פרי ירוחם - חברה לרכב בע"מ נ' פלר ואח'

ב"כ התובעת: עו"ד בראל

ב"כ הנתבעים: עו"ד מאונטנר

פסק דין

עניינה של תביעה זו בנזק שנגרם לרכב של התובעת בתאונת דרכים שארעה ב-14/9/08. הנתבעים מכירים באחריות לתאונה אך טוענים שהתובעת לא הוכיחה את נזקיה.

התובעת הציגה אמנם חוות דעת שמאית שקבעה כי נגרם לרכב נזק שעלות תיקונו היא 6,068 ₪ וכי נגרמה ירידת ערך בסך 2,095 ₪, אולם הנתבעים טוענים כי חוות דעת השמאי אינה מוכיחה את הנזק שכן התובעת היא חברה להשכרת רכב הזוכה להנחות ניכרות בעבודות ובחלפים והיה עליה להציג קבלות המעידות על מחיר תיקון הרכב. עוד נטען כי חוות הדעת בנוגע לירידת הערך אינה מבוססת, בין השאר משום שבעת קביעת שווי הרכב לא התייחס השמאי לנתונים רלוונטיים כמו עברו התאונתי של הרכב, תקופת השימוש והמרחק שנסע (קילומטראז').

בחנתי את טענות הצדדים ושמעתי את עדות השמאי ושוכנעתי כי יש לדחות את התביעה שכן התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את היקף נזקיה.

נטל הוא על תובע להוכיח את נזקיו, כאשר כלל היסוד בדיני הנזיקין הוא העמדת הניזוק באותו מצב שהיה לולא הנזק. אכן, במקרים מסוימים ניתן להסתפק בחוות דעת שמאית להוכחת הנזק, בוודאי כאשר הרכב לא תוקן, אולם זה אינו המצב בענייננו. אציין כי ב"כ התובעת טען אמנם בדיון כי הנתבעים לא הוכיחו שהרכב לא תוקן, אולם הוא לא טען באופן פוזיטיבי שהרכב לא תוק ןלא הציג כל אסמכתא לטענותיו, והואיל ומדובר בחברה להשכרות רכב ובנזק שנגרם לפני זמן רב טענתו אינה סבירה.

על התובעת להוכיח אפוא את עלות תיקון הרכב בפועל, ולצורך זה הציגה כאמור חוות דעת שמאית בלבד, אלא שמצאתי שחוות דעתו זו אינה מעידה על עלות התיקון ואינה מהווה ראיה רלוונטית לנזקיה של התובעת. טעם הדבר, התובעת היא חברה להשכרת רכב הזוכה להנחות משמעותיות במחירי חלפים ועבודות ולעתים אף עורכת את התיקונים בעצמה (ראו גם: ת.א (ת"א) 39329/07 גלי ליסינג בע"מ נ' גולן (2008); ת.א 3860-05-08 מ. פינס בע"מ נ' מגידיש (2009); ת.א (ת"א) 162060/09 ניו קופל בע"מ נ' איפרגן (2010)). למעשה גם לגרסת התובעת עצמה, במכתב לנתבעים ב-24/6/09, היא רוכשת חלפים בכמויות גדולות ומכאן שמחיר החלפים שבחוות דעת השמאי הוא גבוה ממחירם בפועל.

חקירת השמאי מטעם התובעת העלתה כי הוא לא בחן את מחירי החלפים והעבודות בפועל ולא התחשב בהנחות שמקבלת התובעת. השמאי העיד כי חישב מחיר שעת עבודה כ"ממוצע", את מחירי הצבע "על פי ניסיון העבודה" ואת מחירי החלפים על פי תוכנה של חברת "מנורה". השמאי לא ידע האם הרכב תוקן ואם במהלך התיקון אכן הורכבו ברכב חלפים חדשים ומה היה מחירם, וכדבריו "זה לא מענייני. יש תוכנות ויש מחירים מקובלים בענף. כך מקובל לעשות וכך אנו עושים". השמאי העיד כי ידוע לו שיש הנחות בתחום החלפים. אשר לירידת הערך – השמאי הסכים כי למרחק שנסע הרכב ולעברו התאונתי יש השפעה על שווי הרכב אולם הודה כי לא בדק נתונים אלו, ואף הבהיר כי "אנחנו באופן שיטתי לא בודקים". לשאלת בית-המשפט בנושא השיב "[בין] לרכב של 20,000 ק"מ ורכב של 2000,000 ק"מ יש הבדל, אני משיב שאנחנו לא בודקים ואין לי הסבר".

השמאי לא בדק אפוא את מחירי החלפים, שגם לגרסת התובעת היא מקבלת עליהם הנחות, הוא לא בחן היכן תוקן הרכב ומה היתה עלות התיקון או עלות שעת עבודה, ולא בדק נתונים רלוונטיים לקביעת ירידת הערך, אף שאלו פשוטים ביותר לבדיקה והמידע בגינם נמצא בידי התובעת. בנסיבות אלו ברי שדוח השמאי אינו מעיד על הנזק שנגרם לתובעת בפועל ושהנזקים בפועל נמוכים, אפשר בצורה משמעותית, מן הנזק שקבע השמאי .

התובעת מצדה גם לא טרחה להגיש מסמכים רלוונטיים המעידים על נזקיה בפועל, ובעיקר קבלות תשלום על תיקון הנזקים. ב"כ התובעת טען בדיון שמסמכים אלו אינם מצויים בידי התובעת, אולם לא הוסבר כיצד גורם עסקי אינו מחזיק בנתונים הנוגעים לעלויות תיקון צי הרכבים שברשותו. מכל מקום התובעת יכולה היתה להגיש תצהיר של גורם מטעמה המצביע על עלות החלפים, על מקום תיקונו של הרכב (במוסכיה או במוסך חיצוני), על עלות שעת עבודה ועל עלות התיקון הכוללת בפועל. משלא עשתה כן אין לה להלין אלא על עצמה.

עוד אוסיף כי גם בעניין שכר השמאי הוצגה דרישת חשבון ולא חשבונית מס.

נוכח כל האמור לעיל מצאתי שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את היקף נזקיה ועל כן אני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבעים שכ"ט בשיעור 10% ומע"מ. אני פוסק לעד מטעם התובעת שכר עדות בסך 750 ₪ שישולם בידי התובעת.

ניתן היום, ה' חשון תשע"א, 13 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.