פרג' ואח' נ' עיריית פתח תקווה

החלטה

לפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית בגין הפרת הוראות סעיף 6 בחוק הרשויות המקומיות (ריבית והצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980 , בכך שבמקרה של חיובי יתר בגין ארנונה מחזירה המשיבה לזכאים את תשלום היתר בצירוף הפרשי הצמדה בלבד וללא ריבית חרף האמור בסיפא של סעיף 6 הנ"ל.

התובענה הוגשה לכתחילה גם בעילה של אי השבה בצירוף הפרשי הצמדה, אולם המבקשים הסתלקו מעילה זו לאחר שהסתבר שנפלה טעות בתחשיב המבקש וכי חיובי היתר אכן מוחזרים בצירוף הפרשי הצמדה.

רקע

המבקשים הם בעלי נכסים בתחומה של המשיבה אשר הגישו השגות במועדים שונים על חיובם בארנונה בגין הנכסים, מטעמים של אי החזקה, הפחתת שטחים ושינוי סיווג. השגות המבקשים התקבלו בחלקן, ועקב כך הם זוכו בסכומים שונים על ידי המשיבה בצירוף הפרשי הצמדה. סכום הזיכוי לא כלל ריבית.

סעיף 6 בחוק הרשויות המקומיות (ריבית והצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980 (להלן: "חוק הריבית") קובע:

"שילם אדם תשלום חובה שלא חב בו ביתר על הסכום שהוא חב בו (להלן – תשלום יתר) ולא הוחזר תשלום היתר תוך 30 ימים מיום שילומו, תחזירנו הרשות המקומית בתוספת הפרשים לפי שיעור העליה של המדד מן המדד שפורסם סמוך לפני יום שילומו של תשלום היתר עד המדד שפורסם סמוך לפני היום הקובע שלפני יום החזרתו; לא הוחזר תשלום היתר תוך 30 ימים מיום שהאדם ששילמו הודיע בכתב לרשות המקומית שהתשלום שנגבה ממנו הינו תשלום יתר, תחזירנו הרשות המקומית בתוספת הפרשים לפי שיעור העליה של המדד כאמור ובתוספת ריבית צמודה בשיעור של 0.5% לחודש מיום שילומו של תשלום היתר עד יום החזרתו" (הדגשה שלי – מ' נ').

המשיבה אינה חולקת על כך שהשיבה למבקשים את תשלומי היתר ששילמו כתשלומי ארנונה בגין נכסים שונים, לאחר שחלפו 30 יום מיום שהגישו את השגותיהם, ללא ריבית.

הקבוצה המיוצגת הנטענת היא: "כלל הנישומים בתחום המשיבה אשר זוכו בהשבת כספים אשר נגבו ביתר, מעל 30 יום לאחר הודעתם על גביית היתר, ב-24 חודשים עובר לבקשה זו".

תמצית טענות המבקשים

המבקשים הגישו השגות על חיוביהם בארנונה וקיבלו תשובה מהמשיבה בחלוף למעלה מ-30 יום מיום הגשת ההשגה.

השגה היא בבחינת הודעה בכתב לרשות המקומית, לצורך סעיף 6 סיפא בחוק הריבית.

על כן זכאים המבקשים להחזר חיובי היתר בצירוף ריבית החל מיום התשלום.

תמצית טענות המשיבה

את המילים "תוך 30 ימים מיום שהאדם ששילמו הודיע בכתב לרשות המקומית שהתשלום שנגבה ממנו הינו תשלום יתר" שבסיפא בסעיף 6, יש לפרש על פי פרשנות תכליתית.

פניות המבקשים אינן בבחינת פנייה בכתב של נישום והודעה על גביית תשלום יתר. הפניות נעשו במסגרת הליך של השגה בו ביקש נישום להפחית שטחים ולשנות סיווגים של נכסים. על כן נכנס עניינם של המבקשים בגדר הרישא של סעיף 6 בחוק הריבית.

לאחר קבלת תשובתו של מנהל הארנונה במסגרת ההשגה, בה התקבלו חלק מטענות המבקשים, אזי היו אמורים המבקשים לפנות בכתב למשיבה ולדרוש, בהתאם לתיקון השומה, את השבת הכספים שנגבו ביתר. המבקשים כלל לא נדרשו לפנייה בכתב כזו שכן המשיבה מיוזמתה פעלה להשבת חיובי היתר על פי סעיף 6 רישא, מיד לאחר שתיקנה את שומת הארנונה של המבקשים.

יש להבחין בין חיוב יתר לתשלום יתר. אחרי שהתגלה חיוב יתר יש לבדוק אם קיים תשלום יתר, שכן לכל נישום יש מלבד חשבונות הארנונה גם תשלומים נוספים שעשויים לחול עליו כמו היטלי פיתוח, היטל השבחה וכו'.

הגשת השגה כמוה כתביעה לסעד הצהרתי. כל עוד אין החלטה בהשגה לא מדובר בתשלום יתר אלא במחלוקת משפטית או עובדתית בנושא חיובי הארנונה. לאחר החלטת מנהל הארנונה, המשיבה עושה התחשבנות עם הנישום ובודקת את חשבון הארנונה ומודיעה לנישום את תוצאות הבדיקה. רק בשלב זה רשאי הנישום לפנות בדרישה בכתב לקבלת החזר של תשלום היתר.

קבלת עמדת המבקשים תעקר את הוראות חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן: "חוק הערר") שקובע בסעיף 4(א) כי: "מנהל הארנונה ישיב למשיג תוך ששים יום מיום קבלת ההשגה".