פרלצוויג (שורניקוב) נ' וייצמן

פסק דין

זוהי תובענה שעילתה הפרת הסכם מכר של חנות המצויה בפסאג' ברח' רוגוזין 4 בעיר אשדוד.

הסכם המכר נחתם בין התובעת – הקונה, לבין הנתבעת – היא המוכרת. על פי הסכם המכר, התחיבה הנתבעת לפנות הנכס ולהעביר החזקה בו לתובעת עד לא יאוחר מיום 01.08.2010.

לטענת התובעת, הנתבעת לא פינתה הנכס במועד, ובשל כך נגרמו לה נזקים מנזקים שונים, שעקרם – ביטול הסכם שכירות על ידי שתי שוכרות שונות שכבר סכמו עמה להכנס לנכס, אך לא עשו כן בשל האיחור בפינוי.

לטענת הנתבעת, היתה הסכמה בינה לבין התובעת לפיה ניתנה לה ארכה להשאר בנכס, ובכל מקרה, התובעת היא האחראית לכך, שהנכס עמד לא מושכר, שכן לא קבלה מספר הצעות שהובאו מטעמה (הנתבעת) להשכיר הנכס לאחרים.

לצורך הכרעה בתיק זה, נדרש בית המשפט לסנן "רעשי רקע" של טענות שונות ומשונות מטעם מי מהצדדים. משעושים כן, מזדקרת עובדה אחת שאין עליה עוררין, והיא – כי הנתבעת איחרה בפנוי הנכס. נכון, כי הוצגה חשבונית לפיה פצתה הנתבעת את התובעת, ושוכרת מטעמה, בגין שכ"ד של חודש אחד של איחור, ברם בהעדר הסכם מפורש כלשהו בין הצדדים, כי פצוי זה הינו סופי, אין הדבר מסכם טענות התובעת לענין זה, ואינו מונע ממנה לתבוע את יתר נזקיה.

לענין השתלשלות הענינים בנוגע לאי-השכרת הנכס, מצאתי להעדיף גרסת התובעת, שנמצאה בעיני כאמינה, התיחסה לשאלות שהוצגו בפניה בכובד ראש, ולא עשתה נסיון להפריז בהערכת העובדות. כלעומתה, הנתבעת, על אף שהגישה כתב הגנה סדור, הרי במהלך הדיון עשתה רושם מניפולטיבי, נסתה לזרוק האחריות על התובעת בלבד, ולהטיל בה רפש, בלא כל צורך, תוך שהיא נמנעת מליחס משמעות למחדליה שלה. יתר על כן, הנתבעת עצמה חזקה בהתנהגותה ובתשובותיה במהלך הדיון טענות הנתבעת, כי שוכרים פוטנציאליים חששו להתעסק עמה וויתרו על העסקה.

מצאתי, אם כן, לקבל גרסת התובעת, כי האיחור בפינוי הנכס, הוא שהביא לביטול שני הסכמי שכירות שנכרתו בינה לבין שוכרים פוטנציאליים, ובשל איחור זה עמד הנכס, בסופו של דבר, ריק, תקופה בת מחצית השנה, ואף הושכר, בסופו של דבר, במחיר נמוך מזה שהוצע לתובעת מלהתחילה.

יחד עם זאת, בנוגע לתביעת דמי השכירות אשר לתקופה בה עמד הנכס ריק, מצאתי להפחית כ- 20% מראש נזק זה, בשל העובדה, כי התובעת יכולה היתה, בשקידה סבירה, לעמול למציאת שוכר ביתר שאת, ולהקטין נזקיה. כן יופחת מראש נזק זה סך בן 2,320 ₪ ששילמה הנתבעת לתובעת בעבור חודש האיחור הראשון. יצוין, כי ההפחתה בת 20% לא תחול על חיוב הארנונה אלא על דמי השכירות בלבד. לענין גובה הארנונה, בעקבות פנית הנתבעת לאחר הדיון הורה בית המשפט לתובעת להמציא עותק החשבונות, והתברר כי אכן נפלה טעות בחישוב שבכתב התביעה, כאשר גובה הארנונה עומד על כ- 600 ₪ לחודש ולא 1,300 לחודש כפי שנתבע.

בנסיבות אלה, הנני לפסוק לטובת התובעת, כדלקמן:

א. אבדן דמי שכירות למשך ששה חדשים: 1,800 ₪ X 6 = 10,800 ₪. בנכוי 20% ובנכוי סך בן 2,320 ₪ ששולם על ידי הנתבעת בגין החודש הראשון של האיחור, יעמוד הפצוי בגין ראש נזק זה על 6,320 ₪;

ב. ארנונה בגין ששה חדשים בהם עמד הנכס ריק: 600X 6 = 3,600 ₪;

ג. בגין השכרת הנכס במחיר נמוך יותר למשך שנה: 450 ₪ X 12 = 5,400 ₪;

בנסיבות הענין ראיתי לפצות בגין הנזקים שנגרמו בפועל ולא על פי מנגנון הפצוי המוסכם שהינו גבוה יחסית וחסר יחס אל מול ההפרה.

בסך הכל, תשלם הנתבעת לתובעת סך בן 15,320 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום 01.08.2010 ועד לתשלום בפועל. כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 1,200 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. סך כל התשלומים יועברו לידי התובעת בתוך 90 יום מהמצאת פסק דין זה לידי הנתבעת, וזאת לבקשת הנתבעת שנשלחה לבית המשפט לאחר הדיון.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ב, 06 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.