פס"ד בתביעת אם לצמצום זמני שהות שוויוניים

בפני תביעת התובעת, האם, בה מבוקש כי לנוכח העתקת מגורי האב מ-XX ל -YY ישונו זמני השהות של הקטין X, כבן Xבאופן שבמקום זמני שהות שוויוניים הנוהגים היום וזאת בהתאם לפסק דין אשר ניתן בהתבסס על הסכמות הצדדים בבית המשפט לענייני משפחה בXX ביום 31.5.2021 (פס"ד שלישי במספר בעניין הקטין) ייקבע כי התובעת היא הורה מרכז ומשמורן והקטין ילון במהלך כל ימות השבוע אצל האם בלבד וישהה ללינה עם האב רק בסופי שבוע אחת לשבועיים.

רקע וטענות הצדדים בתמצית

בתביעתה טוענת התובעת כי התנהלו בין הצדדים הליכים רבים ובסופו של דבר הוחלט כי המשמורת תהיה משותפת, ואולם במועד פסק הדין האחרון מיום 31.5.21 הצדדים התגוררו במרחק של כמה מאות מטרים האחד מהשני, כאשר התובעת רכשה דירה בסמיכות לדירת הנתבע ולטובת הקטין אשר יוכל לשמור על קשר יציב עם שני ההורים ולשמור על מרכז חייו בעיר XXX. ואולם, חרף זאת, בחר התובע באופן חד צדדי לעבור להתגורר בעיר XXX, ללא שהוא משתף את התובעת או את עו"ס XX אשר טיפל בצדדים באותה עת.

לטענת התובעת מעבר הדירה של הנתבע פוגע בסדר היום של הקטין, גורם לו לעייפות במסגרת החינוכית שכן עליו להתעורר מוקדם מאד בבוקר ולהעביר את הדרך בנסיעה ארוכה על מנת להגיע בזמן ללימודים ומשכך מהווה פגיעה בטובת הקטין. כמו כן טוענת התובעת כי בימים שלא מתקיימת מסגרת חינוכית עליה להעביר את הקטין לבית הנתבע אשר העבר היה מרוחק רק כמה מאות מטרים ואילו כיום רחוק הרבה יותר (כ- 11 "מ).

עולה מכך שמדובר לטענתה בשינוי נסיבות מהותי המצריך התערבותו של בית המשפט. שינוי הנסיבות המהותי בא לטענת התובעת לידי ביטוי הן בפגיעה בקטין כמפורט לעיל והן בפגיעה כלכלית בתובעת אשר נאלצת להסיע את הקטין לבית האב מעת לעת דבר הגורם לה להפסד שעות עבודה.

מנגד, לטענת הנתבע עוד במסגרת כתב הגנתו דין התביעה להידחות על הסף מן הטעם שהתקיים בין הצדדים הליך קודם בין השאר בנושא מקום המגורים וניתן פסק דין בהסכמת הצדדים עוד בשנת 2016 בתמ"ש (ת"א) 45466-03-16 והתובעת העלימה בחוסר תום לב עובדה מהותית זו מבית המשפט ולפיכך קיימת מניעות דיונית ומהותית לדון בתביעה. עוד נטען כי מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית תוך שימוש לרעה בהליכי משפט ובזבוז משאבי זמן שיפוטיים והכל על גבו של הקטין. בנוסף, נטען כי אף לגופו של עניין אין התביעה מעלה כל עילה שכן טובתו של הקטין הינה קשר יציב משמעותי ונרחב עם שני הוריו ולא צמצום הקשר עם האב כתביעתה התובעת ולפיכך דינה להידחות אף לגופו של עניין. מעבר לאמור, הפנה הנתבע לפסק הדין השני שניתן בעניין הקטין וזאת ביום 7.9.20 לפיו התחייבו הצדדים להיות בטיפול אצל המטפל מר XXX וכן נקבע כי למטפל תהיה סמכות להכריע בכל מחלוקת הנוגעת לקטין וייאסר על הצדדים לפנות לבית המשפט בעניין הקטין אלא אם פנו קודם לכן למטפל ולא ניתנה הכרעה ברורה ומנומקת, או שהכרעתו אינה מקובלת על מי מהצדדים ומדובר בנושא מהותי ועקרוני, מה שאין הדבר במקרה דנן. לטענת נתבע המטפל לא מצא כי מעבר הדירה של האב מצריך שינוי בהתנהלות בעניין זמני השהות של הקטין וקבע כי "מעבר של פחות מ-15 ק"מ אינו נחשב פגיעה משמעותית במרקם חייו של הילד מכיוון שמדובר בנסיעה של 30-40 דקות , נסיעה שיכולה להתקיים גם בתוך העיר XX. לאור האמור אני מוצא להמליץ [המטפל – א.ו] כי נטל הנסיעה כאשר הילד נמצא אצל האם – ימשיך להיות של האם".

