פרס נ' אהרון ואח'

פסק דין

רקע וצדדים

1.שלושה כלי רכב היו מעורבים ב"תאונת שרשרת".

2.לטענת התובע, שנסע ברכב הראשון, הוא היה בעצירה מוחלטת כאשר פגע בו הרכב שבו נהג הנתבע 1 (להלן: "הפז'ו"), אשר נפגע מהרכב בו נהגה הנתבעת 3 (להלן: "הטויוטה"). התובע העיד כי חש מכה אחת. התובע הבהיר בכתב התביעה כי הנתבע 1 טען שנהדף לעבר רכבו של התובע בשל פגיעת הטויוטה מאחור, והנתבעת 3 טענה שהצטרפה לתאונה קיימת, קרי, כי הפז'ו פגעה ברכב התובע לפני שהיא פגעה בטויוטה שהיתה לפניה.

3.לטענת הנתבע 1, עצר מאחורי הרכב שנסע לפניו, ונפגע פגיעה חזקה מאד מהטויוטה שנסעה אחריו ולא עצרה כלל, וכי נפגע פעם שניה כשרכבו פגע ברכב התובע שעמד לפניו.

4.הנתבעת 3 טענה כי שמעה "בום" לאחר שחצתה את הרמזור, והבינה שהיא נכנסת לסיטואציה של תאונה, לכן נצמדה ככל שביכולתה לצד הימני של הכביש, וכי "המכה שלי היתה נשיקה עם הרכב שלפניי."

הנתבעת 3 הוסיפה וטענה כי "הפנס הקדמי שלי לא נשבר, הפנס האחורי של הרכב שלפני לא נשבר" ומכאן לגישתה, ברור שהמכה שפגעה בטויוטה היתה קלה, "מכת נשיקה" כדבריה בעדותה.

5.במעמד הדיון, טענו כל הצדדים ולא היו עדים בנוסף לנהגים המעורבים בתאונה.

דיון והכרעה

6.    לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה נגד הנתבעים 3-4, ולדחות את התביעה נגד הנתבעים 1-2, הכל כפי שיפורט להלן.

7.אינני מקבלת את טענתה של הנתבעת 3 כי נתנה מכה קטנה בלבד לרכב שנסע לפניה. אמנם, נציגת הנתבעת 4 הפנתה לנזקים בחלקו הקדמי של רכב הנתבע 1 בהשוואה לנזקים בחלקו האחורי: לדבריה, מאחר והנזקים במוקד הקדמי גבוהים מאלה שבמוקד האחורי, יש ללמוד מכך כי רכב הנתבע 1 נסע מהר יותר מרכב הנתבעת 3. יש לדחות טענה זו: ההשוואה "הנכונה" היא של העבודות בלבד, שכן עלות חלקי החילוף אינם מעידים על חומרת הפגיעה. בהשוואת הנזקים שפורטו בחוות דעת השמאי, המתייחסת לנזקים בשני מוקדי הנזק בפז'ו (עבודות בלבד), ניתן לראות כי הנזק שנגרם במוקד האחורי רב מהנזק במוקד הקדמי.

ההשוואה הנכונה היא בין הנזק במוקד החזית בטויוטה מול זה שבמוקד החזית בפז'ו. מהשוואה זו עולה כי בטויוטה הנזק בחזית גדול מזה שבפז'ו, ומכאן - בסתירה לעמדת נציגת הנתבעת 4 - ניתן ללמוד שהנתבעת 3 היא שנכנסה לתאונה במהירות הגבוהה יותר.

8.עוד טענה נציגת הנתבעת 4 בדיון כי "לעניין הנזק ברכב הנתבע 1 כדי להוכיח את הטענה כי הפנסים לא נשברו אפשר לעיין בתמונות שהוגשו", אלא שהתמונות לא היו ברורות מספיק כדי ללמוד מהם הנזקים ואילו חלקים נפגעו.

בשל טענת נציגת הנתבעת 2 כי לא צורפו על ידי הנתבעות 3-4 טופס הודעה, תמונות נזק ברורות או חוות דעת שמאי – ביקשה נציגת הנתבעת 4 לצרף לתיק בית המשפט את חוות דעת השמאי, לאחר הדיון, ועשתה כן בהתאם לרשות שניתנה.

בחוות דעת השמאי הקובע את הנזקים בטויוטה נמצאו בין חלקי החילוף שאושרו "פנס ראשי שמאל" ולפיכך טענתן המרכזית של הנתבעות 3-4 לפיה מדובר היה במכה קלה שלא גרמה נזק בפנס הקדמי של הרכב - הוכחה כמוטעית.

9.יתרה מזו, בהתאם לחוות הדעת, נגרמו לחזית הטויוטה נזקים שעלות תיקונם מעל 15,000 ₪, ולא ניתן לקבל את הטענה כי נזקים בהיקף כזה, ביניהם עבודות פחחות, צבע וחשמל בעלות של כ- 5,000 ₪ (כולל מע"מ) מקורם בפגיעה קלה מאד, כתיאורה של הנתבעת 3.

לטעמי, היה על נציגת הנתבעת 4 לבדוק את טענותיה העובדתיות כראוי לפני העלאתן בפני בית המשפט, ובמקרה דנן התברר כי היה בהן טיעון עובדתי שגוי.

10.זאת ועוד, לא מצאתי כל סיבה להטיל ספק בעדותו של התובע, שהבהיר שהרגיש מכה אחת בלבד מאחור. לעניין זה אין לתובע עניין בתוצאות המשפט ובאופן חלוקת האחריות בין הנהגים האחרים המעורבים בתאונה, ואף נציגת הנתבעת 4 הסכימה כי "נכון שעדות התובע ניטראלית".

שילוב הנתונים הבאים: פגיעה חזקה במוקד אחורי בפז'ו; פגיעה קשה במוקד הקדמי בטויוטה; מכה אחת בודדת ברכב התובע – מביאים כולם למסקנה כי הפז'ו נהדף לפנים על ידי הטויוטה, ומכאן כי הנתבעת 3 אחראית לבדה לתאונה דנן.

11.הנזקים: התובע הוכיח נזק ישיר בסכום עלות התיקון בהתאם לחוות דעת השמאי, ושכר השמאי ששולם על ידו, סך של 12,015 ₪. לא מצאתי כי הוכחו הנזקים הנטענים בגין עגמת נפש, בזבוז זמן והוצאות נסיעה.