פס"ד העוסק בדחיית בקשה לצו הגנה וחיוב המבקשים בהוצאות משפט, בין היתר, משום שהוגשה ממניעים זרים ובחוסר תום לב.

בפניי בקשה לצו הגנה.

ביום 15.10.18 הגישו המבקשים בקשה לצו הגנה (להלן: "הבקשה המקורית"). הבקשה הוגשה בהיקף שאינו סביר (על פני 73 סעיפים) ובאופן שאינו תואם את  הוראות תקנה 2 (ב) לתקנות למניעת אלימות במשפחה (סדרי דין), תשנ"א – 1991 (להלן-"התקנות").

עם הגשת הבקשה, ניתנה החלטה המורה על תיקון הבקשה ועל הגשתה בהתאם לתקנות.

בבקשה המתוקנת נטען כי המשיבה הרימה יד על אם הצדדים, הגב' ש.ח (להלן: "האם") ופגעה באחיותיה באופן פיזי ומילולי.

בעקבות תיקון הבקשה, התקיים דיון במעמד צד אחד, ולאחר שמיעת ב"כ המבקשים והמבקשת הגב' א.ח, לא ניתן צו הגנה במעמד צד אחד ונקבע דיון במעמד הצדדים.

לקראת הדיון במעמד הצדדים, הגישה המשיבה תגובה, ובה טענה כי הבקשה הוגשה משיקולים זרים הנוגעים להליכים משפטיים אחרים המתנהלים בין הצדדים. כן טענה, כי אין שחר לכל טענות המבקשים כי היא אלימה או נקטה באלימות כלפי מי מהם.

ביום 21.10.18 התקיים דיון במעמד הצדדים ובתחילתו הועלתה טענה כי הבקשה המתוקנת מפנה לבקשה המקורית וכי לא צורפו לבקשה המתוקנת תצהירים של כלל המבקשים. מטעמי יעילות דיונית ניתנה החלטה כי המבקשים יערכו את תצהירים בבית המשפט והדיון יחודש ראו: עמ' 6 ש' 19-27 לפרוט' הדיון.

גרסאות הצדדים הינן כדלהלן:

ב.ח – טוען בתצהיר כי על פי כל העדויות של הסובבים יש חשש לאלימות מצד המשיבה כלפי האם וכלפי האחיות עוד הוסיף כי המשיבה עקרה מצלמות שהותקנו בבית האם. מר ב.ח לא פירט את מקור הידיעה ולא נקב במועד בו קרתה האלימות.

בעדותו טען כי לא היה עד למי מעשה האלימות  ראו: עמ' 9 ש' 10-14 לפרוט' הדיון.