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים עוד במסגרת כתבי הטענות בלבד, טרם קיומו של דיון וחרף טענות הסף של הנתבע, אשר סברתי אז וסבורה אני כיום כי יש בהן ממש, מתוך ראיית טובתו של הקטין כאינטרס עליון ומתוך רצון לסייע לצדדים המצויים בסכסוך בעצימות גבוהה, מצאתי בהחלטתי מיום 7.12.21 להפנות את הצדדים ליחידת הסיוע על מנת שתנסה להביאם לידי הסכמות לטובת הקטין ואף לטובתם הם באופן שיתייתר ניהול ההליכים בפני.

חרף מאמצי יחידת הסיוע, לא עלה בידה להביא את הצדדים לידי הסכמות לפיכך התקיים בפני ביום 8.3.22 דיון קדם משפט ראשון ארוך, במסגרתו שמעתי את ב"כ ואף את הצדדים עצמם באריכות. בסיומו של הדיון ניתנה החלטתי כדלקמן:

<#3#>

החלטה

"התקיים בפני היום דיון קדם משפט ראשון בעניינם של הצדדים ובנם הקטין XX.

משנשמעו הצדדים וב"כ באריכות רבה ואף הושמעו דבריו של בית המשפט מברכת אני את הצדדים על כי הגיעו להסכמות באשר להפנייתם לגורם אשר יסייע להם בתיאום ובתקשורת ביניהם ומשכך ניתן תוקף של החלטה להסכמה זו והצדדים מופנים לגב' XX על מנת שתתאם בין הצדדים בעניין הורותם המשותפת לקטין XX. 

הצדדים יפנו בתוך 7 ימים מהיום לגב'X, ישתפו עימה פעולה באופן מלא, ישתתפו בפגישות ביחד ולחוד בהתאם להנחייתה ויחלקו ביניהם את שכר טרחתה בפגישות המשותפות וכל צד ישלם את שכר הטרחה עבור פגישות אישיות ככל שיהיו כאלה.

באשר לתביעה עצמה, משנשמעו הצדדים באריכות וכאמור אף הושמעו דבריו של בית המשפט מורה אני לתובעת לשקול את הדברים שנשמעו בדיון היום ולהגיש את עמדתה ביחס לאופן המשך ניהול ההליך או ניהולו בכלל לבית המשפט בתוך 14 ימים.

לאחר קבלת עמדתה של התובעת תינתן החלטה מתאימה. "

[ההדגשה לא במקור]

לצערי, חרף האמור לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמות ואף הליך התיאום ההורי הופסק על ידי המתאמת אשר הודיעה ביום 27.11.22 לבית המשפט כי הליך התיאום הופסק ביוזמתה משחרף מספר לא מבוטל של מפגשים לא הושג כל שיפור בתקשורת ההורית.

לנוכח האמור התקיים ביום 5.12.22 דיון קדם משפט שני, ארוך ומשמעותי, אליו גם הוזמנו העובדות הסוציאליות במקום מגורי הקטין (משהתסקיר שהתבקש טרם הוגש לתיק). לאחר שמיעת ב"כ, הצדדים עצמם והעו"ס ניתנה החלטתי בסיומו של הדיון כדלקמן:

החלטה

"התקיים בפני היום דיון קדם משפט נוסף בענייה של המשפחה ובפרט בעניינו של הקטין XXX בנם המשותף של הצדדים.

לצערי הרב חרף הסכמים אשר להם ניתן תוקף של פסק דין על ידי כבוד בית המשפט לענייני משפחה בXX, הוגשה התביעה בפניי, ומששמעתי את הצדדים בדיון קודם בחודש מרץ, סברתי כי ניתן יהיה לסייע למשפחה על ידי הפנייתה לתיאום הורי ובמקביל ניתנה החלטה על הכנת תסקיר.

עד לאחרונה, התנהלו הצדדים במסגרת של תיאום הורי ואולם ביום 27.11.2022 הונחה בפניי הודעת המתאמת ההורית על הפסקת התיאום ההורי וזאת מטעמיה כמפורט בהודעה.

משכך, ומשלצדדים היה קבוע דיון בפני היום, ומשטרם הונח תסקיר בפניי התבקשה התייצבות העו"ס לדיון היום.

בדיון היום נשמעו הצדדים שניהם, ב"כ ואף נשמעה העו"ס והושמעו דברי בית המשפט.

לצערי, חרף הניסיונות שנעשו לא מצליחים הצדדים להתנהל באופן אשר ייתר הליכים משפטיים ויהיה לטובת בנם הקטין, וההתנהלות כפי שמוצגת בפניי עלולה להביא לכך חלילה שחוסר התקשורת והאמון בין ההורים, יגרום לקושי ואף פגיעה רגשית ונפשית בקטין.

משנשמעה העו"ס בדיון היום, מעריכה אני את נכונותה להתגייס במהירות לצורך עריכת תסקיר, ומבוקש כי תסקיר יוגש בתוך 30 יום מהיום.

