פרוטוקול בתיק עא 4062/07

ב"כ המשיב:

חברי הציג לי הבוקר תוספת לתיק המוצגים. עד כמה שאני יודעת אין הסדר תשלומים. לפי תעודת עובד הציבור, יש תשלומים קטנים של 400 ש"ח, כך שכנראה היו תשלומים, בסופו של יום הסכום שנותר הוא 12,000 ש"ח בחברת הגבייה.

בפועל היה הסדר הפשרה הראשוני עם השוכרים עצמם, שם נאמר שתוגש תביעה נפרדת בנושא הארנונה והחשמל. אותה עוגמת נפש גדולה שהיתה לשני הצדדים בתיק זה, התחילה מאותו הסכם פשרה ראשוני, שם נשאר פתוח נושא החשמל והארנונה.

נכון ל- 31/12/04, חוב הארנונה, לא כולל הוצאות גבייה עמד על כ- 12,000 ש"ח. חוב החשמל עומד על כ- 7,000 ש"ח, בערכי דצמבר 2000. חשבון החשמל מופיע על שמו של רון בטלר.

להערת בית המשפט, שהגבייה תבוא מול מר רון בטלר כיוון שהוא רשום על החשבונות. אני משיבה שכדי שיתנהל התנאי שלא יגבה הכסף מבעל הנכס, צריכים להתקיים התנאים הקבועים בפקודת העיריות. הדבר צריך להיות מודע בכתב, צריכה להיות מינימום של שנה שכירות. זה שהחשבון הוסב אנו לא יודעים אם הוא הוסב במאי, אפריל, או בדצמבר 2000, אין לנו ראיה בנושא זה.

אני מוכנה לבקש שהות כדי לפנות ולבדוק את הדברים, אם יש צורך בכך. הדברים לא נבדקו ע"י הערכאה דלמטה ויש לבדוק את הדברים.

בית המשפט קמא כיוון דעתו שהצדדים יתקזזו על התביעות שלהן הדדית וילכו לדרכן, ומבחינה טכנית העמיד את התביעה של המערערים על סכום זהה לתביעת המשיב והורה על קיזוז. איני שלמה עם דרך זו.

בית משפט זה מוסמך לפי תקנה 462 לתת כל החלטה בערעור, גם כשהוא שונה מנימוקו של בית המשפט קמא.

אני מבקשת להפנות למסמכים שהמציא חברי כעת. ב- 4/9/00 נפתח תיק הוצל"פ של 41,000 ש"ח, ניתנה הודעה למערערים שעוקלו קופות הגמל, בנובמבר. בינואר 2001 מומש הכסף והועבר לתיק ההוצל"פ. לו הם היו מגישים את ההתנגדות במועד, היה ניתן עיכוב הליכים, אם הם היו מבקשים עיכוב הליכים, לא היה נגרם כל הנזק. הנימוק של בית המשפט קמא הראשון, בסוגיה זו, אינו נכון. הם היו צריכים ללכת ולבקש עיכוב הליכים, וזה גם נכון לגבי עיכוב היציאה מהארץ.

לשאלת בית המשפט מכוח מה אנו מגישים שטר על 41,000 ש"ח, שהחוב הוא על סך 17,000 ש"ח וגורמים להם הוצאות מיותרות, ואנו לא מבררים מה קורה עם החשמל והארנונה, אני מפנה להחלטת השופט ורבנר, שהפנה את האצבע לב"כ המשיב במקרה זה.

לגבי עיכוב היציאה מהארץ הדברים נכונים על אחת כמה וכמה, החלטה היתה מ- 22/2/01 הערעור נדחה ב- 17/10/01 במחוזי. הבקשה לביטול הליכים הוגשה רק ב- 14/11, בשלב זה, אחרי שהתקבלה ההחלטה של השופט ורבנר וההחלטה בערעור, הם היו צריכים לוודא שהתיק נסגר, לכן אין להם להלין אלא על עצמם. התיק היה צריך להסגר, חברי ביקש לעשות תרגיל, להחליף את החייב ואת הזוכה באותו תיק הוצל"פ, זו היתה בקשה שלהם לפי סעיף 20. הם היו צריכים לעשות עיכוב הליכים.

הם קיבלו את ה- 23,000 ש"ח בחזרה, הם גם הודו בזה. על כך אין מחלוקת. הדרך שבה מימשו זה על דרך פתיחת קופות הגמל של קיזלר, אך זה לא רלוונטי.

הפתרון הנכון בתיק זה, בהתחשב בכל ההתנהלות של כל הצדדים והסכם הפשרה המקורי שאפשר, וההחלטות לאפשר לו להגיש תביעה. הם עיקלו את קופות הגמל, מימשו אותם, והם קיבלו מעל 28,000 ש"ח. צדק כב' השופט פיש בתוצאה, הדרך פחות מוצלחת, אך התוצאה נכונה שיפרדו הצדדים, כולם עשו טעויות קשות בדרך.

כתבתי שפסק הדין יועבר לרשויות, יוסב החוב על שמו ולא על שם רון בטלר, שנמצא בכלל בחו"ל ולא יוכלו לגבות ממנו.

אני עדיין עומדת על הטענה שבערבות התחייבו, ההורים, שכל תשלום שלא ישולם, ישולם לקיזלר והוא יהיה אחראי, וזה נועד לפתור את הבעיה בה אנו נמצאים. אנו נדאג להעביר את פסק הדין לרשויות, הם ישמחו לגבות אותו מקיזלר ולא מרון בטלר שלא נמצא בארץ.

ב"כ המערערים:

המערערים עשו את העבודה לאורך כל הדרך, מפנה לתיק מוצגים, הוגשו תעודות עובד ציבור שהחוב על שם רון בטלר בעיריית חיפה.

החוב מההתחלה היה 7,000 ש"ח במקום זאת הם פתחו על סך 41,000 ש"ח, כב' השופט ורבנר החליט להשיב את הכספים. ב- 17/10/01 המשיב הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר דחה והשאיר את פסק הדין של השופט ורבנר על כנו. במשך שנתיים ניסינו לגבות הכסף בהליכי הוצל"פ בדרכים שונות, במשך שנתיים לא הצלחנו לגבות את הכסף.

ב- 11/3/03, סוף סוף ראש ההוצל"פ נתן אישור שעל סמך שתי ההחלטות הנ"ל נפתח תיק הוצל"פ ודרכו נגבה את השבת הכספים.