-
ראשית יש להידרש לבקשה להגשת ראיות נוספות בערעור. אני סבור שיש לדחות את הבקשה. תקנה 144 לתקנות קובעת שניתן להגיש ראיות חדשות בערעור אם הן עשויות להשפיע על תוצאות הערעור ובלבד שמתקיימים אחד משני תנאים אלו: לא היה ניתן לאתר את הראייה בשקידה סבירה ולהגישה במועד בערכאה הראשונה או שהראייה דרושה כדי למנוע עיוות דין. כידוע, "נקודת המוצא היא כי התרת הגשת ראיות בשלב הערעור הנה חריג ותיעשה רק במקרים יוצאי דופן. "הכלל הוא כי בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, ורק במקרים יוצאים מן הכלל יתיר זאת בית המשפט" (ע"א (מחוזי חי') 17407-06-17 יובל תירוש נ' הארכיבישופות של עכו, חיפה, נצרת והגליל, לכנסיה היוונית קתולית, ובתי הספר היוונים קתוליים (27.09.2017)), ע"א 6913/18 שמואל שקדי נ' הרודיום השקעות בע"מ, פס' 29 (4.8.20), יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי - מורה נבוכים 491 (2021), אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 1023-1024 (מהד' 13, 2020)).
-
הראייה הראשונה שהמערערים מבקשים להגיש עוסקת במסמכים שלטענת המערערים מוכחים שהמשיב זייף צוואה של חמיו באמצעות "השתלת" חתימות אמיתיות וניתן להוכיח דפוס פעולה זהה המלמד על שיטת זיוף. ראשית, לא קיימת קביעה משפטית שהמשיב זייף את הצוואה ומדובר בעדויות של אנשים שחתמו על תצהירים וההליך שם הסתיים ללא הכרעה בטענה זו. ברם, גם אם היה נקבע שהמשיב זייף צוואה, אין זה מוכיח שהוא זייף את החתימות על כתב ההסכמה והראיות החדשות על פניהן, ומבלי לקבוע מסמרות, לא יכלו "להפוך את הקערה על פיה", היות שביחס לחתימות המערערים קבעו שתי מומחיות עצמאיות שלא נעשה כל זיוף ורמת הוודאות שמדובר בחתימתם היא גבוהה ביותר לדעתן.
-
גם הראייה השנייה שהמערערים מבקשים להגיש, בדמות פסק דין שניתן בתביעה דומה שהוגשה נגד האחות ח' ושהסתיימה בהסכם שבו נדחתה תביעתו של המשיב, לא יכולה להוכיח דבר ביחס לחתימות המערערים במקרה דנן. גם באותו הליך לא נקבע ממצא כלשהו, לא נקבע שהמשיב זייף את חתימתה של ח' ולא הוכרע דבר בשאלה זו. הצדדים הגיעו להסכם, לטענת המשיב על מנת לנסות "לעשות סולחה" ו"לעבוד בשיתוף ולא בהתנגשות" (עמ' 2 שורה 32 ועמ' 3 שורות 17-21 לפרוטוקול הדיון בערעור) ותו לא.
-
יש גם לציין שהבקשה להגשת ראיות נוספות הוגשה ימים בודדים לפני הדיון בערעור, שעה שלטענת המערערים המסמכים בנוגע לצוואה היו בידיהם עוד בחודש יוני 2021 ושיהוי מהותי זה שנועד כנראה להפתיע את המשיב, גם הוא אומר דרשני. ככל שהמערערים סבורים שקיימת בידם עילה לביטול פסק הדין עקב הראיות החדשות (משפט חוזר אזרחי), זכותם להגיש תובענה מתאימה ואולם אין הצדקה להגשת הראיות במסגרת הערעורים.
-
מכאן לגוף הערעור: מדובר בערעור עובדתי מובהק. אין כל הצדקה להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו ע"י ביהמ"ש קמא בשני פסקי הדין. לב' ולה' היתה רק טענת הגנה אחת – לא חתמנו על כתב ההסכמה וחתימתנו זויפה. הן ב' והן ה' לא התנגדו למינוי מומחה מטעם בית המשפט ובית המשפט מינה שתי מומחיות בעלות ניסיון רב שהגיעו לאותה מסקנה ברמת הוודאות הגבוהה ביותר: מדובר בחתימה של ב' ובחתימה של ה' על כתב ההסכמה.
-
הלכה היא כי: "אשר לקביעות שבעובדה – כלל הוא כי בית משפט של ערעור לא על נקלה יתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית אשר התרשמה התרשמות ישירה מן העדים שהופיעו בפניה וממכלול הראיות האחרות שהוצגו לעיונה. בית המשפט התרשם באופן בלתי אמצעי מן הראיות ומן החומר המקצועי שהונח בפניו, ואין להתערב בקביעות העובדה על סמך התרשמות זו, אלא אם כן מסקנות הערכאה הדיונית אינן עומדות במבחן ההיגיון והשכל הישר... על אחת כמה וכמה נדירה התערבות ערכאת הערעור משמדובר בקביעות שבעובדה המתבססות על חוות דעת מומחים מקצועיים.... בית המשפט בענייננו בחן את התשתית הראייתית בצורה מקיפה ומעמיקה, שקל והעריך את כל פרטי הראיות שראוי היה לייחס להם חשיבות ומשקל. קביעותיו העובדתיות מעוגנות היטב בראיות שהובאו, והן עומדות במבחן ההיגיון והסבירות." (ע"א 6768/01 אורי רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (4) 625 (22.4.04). מן הכלל אל הפרט:
-
בכל הנוגע לערעור ב' - שוחט מצאה התאמה בכל תכונות הכתיבה ובהן: קו הכתיבה, שטף הכתב וטבעיותו, יחס הכתב לשורה המודפסת, רווחים בין השמות ובין האותיות, גודל כללי ויחסי גודל של אותיות, שיפוע הכתב, התחלות כתיבה וסיומי קווים, מבנה האותיות וסגנון על מבנה הקו העוטף את החתימה. שוחט ביצעה הכתבה לב' ביום 11.11.19 וקיבלה ממנו דוגמאות חתימה.
-
שוחט אף ציינה שב' העלה בפניה אפשרות שהחתימות "הושתלו" במסמכים ולאחר בדיקה שערכה היא הגיע למסקנה שמדובר בשני כתבי הסכמה מקוריים וכל החתימות בהם נחתמו במקור ולא "הושתלו" ממסמך אחר. שוחט נחקרה בחקירה נגדית ועדותה לא נסתרה. היא אף העידה שב' אמר לה שהחתימות על כתבי ההסכמה הן חתימותיו ואולם הוא העלה טענת שהחתימות "הושתלו" וביקש לבדוק זאת (עמ' 19 שורה 29 עד עמ' 20 שורה 24). מדובר בעדות חשובה ביותר שמלמדת שב' עצמו הודה למעשה שאין זיוף בחתימותיו וכל טענתו היא שחתימותיו "הושתלו", טענה שנבדקה ע"י המומחית ונשללה לחלוטין.
-
שוחט העידה גם ש"היו לי דוגמאות חתימה באקראי בשם מלא והכתבות בשם מלא וחתימות בשם מלא. יש לי חתימות שברור שהן שלו ובעלות משקל גדול יותר" (עמ' 22 שורות 11-12). לפיכך, טענות ב' שהמומחית הסתמכה על מסמכי השוואה שהן לא חתימותיו ושנמסרו לה ע"י א' בכדי להטעותה, נסתרו לחלוטין בעדות המומחית.
-