התסקיר יתייחס לכל הסוגיות אשר הועלו בדיון היום ולכל סוגיה נוספת אשר סבורה העו"ס שלה יש לתת מענה, כך גם יתייחס התסקיר, בין השאר לבניית תוכנית טיפולית מקיפה למשפחה כולה והתסקיר יתייחס בין השאר לנושא התקשורת בין ההורים ולאופן בו ניתן וראוי לנהל אותה, למקום מגורי ההורים, להסעות הקטין מבית לבית או לכל מקום אחר, לשימוש במכשיר טלפון על ידי הקטין ולכל עניין נדרש אחר.

ככל שתסבור העו"ס כי מעבר להמלצות התסקיר יש מקום למינוי מומחה נוסף, תתייחס אף לכך בתסקירה.

בנוסף, ועל מנת לסייע לצדדים גם בתקופת הביניים ניתנו בזאת לעו"ס סמכויות בהתאם לסעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ליתן לצדדים כל הנחיה והוראה אשר לקטין, להרחיב או לצמצם את זמני השהות של הקטין אצל מי מהוריו, ולתת למי מהצדדים כל הוראה טיפולית אחרת הקשורה להורותם של הקטין.

הצדדים ישתפו פעולה באופן מלא עם העו"ס, הן לצורך עריכת התסקיר והן לכך שתמצא לנכון לעשות שימוש בסמכויותיה כאמור לעיל.

בשלב זה, לא מצאתי למנות לקטין אפוטרופה לדין וככל שיעלה הצורך תיתנן החלטה בעניין זה בעתיד." 

ביום 8.1.23 הונח בפני תסקיר מפורט מאת העו"ס אשר במסגרתו, לאחר פגישות עם כל אחד מההורים וביקור בית אצל כל אחד מההורים, שיחה עם הקטין אצל כל אחד מהוריו, קבלת דו"ח תפקודי מביה"ס של הקטין ושיחה עם המתאמת ההורית קובעת העו"ס:

" הזמן הרב שעבר מאז הגירושין לא סייע להורים להגיע לרגיעה שתאפשר קבלת החלטות משותפת באשר לגידולו של XX, בספרות המקצועית ניתן לראות כי במקרה של בני זוג הממשיכים בקונפליקט זמן ממושך לאחר הגירושין, הקונפליקט והמאבק הופכים להיות צורת היחסים שבה מנהל הזוג את הקשר שלו וייתכן שזהו המצב גם במקרה דנן.

במסגרת הקונפליקט בין ההורים, XX נחשף לסיטואציות של חוסר הסכמה וחילופי דברים ביניהם, העלולים להביא אותו למצב של מצוקה רגשית ואף לגרום לנזק בלתי הפיך בתפיסתו מערכות יחסים בין אישיות בכלל וזוגיות בפרט.

ידוע ממחקרים בתחום כי קונפליקט חריף בין ההורים מהווה את אחד מגורמי הסיכון המשמעותיים ביותר של ההסתגלות וההתמודדות הפסיכולוגית והחברתית של הילד לאחר הגירושין וכי ילדים זקוקים לאישור לאהוב את שני ההורים ולהיות נאהבים על ידי שניהם"

ובהמשך:

"להתרשמותי, נכון לעת הזו, ובשים לב לעובדה שהאב מביא ומחזיר את XXלביה"ס בזמנים המצופים, אין למגורי האב כל השפעה על תפקודו של XX. יתירה מכך, בשיחה עמו XX לא ייחס כל חשיבות למרחק הנסיעה בין הערים [CC בה מתגוררת האם וDD בה מתגורר האב – א.ו] ונראה כי אין לכך השלכות מעשיות מבחינתו"

לאחר הפירוט האמור ממליצה העו"ס כי ההורים יימנעו מלחשוף את XXX למחלוקות ביניהם, ישמרו על תקשורת ושיח מכבד ובהתאם להמלצות המתאמת ההורית יפנו כל אחד לטיפול זוגי ומשפחתי ובהמשך במידת הצורך וככל הניתן שילוב של תיאום הורי. כמו כן ממליצה העו"ס על טיפול רגשי בהקדם לXX.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכל המצוי בתיק ובתיקים הקשורים, שמעתי גם את הצדדים עצמם בשני דיונים ארוכים ועיינתי בתסקיר המפורט שהוגש ביום 8.1.23 מצאתי לקבל את המלצות התסקיר במלואן וליתן להן תוקף של פסק דין ולסגור את התיק אף ללא צורך בניהול הליך הוכחות. אנמק בקצרה.

לאחר הגשת התסקיר לתיק ניתנה לצדדים זכות תגובה ולאחר קבלת תגובות הצדדים ניתנה ביום 23.3.23 החלטתי בה נרשם :

"... מוצע להורים שניכר כי שניהם מיטיבים ואוהבים את XXX לשים את טובתו למול עיניהם ולנסות לבסס תקשורת שיח מכבדת ללא חשיפתו למחלוקות ביניהם.

