פרפקט ליס בע"מ נ' קצנלנגבוגן ואח'

פסק דין

התובעת הגישה נגד הנתבעים, תביעה על סך 23,650 ₪, בגין חוב דמי שכירות של הנתבע 1 בסך 3,650 ₪ ובגין פיצוי בסך 10,000 ₪ על ידי כל אחד מהנתבעים, על נזקי הפרת הסכם הליסינג שכרתו עמה ואשר בוטל על ידם זמן קצר לאחר מכן ללא עילה מוצדקת. התובעת טוענת כי יש לחייב את הנתבעים לשלם לה פיצוי בגין שעות העבודה שהשקיעה בעריכת ההסכם וזמן העבודה של עובדיה ולרבות בגין הנזק שנגרם לשמה הטוב, אצל היבואן שממנו הזמינה את הרכבים.

טענות ההגנה העיקריות של הנתבעים הנן כי ההסכם של הנתבע 2 היה מותנה בקבלת אישור המעביד למימון העסקה, אישור שלא ניתן. הרכב שניתן לנתבע 1, לא ניתן בתמורה לדמי שכירות, אלא במסגרת עסקת הליסינג וכרכב חלופי עד למכירת רכבו הישן על ידי התובעת עצמה, כאשר תמורת הרכב נועדה לכסות את תשלום המקדמה עבור העסקה. כמו כן, שני הנתבעים טוענים כי הובטח להם כי הרכבים יסופקו בחודש נובמבר 2007. בפועל, נאמר להם, רק לאחר חתימת ההסכם, כי הרכבים יסופקו רק בחודש פברואר 2008. הרכבים שניתן היה לספקם במועד שהובטח, לא היו משנת הדגם המבוקשת ולא בצבע המבוקש. כמו כן, טוענים הנתבעים כי לא נגרם למעשה כל נזק לתובעת, אשר אף הוצע לה לקבל את התשלום עבור השכירות, כאשר הנתבעים אף הציעו להסביר ליבואן, שביטול העסקה לא נבע מסיבות הקשורות לשירות שניתן על ידי התובעת, אלא עקב אילוצים של הנתבעים.

בתשובה לכך, טוענת התובעת בעיקר, כי לא סוכם לפני או במעמד חתימת ההסכם, כי העסקה מותנית באישור המעביד של הנתבע 2 וגם לא הובטחה אספקת הרכבים בחודש נובמבר, אלא דובר על כך שבדרך כלל, האספקה היא תוך כשלושה חודשים, מבלי שניתנה גם לעניין זה התחייבות.

הצדדים הסכימו שהנתבע 1 ישלם לתובעת 3,650 ₪ בגין השכרת הרכב וכי בית המשפט יפסוק בדרך של פשרה, על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984, ללא נימוקים, האם יש לחייב את הנתבעים בסכום נוסף כלשהו, כאשר בית המשפט יהיה רשאי שלא לחייבם בכל סכום נוסף ולחילופין לחייב כל אחד מהם, בסכום של עד 5,000 ₪. כמו כן, הוסכם כי בית המשפט יכריע בשאלת ההוצאות ושכר טרחה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות והתרשמתי משאר החומר שנמצא בתיק וכן מטענות הצדדים, החלטתי לחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעת את הסכום המוסכם של 3,650 ₪ (כולל מע"מ) ובנוסף פיצוי בסך של 2,000 ₪ והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. הנתבע 2 ישלם לתובעת פיצוי בסך של 2,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. שני הנתבעים ישלמו לתובעת ביחד ולחוד את אגרת המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. החלטתי בנסיבות העניין, שלא לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת שכר טרחה נוסף, מעבר לזה אשר כבר נפסק כנגד הנתבעים, בהחלטתי מהיום, בסך של 2,000 ₪ + מע"מ.

כל הסכומים שפסקתי כאמור לעיל, ולרבות ההוצאות של 2,000 ₪ + מע"מ, ישולמו, אפוא, על ידי הנתבעים לתובעת תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לידיהם.

ניתן היום, כ"ז שבט תש"ע, 11 פברואר 2010, בלשכתי.