פרננדו וייסמן נ' ויטוריו דיואני

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה זו לפיצוי בסך 13,503 ₪ בגין ליקויים שהיו לטענתו במוצרי ריהוט שרכש אצל הנתבעת.

2.הטענה הראשונה נוגעת למיטה שהזמין כאשר בסיס המיטה נשבר. בעניין זה טענה הנתבעת כי בדרך כלל הנתבעת בעצמה מרכיבה את המיטה, אולם כיוון שהתובע היה במהלך שיפוצים הוא ביקש להרכיב את המיטה בעצמו, וכנראה שהיה ליקוי בהרכבת המיטה, מכיוון שהנתבעת מוכרת מיטות רבות מאותו סוג ולא הגיעה אליה תלונה נוספת על שבר בבסיס המיטה.

3.כידוע הנטל הוא על התובע להוכיח את טענותיו לפי הכלל התלמודי "המוציא מחברו עליו הראיה". בנסיבות אלה, כאשר מדובר בשבר בבסיס המיטה שהתובע הרכיב בעצמו, וכאשר מיטות דומות שנמכרו על ידי הנתבעת לא נשברו, נראה לי כי התובע לא הרים את הנטל בעניין אחריותה של הנתבעת לעניין רכיב זה.

4.טענה נוספת של התובע נוגעת לסלון שרכש מהנתבעת. תחילה רכש התובע סלון מסוג מסוים, אשר כאשר הגיע לביתו ביקש שלא לפתוח אותו עקב השיפוצים ולדבריו לאחר שהמערכת נפתחה, הוא גילה שריטות על הספה. בנסיבות אלה הוא פנה לנתבעת והנתבעת הסכימה לשדרג עבורו את הספה לספת עור, תמורת תוספת תשלום וכך היה.

5.יצוין כי הנתבעת ציינה בכתב הגנתה, כי יתכן שהספה הראשונה נפגעה במהלך השיפוצים ולמרות זאת היא נאותה לקבלה בחזרה ולהביא ספה חלופית. בכך נראה לי כי הנתבעת נהגה כדבעי וכפי שאמור ספק מוצרים לנהוג כלפי צרכנים ברוחב לב.

6.דא עקא, כי גם בספה החלופית שהתקבלה אצל התובע, ספת העור שעלותה 3,500 ₪, נתגלו ליקויים. הספה הגיעה משופשפת וכעבור יומיים התחיל הריפוד להתקלף.

7.התובע פנה בשנית לנתבעת והנתבעת הציעה פעם שנייה להחליף את המערכת, אף לספה טובה יותר ללא תוספת מחיר, אלא שהתובע בחר משיקוליו שלו לאחר שנכווה כמה פעמים, שלא להיענות לדרישת הנתבעת, ודרש את מלוא עלותה, וכאשר סירבה הנתבעת הגיש תובענה זו לבית המשפט.

8.כבר כאן יצוין כי העסקה כולה של המיטה והספה הייתה בסך 5,900 ₪, כאשר התובע הגיש תביעה זו לפיצוי של 12,000 ₪, דהיינו יותר מכפול מכל העסקה כולה. כאשר יש העדר תמורה מלא דהיינו לא מקבלים שום מוצר, ניתן לתבוע עלות מלאה עם תוספת בגין עוגמת נפש, אולם במקרה זה ללא ספק מדובר בתביעה מופרזת.

9.יחד עם זאת, התרשמתי מדבריו של התובע כי לאחר שהתקלות החוזרות ונשנות, מצד הנתבעת, החליט כי אין מקום להיענות לבקשתה להחלפת המוצר, אף למוצר טוב יותר ללא תוספת מחיר, כאשר לטענתו הוא איננו מעוניין גם כיום במוצר חלופי, לנוכח העובדה שבינתיים רכש ספה אחרת.

10.מנגד התרשמתי מדברי נציג הנתבעת שאף חוזקו במסמכים נ/1 ו- נ/2 לפיהם הנתבעת עשתה כל שניתן על מנת לרצות את התובע, ואף הסכימה כאמור לעיל להחליף לתובע את הספה בספה טובה יותר, ללא תוספת מחיר.

11.כאשר אני מביא בחשבון את טענות הצדדים אלה מול אלה, נראה לי כי יש מקום לפצות את התובע, אולם לא במלוא עלות הספה, באשר בסופו של דבר הוצע לו להחליף לספה חלופית, והוא סירב לכך וכידוע חובתו של ניזוק לעשות כל שניתן לשם הקטנת הנזק.

12.לפיכך, כאשר אני מביא בחשבון את עלות הספה כולה ואת התנהלות הצדדים, אני קובע כי הנתבעת תפצה את התובע בסך של 1,500 ₪ כפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו, בכל התנהלותה בעניין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 24/9/09 ועד ליום התשלום המלא בפועל, ובצירוף סכום כולל בגין הוצאות משפט בסך 350 ₪ נוספים.

13.הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש בתוך 15 יום בבית המשפט המחוזי.

ניתנה והודעה היום ח' אב תש"ע, 19/07/2010 במעמד הנוכחים.

אור אדם , שופט

הוקלד על ידי: רחל עמר