בנוסף, לאחר שקראתי את התסקיר ותגובת ההורים, הצדדים יגישו הבהרה בתוך 7 ימים האם הם מסכימים לקבל את המלצת העו"ס במלואה בנוסף להחלטה לעניין סמכויות העו"ס לעניין זמני שהות מיום 5.12.22 ולתת לה תוקף של פסק דין וסגירת התיק"

ביום 26.3.23 הוגשה תגובת האב ובה קיבל את הצעת בית המשפט ונימק עמדתו, וביקש כי התביעה תידחה ויושתו על התובעת הוצאות.

האם הגישה תגובתה ביום 31.3.23 ובה כתבה כי היא "מקבלת את המלצות התסקיר אבל בסייגים מצידה..." ובהמשך (ס' 12 לתגובה) נרשם כי "התובעת תהיה מעוניינת לסיים את ההליך בכפוף למתן פתרונות למחלוקות הצדדים לרבות בעניין חלוקת זמני השהות... " ובהמשך מתבקש בית המשפט לתת הוראות בדבר המשך ניהול ההליך (ס' 13 לתגובה).

סבורה אני כי אף בהתבסס על התסקיר בלבד ולאחר עיון בתגובות הצדדים יש די כדי ליתן פסק דין הדוחה את התביעה ומאמץ את המלצות התסקיר במלואן לרבות מתן סמכויות לעו"ס לסדרי דין בהתאם לסעיפים 19 ו- 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות וזאת בשלב זה של ההליך, לאחר שהתקיימו שני דיוני קדם משפט מהותיים, בהן נשמעו ההורים ארוכות ובאחד מהם אף השתתפה העו"ס לסדרי דין (גם אם טרם הגשת התסקיר) וטרם קיום הוכחות.

על כך יש להוסיף את העובדה שבין הצדדים שלפני ניתנו מאז שנת 2016 כבר שלושה (!) פסקי דין, כולם בהסכמה וכולם בעניין הקטין.

בפסק הדין הראשון מיום 20.9.16 בתמ"ש (ת"א) 45466-03-16 אשר ניתן על ידי כב' הש' נלי רוסמן-גליס בהתבסס על הסכמות הצדדים, נקבע כי האם, שלאחר הפירוד מהאב עזבה את דירת הצדדים בB ועברה להתגורר עם הקטין בXX, תעבור בתוך 30 ימים להתגורר עם הקטין באחת הערים "X, F, D או אחרת מערי בקעת אונו. כמו כן הופנו הצדדים טיפול אצל הפסיכולוגית XX לצורך טיפול והדרכה הורית.

בפסק הדין השני מיום 7.9.20 בתמ"ש (ת"א) 10285-09-19 אשר ניתן אף הוא על ידי כב' הש' נלי רוסמן-גליס ובהתבסס על הסכמות הצדדים, נקבעו זמני השהות של הקטין עם ההורים, כאשר נקבע כי הקטין ישהה עם האב בימים שני ורביעי וכל סוף שבוע שני מסיום המסגרת החינוכית ביום שישי ועד לשעה 19:00 או לחילופין (בתיאום מראש עם האם) ביום ה' מסיום המסגרת החינוכית ועד ליום ו' בבוקר. עוד נקבע כי הצדדים יפנו לגורם מטפל אשר יעניק להם הדרכה ותיאום הורי והם מתחייבים ללכת לגורם זה לפחות אחת לשבוע בחודשיים לאחר מתן פסק הדין ולאחר מכן בהתאם להוראות המטפל (המטפל שנקבע היה המטפל מר XX). כמו כן ניתנו למטפל סמכויות להכריע בכל המחלוקות הנוגעות לקטין, לרבות זמני השהות ובכל סוגיה בעניין הקטין בה לא מסכימים ההורים. פסק הדין כולל הוראות נוספות אשר לא אביאן כעת.

בפסק הדין השלישי מיום 31.5.21 אף הוא בתמ"ש (ת"א) 10285-09-19 (בקשה מוסכמת של הצדדים) נקבעו זמני שהות שוויוניים לחלוטין ונקבע כי הקטין ישהה בבית האב בימים שני ורביעי באופן קבוע ויום חמישי לסירוגין ובכל סוף שבוע שני החל מיום שישי ועד ליום ראשון ישירות למסגרת החינוכית. כן נקבע כי הקטין ישהה בבית האם בימים ראשון ושלישי באופן קבוע ויום חמישי לסירוגין ובכל סוף שבוע שני החל מיום שישי ועד ליום ראשון ישירות למסגרת החינוכית.

עוד נקבע כי בימים בהם אין מסגרת חינוכית מכל סיבה שהיא, לרבות מחלה, חופשה, שביתה וכיוצ"ב הסדרי השהות יימשכו כסדרם יחלו החל מהשעה 09:00 ויסתיימו בשעה 09:00 כאשר ההורה אצלו שוהה הקטין יביאו לבית ההורה השני.

הנה, כי כן, בפסק הדין השלישי גילו הצדדים את דעתם גם אשר לימים בהם אין מסגרת חינוכית מכל סיבה שהיא וכן התייחסו להעברתו של הקטין מבית הורה אחד לבית הורה שני.

מכל האמור עולה כי החל מפרידת הצדדים ועד למתן פסק הדין השלישי ביום 31.5.21 דייקו הצדדים את זמני השהות ואת התנהלותם ביחס לזמני השהות וזאת, יש להניח בהתאם לטובתו של הקטין, באשר, כפי שכבר מציתי בהחלטות קודמות, סבורה אני כי מדובר בהורים אוהבים ומיטיבים (למעט חוסר היכולת לסיים את הסכסוך ביניהם ולהוציא את הקטין מעין הסערה בה הוא מצוי) וכך אף התרשמה העו"ס במסגרת תסקירה מיום 8.1.23.

חרף האמור מצאה התובעת, פרק זמן קצר מאד (כ- 4 חודשים) בלבד לאחר מתן פסק הדין השלישי להגיש תביעה זו. כאשר לטענתה במועד מתן פסק הדין השלישי התגוררו הצדדים במרחק של כמה מאות מטרים האחד מהשנייה, והתובע לא ציין דבר על כוונתו להעתיק את מקום מגוריו ואילו חודשיים שלושה לאחר מתן פסק הדין השלישי עבר הנתבע לעיר אחרת "מרוחקת" מדירתה של התובעת כ- 11.5 ק"מ. לטענתה, בתמצית, יש באמור משום שינוי נסיבות מהותי (אשר אף פוגע בטובת הקטין) ומשמדובר במשמורת משותפת על הצדדים לגור בסמיכות ולקיים מערכת יחסים תקינה תוך מתן כבוד הדדי וקשר ברמה סבירה. משכך מבקשת היא כי היא תוכרז כהורה מרכז ומשמורן (כבקשתה בס' 18 לכתב התביעה) ותיפסק לינת הקטין בבית הנתבע במהלך השבוע, או לחילופין, על מנת שניתן יהיה להמשיך במשמורת המשותפת, יחזור הנתבע להתגורר ב -XX בדירה סמוכה לדירת התובעת. כמו כן מבוקש כי בית המשפט יקבע את חלוקת זמני השהות של הקטין בחגים.

כבר בכתב ההגנה ביקש התובע לסלק את התביעה על הסף מהטעם שהתובעת נמנעה מלגלות לבית המשפט את דבר קיומו של פסק הדין הראשון, שבו נקבע כי התובעת תחזור להתגורר באחד הישובים ב-XX, עת הנתבע התגורר בדירת הצדדים ב-XXX אשר אותה עזבה התובעת יחד עם הקטין ועברה לXX. כמו כן טען הנתבע כי גם לגופו של עניין דין התביעה להידחות.

סבורני כי הצדק עם הנתבע, בפסק הדין הראשון הייתה התייחסות ברורה לעניין מגורי הצדדים ולחלוטין לא עולה ממנו כי על שני הצדדים להתגורר באותה עיר, אלא דווקא ההיפך הוא הנכון, פסק הדין הראשון נותן לנתבעת את האפשרות לבחור אחת מהערים ב-XX, זאת כאשר האב מתגורר ב-XX. מאז מתן פסק דין זה, לא ניתנה כל החלטה שיפוטית אחרת ושונה לעניין מגורי מי מהצדדים, ואף לא אחד מפסקי הדין שניתנו לאחר מכן התנה את המשמורת וזמני השהות השוויוניים בהיות הצדדים מתגוררים כמה מאות מטרים האחד מהשני או אף למצער באותה עיר.

מקבלת אני את טענת הנתבע שהתובעת נהגה בחוסר תום לב שעה שנמנעה מלגלות בכתב התביעה את דבר קיומו של פסק הדין הראשון, בו הייתה התייחסות מפורשת למקום מגורי הצדדים.

אף לגופו של עניין, סבורה אני כי הצדק עם הנתבע. מעבר דירה של אחד הצדדים למרחק של כ- 11 ק"מ ממקום מגורי הצד השני, ואף לעיר אחרת, שעה שלא התבקשו שינוי מסגרת חינוכית או כל בקשה אחרת המשפיעה על אורחות חייו של הקטין, אינו דבר המהווה לדעתי "שינוי נסיבות מהותי", ואף מטעם זה ניתן היה שלא להזדקק כלל לתביעה לעניין זה ראו גם עמדתו של המטפל מר XX כמפורט בהמשך.

כך גם הדבר אשר לבקשת התובעת במסגרת התביעה הנוכחית כי ייקבעו זמני שהות בחגים, זאת שעה שבפסק הדין השלישי, קיימת התייחסות מפורשת של הצדדים לזמני השהות של הקטין בימים בהם אין מסגרת חינוכית, דהיינו, גם חגים ומועדים, ומטעם זה, אין כל מקום ליתן פסק דין שונה וחדש שכן דבר לא השתנה בעניין זה, ואף לא נטען כי חל כל שינוי נסיבות מהותי מאז מתן פסק הדין השלישי.

