פרהמנדפור נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופטת נועה פראג-לבוא) מיום 04.09.10, בה החליטה לדחות בקשה שהגיש המערער בפניה לבטל גזר דין בתיק שבו הורשע ונגזר דינו בשל אי-הופעה ביום 27.07.10.

באותו תיק, מדובר בעבירה שעבר, לכאורה, המערער, ביום 20.12.09, ניגש לנהגיה ללא חגורת בטיחות, בשלה נדרש לשלם ברירת משפט של 250 ₪, אבל המערער ביקש להישפט בבית משפט כי זכותו, הוזמן לדיון, כאמור, ביום 27.07.10 ולא התייצב.

בפני ביהמ"ש קמא טען המערער שהוא יומיים קודם לכן, ביום 25.07, שלח לביהמ"ש פקס ובו בקשת דחייה של הדיון בשל כך שאין הוא יכול להתייצב בשל כך שבאותו יום ממש יש לו אירוע משפחתי, שאת טיבו לא פירש.

לבקשה בפני ביהמ"ש קמא ולערעור הנוכחי, לא צורפה הבקשה, אלא רק אישור הפקס כי הוגשה בקשה.

נטען שאותה בקשה ששלח, לא הוגשה לביהמ"ש קמא ולכן לא היה ער לבקשתו שלא נדונה, ומשכך – נשמע בהיעדרו.

בית משפט קמא הרשיע, כאמור, את המערער בהיעדרו, ולאחר שקיבל גיליון הרשעות קודמות על אופן נהיגתו של המערער, הטיל עליו קנס של 500 ₪, שלושה חודשי פסילה בפועל ושלושה חודשים פסילה על תנאי למשך שלוש שנים.

כאמור, בקשתו לביטול אותו גזר דין, נדחתה.

ראשית יצוין כי הנני דן לגופו של ערעור, למרות האפשרות לדחות את הערעור בשל אי-הופעת המערער, עפ"י סעיף 208 לחסד"פ (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982, למרות שלא באה בפניי בקשת דחייה, לא התייצב המערער, ולמרות שבא כוחו, שהתייצב, מודיע לביהמ"ש שהמערער חולה במחלה שאיננה ידועה, ובאין בידו תעודת רופא.

למרות שב"כ המערער ציין בביהמ"ש, לשאלת ביהמ"ש, מהי הגנתו של המערער שהוא כן נהג עם חגורת בטיחות, הוצג בפניי שתגובתו לשוטר בעת עריכת הדו"ח הייתה שונה במעט "אני אגיד לך את האמת, יצאתי לנסיעה בצומת, שמתי לב שאין לי חגורה, ושמתי את החגורה, תנסה לעזור".

נראה אפוא, שסיפור של המערער ובא כוחו לעניין זה, לא הייתה מדויקת כ"כ, או שיש אפשרות שכך.

ציינתי לעיל, שבביהמ"ש, אפילו בשלב הנוכחי, לא הוצגה הבקשה שנשלחה לפקס בבקשת הדחייה, ואין בה כוחו של המערער יודע אפילו מה טיבו של האירוע המשפחתי, שבשלו ביקש, כך טוען המערער, לדחות את הדיון בפני ביהמ"ש קמא.

עולה אפוא, כי בית המשפט קמא, כשבחן את בקשתו של המערער, ראה כי אין לה הצדקה מבחינת אי-הופעתו של המערער לדיון, וכן בבחנו את גיליון הרשעותיו, מצא לראות שמדובר במי שהוא עבריין תעבורה, שלחובתו 63 הרשעות תעבורה, מהן 9 הרשעות בעבירה בה ביקש להישפט.

ציינתי בעבר בערעורים פליליים, שאל לו לביהמ"ש, בגוזרו דינו של אדם, לשים לנגד עיניו רק את גיליון הרשעותיו הקודמות של העבריין, ולא להפנות מבט גם אל טיב העבירה ונסיבותיה. גזר הדין צריך לבטא בעיקר את אשמו של העבריין בעבירה הספציפית, אך הוא רשאי ליתן משקל לנסיבות נוספות, בהן גיליון ההרשעות הקודמות, ולכן, במקרים אחרים, קיבלתי ערעורים, לפעמים אף בהסכמת המדינה, וקיצרתי עונשים תוך שניתן דגש יתר על חזרנות של העבריין בעבירותיו הקודמות.

במקרה זה, אף שהעונש שהטיל בית המשפט קמא חמור כשמדובר בעבירה של אי-חגירת חגורת בטיחות, בנסיבות בהן מדובר במי שעובר אותה עבירה שוב ושוב, אותה עבירה בדיוק של נהיגה ללא חגורת בטיחות, עבר גם חודשיים לפני העבירה בה נשפט ובעשור האחרון עבר אותה עבירה תשע פעמים, נראה שהענישה שהוטלה עליו במקרה זה, ללא ספק חמורה, הייתה מוצדקת, אולי עתה סוף סוף ידאג המערער לחייו להבא ויחגור חגורה בצאתו לכביש.

הערעור נדחה, תוך שהנני מאחל למערער בריאות שלמה.

ניתנה והודעה היום ט"ז חשון תשע"א, 24/10/2010 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

קלדנית: נופר. ד.

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: