פרץ ואח' נ' יצחק עמר בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה לתיקון כתב תביעה.

התובעים הינם בעליהם של 7 בתי מגורים בכרכור, אשר חתמו בשנים 1992-1993 על הסכמי מכר לרכישת זכויות במקרקעין בבתים לעיל, מהנתבעת 1, שהינה חברה קבלנית.

הנתבע 2 הינו עו"ד אשר היה אמור לפי הסכמי המכר לטפל בהליכי הרישום של הרכוש כבית משותף וכן לדאוג לרישום הדירות ע"ש התובעים בלשכת המקרקעין. על פי הנטען, הנתבע 2 לא עשה כן עד להגשת התביעה. יחד עם זאת, על פני הדברים הליכי הרישום על ידי הנתבע 2 נמצאים בימים אלה לקראת סיום.

כתב התביעה המקורי הוגש בתאריך 15/7/2010. על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן, המקרקעין עליהם הוקמו הבתים היו, ועודם, מקרקעין שייעודם הוא למלאכה. עוד נטען, כי מי שהיתה אמורה לדאוג לשינוי ייעוד הקרקע (ממלאכה למגורים) היא הנתבעת 1, אולם היא הפרה את התחייבויותיה החוזיות בנדון. הדבר הסב לתובעים נזקים רבים – החל מהפרת ההסכם לביצוע שינוי היעוד, וכלה בנזקים ישירים ועקיפים אחרים (קשיים ברישום משכנתאות; קשיים בהעברת ומכירת הדירות; קשיים בהסדרת תוספות בניה - מה שהוביל אף להליכים פליליים בנדון; ועוד).

בכתב התביעה המקורי התבקשו, בין היתר, הסעדים הבאים:

לחייב את הנתבעת 1 לשנות את ייעוד המקרקעין למגורים.

לחייב את הנתבעת 1 ואת הנתבע 2 לרשום את המקרקעין כבית משותף.

לחייב את הנתבעת 1 ואת הנתבע 2 בתשלום פיצויים שונים – הן משום הפרת הסכמים עם התובעים והן משום נזקים שנגרמו להם.

כבר בכתב התביעה המקורי נתבעה הנתבעת 3 – הועדה המקומית לתכנון ובניה שומרון, שהוגדרה כ"נתבעת פורמאלית". על פי הנטען, הנתבעת 3 היא זו שהתירה לנתבעת 1 להקים במקרקעין את בתי המגורים, הגם שייעוד הקרקע היה למלאכה בלבד. עוד נטען, כי הנתבעת 3 נתנה "טפסי 4" לתובעים לפיהם ניתן לספק להם שירותי חשמל ושירותים נוספים, הגם שידעה כי יעוד הקרקע הינו למלאכה והגם שידעה שמדובר במבני מגורים. יחד עם זאת, לא נתבע כל סעד אופרטיבי מהנתבעת 3.

מאז הגשת כתבי ההגנה, מזה כשנתיים, התקיימו מספר קדמי משפט, וכן התקיימו בין הצדדים הליכים שונים שמטרתם היתה ניסיון להגיע למטרה העיקרית, והיא שינוי יעוד הקרקע.

למרות הגדרת הנתבעת 3 כ"נתבעת פורמאלית" ציין ב"כ התובעים, כמעט מאז תחילת הדרך כי הוא שוקל לתקן את כתב התביעה, בהקשר למעמדה זה. בתחילה, בישיבת קדם המשפט מתאריך 6/4/11 ציין ב"כ התובעים כי:". . אין לנו עילת תביעה נגד הנתבעת הפורמלית, אך אנו מבקשים שהיא תהיה צד להליכים או לפחות שתצהיר שהיא תשתף פעולה. ישנו מצב בלתי אפשרי שנוצר, אנו סבורים, שזה כתוצאה מרשלנות של הנתבעת הפורמלית. בשנת 94 או 95 כאשר הבתים של הקבלן, נתבע 1, היו בנויים, ניתן לבתים על ידי הועדה טופס 4 . . ". בהמשך, בישיבת קדם המשפט מתאריך 5/12/11 צוין כי:". . עולה תמונה שהתחזקה אצלי שבעצם הועדה, לכל הפחות, התרשלה בטיפול . . הסיבה שאני אומר את זה כי אנו רוצים לצרף את הועדה כנתבעת. כנראה נצטרך לתקן את כתב התביעה באופן שיורה לועדה ביחד ולחוד עם הקבלן יצחק עמר, לשנות את ייעוד הקרקע . ."

