פרץ נ' אביטן

פסק דין

רקע כללי

מדובר בתביעה ובשתי תביעות נגדיות, אשר הדיון בהן אוחד.

התובע בת"א 28191-01-11 עו"ד אברהם פרץ (להלן: "פרץ"), הגיש תביעה זו כנגד הנתבע אליעזר אביטן (להלן: "אביטן"), לתשלום שכר ראוי עבור עבודה משפטית שביצע עבור אביטן, בסכום כולל של 354,264 ₪, בשבעה עניינים כדלקמן:

שלום אביטן - סכום של 107,880 ₪ עבור ייצוג וטיפול משפטי בתיק פלילי ובתיק בגין הטרדה מינית בבית הדין לעבודה, עבור אחיו של אביטן, שלום אביטן.

מבנה באופקים - סכום של 58,000 ₪ בגין משא ומתן וטיפול משפטי ברכישת מבנה באופקים.

תביעה קטנה - סכום של 3,364 ₪ בגין טיפול בתביעה קטנה נגד חברת ריטס בע"מ, עבור בנו של אביטן, יוסי.

תביעת ביטוח ישיר - סכום של 8,120 ₪ עבור הכנת וטיפול משפטי בתביעה בסדר דין מהיר נגד ביטוח ישיר.

יו"ר ועדה קרואה - סכום של 40,500 ₪ עבור טיפול במינוי הנתבע ליו"ר הוועדה הקרואה באופקים.

גיל סספורטס - סכום של 46,400 ₪ עבור טיפול בתיקים של גיל סספורטס.

חברת מויס - סכום של 90,000 ₪ בגין טיפול בהקמת שותפות בחברה לניצול פטנט הקשור בסרטן.

מנגד, אביטן הגיש שתי תביעות כנגד פרץ בת"א 43310-01-11 על סך 68,222 ₪, ובת"א 51244-03-11 על סך 128,802 ₪, כאשר מדובר בשלושה שיקים על סך 60,000 ₪ כל אחד, שנמסרו לאביטן בתמורה להלוואה שנתן אביטן לפרץ וחוללו.

כבר כאן בפתיח יצוין כי פרץ הודה שאביטן אכן נתן לו סכומי כסף בסך כולל של 189,609 ₪, וסכום זה לא הושב עד היום (ס' 10 לתצהיר פרץ).
לפיכך, אין למעשה מחלוקת של ממש בנוגע לתביעות הנגדיות שהגיש אביטן.
המחלוקת היא באשר לחובתו של אביטן לשלם עבור שירותים משפטיים שהעניק פרץ כמפורט לעיל, כאשר סכומים אלה, לפי הטענה, מתקזזים עם סכומי ההלוואה שבתביעת אביטן, ואף מחייבים תשלום מעבר להשבת ההלוואה לאביטן.

כעולה מהעדויות שהובאו בפניי, פרץ ואביטן היו במהלך שנים ארוכות ידידים קרובים מאוד זה לזה. הם התארחו האחד בבית חברו, היו יוצאים במשותף לבילויים ולאירועים, נסעו בצוותא לכל מקום, ונוצרו יחסים קרובים גם עם נשותיהם.
לנוכח יחסים קרובים אלו, נתן אביטן את סכומי הכסף המגיעים לכדי 189,000 ₪, סכומים שפרץ מודה שקיבל מאביטן.
לנוכח יחסים קרובים אלו בוצעו עיקר הפעולות המשפטיות להם טוען פרץ.

התביעה העיקרית היא למעשה תביעה לתשלום שכר טרחה.
מחד גיסא, קיימת חזקה לפיה אין בעל מקצוע מעניק את שירותיו חינם אין כסף, ולכן הנטל הוא על הנתבע (בדרך כלל הלקוח) להוכיח כי הכוונה הייתה לשירותים שינתנו ללא תשלום.