פרנקו עודד נ' לבייב אדוארד

החלטה

ביום 31.10.10 נקבע לוח זמנים להגשת תצהירי עדות ראשית ומועד לשמיעת הראיות. התובע הגיש תצהיריו במועד, ואילו הנתבע לא הגיע ראיות כלשהן מטעמו. ביום 28.12.10, שבוע לפני המועד שנקבע לשמיעת הראיות וכחודשיים לאחר שנקבע המועד, הגיש הנתבע בקשה לדחיית מועד הדיון בטענה כי רק בסמוך למועד זה נודע לב"כ הנתבע שאין באפשרותו להתייצב לדיון מאחר והוא שוהה זו תקופה ממושכת בחו"ל. הבקשה נדחתה ביום 29.12.10.

מאחר והמועד לשמיעת הראיות נקבע כחודשיים לפני שהוגשה הבקשה, בוודאי שלא היה מקום לדחות את מועד הדיון על חשבון ציבור המתדיינים הממתין לתורו. הדברים קל וחומר לנוכח היקפה הכספי של התובענה, שהצטמצם לאחר שהתברר כי חלק מהתשלומים בוצעו בפועל. במצב דברים זה פתוחה הדרך בפני הנתבע להגיע לדיון או לבחור שלא להגיע אליו ולשאת בתוצאות של דרך פעולה זו. מאחר והנתבע בחר שלא להתייצב לדיון, אין אלא לקבוע כי ויתר על הבאת כל ראייה מטעמו.

לנתבע עומדת הזכות לחקור את עדי התובע, ולפיכך יחקר התובע בחקירה נגדית ולאחר מכן יסכמו הצדדים טענותיהם בעל- פה.

ניתנה והודעה היום כ"ט טבת תשע"א, 05/01/2011 במעמד הנוכחים.

רם וינוגרד, שופט

פסק דין

התובע הלווה לנתבע סכום של 11,000 דולר. ביום 22.5.08 חתם הנתבע על מסמך לפיו הוא חייב לתובע סכום זה, וישלם את הסכום עד ליום 10.6.08. התביעה הוגשה לאחר פניה להוצאה לפועל, ובמסגרת כתב התביעה נטען שהנתבע חב לתובע את מלוא סכום ההלוואה.

בבקשה למתן רשות להגן טען הנתבע כי שילם לתובע את מרבית הסכום, ויתרת הסכום נותרה בידיו כעמלה. הוא צירף העתקי קבלות מהם עולה לכאורה כי ביום 15.6.08 קיבל התובע מהנתבע סכום של 4,200 אירו, ביום 17.6.08 קיבל התובע מהנתבע סכום של 2,100 דולר וביום 1.7.08 שילם הנתבע לתובע סכום של 2,000 דולר. לאחר שהוצגו המסמכים בפני התובע טען התובע כי שולמו לו הסכומים הדולריים, אולם הסכום ששולם באירו לא היה אלא 1,200 אירו והנתבע זייף את הסכום כאשר הוא הופך את הספרה 1 ל- 4. בקדם המשפט שהתקיים במסגרת התובענה ביום 6.12.09 הסכימו הצדדים למינוי מומחה מטעם בית המשפט כדי לבדוק אם אכן שונה הסכום. לאחר מתן ההחלטה הגיש הנתבע בקשה במסגרתה טען לראשונה כי הסכום שונה על ידי התובע, אולם זאת לאחר שביום 15.6.08 שילם הנתבע סכום נוסף של 3,000 אירו. למומחה ניתנה הוראה מתאימה, אולם הוא הודיע שלא ניתן לערוך חוות דעת בנוגע לכמות כתב כה קטנה.

הנתבע לא התייצב לדיון ולא הציג ראייה כלשהי מטעמו. ממילא אין מקום לדון כלל בטענות ההגנה. מעבר לנדרש אעיר כי הגרסה לפיה תוקן הסכום על ידי התובע לאחר ביצוע תשלום נוסף ללא שהתובע חתם ליד התיקון וללא שהמסמך מגלה כל אינדיקציה לכך שמדובר בשני תשלומים, היא תמוהה למדי. מכל מקום, מאחר והנתבע בחר שלא להגיש ראיות ולא להתייצב לדיון, ממילא לא נותרה שאלת שינוי הסכום במחלוקת. במצב דברים זה אין אלא לקבוע שהתובע הוכיח כי הנתבע חייב לו סכום של 5,050 דולר נכון ליום 22.5.08. סכום זה כאשר הוא מומר לדולר בהתאם לשער היציג מיום 22.5.08 (3.338 ₪ לדולר), ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד היום עולה כדי 19,310 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין.

לענין הוצאות המשפט יש לשקול מחד את פרק הזמן הארוך שחלף מאז מתן ההלוואה ואת הצורך בניהול הליכים שכללו פניה להוצאה לפועל, הגשת תביעה, התדיינות בבקשה למתן רשות להגן, והגשת בקשות ותגובות שונות לאחר שהנתבע בחר לתקן את גרסתו. מאידך, לו הייתה מוגשת התביעה מלכתחילה בגין הסכום שכיום אינו שנוי במחלוקת, ייתכן שחלק ניכר מההליכים היה נחסך. בנסיבות אלה, אני מחייב את הנתבע בהוצאות המשפט של התובע ובשכר טרחת עורך דינו בסכום כולל, לשניהם יחדיו, של 5,700 ₪.

הסכום ישולם עד ליום 1.2.11 שאם לא כן הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תעביר לב"כ התובע את הסכום שהפקיד הנתבע בתיק (סכום של 5,000 ₪ על פירותיו), וסכום זה יזקף על חשבון חובו של הנתבע.

ניתנה והודעה היום כ"ט טבת תשע"א, 05/01/2011 במעמד הנוכחים.

רם וינוגרד, שופט

הוקלד על ידי: נעמי שמואל