פראן נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר, מיום 7/11/13 ("הוועדה"), אשר קבעה כי המערערת לא איבדה כדי 50% מכושרה להשתכר מיום 1/3/12 ("ההחלטה").

2.טענת הערעור היא שהוועדה לא נתנה משקל מספק לנכויותיה הרפואיות של המערערת, לעברה התעסוקתי ולהשפעת הליקויים הרפואיים על כושרה לעבוד.

3.לטענת המשיב, החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת ולא נפל בה פגם משפטי. נטען כי הוועדה התייחסה לנכויות הרפואיות שנקבעו למערערת, ונתנה דעתה לתלונותיה, לגילה, לעברה התעסוקתי ולהשפעת ליקוייה על יכולתה לעבוד.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).

במקרים קיצוניים של חוסר סבירות בהחלטה של ועדה מסוג זה, רשאי בית הדין להתערב ולראות בחוסר הסבירות האמור משום טעות משפטית. זאת משום שוועדה לעררים, בשונה מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו רפואי טהור. אולם, יש ליתן את הדעת כי התערבות כזו של בית הדין תוגבל למקרים קיצוניים של חוסר סבירות (דב"ע שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).

5.למקרא פרוטוקול הוועדה עולה:

ביום 7/11/13 התכנסה הוועדה, הקשיבה לתלונות המערערת, ורשמה אותן בסעיף ג' לפרוטוקול. לדברי המערערת, עד לפני שנתיים עבדה בטיפול בקשישים, והיום עודנה אינה עובדת. באשר ליכולותיה התפקודיות ציינה המערערת כי היא סובלת מהפסקות נשימה בלילה, בעיות בידיים, לא שומעת טוב ולא מתפקדת ביד שמאל.

הוועדה בחנה את הליקויים מהם סובלת המערערת, וציינה כי המערערת בת 44, אובחנה כסובלת מדום נשימה בשינה, ליקוי שמיעה, CTS מימין, מצב לאחר שבר במרפק שמאל, השמנת יתר, יתר לחץ דם והפרעה במתן שתן. נכותה היציבה בשיעור 64%. לאחר שעיינה בחוות דעת רופא מוסמך מיום 28/4/13 ובדו"ח השיקום ציינה הוועדה כי למערערת 9 שנות לימוד, בעבר עבדה במתפרה, ולאחר מכן בטיפול בקשישים, ומשנת 2012 אינה עובדת.

לסיכום קבעה הוועדה כי המערערת מסוגלת לעבודה במשרה מלאה ללא מאמץ גופני חריג, ובעבודה שאינה דורשת ערנות וריכוז יתר, בעבודות כגון חרושת קלה, אריזה, מיון, או כל עבודה פשוטה אחרת שאינה דורשת הכשרה מקצועית מכל סוג שהוא וניתן ללומדה תוך כדי ביצועה.

6.לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערעור כפי שיפורט להלן.

7.שאלת קביעת דרגת אי הכושר הינה בעיקרו של דבר שאלה של הערכת הוועדה את מסוגלות הנכה לעבוד.

נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר צריכה להיות כי ליקויו הרפואיים של הנכה כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים, המבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לבחון את נסיבותיו האישיות של הנכה, כגון יכולתו לחזור לעבודה קודמת לאור כישוריו וההיסטוריה תעסוקתית שלו, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית.

8.בעניינה של המערערת, הוועדה הרפואית לעררים קבעה כי למערערת דרגת נכות רפואית בשיעור 64%. המערערת ילידת 1969 (בת 44), השכלתה 9 שנות לימוד, והיא עבדה בעברה במתפרה ובטיפול בקשישים. המערערת התלוננה לפני הוועדה על כאבים ביד שמאל, נפיחות, קושי בנשימה, בעיות שמיעה, וחוסר ערנות. המערערת סובלת מדום נשימה בשינה, ליקוי שמיעה, CTS מימין ומצב לאחר שבר במרפק שמאל. המערערת סובלת גם מהשמנת יתר, יתר לחץ דם והפרעה במתן שתן.

9.לאחר עיון בפרוטוקול הוועדה הגעתי לכלל מסקנה כי נפל פגם בהחלטתה של הוועדה, המתבטא בהנמקתה הקצרה והלאקונית, בכך שהיא לא התייחסה באופן מנומק לתלונות המערערת, מצבה האישי, גילה, השכלתה ועברה התעסוקתי. כל שקבעה הוועדה הוא שהמערערת יכולה לעבוד "במשרה מלאה ללא מאמץ גופני חריג, ובעבודה שאינה דורשת ערנות וריכוז יתר", אולם לא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה ולהבין כיצד מסקנה זו מתיישבת עם נתוניה האישיים של המערערת.

10.אשר על כן, יוחזר עניינה של המערערת לוועדת אי כושר לעררים, באותו הרכב, לבחינה חוזרת של דרגת אי כושרה של המערערת לעבוד, בהסתמך על נקודת המוצא שנכותה הרפואית בשיעור 64% מבטאת בעיקרו של דבר אי כושר לעבוד בשיעור זה וכי יש צורך בהנמקה מיוחדת בהתחשב בנסיבות אישיות, לקבוע אחרת.

11.על המשיב לשלם למערערת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ש"ח בתוך 30 יום מהיום.

12.הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, י"א אדר ב תשע"ד, (13 מרץ 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: