פרטנר תקשורת בעמ נ' בסול

החלטה

ההתנגדות נקבעה לדיון, אלא שבגופה הועלתה גם טענת חוסר סמכות מקומית.

מדובר בהתנגדות לביצוע תביעה.

סעיף 6 ביחד עם סעיף 81א1(ז)(2) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, מקנה למשיבה (הזוכה) את הזכות לבחור לאן תגיש את התביעה לביצוע; אולם לפי תקנה 109ב(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, אם סבר המבקש (החייב) כי בית המשפט המוסמך אינו זה שליד הלשכה בה הוגשה התביעה, רשאי היה להגיש את ההתנגדות ללשכה שליד בית המשפט המוסמך לשיטתה (לשכת ההוצאה לפועל בנצרת), ושאלת הסמכות היתה מתבררת באופן המפורט בהמשך תקנה 109ב.

ההתנגדות הוגשה בלשכת נתניה, ולפיכך בצדק הועברה לבית המשפט בנתניה (תקנה 109(א)).

ולעניין בירור שאלת הסמכות המקומית, די לי אם אביא בשם אומרם את שכתב כב' הש' י' ענבר, במסגרת בר"ע (י-ם) 975/09 טכנוקריט נ. כ.ס.מ. (פורסם במאגרי פסיקה שונים באינטרנט):

11.מה הדין במקרה שבו בחר הנתבע להגיש את ההתנגדות ללשכת ההוצאה לפועל שבה נפתח ההליך על פי החלטת התובע, אך בה בעת כפר בסמכותו המקומית של בית המשפט שלידה, אשר אליו העביר הרשם את ההתנגדות?

פסיקתם של בתי משפט השלום בשאלה זו אינה אחידה. כך, לדוגמא, בבש"א (ת"א) 182673/08... הוחלט, כי הנתבע אינו מנוע לכפור בסמכותו המקומית של בית המשפט, וכי על בית המשפט שאליו הועברה ההתנגדות לברר את טענות הנתבע ואם תתקבלנה, להעביר את הדיון בהתנגדות...

לעומת זאת, בבש"א (ת"א) 164366/08... נקבע, כי לאחר שהנתבע בחר להגיש את התנגדותו ללשכה שאליה הגיש התובע את בקשת הביצוע, אין הוא יכול להוסיף ולכפור בסמכותו המקומית של בית המשפט שליד אותה לשכה.

12.עמדתי היא כעמדת הפוסקים האחרונים. ראינו לעיל כי על פי התקנות קובע הנתבע מיהו בית המשפט המוסמך מבחינת המקום לדון בהתנגדותו... [אלא שעל] בחירת הנתבע להתבצע באמצעות הגשת ההתנגדות ללשכה, אשר בבית המשפט שלידה הנו מעוניין לקיים את הדיון בהתנגדות... אם הנתבע יבחר להגיש את ההתנגדות ללשכה שבה פתח התובע בהליך, אזי הוא יראה כמי שמחל על טענת חוסר הסמכות המקומית וכמי שהסכים לסמכותו המקומית של בית המשפט שליד לשכה זו.

13.מסקנה זו מתחייבת, בראש ובראשונה, מלשונן של התקנות...

ועיקרם של דברים: מסקנה זו מתחייבת מתכליתו של ההסדר החקיקתי דנן, לסייע לתובע לממש את זכותו ביעילות תוך חסכון בזמן ובמשאבים. מתכלית זו נגזר הצורך להבטיח דיון מהיר ויעיל לגופה של ההתנגדות, תוך הימנעות מעיסוק עקר בטענות סף של הנתבע, מחד גיסא, ומניעת "נדידת" תיקים חסרת תכלית מבית משפט אחד למשנהו, מאידך גיסא. תוצאה, שלפיה הנתבע יכול לכפור בסמכות המקומית למרות שמחל על זכותו להגיש את ההתנגדות ללשכה שליד בית המשפט המוסמך, לטענתו, אינה מתיישבת עם תכלית החקיקה ואינה משרתת כל תכלית ראויה.

לפיכך, אף בלא להעביר את העניין לתגובת המשיבה, אני קובע כי בית משפט זה מוסמך לדון בהתנגדות, והדיון יתקיים במועד שנקבע.

ניתנה היום, י"ט שבט תש"ע, 03 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.