אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד בעניין מזונות וחלוקת דירת המגורים המשותפת

פס"ד בעניין מזונות וחלוקת דירת המגורים המשותפת

תאריך פרסום : 12/11/2017 | גרסת הדפסה
עמ"ש
בית המשפט המחוזי חיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
52149-09-16
31/10/2017
בפני הרכב השופטים:
1. סארי ג'יוסי [אב"ד]
2. חננאל שרעבי
3. אספרנצה אלון


- נגד -
המערער:
מ.א.ר.
עו"ד ג' סוויד כרכבי
המשיבה:
ד.א.ר.
עו"ד ע' צדיקה
פסק דין
 

 

השופט סארי ג'יוסי (אב"ד)

 

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כבוד השופטת ענבל קצב קרן) מיום 23.6.2016 בתמ"ש 27980-09-14 ו-תמ"ש 26641-03-14.

 

רקע

 

  1. הצדדים ערבים מוסלמים נישאו זל"ז ביום 31.7.2008 בהתאם לדין המוסלמי. מנישואין אלה נולדו ילדיהם: ר' יליד 20.5.2009 וב' יליד 9.5.2013 (להלן: "הקטינים").

לצדדים דירה משותפת ברח'  ב----- (להלן: "הדירה").

נישואי הצדדים עלו על שרטון, דרכם נפרדה והם התגרשו ביום 25.9.2014, בהתאם לפסק דינו של בית הדין השרעי בXXX.

 

  1. ביום 13.3.2014 הגישו הקטינים באמצעות אמם – המשיבה, תביעה למזונות ומדור (תמ"ש 26641-03-14) וביום 15.9.2014 הגישה המשיבה תביעה רכושית לאיזון משאבים ופירוק שיתוף (תמ"ש 27980-09-14).

 

  1. תביעת נוספת למשמורת והסדרי ראייה בתמ"ש 47477-02-14 הסתיימה בפשרה, בהתאם להסכמות אליהן הגיעו הצדדים ביום 25.10.2015 בנוגע להסדרי הראייה של המערער עם הקטינים, ומשכך תיק זה נסגר.

 

 

  1. בדיון שהתקיים ביום 8.7.2015 בפני בית משפט קמא הגיעו הצדדים להסכמות הבאות:

"1. כל צד יישאר הבעלים של הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות הרשומות על שמו. כל צד יישא במלוא החובות הרשומים על שמו.

  1. מוסכם כי כל צד יוותר על טענותיו לעניין הלוואות שלקח במהלך החיים המשותפים ו/או השקעות שהושקעו בדירה בXXX הידועה כגוש 00000 חלקה 00 תת חלקה 00 (להלן "הדירה" במהלך החיים המשותפים.

3.מוסכם כי ההלוואה לבנק לאומי תחול על הצדדים בחלקים שווים ולעניין זה יודגש, כי כל תשלום ששילם מי מהצדדים על חשבון ההלוואה, לאחר פתיחת ההליכים, ייחשב תשלום על חשבון חלקו שלו.

4.הצדדים מסכימים כי הם בעלים במשותף בחלקים שווים בזכויות הדירה.

5.מוסכם על הצדדים כי לצורך הערכת שווי הזכויות בדירה, ימונה השמאי שזהותו תיקבע ע"י ביהמ"ש. הצדדים יישאו בחלקים שווים בשכר טרחת השמאי.

6.לכל אחד מהצדדים תהא זכות ראשונים לרכוש את חלקו של הצד השני בדירה.

7.בתמ"ש 47477-02-14 – משמורת – מסכימים הצדדים כי המשמורת על הקטינים תהא לאם. הצדדים חלוקים בשאלת הסדרי הראייה.

8.בעניין הרכב מסוג א'  שנת 2012 מס' רישוי 00000 : האישה תשלם לבעל את חלקו ברכב, ע"פ מחצית מגובה המחירון בגין רכב זה, (פחות מחצית סך של 00,000 ₪)..."

 

  1. אלא שבין הצדדים נותרו מחלוקות בנוגע לשאלת פירוק השיתוף – בעוד שהמשיבה טענה כי יש להבטיח את תשלום המדור לקטינים, כמו גם את תשלום חוב העבר בגין מזונות, מהסכומים אותם יקבל המערער ממכירת הדירה (מחצית שווי הדירה); טען המערער כי יש לפרק את השיתוף על דרך מכירת הדירה תוך חלוקה שווה של התמורה המתקבלת באופן שווה בין הצדדים, ללא קיזוז של סכומים כלשהם.

כמו כן, הצדדים לא הסכימו על גובה מזונות הקטינים.

 

  1. ביום 23.6.2016 ניתן פסק דינו של בית משפט קמא בנוגע לסוגיות שבמחלוקת, ומכאן הערעור שבפנינו.

 

פסק דינו של בית משפט קמא

מקצועות הצדדים:

 

  1. המערער והמשיבה עובדים במקביל כשכירים וכעצמאים: המערער עובד כשכיר במשרד החינוך, וכעצמאי במכון אותו הקים; ואילו המשיבה עובדת בשעות הבוקר כמורה בבית ספר, ובשעות אחר הצהריים כמורה ל----- עצמאית.

 

 

 

 

הכנסות הצדדים:

 

  1. אומנם הצדדים לא הציגו בפני בית משפט קמא אישורי השתכרות מעודכנים. אך למרות זאת נערך במסגרת פסק הדין דיון נרחב הדן בגבולות ההשתכרות של הצדדים, בהתאם לאישורים החלקיים שכן הוצגו.

 

לעניין כושר השתכרותה של המשיבה, קבע בית משפט קמא כי בהתאם לתלושי השכר מעבודתה כמורה שכירה ללא קביעות במשרד החינוך, הכנסתה נעה בין 5,000 לבין 5,600 ₪ בחודש, והכנסתה  כמורה עצמאית ל------ עמדה על כ – 2,000 ₪ בממוצע לחודש.

כלומר, סך הכנסתה החודשית של המשיבה עמד על 7,300 ₪ בממוצע.

 

לעניין כושר השתכרותו של המערער נקבע, כי בהתאם לאישורי ההשתכרות משנת 2013, הכנסתו מעבודתו במשרד החינוך עמדה על כ – 6,000 ₪ נטו בחודש, בעוד שמעבודתו כעצמאי הכנסתו עמדה על 9,166 ₪ בממוצע (ברוטו בניכוי מס הכנסה).

בהתאם לנתוני ההכנסה החלקיים לשנת 2014, המערער השתכר מעבודתו כשכיר סך של 6,838 ₪ בממוצע בחודשים ינואר עד פברואר, וסך של 2,712 ₪ בחודש מרץ. 

מנגד, מעבודתו כעצמאי סך של 4,000 ₪ בחודש ינואר, וסך של 1,400 ₪ בממוצע בחודשים פברואר עד מרץ.

 

בהתאם לדו"ח השנתי לשנת 2014 שהוצג בפני בית משפט קמא, הכנסותיו של המערער כעצמאי, בתוספת מע"מ ובניכוי הוצאות העסק עמדו על 77,263 ₪; הווה אומר הכנסתו החודשית הממוצעת של המערער כעצמאי עמדה על 6,438 ₪ ברוטו. אולם יש לשים לב לכך וכעולה מהדו"ח  כי בחודשים 4,11-12/2014 לא היו למערער הכנסות כלשהן.

מעבר לכך ציין בית משפט קמא כי לא הוצגה שומה סופית ומעודכנת לשנת 2014.

 

מאחר ובית משפט קמא לא שיקלל את הכנסות המערער מעבודותיו כשכיר וכעצמאי, אניח לצורך הדיון, ובהתאם לנתונים שלעיל עליהם למדים מפסק הדין ומראיות שהוצגו לפני בית משפט קמא, כי בעוד שהכנסת המערער עומדת על 6,000 ₪ בממוצע ממשרד החינוך, הכנסתו כעצמאי עמדה על 5,219 ₪ בממוצע לחודש, ובסך הכול הכנסתו החודשית הממוצעת הייתה בסך של כ- 11,219 ₪.

 

יוער כי לא נעלמה מעיני העובדה שחלק מהנתונים שצוינו במסגרת פסק הדין של בית משפט קמא מתייחסים ל שכר ברוטו בניכוי מס הכנסה, וחלקם לא כוללים ניכויים כלשהם.

 

מזונות זמניים:

 

  1. בית משפט קמא קבע במסגרת החלטתו למזונות זמניים מיום 8.5.2014 כי המערער ישלם לידי המבקשת 1,300 ₪ לכל אחד מהקטינים, ובסך הכל 2,600 ₪ לחודש.

עוד נקבע כי דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן, כי קצבת הקטינים המשולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי תשולם למשיבה בנוסך לדמי המזונות, וגם כי הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות חינוך הקטינים ובהוצאות בריאות חריגות.

בהחלטה מאוחרת מיום 10.7.2017 הבהיר בית משפט קמא כי על המערער לשאת בתשלומי המשכנתא הרובצים על דירת הצדדים (בסך 2,300 ₪ לחודש), שכן דין תשלום המשכנתא, לפחות בהתאם לגובה חלקם של הקטינים בהוצאות המדור, כדין מזונות.

 

גובה המזונות

 

  1. בית משפט קמא קבע, כי בהתאם לדין המוסלמי גובה המזונות (הכולל מזון, כסות ומדור) ייקבע בהתאם ליכולתו הכלכלית של האב, תוך התחשבות ברמת נזקקותו וצרכיו של הקטין. לעניין זה נאמר גם כן, כי בעוד שחובתו של האב לשאת בגובה המזונות הבסיסי (מזונות דוחק- "כפאיה") הינה אבסולוטית, ותוטל בכל מקרה ללא קשר לרמת הכנסתו של האב, חיוב ברכיבי מזונות נוספים מעבר לרמת הבסיס (מזונות שפע-"יסאר") תיעשה רק כאשר מדובר באב בעל משאבים רבים.

 

  1. לאור העקרונות הללו העמיד בית משפט קמא את גובה המזונות בהם יישא המערער על 1,300 ₪ לחודש לכל קטין (לא כולל מדור והוצאותיו), שכן בהתאם להלכה סכום זה משקף רק את צרכיו ההכרחיים של הקטין ולא מעבר לכך, ומאחר ועל פי עקרונות הדין המוסלמי יש לחייב את המערער, למצער, בתשלום מזונות דוחק, ללא כל קשר לרמת הכנסתו.

 

  1. משכך הועמדו דמי המזונות לשני הקטינים על סך של 2,600 ₪ לחודש עד הגיע כל קטין לגיל 18 או עד לסיום לימודיו.

 

פירוק השיתוף בדירה:

 

  1. אין מחלוקת כי הצדדים הינם בעלים במשותף של הדירה, וכי הם הסכימו לפרק את השיתוף בה כאשר לכל אחד מהם תהיה זכות ראשונים לרכוש את חלקו של הצד השני בדירה, בטרם תימכר לצד שלישי המרבה במחיר.

בהתאם לחוות דעת שמאית של דן ברלינר שוויה של הדירה הוערך בסך של 1,380,000 ₪ ויתרת הסילוק של המשכנתא (נכון לשנת 2014) עמדה על 452,000 ₪.

 

  1. בית משפט קמא קבע כי תמורת הדירה בניכוי יתרת המשכנתא וכן הוצאות המכירה, תחולק בין הצדדים.

עוד נקבע, כי מתוך הכספים שיגיעו למערער ינוכו מראש חוב למזונות, חובו בגין תשלומי משכנתא ששולמו על-ידי המשיבה, וכן דמי המדור המהוונים של הקטינים עד הגיעם לגיל 18 – על פי בית משפט קמא אלו ישולמו לידי המשיבה, בסכום חד פעמי מהוון, כבר בעת חלוקת כספי התמורה בין הצדדים.

 

 

את קביעתו זו ביסס בית משפט קמא, בין היתר, על טעמים אלה:

 

א.            המשיבה נושאת במזונות הקטינים וכן בתשלומי המשכנתא להבטחת מדורם, אף על פי שבית משפט קמא חייב את המערער לשאת בתשלומים הללו (בהתאם להחלטתו מיום 10.7.2014 במסגרתה הושתו על המערער מזונות זמניים וכן חויב בתשלום מלוא ההחזר החודשי בגין משכנתא).

 

ב.            חוב מזונות אשר נצבר בגין העבר, כמוהו כחוב לאם עבור הוצאות שהוציאה ומשכך יש להשיבו לידיה, כך הוא הדבר גם בנוגע לחוב עתידי שהינו בבחינת חוב אשר יתגבש כלפי האם, כל זאת בהתחשב בזהות האינטרסים של הקטינים ושל האם אשר נושאת בפועל בכל הוצאותיהם.

 

ג.             בית משפט קמא הפנה לסיכום חובותיו של המערער בהוצאה לפועל בגין אי תשלום מזונות: ביום 6.9.2015 עמד חובו של המערער בהוצאה לפועל בגין מזונות הקטינים על סך של 100,297 ₪ ואילו ביום 17.5.2016 האמיר החוב לכדי 138,784 ₪.

על בסיס כך קבע בית משפט קמא כי חובות המערער בהוצאה לפועל גדלים מדי חודש בחודשו והוא אינו נושא בהם באופן שוטף וקבוע, מלבד תשלומים ספורדיים.

 

ד.            בית משפט קמא סמך את ידו על דיני עשיית עושר ולא במשפט ועל עקרון תום הלב, שמכוחם ניתן לפעול כנגד המערער שאינו משלם באופן שיטתי את דמי המזונות שנפסקו לחובתו.

משכך נקבע כי דמי מדורם של הקטינים יהוונו וישולמו מראש מתוך חלקו של המערער בדירת המגורים המשותפת, כאשר החישוב מבוסס על דמי מדור קבועים בסך 800 ₪ לחודש החל ממועד מכירת הדירה ועד הגיע הקטין רו' לגיל 18, ובסך 600 ₪ מהמועד בו הגיע הבן רו' לגיל 18 ועד הגיע הבן רי' לגיל 18. הבנים שני בניו לגיל 18.

 

טענות הצדדים

טענות המערער

 

  1. לשיטת המערער, טעה בית משפט קמא עת קבע סכום מזונות גבוה שאינו מתחשב בהכנסותיו ובחובות אליהם נקלע בעקבות המשבר בנישואיו. מעבר לכך, היה על בית משפט קמא לקבוע כי הכנסות המשיבה גבוהות יותר מכפי שקבע ולשים את ליבו לכך שהמשיבה לא ממצה את כושר עבודתה, על מנת לזכות במזונות מוגדלים.

 

  1. המערער חולק גם על קביעותיו של בית משפט קמא בכל הנוגע לגובה דמי המדור. כך טען כי מאחר והמשיבה עושה שימוש בלעדי בדירה, היא אמורה לשאת באופן בלעדי בהוצאות אחזקת הדירה לרבות תשלומי המשכנתא, גם בהתחשב בכך שהקטינים שהו אצל המערער פרק זמן זהה לזה אצל המשיבה. לשיטת המערער גם אם יחויב בדמי מדור, על אלה להיות נמוכים בהרבה מכפי שקבע בית משפט קמא.

 

  1. לשיטת המערער, טעה בית משפט קמא בחישוב הוצאות הקטינים בגין מדור, שכן שכירות באזור בו מתגוררת המשיבה נמוכה בהרבה מזו לה היא טענה, וגם בהיותה אישה פרודה עם ילדים הזכאית לסיוע בשכר דירה. אי לכך היה על בית משפט קמא לקבוע הוצאות מדור נמוכות יותר, כמו כן היה מקום להתחשב בהכנסתו של המערער ולהותיר בידיו כספים שישמשו לשם שכירת דירה, מבלי לפגוע בזכויותיו הקנייניות.

 

  1. עוד טען המערער כי בית משפט קמא התעלם מהוויתורים אותם עשה לטובת המשיבה, ובין היתר, ויתור על טענתו לחלק גדול יותר בזכויות בדירה המשותפת בשל הכספים אותם קיבל מאחיו, כמו גם ממשכנתא שנטל מהבנק. בנוסף ציין את הוויתור על טענות בדבר השתתפות המשיבה בהלוואה אותה נטל מדודתו, לשם הקמת עסקו, שכן הכנסותיו שימשו את משק הבית המשותף.

 

  1. אם כן, המערער מלין על הקביעות הבאות של בית משפט קמא:

 

א.            חיובו בתשלום החזרי המשכנתא הרובצת על הדירה המשותפת, באופן מלא, בתקופה מיום שהצדדים נפרדו ועד לביצוע פסק הדין, ופירוק השיתוף בדירה בפועל. 

ב.            קיזוז כל תשלומי המשכנתא ששולמו על-ידי המשיבה, מחלקו של המערער במכירת הדירה.

ג.             היוון מדורם העתידי של הקטינים וקיזוז סכומים אלו, מחלקו של המערער במכירת הדירה.

ד.            גובה המזונות.

 

טענות המשיבה:

  1. מנגד, טוענת המשיבה כי קביעותיו של בית משפט קמא ניתנו כדין ונסמכו על דיון מפורט ומנומק מבחינה עובדתית ומשפטית כאחד.

 

  1. ההלכה מורה כי בית משפט שלערעור לא יתערב בממצאי עובדה אשר נקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים נדירים וחריגים, וזהו אינו המקרה שבענייננו.

 

  1. מצבה של המשיבה הורע מאז פרץ המשבר בין הצדדים, שכן אינה יכולה לשהות מחוץ לבית בשעות אחר הצהריים עקב היותה אם יחידה, ללא כל עזרה חיצונית. לעומת זאת מצבו הכלכלי של המערער השתפר. הכספים אותם הוא מקבל בגין עבודתו בעסקו ניתנים במזומן ללא כל תיעוד, והוא מתגורר אצל אמו ואינו נדרש לשאת בהוצאות כלשהן בגין מדור וכלכלה.

 

  1. המשיבה נאלצה לוותר על חובות של המערער כלפיה בגין הוצאות שלא שולמו על-ידו, ובין היתר חובות לחברת החשמל ולחברת מי-כרמל. המערער סומך את ידיו על הלוואות אותן נטל לכאורה, אך אלו לא הוכחו במסגרת ההליך מול בית משפט קמא. כך גם בנוגע להשקעות להן טען המערער בהשבחת דירת הצדדים על דרך הרחבתה ועריכת שיפוץ מקיף.

 

 

  1. בהחלטה למזונות זמניים בתמ"ש 26641-03-14 מיום 8.5.2014 נקבע כי על המערער לשאת בתשלומי המשכנתא הרובצים על הדירה. בהחלטת בית משפט קמא מיום 10.7.2014 הובהר כי מזונות הקטינים העומדים על 1,300 ₪ לכל אחד, אינם כוללים הוצאות מדור נוכח נשיאתו הישירה של המשיב בתשלומי המדור באופן של תשלום משכנתא.

הווה אומר, תשלומי המשכנתא אשר הוטלו על המערער באים במקום הוצאות המדור שחלות עליו, מלבד תשלום המזונות, והיה עליו לשלמם, בהתעלם מחבותו לשאת בתשלום החזר המשכנתא.

כל זאת מלבד הוצאות בגין אחזקת מדור שעל המערער לשלם בנפרד.

 

  1. עוד טוענת המשיבה, כי המערער לא שילם את החזרי המשכנתא, ועל כן וכדי שהדירה לא תימכר בכינוס, נאלצה המשיבה לשאת בהוצאות אלו, והיא זכאית להחזר מלא מאת המערער.

באופן דומה, המערער לא נשא בתשלומי המזונות שהושתו עליו.

המשיבה מבהירה כי בשל כל אלו נפתח כנגד המערער תיק הוצאה לפועל, לגבות חובותיו בגין מזונות והחזרי משכנתא – דמי מדור.

 

  1. המשיבה מדגישה כי המערער הוא סרבן מזונות מובהק, שכן החל ממועד פסיקת המזונות הזמניים בחודש 5/2014 לא שילם מיוזמתו ולו שקל שחוק אחד. משכך, צדק בית משפט קמא כשהיוון את דמי המדור כך שהקטינים לא יוותרו ברבות הימים ללא קורת גג לראשם.

עוד טוענת המשיבה, כי קיזוז הסכומים אשר נפסקו על-ידי בית משפט קמא יאפשר לה לרכוש את חלקו של המערער בדירת המגורים.

 

דיון והכרעה

 

  1. ראוי לומר כבר עתה, כי לא ראיתי להתערב בממצאי עובדה ומהימנות בנוגע להכנסות הצדדים, כמו גם בנוגע לוויתורים להם טען כל אחד מהם לזכויות כאלו ואחרות.

בית משפט קמא הכריע בשאלות אלו באופן סדור ובהיר, על בסיס הראיות שהוצגו בפניו.

 

  1. כידוע, הליך הערעור לא נועד לשמש במה לדיון מבראשית בכל הטענות העובדתיות שנדונו והוכרעו על-ידי הערכאה הדיונית.

התערבות בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות תיעשה בהתקיים נסיבות מיוחדות וחריגות בלבד, בהן מתגלה שגיאה בולטת על פני החלטתו של בית משפט קמא. כך למשל, כאשר ממצאי העובדה אינם מעוגנים כלל בחומר הראיות, או מקום שבו הגרסה העובדתית שאותה אימץ בית משפט קמא, אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם מבחנים של היגיון ושכל ישר (ע"א 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב (15.1.2004)).

 

המקרה שלפנינו אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. בגדרי פסק דינו פרש בית משפט קמא את מכלול הראיות, ניתח את ממצאי העובדה שעליהן השתית את מסקנותיו ונימק את פסק דינו כדבעי באופן שאין כל טעם המצדיק התערבות באי אלו מקביעותיו העובדתיות.

 

  1. כידוע, קביעת גובה מזונות היא עניין הנגזר מסיבותיו של המקרה הקונקרטי, ולפיכך התערבות ערכאת הערעור בהחלטות הערכאה הדיונית, אשר לה הכלים לבחון סוגיות מעין אלה, מצומצמת ביותר (בע"מ 9369/05 פלוני נ' פלוני (25.1.2006)). במסגרת ההחלטה בעניין שיעור המזונות יש לתת את הדעת לשיקולים שונים ובין היתר צרכי הילדים ויכולתם הכלכלית של שני בני הזוג (בע"מ 2433/04 פלוני נ' פלונית (2.10.2005)), רק כאשר האיזון בין אלה לא נעשה כהלכה ואינו ראוי, תתערב ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית.

 

  1. אלא שבנסיבות המקרה שלפנינו בית משפט קמא אף היטיב עם המערער בהחלטתו להעמיד את שיעור המזונות לכל קטין על 1,300 ₪. אסביר דבריי.

 

  1. בית משפט קמא קבע, כי בהתאם לדין האישי החל על הצדדים גובה המזונות (הכולל מזון, כסות ומדור) ייקבע בהתאם ליכולתו הכלכלית של האב, תוך התחשבות ברמת נזקקותו וצרכיו של הקטין. לעניין זה נאמר גם כן, כי בעוד שחובתו של האב לשאת בגובה המזונות הבסיסי - ובמילים אחרות, הצרכים בסיסיים של הקטינים (מזונות דוחק) הינה אבסולוטית, ותוטל בכל מקרה ללא קשר לרמת הכנסתו, חיוב ברכיבי מזונות נוספים מעבר לרמת הבסיס (מזונות שפע) תיעשה רק כאשר מדובר באב בעל משאבים רבים.

 

  1. לאור העקרונות הללו העמיד בית משפט קמא את גובה המזונות על 1,300 ₪ לחודש לכל קטין (לא כולל מדור והוצאותיו), סכום המשקף רק את צרכיו ההכרחיים של הקטין ולא מעבר לכך, ומאחר ועל פי עקרונות הדין המוסלמי יש לחייב את המערער, לכל הפחות, בתשלום מזונות דוחק, ללא כל קשר לרמת הכנסתו.

 

  1. כלומר, בית משפט קמא חייב את המערער בשיעור המזונות הבסיסי ביותר, אף על פי שהמערער לא הציג אישורי השתכרות מעודכנים, ולמרות שטען למערכת נסיבות שמעלה תהיות לא מעטות לגבי נכונותן, לפיה נאלץ לסגור את המכון להתפתחות הילד אותו הקים מאחר ולא היו לו רווחים, וכי באותו המועד בחר לצאת לחופשה ללא תשלום ממשרד החינוך כדי לטפל בסגירת העסק. המערער העלה טענות אלו ללא שהציג כל מקור הכנסה אחר המאפשר לו להתקיים במהלך אותה השנה בה לטענתו לא היו לו רווחים מעסקו וגם לא השתכר מעבודה ממשרד החינוך שכן שהה בחופשה ללא תשלום.

 

  1. מעבר לכך טען המערער, כי לאחר קיזוז חלק מהחובות ותשלום המזונות לא נותר לו די לשם מחייתו. יחד עם זאת בחר המערער לצאת לשנת חופשה ללא תשלום ממשרד החינוך ולוותר על הכספים המגיעים לו ממקור הכנסה זה.

כמו כן ציין בית משפט קמא כי המערער לא הביא כל תימוכין לכך שהוא נושא בהוצאות בגין מגורים בבית אמו.

 

  1. בנוסף, בעיקרי הטיעון של המערער צוין כי הכנסתו רק הולכת ועולה: "...הרי המערער הינו בחור צעיר שרק התחיל את דרכו המקצועית והוא מצליח בעבודתו והחל להתקדם בחודשים האחרונים והכנסתו הולכת ועולה..."

 

  1. עוד עולה כי התמונה אותה ביקש המערער להציג בפני בית משפט קמא ביחס למצבו הכלכלי ויכולות ההכנסה שיש לו הייתה עגומה: "לטענת הנתבע, המכון אינו מרוויח ומשכך החליט לסגור אותו" אלא שבעיקרי הטיעון נאמר "המערער טען כי העסק שהקים לא היה רווחי ושקל סגירתו לאחר סיום כל התחייבויותיו למטופלים".

אם כן, מלבד התמיהות שהעלו דבריו של המערער, לפני בית משפט קמא, ניתן להיווכח לשוני מהותי בין הגרסה שהעלה שם, לעומת זו שבעיקרי הטיעון, באשר לגורל המכון.

 

  1. נראה כי דברים שנאמרו בע"א 197/82 אביאני נ' אביאני (לא פורסם) לעניין בחינת טענות בדבר ירידה בשיעור ההכנסות, יפים אף לענייננו: "כאשר פורץ ריב בין הבעל לאשה, יש והבעל נוקט בתחבולות לשם הקטנת הכנסותיו, כדי לפגוע באמצעים שיועמדו לרשות האשה, לשם כך הוא מחליף מקום עבודה, או שהוא סוגר את עסקו או שמצמצם את שעות עבודתו. לכן כל אימת שטוען הבעל כי בפרוץ הריב או בסמוך לו חלו שינויים במקורות או בצרכי פרנסתו, חייב בית המשפט לבדוק האם נהג הבעל בתום לב ולצורך הענין או שמא אין זו אלא תחבולה לצורך המשפט."

 

  1. מעבר לכך, בית משפט קמא לא פסק סכומים נוספים מעבר לסכום הבסיסי של המזונות, ולאחר שקבע כי לא הובאו ראיות להוצאות מיוחדות הנדרשות לקטינים מעבר לצרכים ההכרחיים, וכי סכום המזונות בסך 1,300 ₪ לכל קטין תואם הוראות הדין האישי החל על הצדדים, ומתחשב גם בגילם של הקטינים, הסדרי השהיה והראיה, הכנסות הצדדים, יכולתם הכלכלית ונסיבות נוספות אחרות. 

 

הווה אומר, בית משפט קמא לא הוסיף לשיעור המזונות הבסיסי (שהועמד בפסיקה על הטווח שבין 1,300 ל- 1,400 ₪) סכומים כלשהם, מלבד דמי המדור, על אף שמניתוח הראיות בפני בית משפט קמא עלה כי הכנסותיו של המערער עולות על הכנסותיה של המשיבה, ולמרות שלא הוכח כי הכנסותיו של המערער, בניכוי דמי המזונות והמדור, יותירו אותו ללא דמי מחיה ראויים.

 

  1. אומנם אין להתעלם מכך שבית משפט קמא לא נקב בסכום אחד ברור ומוגדר בנוגע לשיעור השתכרותו של המערער מעבודותיו כשכיר וכעצמאי, ואף בגוף פסק הדין לא נערכה הפרדה בין ההכנסות ברוטו, לבין ההכנסות לאחר ניכויי חובה לרבות הוצאות. עם זאת מהניתוח והסקירה המקיפים אותם ערך בית משפט קמא לעניין מסמכי ההשתכרות וההכנסה שהוצגו לפניו, ניתן לראות כי בכל מקרה הכנסת המערער הכוללת גבוהה משמעותית מהכנסתה של המשיבה, וכל אשר נפסק לחובתו הינם מזונות דוחק – שבהם הוא חייב ממילא. במילים אחרות, בשקלול הנתונים נדמה כי בית משפט קמא אף היטיב עם המערער בכך שלמרות שראה כי הכנסותיו גבוהות יותר מהכנסות המשיבה, הוא בעל משכורת יציבה וקבועה ממשרד החינוך, ובעל עסק עצמאי שהולך ומתפתח בכיוון חיובי – מצא שלא לחייבו במזונות מעבר למזונות "כפאיה", אשר נועדו כדי להבטיח צרכים בסיסיים ביותר.

 

  1. כאמור, האב מלין במסגרת ערעורו על קביעת שיעור המזונות וטוען להכנסות צנועות וכי לאחר תשלום המזונות לא נותר בידיו די לשם מחייתו.

 

בע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור, מ(1) 147 (20.1.1986) נקבע, כי על האב למצות את פוטנציאל השתכרותו ולהגדיל את הכנסותיו, ובאם האב לא יעשה כמיטב יכולתו כדי למצות את כושר השתכרותו כך שיקבל שכר גבוה יותר, או אז אין לו להלין אלא על עצמו.

אומנם הדברים נאמרו שם בהתייחס לחבות אב יהודי במזונות ילדים, אולם כוחם יפה ובהתאמה על המקרה שלפנינו, במיוחד לאור הוראות הדין המוסלמי המטיל חובה מעין אבסולוטית על האב לשאת במזונות "כפאיה".

 

כמו כן, בל נשכח כי האב מודה בעיקרי הטיעון מטעמו כי דרכו כ---------- החלה לשאת פירותיה והכנסותיו מתחילות לעלות אט אט. אם כן, נדמה כי הטיעונים בדבר סגירת עסקו והעדר רווחים אינם רלוונטיים עוד.

כמו כן, למערער עבודה נוספת כמורה במשרד החינוך.

 

בכל מקרה, בהתאם לנתוני ההכנסות כפי שנתבררו לפני בית משפט קמא ובהשוואה בין הכנסות המערער (מעבודתו כעצמאי ומעבודתו כמורה) לבין הכנסות המשיבה (מעבודתה כמורה במשרד החינוך ומעבודתה הנוספת כמורה ל=====), עולה כי קיים פער בין הכנסות הצדדים המסתכם בכ – 3,000 ₪ לפחות לחודש. הדברים עולים ממסמכי ההכנסות שהוצגו בפני בית משפט קמא.

 

  1. אם כן ובאם דעתי תתקבל יש לדחות את טענות המערער לעניין גובה המזונות, בגין אותם צרכים שאינם כוללים מדור, מכל הנימוקים אותם פירטתי לעיל.

 

  1. ועתה לסוגיית המדור.

ילדיו הקטינים של המערער זכאים למזונותיהם, ובכלל זה גם למדור המהווה אחד מראשי המזונות על פי הדין האישי.

 

  1. בעמ"ש (ת"א) 1180-05-14 א' א' נ' מ' א' (26.3.2015) נקבע כי "בחלוף השנים העמידה הפסיקה את הצרכים ההכרחיים על סכום מסוים (משתנה) שנקבע כידיעה שיפוטית של בית המשפט. כיום עומדים צרכים אלה על כ-1300-1400 ₪ לחודש לילד (לא כולל מדור והוצאות מדור)..." (וההפניה שם לע"א 552/87 ורד נ' ורד (13.10.1988)).

 

הווה אומר, מלבד דמי המזונות אותם קבע בית משפט קמא בסך 1,300 ₪ היה עליו לקבוע סך נוסף בגין מדור והוצאות מדור, אשר יתווסף על דמי המזונות הבסיסיים.

עוד נקבע כדלקמן: "אשר לדיון בהוצאות מדור קבע בית המשפט העליון כי עלות זו תתייחס לילד אחד היא "כשליש (לערך)"...ולשני ילדים "בדרך כלל ל-40% לערך מהסכום הכולל של ההוצאה..." (וההפניות שם לע"א 764/87 אוהר נ' אוהר (31.12.1987); ולע"א 52/87 הראל נ' הראל (12.10.1989) ).

כלומר, באם אין נסיבות חריגות אשר מצדיקות סטייה מן הכלל, דמי המדור לשני ילדים קטינים, כפי המצב בענייננו, יעמדו על 40% מהסכום הכולל של ההוצאה, היינו 40% מההחזר החודשי בגין הלוואות המשכנתא על הדירה המשותפת בה התגוררו הצדדים או מדמי השכירות אשר חלים על דירה הדומה לזו בה התגוררו הצדדים קודם לפירוק, מבחינת מיקום וגודל, והכל בהתאם ליכולתם הכלכלית של הצדדים. יש לזכור כי ההחזר החודשי בגין הלוואת המשכנתא עמד על סך של 2,300 ₪, כאשר הדעת נותנת כי דמי השכירות בגין דירה זהה לא היו נופלים מסכום זה, אף הייתי אומר היו עולים עליו בהרבה.

 

  1. לעניין מדור הקטינים קבע בית משפט קמא כי החבות בהתאם לדין המוסלמי נובעת מההכרה במעמדו המיוחד, כמו גם מכוח הקבלת אבות המזונות בין קטין לאישה, ואף מכוח מבחן הנזקקות. מאחר ובפסיקה נקבע כי חלקם של שני קטינים בהוצאות מדור ואחזקתו עומד על 40% מההוצאות, אמד בית משפט קמא את חלקם של שני הקטינים ברכיב זה בסך של 800 ₪ לחודש.

 

  1. ער אני לכך שבפסיקה נקבע כי ניתן במקרים חריגים לסטות מהלכות אלו לעניין גובה המזונות ודמי המדור, באופן מסוים וזהיר, אם לאחר פסיקת המזונות לא נותרים בידי האב משאבים מספיקים לצרכיו ולמחייתו. עם זאת, במקרה העומד בפנינו לא עלה בידי האב להציג ראיות מיוחדות אשר יבססו טענות מסוג זה, וכפי שצוין לעיל, הראיות שהוצגו אף מובילות למסקנה ההפוכה לפיה הכנסתו רק הולכת ועולה ככל שהשנים נוקפות.

לא זו אף זו, כפי שכבר נאמר, המערער לא הציג בפני בית משפט קמא אישורי השתכרות מעודכנים  ויצא לחופשה לשנה ללא תשלום ממשרד החינוך, אף שבאותה נשימה טען כי העסק שברשותו אינו נושא רווחים, ובמקביל לא הבהיר כיצד הצליח להתקיים באותה תקופה ארוכה בת שנה במהלכה נותר כביכול ללא כל הכנסה.

 

  1. גם כאן נשוב ונזכיר את החובה האבסולוטית המוטלת על אבי לשאת במזונות מינימום או דוחק של ילדיו.

 

  1. בהחלטה מיום 10.7.2014 קבע בית משפט קמא כדלקמן: "בהחלטתי מיום 8.5.14 הוריתי כי על המשיב לשאת במזונות ילדיהם הקטינים של הצדדים, בסך של 1,300 ₪ לכל אחד. בסעיף 25 להחלטה הובהר, כי החיוב במזונות וגובהו נקבע בהתחשב בכך כי המשיב נושא בתשלום המשכנתא והמבקשת אינה נושאת בהוצאות מדור (להבדיל מהוצאות לאחזקת מדור). קרי: דמי המזונות שנפסקו לא כללו את חלקם של הקטינים בהוצאות המדור (נוכח נשיאתו הישירה של המשיב בתשלומי המדור באופן של תשלום המשכנתא."

 

אם כן, מהחלטה זו עולה כי העמדת שיעור המזונות על 1,300 ₪ בלבד נעשתה אך ורק משום שהמערער נשא בתשלומי המשכנתא. עם זאת וכפי שצוין בהחלטה, החל מחודש 3/2014 הפסיק המערער לשאת בתשלומי המשכנתא שכן טען כי הוא שרוי במצוקה כספית. 

 

  1. אם כן, טענת המערער כי לא היה מקום לחייבו בשיעור דמי המשכנתא נדחית באופן מלא, ולא מצאתי טעות בהחלטת בית משפט קמא בנוגע למזונות הזמניים, כמו גם בהתייחס לדמי המדור הקבועים, כל זאת בשל הנימוקים אשר יפורטו להלן.

 

  1. מזונות זמניים מהווים סעד זמני עד לסיום הדיון בתביעה ומתן פסק דין. על כך נאמר בע"א 542/68 בן סירה נ' בן סירה, כג (1) 169 (22.1.1969): "לצורך קביעת המזונות הזמניים, אין השופט חייב להיכנס בעובי הקורה, ואין צריך לומר שקביעותיו שנקבעו בשלב זה אינן מחייבות כאשר התובענה תתברר לגופה."

 

כמו כן, במסגרת פסיקת המזונות הזמניים, בית המשפט גם פוסק לטובת הקטינים הוצאות החזקת הבית (הוצאות צריכת מים, חשמל, ארנונה וכיוצ"ב).

 

  1. בענייננו, בהחלטה על מזונות זמניים נקבע כי על המערער לשאת במלוא תשלומי החזרי המשכנתא. קביעה זו באה בטרם שמיעת הראיות, טרם פירוק השיתוף בדירה ומכירתה ועל יסוד ראיות לכאורה. כמו כן, בית משפט קמא מצא לחייב את המערער במלוא תשלומי החזרי הלוואת המשכנתא שכן אלו שווי ערך, בקירוב, לחלקם של הקטינים בדמי שכירות בגין דירה דומה. בהמשך בפסק הדין, חויב המערער להמשיך ולשלם את מלוא ההחזרים החודשיים של הלוואת המשכנתא (בסך של כ-2,300 ₪) וזאת עד לפירוק השיתוף בדירה שמאותו מועד ואילך יעמוד החיוב בגין מדור על סך של 800 ₪ (עד הגיעו של הבן הבכור לגיל 18, בעוד כ-10 שנים מהיום לאחריהם יעמוד החיוב על 600 ₪ עד הגיע הבן השני לגיל 18).

 

במילים אחרות, במסגרת דמי המדור שעתידים היו להיפסק  עבור ילדיו הקטינים בתקופה שלאחר פירוק השיתוף בדירה, היה על המערער לשלם 40% מדמי שכירות של דירה ממוצעת באזור בו התגוררו, מאחר והילדים מצויים במשמורת האם. מעבר לכך, יש להתחשב גם בחבותו של המערער לשאת בכל מקרה ב-50% מדמי המשכנתא הרובצת על דירתם המשותפת של בני הזוג, מכוח השיתוף והבעלות במחצית.

 

  1. בתביעתו הרכושית עתר המערער לחיוב המשיבה בתשלום דמי שימוש בגין שימוש בלעדי שהמשיבה עושה בדירה מאז יום הפירוד ומאחר והיא החליפה את מנעול דלת הכניסה (סעיף 20ה לכתב התביעה מיום 15.9.2014).

 

מעיון בסיכומים שהניח המערער בפני בית משפט קמא, לא מצאתי התייחסות מפורשת לסוגיית דמי השימוש הראויים, והטענה הועלתה כלאחר יד. אי לכך ניתן היה לראות בטענה זו כמי שנזנחה, ונכון נהג בית משפט קמא משהתעלם ממנה.

חשוב מכך, בהחלטת הבהרה מיום 10.7.14, ציין בית משפט קמא כי טענות המערער, ככל שהן נוגעות לשימוש בדירה, יתבררו במסגרת תובענה רכושית מתאימה, ככל שתוגש.

אלא שהמערער לא הגיש תובענה רכושית לעניין דמי שימוש ראויים, ובהעדר תביעה כזו, בדין התעלם בית משפט קמא מאותה דרישה הגם שלא הועלתה מפורשות בסיכומי המערער, וממילא אינה מתיישבת עם הסכמות הצדדים מיום 8.7.15 להן נתן בית משפט קמא תוקף של החלטה. נזכיר כי בית משפט קמא הוסמך ליתן פסק דין לאחר קיום חקירה קצרה ובסוגיות שנותרו במחלוקת, והן שתיים אלו – פירוק השיתוף כאשר המחלוקת שם הצטמצמה לכדי סוגיית קיזוז או ניכוי חובו של המערער בגין מזונות מתוך חלקו בדירה והבטחת מדור הקטינים וכן מזונותיהם.

 

על כל אלה אוסיף כי גם לגופו של עניין, דרישה כזו נראית כבלתי סבירה בנסיבות המקרה דנן, וממילא גם לא נתבררה כדבעי, כאשר לא נערך בירור מקיף לסיבת עזיבת המערער את הדירה, נסיבות עזיבתו ועוד. כמו כן, בל נשכח, כי דמי המדור שעל המערער לשלם עבור ילדיו הועמדו על סך של 800 ₪ לתקופה שלאחר פירוק השיתוף (למשך תקופה של כ-10 שנים מהיום ו-600 ₪ בהמשך), כאשר מחצית ההחזר החודשי בגין משכנתא, היינו חלקה של המשיבה, עומד על סך של כ-1,150 ₪.

 

לב הערעור

 

ניכוי תשלומי המזונות (דמי המדור) מחלקו של המערער בדירה בשל היותו "סרבן מזונות" והעברתם למשיבה.

 

  1. חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן "חוק יחסי ממון"), קובע כי יש להבטיח את מדור ילדי בני הזוג הקטינים במהלך איזון המשאבים ואף לאחריו, כך שהדירה המשמשת למגורי בני הזוג או ילדי בני הזוג הקטינים לא תימכר עד אשר יוכח על-ידי הצדדים, להנחת דעתו של בית המשפט, כי ישנו הסדר מגורים חלופי המתאים לצורכיהם (סעיף 6א' לחוק יחסי ממון).

כך גם בסעיף 40 א' לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 הקובע כי בעת פירוק שיתוף בדירת המגורים של בני הזוג יש לדאוג למדור חלופי לקטינים.

 

  1. מן הכלל אל הפרט.

 

  1. בענייננו בית משפט קמא הורה על פירוק השיתוף בדירה על דרך מכירתה לצד ג' המרבה במחיר תוך שמירת זכות ראשונים לכל אחד מהצדדים לרכוש חלקו של האחר בדירה בסכום שיוסכם על ידם ובהעדר הסכמה, על פי ההצעה הגבוהה ביותר שתתקבל מאת צד ג'. על קביעה זו איש מהצדדים אינו חולק. עוד קבע בית משפט קמא כי תמורת הדירה בניכוי יתרת הלוואת המשכנתא וכן הוצאות המכירה לרבות שכר טרחת כונסי הנכסים וחוב בגין היתר בנייה או אחר מהעירייה, תחולק בין הצדדים בחלקים שווים. גם על קביעה זו איש אינו חולק. אלא שבית משפט קמא הוסיף וקבע כי מתוך חלקו של המערער ינוכה וישולם לידי המשיבה חובו למזונות וכן חוב בגין תשלומי משכנתא ששילמה המשיבה וכן דמי המדור המהוונים.

 

באשר לחלקה של הוראה זו הנוגע לחוב המערער בגין מזונות לרבות משכנתא וניכוי סכום זה מתוך כספי התמורה לטובת המשיבה, דומה, כי אין בפי המערער טענה מבוררת אחת, ובדין הורה בית משפט קמא בהקשר זה כפי שהורה. מדובר בכספים בהם המערער חויב בהתאם להחלטה על מזונות זמניים ותשלום כספי המשכנתא, עד אשר ייקבעו דמי המזונות הקבועים והמדור במסגרת פסק הדין הסופי.

 

  1. בע"א 366/77 פלוני נ' פלונית, ל"ד (1) 229 (15.10.1979) ובע"א 364/62 דגני נ' דגני, י"ז 1989 (14.7.1963) נקבע כי כאשר הקטינים קיבלו את מזונותיהם מאמם או מגורם אחר, הרי שאין להם עילה לתבוע את הסכומים הללו מאת אביהם, שכן הם לא הוציאו הוצאות כלשהן. רק למי ששילם את מזונות הקטין – אימם המערערת במקרה שלנו - תעמוד הזכות לתבוע מזונות אלו מאת אבי הקטינים. כמו כן, בהתאם לפסק הדין, המזונות הקבועים תואמים את המזונות הזמניים.

