פרנקו הרננדז(אחר/נוסף) נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין שניתן בבית המשפט השלום בכפר סבא בת"פ 2509/09 על ידי סגן הנשיאה השופט גולדס.

המערער הורשע בביצוע עבירה של מעשה מגונה בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיף 348 (א) (3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ונגזרו עליו 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי בתנאים שנקבעו בגזר הדין, פיצוי לקטינה בסך 10,000 ₪.

המערער הורשע בכך שביצע מעשים מגונים במתלוננת כבת 6 שנים שהתגוררה יחד עמו, יחד עם אמה, בדירה משותפת ונכנסה לחדרו וביקשה לשחק במחשב שלו ובמצלמה. המערער ביקש מהקטינה לצלמה באמצעות המצלמה והיא הסכימה. בשלב מסוים נשכב לידה והחל לצלם עצמו תוך שהוא מלקק את פטמתה ולאחר מכן הסיר את מכנסיה וצילם את איבר מינה. בהמשך דחף את רגלי הקטינה לאחור, פיסק את שפתי איבר מינה וצילם את איבר מינה החשוף. בהמשך ביקש מהקטינה לנשקו ומשניסתה לנשקו בלחי, הוציא את לשונו ונגע בשפתיה.

בית משפט קמא התייחס בגזר הדין לחומרת המעשים, לחוות דעת הערכת המסוכנות ולתסקירי שירות המבחן שניתנו בעניינו של המערער המצביעים על הליך טיפולי משמעותי.

עם זאת, מצא בית המשפט קמא להעדיף את האינטרס הציבורי ולגזור על המערער עונש מאסר שיהא בו כדי לגמול לו על מעשיו ולהרתיע עבריינים בכוח.

בית משפט קמא אימץ בגזר הדין את רף הענישה הנוהג בעבירות מסוג זה.

ב"כ המערער עותרת לעיכוב ביצוע גזר הדין כשעיקר טיעוניה מתמקדים בהליך השיקומי המשמעותי שעבר המערער, אשר טרם הסתיים ואשר, לטענתה, האינטרס הציבורי כמו גם האינטרס של המערער, מחייב לאפשר לו להמשיך ולסיימו.

ב"כ המערער הפנתה לפסיקה לפיה במספר מקרים נעתר בית המשפט העליון לבקשות לעיכוב ביצוע גזר הדין בעבירות מין חמורות.

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה ומבקשת ליישם במקרה זה את ההלכה שנקבעה בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל (הלכת שוורץ). לטענתה, הכלל הוא שעונש מאסר ירוצה מיד לאחר שנגזר, בכפוף לחריגים. יש להעמיד את ההחלטה ביחס לעיכוב הביצוע בשני מבחנים והם סיכויי הערעור ומשך המאסר.

ב"כ המשיבה הוסיפה, כי הערעור מכוון נגד חומרת העונש בלבד ומדובר בעונש שנגזר במסגרת הסדר טיעון ולכן סיכויי הערעור אינם גבוהים. כמו כן נטען כי משך המאסר הינו ממושך דיו על מנת שהערעור יוכל להישמע במהלך תקופת המאסר.

בבוא בית המשפט להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע גזר דין עליו לשקול, בין היתר, את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, את אורך תקופת המאסר שהושת, את סיכויי הערעור להתקבל ובכלל זה האם הוגש ערעור על חומרת העונש בלבד או גם על הכרעת הדין, עברו הפלילי של המבקש, התנהגותו במהלך המשפט ונסיבותיו האישיות.

בשים לב לעובדה שהערעור מכוון כנגד חומרת העונש בלבד והעונש שנגזר על המערער עומד, לדעתי, ברף הענישה הנוהג בעבירות מסוג זה, אני מעריכה את סיכויי הערעור כלא גבוהים. כמו כן, יש להניח כי הערעור יישמע תוך שבועות ספורים באופן שיהיה למערער את יומו בבית המשפט.

באשר להליך השיקומי בו נתון המערער, ככל שהדבר מבורך ורצוי, אין הוא יכול להוות שיקול יחיד ומכריע. כפי שצוין, בית משפט קמא נתן להליך זה משקל ראוי בגזר הדין. אם אכן רצון המערער לשקם עצמו כן ואמיתי, יוכל להשלים את ההליך השיקומי אף לאחר שחרורו מהמאסר.

לפיכך הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר במזכירות הפלילית של בית משפט זה ביום 22/05/11 עד השעה 12:00.

הערבויות שנקבעו יבטיחו את התייצבות המערער לריצוי העונש.

ניתנה והודעה היום י"ג אייר תשע"א, 17/05/2011 במעמד הנוכחים.

עירית וינברג-נוטוביץ, שופטת

הוקלד על ידי: רינת מימוני