פס"ד בעניין פטור מהפקדת ערבון בערעור משפחה

1. ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א. באומגרט) שניתנה בסמכותו כרשם ביום 27.12.20 בעמ"ש 59956-10-20, במסגרתה דחה את בקשת המערער לפטור מהפקדת עירבון בשיעור של 15,000 ₪ אשר הושת עליו בהודעת המזכיר הראשי בגין הגשת ערעורו בעמ"ש הנ"ל, וזאת על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בתמ"ש 31439-03-16 מיום 4.9.20.

2. הצדדים ניהלו חיי זוגיות עד שנת 2007, לאחריה נפרדו. טרם פרידתם נולד בנם -----, יליד אותה שנה – 2007. בשלב מסוים נקבעה משמורתו של ----- אצל אמו, אולם החל מ-2015, עבר הקטין שלא על פי החלטה שיפוטית אל אביו המערער. הליכים רבים התנהלו בין הצדדים בעניין השבת הקטין לידי אמו וכן בהמשך בעניין ההשלכות של אותו מעבר לרבות הרקע למעבר וסיבותיו.

בפסק דינו של בית משפט לענייני משפחה, התקבלה תביעת המערער להפסקת חיובו בתשלום מזונות בנו לידי המשיבה, החל ממועד הגשת התביעה, אולם נדחו שאר הסעדים להם עתר – השבת מזונות וחיוב האם – המשיבה, במזונות הקטין (לצד חיובה בהשתתפות בהוצאות שונות).

3. המערער מאן להשלים עם פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה, והגיש ערעורו לפני בית משפט זה, בגדרו טען כי שגה בית משפט שעה שדחה את תביעתו וכי היה עליו לקבלה, ולחייב את המשיבה בהשבת המזונות ששולמו בעבר וביתר עבור הקטין, בפרט מקום ולא שהה אצל אמו ולא נגרמה לה כל הוצאה עבורו. כן טען כי היה על בית משפט קמא לחייב את האם בתשלום מזונותיו של הקטין בתקופה שהוא שוהה אצל אביו המערער, וכי יש להורות על ביטול החיוב שהושת עליו בגין הוצאות משפט.

4. אשר לנימוקי הערעור, אלה נפרשים על פני קשת רחבה של טיעונים, החל מטעויות בקביעת עובדות, טעויות בהסקת מסקנות וכן בקביעת הרקע למעבר הקטין לאב, הקביעה כי מוטלת על האב אחריות בגין מעבר זה, אי התחשבות ברצון הקטין, ושגיאות וטעויות נוספות, שלא מצאתי להתעכב עליהן כאן.

5. כאמור, בגין הגשת אותו ערעור, הושת על המערער במסגרת הודעת המזכיר הראשי הפקדת עירבון בשיעור של 15,000 ₪, כפי שהיה נהוג ומקובל בשעתו במסגרת ערעורי משפחה (לפני כניסת תקנות סד"א תשנ"ט-2018 לתוקף). בהמשך, הגיש המערער בקשה לפטור מהפקדת עירבון במסגרתה טען, כי סיכויי הערעור טובים וכן טען לחסרון כיס. לתמיכה בכך הפנה לעובדה, כי הייצוג שלו הוא באמצעות הלשכה לסיוע משפטי, וכן למסמכים שונים ועדכניים לגבי הכנסותיו כולל דפי בנק, ועוד.

המשיבה התנגדה לבקשה, הפנתה להתנהלותו הבעייתית, לטענתה, של המערער, ליכולותיו הכלכליות. לשיטתה, המערער לא מכבד החלטות בית משפט, מחבל בקשר בינה לבין הקטין ומפר כל החלטה כספית שניתנה בעניינם של הצדדים, לרבות החלטות על תשלום הוצאות.

6. כאמור, כב' הרשם דחה את בקשת הפטור מהפקדת עירבון תוך שהפנה לשני התנאים המצטברים לשם מתן פטור, והם: סיכויים טובים בערעור וכן הוכחת חסרון כיס להפקיד העירבון.

כב' הרשם מצא, מבלי לקבוע מסמרות, שסיכויי הערעור אינם טובים. אשר לטענת חסרון הכיס, ציין כב' הרשם כי למרות הייצוג על ידי לשכת הסיוע המשפטי המלמד לכאורה על חסרון כיס, אין להסתפק בכך במסגרת בחינת כושר השתכרותו של המבקש, שעה שלחובתו עומדות אותן קביעות של בית משפט לענייני משפחה לפיהן הוא אינו ממצה את כושר השתכרותו. על כך הוסיף כב' הרשם כי החלטת המבקש לעשות תפנית בחייו ולא למצות את כושר השתכרותו אינה יכולה להיעשות על חשבונם של אחרים וגם אם הורי המבקש אינם חייבים לסייע לו, הרי שבהתאם להלכה הפסוקה, על מבקש הפטור או הפחתה בעירבון מוטלת החובה לבקש סיועם של קרובי משפחה.

נוכח המקובץ לעיל, מצא כב' הרשם שאין מקום להפחית את שיעור העירבון.

7. במסגרת ערעורו על החלטת כב' הרשם, שב המערער וחוזר על אותן טענות שהעלה במסגרת הבקשה לפטור מעירבון, והוא מוסיף ומציין כי סיכויי הערעור טובים, וכי עלה בידו להוכיח חסרון כיס, כאשר שני אלה מחייבים בצידם מתן פטור מהפקדת עירבון, שהרי דחיית בקשתו, סוגרת את שערי בית משפט לפניו ופוגעת בזכות לגישה לערכאות.