פרסקי ואח' נ' זילברבלך ואח'

החלטה

בפני בקשה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו המטלטלין נשוא הבקשה, המצויים בבית ברח' הגפן 36 במושב עשרת, בו מתגוררים המבקשות והמשיב 2, אינם ניתנים לעיקול בשל חובותיו של המשיב 2 למשיב 1.

המבקשות הינן אחיות, והמשיב 2 הינו בעלה של המבקשת 1 (להלן: בני הזוג פרסקי). על פי הנטען בתצהירי המבקשות, המבקשות והמשיב 2 מתגוררים בצוותא בבית השייך לאמן של המבקשות, גב' מרים ברנדמן, קשישה בת 80 המתגוררת בדיור מוגן.

על פי הנטען בבקשה, המטלטלין המצויים בבית שייכים בחלקם לגב' ברנדמן, בחלקם למבקשת 2 אשר עברה להתגורר בבית עם בני הזוג פרסקי בשנת 2008, ובחלקם הקטן לבני הזוג פרסקי, כמפורט בטבלה שצורפה לבקשה. המבקשת 1 מבקשת לפדות את חלקו של המשיב 2 ברכוש השייך לבני הזוג פרסקי, ואשר להערכת המבקשות ערכו עומד על 2,500 ₪.

המבקשות לא צרפו חוות דעת שמאי לגבי ערכם של המטלטלין שבבעלות משותפת של בני הזוג פרסקי. זאת בניגוד להחלטת בית המשפט מיום 26.2.12. כמו כן לא צורפו כל מסמכי רכישה של אף אחד מפריטי הריהוט ומכשירי החשמל הרבים המפורטים בבקשה, ואף לא תצלומים להוכחת הטענה כי מדובר בפריטים ישנים כפי שנטען בתצהירים, והדבר אומר דרשני.

עדויות שתי המבקשות, שנחקרו על תצהיריהן, נראו לי מתחמקות ומסתירות טפחיים, והדבר בלט בעיקר בעדותה של המבקשת 2, שהיתה מלאה שתיקות בטרם מתן מענה לשאלות הפשוטות שנשאלה, כמי שמבקשת לדלות את התשובה ה"נכונה" מתוך טקסט שנלמד בעל פה לצורך הדיון, ולא על סמך זכרונה.

גם ההפרדה בין פריטי רכוש, ריהוט ומכשירי חשמל, השייכים למבקשת 2 מול אלה השייכים לבני הזוג פרסקי ולאם הגב' ברנדמן, מבוססת רק הסכם מודפס שנערך, על פי הטענה, בין המבקשת 2 למבקשת 1 ובעלה בעת כניסת המבקשת 2 להתגורר בבית, כאשר לפי טענת המבקשת 2 ערכה את ההסכם כדי שהמבקשת 1 לא תנסה לגזול ממנה את הרהיטים ומכשירי החשמל השייכים לה בעת שתעזוב את הבית – גרסה שלא היתה מהימנה עלי, לאור התרשמותי מהיחסים הטובים והאמון השוררים בין שתי האחיות, המתגוררות בצוותא. יש להתרשמותי חשש לא מבוטל, כי ההסכם הנ"ל נערך לצורך הגנה על פריטי הרכוש הנקובים בו מנושים כאלה או אחרים, ועל כן איני יכולה לסמוך עליו כראיה להיות הפריטים המפורטים בו בבעלותה של המבקשת 2 בלבד. בנוסף, הטענה כי הריהוט ומכשירי החשמל של בני הזוג פרסקי, שהיו בבית עד שנת 2008, הועברו לקונטיינר ונתרמו, אינה עולה בקנה אחד עם הטענה כי מגורי המבקשת 2 בבית הינם זמניים עד כי מיהרה לערוך הסכם שיגן על רכושה בעת שתרצה לעזוב. סביר כי אילו כוונת הצדדים היתה כי המבקשת 2 תעבור להתגורר בבית באופן זמני בלבד, היו בני הזוג פרסקי שומרים על הריהוט והמכשירים השייכים להם ומאחסנים אותם כדי לחזור ולהשתמש בהם כשתעזוב.

בנוסף, לא סביר כי בדירה קטנה של 3 חדרים, אותה פינתה המבקשת 2 כשעברה להתגורר בבית, היו גם שולחן אוכל של 8 כסאות וגם שולחן אוכל של 6 כסאות – כפי שטוענת המבקשת 2 כי הביאה איתה מהדירה לבית. זאת, כשלדבריה היא אינה בעלת משפחה וחיה בגפה (!). גם נתון זה מצביע על מופרכות הנטען בבקשה.

מעבר לכך, ודאי שאיני יכולה להסתמך על הערכתם הסובייקטיבית ובעלת האינטרס של המבקשות והמשיב 2 לגבי ערך הפריטים הנמצאים לשיטתם בבעלות משותפת של בני הזוג פרסקי, שכאמור לא צורפו לגביהם לא מסמכי רכישה, לא תצלומים ולא חוו"ד שמאי.

גם אי העדת הגב' ברנדמן לגבי פריטים שנטען כי שייכים לה, עומדת לחובת המבקשות.

לסיכום, המבקשות לא הרימו את נטל ההוכחה על פי מאזן ההסתברויות, ועל כן הבקשה למתן פסק דין הצהרתי לגבי הבעלות במטלטלין נשוא הבקשה, נדחית.

המבקשות ישאו בהוצאות המשיב 1 בסך 1,500 ש"ח.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ב, 30 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: