פרי נ' מלמד ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 17.3.13 בפתח תקווה.

2. לטענת התובעת, יצאה ממפרץ חניה בנסיעה לאחור בשעה שלא היה כל רכב בסביבה. לאחר שהתיישרה על מנת להמשיך בנסיעה, הגיח מולה בנתיב נסיעתה רכב הנתבע האט והמשיך בנסיעה. התובעת טענה כי רכבה עדיין היה בעצירה מלאה בשעה שרכב שחשה בחבטה והבחינה כי רכב הנתבע פגע עם הפגוש השמאלי קדמי של רכבו בפגוש השמאלי אחורי של רכבה כל זאת בנתיב נסיעתה. התובעת טענה כי לאחר התאונה סירב התובע למסור פרטים והציגה דיסק המתעד תאונה.

3. הנתבע הגיש כתב הגנה ובו הכחיש כי פגע ברכבה של התובעת. הנתבע טען כי לאחר התאונה הראה לתובעת את רכבו וכי לא נגרמו לו כל נזקים. בנוסף, ביקש לראות את הדיסק של התאונה.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העידה התובעת וחזרה על גרסתה לפיה יצאה ממפרץ חניה בנסיעה לאחור, בשעה שלא היו רכבים ברחוב. לאחר שכבר התיישרה וביקשה לנסוע ישר, הבחינה ברכב הנתבע פונה בצומת לכביש בו נסעה למסלול נסיעתה, עוקף אותה מימין תוך שהוא חוזר למסלול נסיעתו, המשיך בנסיעה ופגע בחלק האחורי של רכבה. הנתבע המשיך בנסיעתו וחנה. התובעת ניגשה אליו וביקשה פרטים אך הוא סירב וסילק אותה. פקח שעבר בסמוך יידע אותה כי קיימת מצלמת אבטחה והיא הציגה בבית המשפט את הסרטון התומך לטענתה בגרסתה לתאונה.

5. הנתבע העיד וטען כי התובעת היא שנכנסה למסלול נסיעתו וכי לא היה מגע כלל בין הרכבים. התובע טען כי לאחר התאונה הסתכל על רכבו ולא נגרמו לו נזקים ומכאן הסיק שאינו אחראי לנזק לרכב של התובעת, עליו הצביעה התובעת לאחר התאונה. הנתבע הודה כי התובעת ביקשה פרטים אך הוא דרש גם את פרטיה והיא סירבה ועל כן סירב לתת לה את פרטיו.

אשת הנתבע העידה כי הבחינו בתובעת בכביש אך לא פגעו ברכבה. לאחר מכן התובעת החלה לצעוק ולהאשים אותם כי פגעו ברכבה והם הבחינו כי לא נזק לרכבם והסיקו שלא פגעו בה. אשת הנתבע טענה כי התובעת לא ביקשה מהם פרטים אלא רק נופפה בידה ואמרה "בסדר".

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתה של התובעת ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע בהוצאות התובעת, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותה של התובעת והיא מהימנה בעיני. התובעת חזרה בעקביות על גרסתה לפיה רכבה יצא ממפרץ חניה בנסיעה לאחור בשעה שלא היו רכבים בכביש. לאחר שהתיישרה, הבחינה בתובע פונה שמאלה לכיוון הכביש בו עמדה כשהוא סוטה לנתיב נסיעה ולאחר מכן פוגע בחלק האחורי של רכבה. יש לציין כי אומנם רכב התובעת נכנס קלות בעת הנסיעה לאחור לנתיב הנגדי, ברם, כניסה זו נעשתה כחלק מהיציאה ממפרץ החניה, בזהירות ובשעה שרכב התובע עוד לא פנה כלל לכביש ואילו התאונה ארעה לאחר שרכב התובעת כבר נמצא במסלול נסיעתו והנתבע הוא שפנה שמאלה לנתיב נסיעתה. כך שסבורה אני כי התובעת נקטה באמצעי הזהירות המתחייבים.

בנוסף, סרטון האבטחה שהציגה התובעת תואם את גרסת התובעת לפיו נראה רכב הנתבע פונה שמאלה לנתיב נסיעתה של התובעת ולאחר מכן נצמד לרכבה בחלקו האחורי.

מנגד גרסת הנתבע ואשתו לא היו מהימנות וסתרו האחת את השנייה, בפרט ביחס למתן פרטים כאשר הנתבע הודה כי התובעת ביקשה לקבל פרטים ואילו אשתו הכחישה טענה זו לחלוטין.

לפיכך, סבורה אני כי היה על הנתבע שפנה שמאלה בצומת להיכנס לנתיב נסיעתו ולהימנע מכניסה לנתיב נסיעתה של התובעת אשר עמדה באותה שעה בכביש, לאחר שיצאה ממפרץ החניה. לאחר מכן, היה על הנתבע להתרחק מרכב התובעת ולא להיצמד אליו באופן שגרם לרכב התובעת לנזק.

באשר לנזק הנתבע, מלבד טענה בעלמא לפיה הנזק הועמד על סכום גבוה, לא הוצגה כל אסמכתא.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבע לשלם לתובעת סך של 1,380 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 22.4.13 ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, יישא הנתבע בהוצאות משפט בסך 500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ב חשון תשע"ד, 16 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.