פסק דין
בפניי תביעה כספית.
לטענת התובע, שולמו על ידו לנתבעת 7,500 ₪ (מתוך הסכום המוקצה ללימודי חיילים משוחררים על ידי משרד הביטחון). התובע טוען ששוכנע על ידי נציגי הנתבעת להירשם לקורס CNC (הפעלת מכונות הנשלטות על ידי תוכנת מחשב).
לטענת התובע, לאחר שלושה שיעורים שבהם השתתף ולאחר ש"ראיתי שזה לא נקלט לי ושיש לי בעיה במתמטיקה ואנגלית", כלשונו, ביקש התובע לעזוב את הקורס ולקבל כספו חזרה, אך הנתבעת סירבה לעשות כן.
כן טען התובע, כי הקורס קוצר ממשך של 7-8 חודשים, שהובטחו לו מלכתחילה, למשך של חודשיים.
מנגד, טענת הנתבעת הינה, ראשית, כי הסכם ההתקשרות נשוא התיק, אשר צורף והוצג, חתום בידי התובע עצמו, מכיל הוראה ברורה ולפיה "לאחר תחילת הלימודים דמי הרישום ושכ"ל לא יוחזרו מכל סיבה שהיא".
עוד טוענת הנתבעת, כי הטענות שהעלה התובע לא הועלו מיד בתחילת הקורס, כפי שניתן להבין מכתב התביעה, כי אם אך לקראת סיום הלימודים בקורס.
בדיון בפניי היום, 11.1.2011, הציגו נציגי הנתבעת רשימת נוכחות תלמידים בקורס תכנתי CNC. מרשימה זו, הנחזית לפחות כאותנטית, ולא מצאתי טעם לפקפק באמיתות הנתונים המוצגים עליה, עולה כי התובע נכח בלא פחות מ-11 שיעורים בסך הכל, החל מיום 24.10.2008 וכלה (כשהשתתפותו נעשית באופן בלתי רציף) ביום 13.2.2009. הקורס עצמו הסתיים ביום 24.4.2009 (בניגוד לטענות התובע על כך שהקורס אך לכל היותר חודשיים).
כן הציגו נציגי הנתבעת את פנייתו של התובע לביטול הקורס אשר נושאת תאריך 19.4.2009 (התאריך המצוין בראש המסמך ,19.4.2008, אשר איננו אפשרי מבחינה כרונולוגית, נחזה כשגיאת כתיב של התובע), דהיינו: ערב סיום הקורס.
צירוף הנתונים מלמד על כך שהתובע התקשר עם הנתבעת בחוזה אשר איננו מאפשר החזר כספי, וכל טענה כנגד מסמך זה הינה טענה בעל פה אל מול מסמך בכתב, אשר דינה להידחות על פי דיני הראיות, ואף הועלתה על ידו באיחור ניכר. הנתבעת הציגה, כאמור, ראיות ממשיות התומכות בטענותיה, והשוללות את גרסת התובע להשתלשלות העניינים. העובדה שהנתבעת פתחה קורס עבור שני תלמידים (כולל התובע) בלבד יכולה ללמד אף היא על רצונה של הנתבעת לעמוד בהתחייבויות, אף חרף הפסדים ועלויות משמעותיות, ולמצער אי-רווחיות הקורס, ולתמוך בהתרשמותי מתום לבם של נציגיה.
על כל האמור יש להוסיף שעדויות נציגי הנתבעת כשלעצמן נשמעו לי אמינות והגיוניות, וגרסתם שכנעה אותי יותר מגרסת התובע, חרף ניסיונותיו של אביו "לחזק" את טענותיו.
לאור הנסיבות, ומתוך רצון כן שכספי המענק שלו זכאי התובע לא יבוזבזו לריק, הצעתי לצדדים להגיע לידי פשרה, של החלפת הקורס בקורס אחר, מתוך שלל הקורסים שמציעה הנתבעת, ואשר עשוי להתאים יותר ליכולותיו של התובע. ניסיון להידברות בעניין זה לא צלח, כאשר נציגי הנתבעת טענו כי השיחה לא עלתה יפה ונגררה, על ידי אביו של התובע, לאיומים שונים.
משכך, וצר לי על כך, אין לי מנוס אלא ליתן פסק דין בהליך.
לאור העובדות אשר הוכחו בפניי, המסקנה המשפטית הינה כי דין התביעה להידחות. מתוך התחשבות בתובע, וחרף הטרחה וההוצאות שנגרמו לנתבעת ולנציגיה, אמנע מהשתת הוצאות בסכום גבוה ואסתפק בדחיית התביעה ללא צו להוצאות.
יש לציין כי פסק דין שניתן על ידי בהעדר התייצבות התובע, ביום 8.3.2010, בוטל, לפנים משורת הדין, לאור בקשתו של התובע, הנסמכת על אישור מחלה שהוצא רטרואקטיבית אך ביום 10.3.2010. לא ניתן על ידי התובע הסבר מדוע לא הודיע מבעוד יום על מחלתו, ומנע מן הנתבעת הוצאות שנגרמו עקב התייצבות הסרק, והתבעת עתרה לפסיקת הוצאות בגין כך.
בשיקול כולל, וחרף טענות הנתבעת, המוצדקות כשלעצמן, אתחשב בתובע, לא אפסוק לו הוצאות, ואסתפק בתוצאה של דחיית התביעה.
ידע התובע שמן הדין היה עליו לשאת בסכום הוצאות משמעותי בהרבה.
התביעה נדחית, אין צו להוצאות.
ניתן היום, ו' שבט תשע"א, 11 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.