בדיון קדם המשפט הראשון הושמעו דברי בית המשפט, אשר באים אף לידי ביטוי בהחלטה שניתנה וצוטטה לעיל, בה הוריתי לתובעת לשקול את הדברים שנשמעו בדיון ולהגיש את עמדתה ביחס לאופן המשך ניהול ההליך או ניהולו בכלל. חרף האמור ומתוך רצון לסייע לצדדים ובראש ובראשונה לקטין מיניתי מתאמת הורית מנוסה, אשר קיוויתי כי תוכל לסייע לצדדים להגיע להסכמות אשר יסייעו להם בהתנהלותם ההורית ואף ייתרו את ניהול ההליך, דבר שהוא בראש ובראשונה לטובת הקטין.

מטעם זה בעיקר, לא מצאתי באותו שלב להכריע בטענות הסף והטענות לגופו של עניין של הנתבע, שכן סברתי כי הצדדים והקטין זקוקים לסיועו של בית המשפט ומחיקת/דחיית התביעה באותו שלב עלולה לפגוע בקטין שכן התרשמתי שהצדדים, הוריו, אינם מסוגלים לפעול לטובתו ללא סיועו המקצועי של גורם חיצוני.

לצערי הרב, חרף התקווה ששרתה באולם בסיום הדיון הראשון, לא עלה הדבר. ועדכון המתאמת ההורית מיום 27.11.22 דיבר בעד עצמו.

משכך, הוריתי בדיון השני, אליו התייצבו גם שתי עובדות סוציאליות, על הגשת תסקיר אשר הוגש לתיק ביום 8.1.23.

סבורני כי גם התסקיר, כפי שצוטט לעיל, מדבר בעד עצמו, ומכאן החלטתי מיום 23.3.23 אשר ניתנה לאחר קבלת תגובות הצדדים לתסקיר, אשר הובאה לעיל, בה הצעתי לצדדים כי יינתן פסק דין בהתבסס על המלצות התסקיר ויינתנו סמכויות לעו"ס לסדרי דין כאמור בהחלטה מיום 5.12.22.

כמפורט לעיל, האב, הנתבע, הסכים כי יינתן פסק דין בהתבסס על המלצות התסקיר (אך מבקש הוצאות) ואילו האם בתגובתה האחרונה אמנם טוענת כי היא מעוניינת לסיים את ההליך (ס' 15 לתגובה מיום 31.3.23) אולם חוזרת על הסתייגויותיה, מבקשת לחקור את העו"ס עורכת התסקיר, ומבקשת שבית המשפט ייתן הוראות אשר להמשך ניהול ההליך.

כאמור לעיל, סבורני כי יש די בכל המצוי בפני על מנת שיינתן כבר כעת פסק דין גם אם לא נחקרה העו"ס על התסקיר ולא התנהל הליך הוכחות על בוריו.

ראשית, כפי שפרטתי לעיל, סבורה אני כי היו לאב טענות טובות במסגרת כתב הגנתו אשר לבקשתו לסילוק התביעה על הסף, הן בשל הסתרת פסק הדין הראשון על ידי התובעת ואף לגופו של עניין, וכן מן הטעם שסבורה אני שאין במעבר הדירה של הנתבע כל שינוי נסיבות מהותי וכפי שהוסבר לעיל, רק מתוך רצון לסייע לקטין ולצדדים, סבורה הייתי כי יש למצות את הדרכים (הטיפוליות) לסייע להורים ולקטין. דעתו של בית המשפט באה לידי ביטוי כבר בהחלטה בסיום הדיון הראשון אשר בה הוריתי לתובעת לשקול את עצם ניהול ההליך.

שנית, משמונתה מתאמת הורית (שלא הצליחה לסייע להורים) ומשהוגש תסקיר מפורט, מוצו הדרכים הטיפוליות לסייע לצדדים, וסבורה אני כי ניהול הליך של הוכחות עלול בעיקר ואולי רק להזיק לקטין, וכאמור טובת הקטין הינה נר לרגלי בית המשפט.

שלישית, לבית המשפט נתונה, בהתאם לתקנות סדר הדין סמכות ליתן פסק דין עוד במסגרת קדם המשפט וכך נקבע על ידי כב' הש' סולברג ב- בע"מ 7367/22 אשר ניתן לאחרונה ביום 26.1.23:

"... 10. סמכות בית המשפט ליתן פסק דין, בשלב קדם המשפט, מעוגנת כיום בתקנה 63(ב)(16) לתקנות החדשות, שחלה גם על העניין שלפנינו, מכוח תקנה 1 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה. כך מורה התקנה:

"ישיבת קדם-המשפט וסמכות בית המשפט בקדם-המשפט

63. [...] (ב) בישיבת קדם-המשפט יורה בית המשפט על דרכי הדיון בתובענה במטרה לייעלו, לפשטו ולהחישו; בכלל זה רשאי הוא מיוזמתו או לבקשת בעל דין – [...]

(16) למחוק את כתב התביעה או לדחות את התובענה או לתת פסק דין אם מצא שכתב ההגנה אינו מגלה הגנה כלל" (ההדגשה הוּספה – נ' ס').

1.  

   לשונה של תקנה 63(ב)(16), שבה קבועה סמכות בית המשפט ליתן פסק דין בשלב קדם המשפט, קרובה קִרבה רבה להוראה שקבועה היתה, בעבר, בתקנה 143(9) לתקנות הקודמות:

    

   "סמכותו של שופט בקדם-משפט

   143. בקדם-משפט או לצורכי קדם-משפט מוסמך שופט – [...]

   (9) ליתן פסק דין, לרבות פסק דין חלקי בתובענה, במידה שנתברר כי אין לנתבע הגנה בפני התביעה" (ראו גם: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי כרך א 413 (מהדורה שלוש עשרה 2020) (להלן: גורן)).

    

   .....

    

   12. בית משפט זה הבהיר, במה שנוגע לתקנה 143(9) לתקנות הקודמות, כי אמנם, שלב קדם המשפט נועד, בעיקרו של דבר, לצורך "ייעול הדיון העתיד לבוא, קידומו והכנתו כראוי". ברם, במצבים המתאימים, "כאשר סבור השופט כי התיק בשל לכך, וכאשר ב[שלב קדם המשפט], לאחר כל הבירורים המוקדמים, אין עוד כל צורך בדיון נוסף", הרי שאין "כל מקום להארכת ההליכים שלא לצורך"...

    

   .....

    

   17...... נראה כי קטיעתו המוקדמת של הליך משפטי חסר תוחלת, משרתת את היעילות. לעניין זה, אם נמצא, כבר בשלב המקדמי, כי אין טעם ולא תועלת בניהול התביעה, הרי שהדבר היעיל ביותר – הן לבעלי הדין, הן לציבור בכללותו – הוא עצירת ההליך לאלתר, טרם התמשכותו, סרבולו והסתעפותו – התנהלות שלא תביא אלא לאותה תוצאה, שברור היה כי אליה נגיע כבר מלכתחילה. בדרך זו יחסכו עלויות שיפוטיות רבות, המוטלות על הצדדים ועל הציבור, ויחסך זמן שיפוטי יקר, שאותו ניתן יהיה לתעל לטובת בירורים נחוצים בהליכים אחרים (ראו למשל: רע"א 1120/06 לאואר נ' ע.מ.ש חברה לבנין ופתוח בע"מ (בפירוק), פסקה 11 (16.4.2007); בהתייחס לשיקולים הנוגעים לציבור בכללותו, בשים לב לדרך שאותה מבקשות להתוות התקנות החדשות, ראו: תקנה 5 לתקנות החדשות; ע"א 3975/21 מדינת ישראל – משרד הבריאות נ' אי.סיג בע"מ, פסקה 7 (20.3.2022))....

    

   ......

    

   27. לצורך מציאת נקודת האיזון בין מכלול השיקולים, כמפורט לעיל, סבורני כי יש לעמוד גם על מגמות רחבות יותר שהביאו עמן התקנות החדשות. כאמור, הנכונות לעצור באיבם הליכים משפטיים חסרי שחר, משרתת תכליות של יעילות. מידה זו, מהווה חלק מרכזי מרכיביו של "הליך שיפוטי ראוי והוגן" (תקנה 2 לתקנות החדשות); היא מעניקה משקל ראוי ל"אינטרס הציבורי", הכולל בין היתר את הצורך ב"נגישות הציבור למערכת בתי המשפט"; ומגשימה את השאיפה לקיים דיון משפטי "מהיר ויעיל" (תקנה 5 לתקנות החדשות). דברים דומים עולים גם מדברי ההסבר לתקנות החדשות, שם תוארו התקנות ככאלה שנועדו, בין היתר, "לייעל, לפשט ולקצר את ההליכים האזרחיים", בדומה למטרה שעמדה ביסוד רפורמות דומות שנעשו במדינות הים (דברי ההסבר, עמוד 1). בהקשר זה, תואר כי אחת ממטרות התקנות היא הדגשת "הצורך לתת משקל למשאבי הציבור וליעילות הדיונית בבוא בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו השיפוטי בסוגיות דיוניות", וכי זו נועדה "להטות את הכף משיקולי צדק לכיוון שיקולי יעילות. אין להסיק מכך ששיקולי הצדק התאיינו, אלא כי מתקין התקנות ביקש להסיט את כיוון המטוטלת כדי ששיקולי היעילות המערכתית יקבלו משקל רב יותר מעתה ואילך" (עידו באום ואסף טבקה "המצאת כתב הטענות הראשון: עליית ההמצאה, ירידת הידיעה ומעמד הבכורה של עורך הדין בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות" משפטים על אתר יג 156, 165 (2020)).