בית המשפט קמא הוסיף גם נימוקים המלמדים על חוסר אמינותו של ב', בין היתר העובדה שלמרות שטען שהפקיד מסמך מקור של הסכם השיתוף במשטרה, הוא לא המציא אישור על כך למרות שהעיד שיש בידיו את האישור. ביהמ"ש קמא ביסס את הכרעתו גם על יסוד עדויות העדים שזימן המשיב ושהיו אמינות עליו. אין כל סיבה להתערב בהתרשמותו הבלתי אמצעית של ביהמ"ש קמא. כמו כן, בצדק קבע ביהמ"ש שב' טען למעשה שתי טענות עובדתיות סותרות: מצד אחד הוא טען שחתימותיו על כתב ההסכמה זויפו ומאידך טען שאלו חתימותיו ואולם הן "הושתלו" על המסמך. סתירה מהותית זו בליבת המחלוקת בתיק, פוגמת באופן קשה ביותר במהימנותו של ב'.
-
בכל הנוגע לערעור ה' - אנקונה מצאה התאמה בין היתר בתכונות הכתיבה הבאות: משיכת הקו ושטף הכתיבה, מיקום ביחס לשורות הכתיבה, רווח קטן בין שני חלקי השם, רווחים משתנים לא סדורים בין האותיות, צורת הסיומת, מבנה האותיות והסגנון שלהן, גודל יחסי של האותיות ושיפוע. המומחית קיבלה דוגמאות חתימה של ה' מב"כ שני הצדדים וביום 25.8.20 היא ערכה לה הכתבה.
-
משאנקונה כלל לא נחקרה על חוות דעת לאור ויתורה של ה' על חקירתה, לא ברור כלל כיצד ה' תוקפת את ממצאיה. היה עליה לזמנה לחקירה ומשלא עשתה כן, ברור שיש לקבל את ממצאי חוות דעתה ללא פקפוק. ה' גם לא זימנה עדים נוספים להוכחת טענותיה. ה' אף אישרה בחקירתה בתביעה כנגד ב' שהיא חתמה על כתב ההסכמה (עמ' 73 שורות 22-28 ועמ' 74 שורות, 1-2 לפרוטוקול מיום 9.12.20) ולמרות שניסתה לחמוק ולהתחמק מהודאה זו בהתפתלויות שונות כמפורט בפרוטוקול חקירתה, מדובר למעשה במעין הודאת בעל דין.
-
"משממנה בית-המשפט מומחה על מנת שחוות-דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהיעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי ( 31.12.88)). מקרה דנן לא נמנה עם אותם מקרים נדירים.
-
טענת זיוף היא טענה הדורשת רמת הוכחה גבוהה יותר, מאחר שהיא למעשה מטילה כתם פלילי על מי שטוען שהצד השני ביצע אותה. במקרה דנן, אין ספק שצדק ביהמ"ש קמא שעה שקבע שהמשיב הרים את הנטל שהוטל עליו בשתי התביעות לקיומה של חתימה אמיתית של המערערים על כתב ההסכמה והמערערים כשלו להוכיח שחתימתם זויפה. שהרי, "כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע. הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות" (ע"א 7456-11 מוריס בר נוי נ' מלחי אמנון (11.4.13)).
-
סיכומו של דבר: אציע לחברותי לדחות את הערעורים ולחייב כל אחד מהמערערים לשלם למשיב הוצאות ושכ"ט בסך של 20,000 ₪. הערובות שהמערערים הפקידו על פירותיהם, יועברו למשיב באמצעות ב"כ, על חשבון ההוצאות.

_____________
נפתלי שילה, שופט
השופטת צילה צפת, סגנית הנשיא – אב"ד:
אני מסכימה.

______________
צילה צפת, שופטת סג"נ – אב"ד
השופטת עינת רביד:
אני מסכימה.

_______________
עינת רביד, שופטת
הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט שילה.
פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים.
ניתן היום, כ"א שבט תשפ"ב, 23 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.

|
|

|
|

|
צילה צפת, שופט, סגנית הנשיא
אב"ד
|
|
עינת רביד, שופטת
|
|
נפתלי שילה, שופט
|