פרג' נ' ש.ע.א למסחר והשקעות בע"מ ואח'

החלטה

1.התובע הגיש תביעה כספית נגד הנתבעים. בסעיפים 6-24 לכתב תביעתו מפרט התובע את העובדות אשר בבסיס התביעה ועיקרן טענות של התובע ביחס לעסקת רכישת רכב על ידו מן הנתבעים. בסעיפים לאחר מכן מתייחס התובע לפסק דין של בית משפט השלום בחיפה. בסעיף 25 לכתב התביעה נרשם כדלהלן-

"בתאריך 30.3.09 הגיש התובע תביעה לבית המשפט השלום בחיפה 17728-03-09, בגין הטענות המפורטות על ידו כאמור לעיל."

ובסעיף 26-

"בתאריך 1.3.11 נחתם הסכם פשרה בין הנתבעים לתובע ואשר קיבל תוקף של פסק ביום 2.3.11, ע"י ביהמ"ש השלום בחיפה."

2.התובע טוען בהמשך כתב תביעתו כי הנתבעים נמנעו מלקיים את הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין. לפיכך פתח כנגדם בתיק הוצאה לפועל על סך של 60,000 ש"ח. הנתבעים הגישו התנגדות וכב' רשמת ההוצאה לפועל, דנה עופר, קיבלה את ההתנגדות שכן קבעה כי בפסק הדין של הפשרה אין כל חיוב כספי.

3.לפיכך תובע התובע תביעה כספית וזאת על בסיס טענותיו המתייחסות לאותו הסכם רכישת הרכב המקורי.

4.הנתבעים הגישו בקשה לדחיית התביעה על הסף וזאת בשל מעשה בי דין, השתק עלה, מניעות ונטישת הסכם הפשרה.

הנתבעים טעונים כי התובע הוא אשר לא מילא אחר חלקו בהסכם הפשרה. התובע לא הגיש תביעה לאכיפת הסכם הפשרה ולא לביטול פסק הדין. כל שהוא מנסה הוא להמיר את הסכם הפשרה מחיובים הדדים של החלפת רכבים לחיוב חד צדדי כספי של הנתבעים אליו. פסק הדין של הפשרה וכן החלטת ראש ההוצאה לפעול מהווים לשיטתם מעשה בין דין.

עוד הם מוסיפים כי הדרך לתקוף את פסק הדין היא אכיפת הסכם הפשרה בפני בית המשפט אשר נתן את פסק הדין, בית המשפט בחיפה. או בהליך של בזיון בית המשפט, גם הוא בפני אותו בית משפט.

5.ראשית יש לציין כי עיון בכתביה טענות של שני הצדדים מלמד על קיומן של טענות הדדית בדבר נכונותו של כל צד למלא אחר פסק הדין בהסכמה. ברי הוא מטענות שני הצדדים כי פסק הדין בהסכמה לא קוים.

6.אילו פעולות יכול לנקוט ההתובע המבקש לאוכף את פסק הדין שבהסכמה?

יכול הוא לפנות ללשכת ההוצאה לפעול, אילו מדובר בחיוב הניתן לאכיפה באמצעות מנגנון זה. במקרה זה למדנו כי הדבר אינו אפשרי. לכן יכול הוא לפנות בבקשה על פי פקודת בזיון בית המשפט, לבית המשפט אשר פסק הדין יצא תחת ידו.

ביחס לאפשרות זו במקרה של הסכמה קבע בית המשפטה עליון הלכה כי כאשר חלוקים הצדדים בשאלת פרשנות ההסכם וכן בשאלה האם הופר או לא אין לנקוט בהליך בעל המשמעות הפלילית של הליכי בזיון בית משפט, ויש לברר תחילה האם דמובר בהסכם חד משמעי וברור אשר אינו מחייב התדינות באשר לאופן ישומו והאם קוים על ידי מי המצדדים ומדוע לא קוים. (ראה לעניין זה לדוגמא רע"פ 7148/98 עזרא נ. זלניאק פ"ד נג(3) 337).

7.התובע יכול לפנות לבית המשפט בתביעה לפסק דין הצהרתי לאכיפתו של ההסכם. במקרה זה בחר התובע שלא לעשות כן. נלמד מתביעתו שאין הוא מבקש עוד לאכוף את ההסכם, שכן תביעתו היא תביעה כספית ולא תביעה לאכיפת ההסכם.

8.התובע לא ביקש כאמור אכיפת ההסכם אך גם לא ציין במפורש בתביעתו כי הוא מבקש סעד של ביטול ההסכם ופסק הדין בהסכמה. העילות לביסוס תביעתו הכספית הן אותן עילות שבבסיס התביעה הקודמת תוך ציון טענת הפרת פסק הדין שבהסכמה. בהעדר תביעה לסעד לביטול פסק הדין בהסכמה אין אפשרות לדון בתביעתו הכספית המבוססת על אותה עילה שכבר נדונה והסתיימה באותו פסק דין בהסכמה.

9.עוד יש לציין כי יכול ותביעתו של התובע תתבסס על נזקיו הכספים כתוצאה מאי ביצוע פסק הדין שבהסכמה. כלומר התשתית העובדתי לתביעה אשר כזו הינה החוזה אשר קיבל תוקף של פסק דין והפרתו. אולם, אפשרות תביעה זו אינה עולה בקנה אחד עם ניסוח כתב התביעה המונח לפני המבסס את עילת התביעה על טענת הפרתו של החוזה המקורי, שהיווה את הבסיס לתביעה הראשונה, ולא על בסיס טענתו של התובע להפרת ההסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין (ראה פרק ד' לכתב התביעה).

10.לאור כל האמור לעיל דומה בעיני כי דין תביעתו של התובע, כפי שהוגשה, למחיקה.

אולם, מאחר ויכול ותיקונה ימנע מחיקתה ויאפשר לצדדים לברר ביניהם את השאלות השנויות במחלוקת ניתנת לתובע שהות להגיש כתב תביעה מתוקן וזאת עד ליום 15.1.12.

בהתאם לסעד המתבקש ולעילת התביעה, יבחן התובע גם את השאלה לאיזה בית משפט נכון להגיש תביעתו.