פרחאת נ' אבו עואד

פסק דין

1. בפני תביעה כספית המתבררת בסדר מהיר, לתשלום יתרת דמי שכירות עבור השכרת מכבש, אשר, לטענת התובע, הושכר לנתבע. לטענת התובע, במהלך שנת 2004 השכיר לנתבע, בעזרת גיסו של הנתבע, מכבש לצורך ביצוע עבודות שביצע הנתבע בצפת. התובע טען כי הנתבע שילם 2 חשבוניות בלבד מתוך 4 החשבוניות שהוצאו בגין דמי השכירות (אם כי גם שתי החשבוניות ששולמו, שולמו בשיקים שחוללו והועברו לגבייה בהוצל"פ), ונותר חייב את דמי השכירות כמפורט ב2 החשבוניות נשוא התביעה: חשבונית 007 מיום 31/5/04 ע"ס 6,900 ₪ וחשבונית 018 מיום 7/7/04 ע"ס 9,600 ₪.

2. הנתבע הכחיש כי שכר בעצמו, או ע"י אדם אחר, את המכבש הנטען בתקופה הנטענת. בנוסף טען הנתבע כי 2 החשבוניות ששולמו על ידו ביחס לתקופה קודמת, שולמו בהתאם למוסכם, על פיו היה התובע מוציא חשבונית מס בגין ההזמנה, מוסר לנתבע את החשבונית באופן אישי ובאותו מעמד היה הנתבע מוסר שיק דחוי בגין אותה חשבונית ומקבל קבלה. לאור האמור טען הנתבע, כי לא ייתכן ששתי החשבוניות הוצאו מבלי שבאותו מעמד קיבל התובע שיק. עוד הוסיף הנתבע כי חשבונית 018 כלל לא הוצאה על שמו "אבו עואד סלמאן" אלא על שם "אבו עואד סולימאן".

בתאריך 19/6/11 העידו בפני התובע ואחיו בשם פרחאת סלטאן (להלן: "סלטאן").

בתאריך 12.9.11 העידו בפני: עד נוסף מטעם התובע בשם איוב רביע (להלן: "איוב") וכן הנתבע וגיסו בשם ואליד זידאן (להלן: "ואליד").

דיון

3. בהתאם להוראות תקנה 214 טז' (ב') לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד, יהיה פסק הדין שלהלן מנוסח בתמציתיות.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, במסמכים שהוגשו והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להתקבל.

4. הנתבע לא הכחיש כי שכר את המכבש מהתובע בתקופה המתייחסת לחשבוניות 001 ו-002. דהיינו, בחודשים 03/04 ו04/04. משאין חולק כי המכבש היה בחזקתו של הנתבע בחודשים אלו, הסמוכים לפני התקופה נשוא התביעה, ומשהוצגו בפני עדויות (אשר התרשמתי ממהימנותן), כי המכבש החוזר לתובע רק ב-07/04, היה על הנתבע הנטל להוכיח כי החזיר את המכבש קודם לכן ולא המשיך להחזיק בו גם לאחר חודש 04/04.

מטעם התובע העידו כאמור התובע ואחיו סלטאן, אשר מסתבר כי היה מנהל פעיל בעסקו של התובע (עסק אשר עסק, בין היתר, בהשכרת כלי עבודה), וכן עד נוסף בשם איוב רביע. שלוש עדויות אלו היו קוהרנטיות ומהימנות ולא נמצאו בהן סתירות או הבדלים משמעותיים. הן התובע והן סלטאן העידו באופן זהה לעניין הפגישה בה סוכמה מלכתחילה עסקת ההשכרה: העדויות היו תואמות הן לגבי המשתתפים באותה פגישה – התובע, סלטאן, וכן גיסו של הנתבע- ואליד (אשר הופיע לפגישה מטעם הנתבע), ובהסכמה טלפונית של הנתבע לפרטי העסקה שגובשה. יצוין כי טענת הנתבע כאילו, אם יש טענות כלפי ואליד יש לפנות אליו (ראה עמ' 27 שורה 10 לפרוטוקול מיום 12/9/11), נסתרת מהעובדה שאין חולק כי הפגישה לעניין עסקת ההשכרה (בין אם פגישה באופי שתיאר הנתבע ובין אם פגישה באופי שתיאר התובע), נערכה לפני השכרת המכבש לחודשים 3-4/04 – חודשים לגביהם הודה הנתבע כי שכר את המכבש. משהנתבע לא הכחיש כי לאחר פגישה ,נשכר המכבש על ידו (ולא ע"י ואליד),,הרי גם אם ואליד היה זה שהשתתף בפגישה מטעם הנתבע, אין בכך כדי לפגוע בטענה כי המכבש נשכר מלכתחילה עבור הנתבע. הנתבע הודה כאמור כי המכבש נשכר על ידו בחודשים שלאחר אותה הפגישה.

עדויות התובע וסלטאן היו זהות גם לעניין מקום הפגישה – במוסך- עסק משפחת התובע (ראה פרוטוקול מיום 19.2.11 עמ' 6 שורה 27- עדות התובע וכן עמ' 12 שורה 9). עדויות התובע וסלטאן היו זהות גם לעניין זהות המשתתפים בפגישה ולגבי האישור הטלפוני לעסקה, אשר ניתן במהלכה על ידי הנתבע (ראה פרוטוקול מיום 19.2.11, עדות התובע בעמ' 8 שורה 21 ועדות סלטאן בעמ' 12 שורות 11-13).

גם לגבי תעריף ההשכרה היו העדויות זהות- תעריף 300 ₪ כולל מע"מ, ליום עבודה כשאין לחשב שבתות וחגים (ראה עמ' 6 שורות 28-32 בעדות התובע, ועדות סלטאן בעמ' 12 שורות 16-18 וכן בעמ' 13 שורה 7).

גם לעניין מועד ונסיבות החזרת המכבש הוצגו בפני עדויות זהות ומהימנות מטעם התובע, על פיהן סלטאן ואיוב נסעו בטנדר של אותו איוב להחזיר את המכבש. הן התובע והן סלטאן העידו שואליד היה זה שהתקשר לסלטאן להודיע לו שיש לקחת את המכבש ואולם כשהגיעו התבקשו להשאיר את המכבש לעוד מס' ימים ולקחו אותו לבסוף רק ב- 7.7.04 (ראה עמ' 10 שורות 27 עד עמ' 11 שורות 13 בעדות התובע, וכן עמ' 13 שורה 25 עד עמ' 14 שורות 3-4 בעדות סלטאן, כן ראה עדות איוב בעמ' 19 לפרוטוקול מיום 12.9.11).

אדגיש, כי עדות איוב אשר הינו לכאורה עד נטרלי, הייתה מהימנה בעיני. המדובר בעד שאינו בעל אינטרס בתביעה, לא קיבל תשלום עבור השימוש בטנדר שלו להחזרת המכבש והתרשמתי כי בעדותו תיאר דברים כהווייתם ולא ביקש להוסיף עליהם (כך לדוגמא הודה כי נשאר ברכב ואינו יודע מי האנשים מטעם הנתבע עימם שוחח סלטאן כשהגיעו למקום.

אמנם, התובע העיד כי את שתי החשבוניות הראשונות רשם וואליד ואילו הוא רשם את שתי החשבוניות נשוא התביעה ואילו סלטאן טען כי את שתי החשבוניות רשם התובע.

יחד עם זאת, אינני מוצאת בהבדל זה סתירה מהותית הפוגעת בגרסת התובע. התובע לא נשאל האם סלטאן היה לידו כשנרשמו שתי החשבוניות הראשונות. מעדות התובע עולה כי החשבוניות הראשונות נרשמו על ידי ואליד כשהתובע הלך לביתו ולא נטען כי היה זה בנוכחות סלטאן. לפיכך, העובדה שסלטאן סבר כי כל החשבוניות נרשמו על ידי התובע אין בה כדי לגרוע ממהימנות גרסת התובע לעניין עצם השכרת המכבש לתקופה הרלוונטית והתעריף שסוכם בין הצדדים.

5.אל מול עדויות אלו, לא מצאתי לתת אמון בגרסת הנתבע ובעדותו שלא נמצאה מהימנה בעיני. ראשית אציין, כי טענת ואליד כי היה איש שטח וכי הוא זה שניהל את האתר בו בוצעו העבודות אינה מתיישבת עם טענתו כי לא הוא זה שהודיע לסלטאן על המועד בו ניתן לקחת את המכבש. הרי איש שטח הוא האחראי על הבאת והחזרת מכונות הנדרשות לעבודה. כן לא מתיישב תפקידו הנטען של ואליד עם טענתו כי לא היה בשטח כשהמכבש נלקח בחזרה על ידי התובע. ואליד הודה כי הנתבע כמעט לא היה בשטח וכי מי שניהל את העבודות בפועל היה ואליד עצמו. הגיונם של הדברים הוא כי מנהל העבודה המצוי בשטח רוב הזמן, היה בשטח גם בעת שהמכבש נלקח והוא זה אף שהיה אמור להיות בקיא ולעדכן לעניין מועד סיום העבודות במכבש ואפשרות החזרתו.

ואליד העיד מפורשות כי היה קיים ספר הנהלת עבודה מסודר בו נרשמו ימי עבודה, עובדים, עבודות וכיוב' וכי עם סיום העבודה, הספר הועבר לידי הנתבע. למרות זאת, לא טרח הנתבע להציג את הספר לתמיכה בטענתו כי המכבש הוחזר והעבודות הסתיימו בסוף 4/04.

טענתו של הנתבע כי לא נראה לו חשוב לשמור את יומן העבודה, אינה מהימנה: הנתבע העיד כי כבר "כמה שנים" הוא "חושב על התיק" (עמ' 24, שורה 9-12), בנסיבות אלו תמוה מדוע לא שמר מסמכים שיוכלו להועיל להוכחת טענותיו. בנוסף, מהתכתובת שצורפה ואשר אליה אתייחס להלן, עולה כי עוד בשנת 2004 היה דין ודברים בין הצדדים לעניין החוב נשוא התביעה וממכתב הדרישה שצורף לתביעה עולה, כי גם בשנת 2007 נשלח מכתב דרישה לנתבע בעניין. בנסיבות אלה, ברי כי לו היה ברישומים בספר כדי להועיל לנתבע היה הנתבע שומר את הספר, או מנסה לאתרו ולהגישו כראיה מטעמו. באשר לטענה שהועלתה כלאחר יד כאילו ביתו של הנתבע נשרף, הרי הטענה לא נזכרה כלל בתצהירו, לא פורטה (לעניין מועד השריפה והיקפה), ונראה כי נטענה על דרך הסתם.

זאת ועוד,לעומת גרסת התובע לעניין נסיבות וזהות המשתתפים בפגישה בה סוכמה העסקה, טען הנתבע כי המדובר בפגישה שהתקיימה בביתו וכי נכחו בה גם אימו ואחיו. אלא שבניגוד לתובע, אשר מטעמו העיד גם סלטאן לעניין נסיבות הפגישה כפי שנטענה על ידו, הרי שהנתבע לא טרח לזמן את אחיו להעיד ולתמוך בגרסתו (גם אם את אימו לא מצא לנכון להעיד מחמת גילה המופלג, הרי לא הוצג כל טעם מדוע האח לא זומן להעיד).