אוסיף, כי באותו דיון (קד"מ מורחב), העיד מר מר מחמיד מוחמד – מתכנן הועדה וסגן מהנדס הועדה. בעדותו, אישר הלה כי הנתבעת 3 אכן מסרה טפסי 4 לתובעים, הגם שמדובר בבתי מגורים. לדבריו, הבקשות שהתבקשו היו בקשות היתר לבתי מלאכה, וזאת בהתאם לתוכנית שחלה באותה תקופה. משכך, ומשום שהמבנים נבנו על פי היתר, הרי אכן נתנו טפסי 4. לדבריו, לא די בחשש שהמבנים לא ישמשו בפועל שלא למטרות מלאכה כדי לסרב ליתן טפסי 4. אין מחלוקת אמיתית שבתי התובעים היו מאז בנייתם בתי מגורים רגילים . .

בין לבין, פעלו הצדדים לקידום שינוי הייעוד וכן לקידום הרישום כבית משותף. בעוד שהנושא השני התקדם ועל פני הדברים נמצא לקראת סיום; הרי שהנושא הראשון (שינוי היעוד) לא הסתיים ולא ברור באיזה מצב הוא נמצא. ככל שעולה מטענות הצדדים (ר' הדיונים מתאריך 15/4/12 וְ 13/11/12), אבן הנגף הנוכחית העיקרית, או לפחות אחת מהן, הינה היטל ההשבחה שעל התובעים לשלם. למותר לציין, כי מדובר בתנאי סטטוטורי.

הדבר מוביל לכתב התביעה המתוקן. כאמור לעיל, אפשרות תיקונו של כתב התביעה, על ידי הכללת הנתבעת 3 בין הנתבעים ה"רגילים" הועלתה זה מכבר.

בתאריך 12/11/12, הגישו התובעים בקשה לתיקון כתב התביעה, כאשר התיקון המרכזי בו הוא הכללת הנתבעת 3 כנתבעת "רגילה" והעלאת טענות נזיקיות שונות כנגדה – רשלנות והפרת חובות חקוקות. התובעים תבעו סכום כולל של 560,000 ₪ אך בה בעת ציינו, בכתב התביעה שאת אישורו ביקשו, כי:"במועד הגשת כתב התביעה זה לא ניתן לכמת את סכום הוצאות שינוי הייעוד שכן הסכום מורכב בין היתר מהיטל השבחה אותו נדרשים לשלם בגין שינוי ייעוד, עלויות לאנשי מקצוע שונים, אגרות והיטלים שונים וכו' . . " (ס' 82.1 לכתב התביעה המתוקן). לחלופין, ביקשו התובעים לחייב את הנתבעת 1 ואת הנתבעת 3, ביחד ולחוד, לשנות את ייעוד המקרקעין נשוא התביעה למגורים ו/או לחייבם בעלות שינוי הייעוד. לחילופי חילופין, התבקש בהמ"ש לאפשר פיצול סעדים בנוגע לעלות שינוי הייעוד. בנוסף, נתבעו סעדים נוספים, בגין נזקים שנגרמו לטענת התובעים.

את הבקשה נימקו התובעים, בין היתר, במסמכים שונים שהגיעו לרשותם במסגרת גילוי מסמכים שבוצע בהליכים המקדמיים. בין היתר, הפנו התובעים למכתב מתאריך 26/2/1992 (על פני הדברים בטרם הוצאו טפסי 4) ממנו עולה, כי בתאריך 12/2/1992 התקיים סיור בבתי המגורים והנתבעת 3 נוכחה לדעת כי הבתים אינם בתי מלאכה, כי אם בתי מגורים. באותו מכתב הועלתה הבעיה לעיל וכן הוצעו הצעות לפתרון. אחת האפשרויות שהועלתה באותו מכתב הינה מתן היתר לשימוש חורג, אך אפנה בהקשר זה להודעת ב"כ (הקודם) של הנתבעת 3, מתאריך 6/7/11 שם צוין כי מעולם לא הונפק היתר לשימוש חורג וההיתרים היחידים שניתנו הינם למבני תעשיה.

ב"כ התובעים טען בבקשת התיקון כי תיקון כתב התביעה יאפשר הכרעה בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, קל וחומר כאשר הבקשה לתיקון באה בטרם החלה שמיעת הראיות.

עמדת הנתבעים לבקשת התיקון:

הנתבעת 1 הותירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, תוך שמירת הזכות להגשת כתב הגנה מתוקן.