פריטיקו נ' איי.אס.אס אשמרת בע"מ

החלטה

1.בהמשך לישיבת ההוכחות האחרונה בתיק זה ולאחר שנשמעו עדי הצדדים, הוגשה בקשת הנתבעת לאפשר לה לצרף תלושי שכר ודוח חברת הביטוח בדבר ההפרשות שהופרשו עבור התובע.

2. הבקשה הועברה לתגובת התובע המתנגד למבוקש מכל וכל.

3.אקדים ואבהיר כי לגופם של דברים, צירוף תלושי שכר קריאים של התובע, בהעדר טענה מצד התובע כי אינם משקפים את המצב לאשורו, יש בו כדי לסייע לבית הדין להכריע בפלוגתאות שבפניו ולרדת לחקר האמת, והוא הדין בכל הנוגע לדוחות חברת הביטוח.

4.שאלה נפרדת היא האם יש להיענות למבוקש בהינתן עיתוי הגשת הבקשה לאחר תום ההוכחות בתיק ובהינתן כי מסמכים אלו לא גולו במסגרת הליך גילוי המסמכים.

5.לעניין הגשת ראיות באיחור בבתי הדין לעבודה, נפסק בדב"ע נה/285-3 מישל לנקרי - א.נ.ש. חברה להחזקת נכסים והשקעות בע"מ, עבודה ארצי כרך כח(2), 327, כי:

"שעה שבמערכת הכללית קיימות שתי גישות: האחת – מקלה והשניה – מחמירה, ילך בית הדין בדרך הדיונית המקלה, קרי – יאפשר לתובע להביא ראיותיו גם באיחור, אך זאת, כמובן, תוך חיוב נאות בהוצאות שנגרמו עקב כך לצד שכנגד.

יחד עם זאת, יש למנוע אנדרלמוסיה בניהול המשפט, אין לאפשר לצד, כדבר שבשגרה, להביא ראיות חדשות לאחר שתמה מסכת הבאת הראיות, ויש לשקול כל מקרה לגופו, כאמור, תוך גישה מקלה" (ההדגשות הוספו - א.ר.ק.).

על נפקות הדברים, עמד, בין היתר, בית הדין האזורי לעבודה בת"א בעניין עב' 5817/00 עליזה נגלר ואח' - אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, עבודה אזורי כרך יב' ע' 240 באלו המילים:

"נדגיש, כי אין להסיק מהאמור לעיל כי בשם העיקרון של "חשיפת האמת" ו"עשיית צדק" יתעלם בית הדין מכללי הפרוצדורה, ויתיר לבעל דין, ללא הגבלה, להביא ראיות או לנקוט פעולות אחרות בחריגה מכללי הפרוצדורה.

כללי הפרוצדורה אינם כללים שרירותיים, אלא הם נועדו להבטיח שהכרעת בית הדין תתקבל בדרך צודקת, תוך שמירה על זכויות שני בעלי הדין. בעיקרו של דבר, על בית הדין למצוא את האיזון הראוי בכל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו המיוחדות, בין הצורך לשמור על כללי הפרוצדורה, שכאמור, נועדו לעשיית צדק, לבין הצורך "לעשות משפט וצדק", כאשר לשם כך, לעתים, יש לסטות מכללי הפרוצדורה".

4.הנה כי כן, התשובה לשאלה נשוא בקשה זו, היא באיזון הראוי בין הצורך לחשוף את האמת, לבין היתר להתעלם מכללי הפרוצדורה, תוך גרימת נזק לצד שכנגד.

כאמור, בשני המסמכים, המדובר בראיות דרושות לצורך חשיפת האמת בתביעה זו לאור הסעדים הנתבעים בה.

מנגד, לא נעלם מעיני כי הנתבעת לא נתנה כל הסבר למחדלה להגיש את המסמכים במועד, אלא שלעניין זה נפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה, בהקשר לביטול פסק דין שניתן בהעדר, כדלקמן:

"אשר לביטול פסק דין שניתן בהעדר, הרי שהדין וההלכה הם כי גם שעה שהיו מחדלים מצד בעל דין או בא כוחו, ישמע הדיון לגופו תוך קביעת פיצוי בהוצאות:

"אכן ראוי כי בהתקיים נסיבות מיוחדות ומסוימות, יעדיף בית המשפט חרף מחדלי בעל הדין, את השגת מטרתו העיקרית - לעשות משפט וצדק, על מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת". (בש"א 356/89 בריק נ' אוצר החייל, פ"ד מג (4) 22, 29, בעקבות ע"א 32/83 אפל. נ' קפח, פ"ד לז (3) 431, 438)".

[ראה: דב"ע נב/155-9 סולתם בע"מ - חנניה אסרף, פד"ע כד, עמ' 279].

6.הנה כי כן, על הנזק שנגרם לתובע בשל התנהלות הנתבעת ניתן לפצות באמצעות הוצאות.

מנגד, התעלמות מראיות אלו שעה שטרם ניתן פסק הדין וידוע לנו על דבר קיומן, לא רק שתסכל את חשיפת האמת בתיק, אלא, ובהינתן כי טרם הוכרע דבר, יתכן ויהיה בה כדי לפגוע בשני הצדדים.

7.בנסיבות אלו, ברי כי הכף נוטה לטובת קבלת המסמכים, גם אם סיבת האיחור להגשתם נעוצה במחדל לא מוצדק מטעם הנתבעת.