    

   ......

    

   29. נמצא, אם כן, כי תועלות רבות עשויות לצמוח מן השימוש בסמכות שניתנה לבית המשפט, על-ידי מחוקק המשנה – ליתן פסק דין כבר בשלב קדם המשפט. עוד נמצא, כי תועלות אלה משתייכות לקבוצת השיקולים שאת מעמדה ביקש מחוקק המשנה לרומם, במסגרת התקנות החדשות.... "

    

   הינה כי כן, בסמכותו של בית המשפט ליתן פסק דין במסגרת הליך קדם משפט: "כאשר סבור השופט כי התיק בשל לכך, וכאשר ב[שלב קדם המשפט], לאחר כל הבירורים המוקדמים, אין עוד כל צורך בדיון נוסף", הרי שאין "כל מקום להארכת ההליכים שלא לצורך"

    

   כפי שהוסבר ופורט לעיל, בהליך שלפני מצאתי כי ככל שלא בקשתי לסייע לצדדים בהליך קדם המשפט, יש והייתה מתקבלת הבקשה לסילוק על הסף, מטעמיה, כפי שפרטתי קודם לכן.

    

   משלא מצאתי אז לסלק את התביעה על הסף, וזאת כפי שהוסבר לעיל על מנת לסייע לצדדים, הרי שלאחר שני דיונים ארוכים, קבלת מכתבה של המתאמת ההורית ועיון בתסקיר המפורט שהוגש לאחרונה לתיק, מצאתי כי אכן התיק בשל לכך, ונעשו כל הבירורים הנדרשים על מנת שניתן יהיה לתת פסק דין.

    

   משהבאתי בהרחבה את דברי כב' הש' סולברג מעלה, לא מצאתי לחזור על החשיבות והצורך בייעול ההליכים, שמירה על משאבי ציבור בדמות זמן שיפוטי ומניעת עינוי דין, הדברים פורטו בהרחבה, כך גם רוח התקנות החדשות ולא ניתן להפריז בחשיבותם של כל אלו.

    

   על כך יש להוסיף כי חרף שהתובעת בקשה לחקור את העו"ס, הרי שאין לבעל דין זכות קנויה לחקור מומחה מטעם בית המשפט, ובהתאם לתקנה 25 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א – 2020 "מומחה שמינה בית המשפט לא יוזמן להיחקר על חוות דעתו אלא ברשות בית המשפט" במקרה דנן נופלת העו"ס לטעמי לגדרי האמור בתקנה, ומשכך חקירתה תהיה אך ברשות בית המשפט ככל שסבור בית המשפט שחקירה כזו נדרשת, ואין המקרה שלפני נופל בין המקרים בהם נדרשת לטעמי חקירה כזו.

    

   לנוכח כל האמור לעיל, סבורה אני כי במקרה זה, יש מקום למתן פסק הדין בשלב זה של ההליך, כאשר מצאתי לאמץ את המלצות העו"ס במלואן וליתן להן תוקף של פסק דין, ועל כך להוסיף ולתת בידה סמכויות בהתאם לסעיפים 19 ו- 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב- 1962 להרחיב, לצמצם, לשנות את זמני השהות של הקטין עם מי מהוריו וליתן להורים כל הוראה נדרשת אשר לקטין. הסמכויות מוענקות לעו"ס למשך 3 שנים מהיום.

    

   הצדדים יפנו אל העו"ס בתוך 14 יום על מנת שתפנה אותם לגורם טיפולי עבור הקטין, יתחילו בטיפול עבור הקטין בתוך 45 יום לכל המאוחר ויישאו בעלות הטיפול בחלקים שווים. אשר לטיפול של כל אחד מהצדדים, כל צד יישא בעלות הטיפול שלו.

    

   לא מצאתי להתייחס כלל לעניין מכשיר הטלפון של הקטין, מדובר בזוטי זוטות, מה גם שמתגובת האב עולה כי מכשיר הטלפון שרכשה האם לקטין הוחזר לה.

    

   משנדחתה תביעת האם על כל חלקיה, ונדרש היה לנהל שני דיונים משמעותיים ואף ליתן פסק דין מנומק, ואף האב התייחס לעלויות המשפטיות הגבוהות שגבו ממנו ההליכים בין הצדדים עד היום ומשסבורה אני כי תביעה זו טוב היה לולא באה כלל לעולם, הרי שחרף שלא התנהל הליך הוכחות, מצאתי להטיל על התובעת הוצאות בסך של 15,000 ₪ אשר ישולמו לידי הנתבע בתוך 30 יום מהיום.

    

   פסק הדיו ניתן לפרסום בהיעדר פרטים מזהים.

    

   תואיל המזכירות לסגור את התיק ולשלוח פסק דיני לצדדים ולעו"ס.

    

    

    

   ניתן היום, כ"ו ניסן תשפ"ג, 17 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.