ כולל מע"מ אשר על הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

מתוך הסכום האמור יש לקזז סך של 8,000 ₪ אשר הופקדו בקופת בימ"ש ואשר יהוו חלק מחיובי פסה"ד ויש לשלוח את הסכום האמור לב"כ התובע ע"ח חיובי פסה"ד בתוך 30 יום עפ"י הוראה זו.

ניתן בזה פטור ממחצית שנייה של אגרת ביהמ"ש.

ניתן היום, כ"ב כסלו תשע"א, 29 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.