 

באשר למדור - חשוב לשוב ולהבהיר כי לדעתי צדק בית משפט קמא כשהעמיד את המדור בתקופה עד לפירוק השיתוף על 50% מגובה ההחזר החודשי של המשכנתא, וחייב את המערער בתשלום החזרים אלה במלואם, בהתחשב באותם 50% נוספים שעליו לשלם ממילא, מכוח בעלותו בדירה. אמנם בית משפט קמא פסק בגין מדור לתקופה שלאחר פירוק השיתוף סכום מופחת של 800 ₪ (סכום הנמוך ב-350 ₪ ממחצית ההחזר), אך אין בכך כדי לפגום בקביעתו הראשונה לעניין התקופה עד לפירוק השיתוף. חישוב פשוט לפי 40% מדמי שכירות צנועים, אם לא נמוכים ביותר של 2,000 ₪, מוביל ל-800 ש"ח לחודש כפי שפסק בית משפט קמא, ויקשה לומר כי הסכום נפסק ביד רחבה. 

 

  1. כעת נבחן את החלטתו הנוספת של בית משפט קמא, לפיה על המערער לשאת בדמי המדור עבור הקטינים עד הגיעם של אלו לגיל 18 ולשלמם לידי המשיבה בסכום חד פעמי מהוון, שינוכה מתוך חלקו של המערער בכספי מכירת הדירה, ויועבר למשיבה.

 

  1. לאחר בחינה שוכנעתי כי חיוב זה אינו חורג ממתחם הסבירות ואינו פוגם בקניינו של המערער, מעל לרמה הנחוצה בנסיבות העניין. גם אם מקובל כי החיוב בגין מזונות יהא חודשי לשם כיסוי הוצאה שנגרמה בפועל, כלומר מדי חודש בחודשו, ולא בתשלום שיבוצע בפעימה אחת, הרי שנסיבות המקרה דנן אפשרו חריגה מאותה דרך לשם הבטחת מדור הקטינים.

 

  1. מאחר ואין הוראת חוק מפורשת המאפשרת היוון מזונות הקטינים עד לגיל 18 או עד גיל אחר ותשלומם בפעימה אחת להורה המשמורן, במידה ומדובר בהורה שהינו "סרבן מזונות", יש לפנות להוראת סעיף 8 לחוק בית משפט לענייני משפחה, המאפשרת לבית המשפט לפסוק בהתאם לשיקול הדעת הרחב הנתון לו, ומשאינו כבול לסדרי הדין הדווקניים, ולשם הכרעה צודקת.

הדברים אמורים ביתר שאת שעה שלנגד עיני בית משפט עומד השיקול של טובת הקטינים והבטחת מזונותיהם, כאשר היוון דמי המזונות או חלק של המדור נועד לשרת את אותה התכלית.

 

  1. במקרה שלנו המערער לא עמד בתשלום דמי המזונות הזמניים כולל המדור - המשכנתא למשך תקופה לא מבוטלת. ההחלטה בדבר תשלום המזונות הזמניים ניתנה ביום 8.5.2014, אלא שהמערער לא שילם את דמי המזונות או את תשלומי המשכנתא שרבצו על הדירה, ובהתאם לנתונים שהונחו לפני בית משפט קמא, עמד חובו של המערער בהוצאה לפועל בגין מזונות הקטינים ביום 6.9.15 על סך של 100,297 ₪ ואילו ביום 17.5.16 על סך 138,784 ₪.

המערער גם לא חלק במהלך חקירתו הנגדית לפני בית משפט קמא על העובדה לפיה אינו משלם דמי מזונות והחזרי הלוואת המשכנתא (ראה עמ' 23 לפרוטוקול הדיון לפני בית משפט קמא).

המערער אומנם שילם לכאורה (כך עולה מהודעות שהגיש לפנינו לאחרונה ולאחר פסק הדין קמא) את חובו ללשכת ההוצאה לפועל, אך זאת זמן רב לאחר שעשה דין לעצמו, ועיכב תשלומם. מעיון בטפסים שהוצגו ניתן לראות כי החוב בהוצאה לפועל אופס לכאורה רק בחודש 8/2017 – ונזכיר כי ההחלטה על המזונות הזמניים ניתנה ביום 8.5.2014.

 

  1. כפי שכבר נאמר, הכלל הוא כי המזונות משולמים מדי חודש עבור אותו חודש תשלום, ולשם כיסוי הוצאות הנגרמות בפועל, ואולם תשלום רכיב מתוכם – מדור בפעימה אחת, הוא בגדר חריג, וייעשה רק בהתקיים נסיבות מיוחדות כאשר הדבר נדרש להבטחת מדור הקטינים.

 

  1. משכך גם כאשר עוסקים אנו במקרה של "סרבן מזונות" – היינו אב אשר מסוגל לשלם מזונות אך נמנע מתשלומם (ודומה כי עצם החיוב במזונות קבועים מגלם בתוכו את הקביעה לפיה אותו חייב מסוגל לעמוד בתשלומם), שימוש בסמכות זו ייעשה במשורה ובמקרים המתאימים ולאחר עריכת איזון נכון בין זכות הקטינים לקבל את מזונותיהם ולהבטחת מדורם, לבין זו של ההורה החייב במזונות לממש את קניינו ולקבל לידיו במסגרת פירוק השיתוף ואיזון המשאבים את מלוא חלקו בכספי המכירה – התמורה.

 

  1. איזון נכון ייערך לאחר בחינת משך הזמן בו לא שולמו דמי המזונות – ככל שפרק הזמן ארוך יותר, ובהקשר זה נכון לומר כי לרוב, ההתנהלות בעבר מלמדת על העתיד לבוא, כך ייטה בית משפט לטובת הבטחת תשלום דמי המדור, כמתחייב על פי הוראת סעיף 6א לחוק יחסי ממון וסעיף 40(א) לחוק המקרקעין. יש גם לתת את הדעת לשאלת משך התקופה שבגינה ישולמו דמי המדור מראש, היינו, האם הבטחת המדור תהא לתקופה קצובה מתוך תקופת הזכאות למזונות, או עבור כל תקופת הזכאות – עד גיל 18 שנים. מאידך גיסא יש לשקול כאמור את אותו אינטרס של ההורה החייב במזונות, וכי היוון המדור ותשלומו בפעימה אחת, לא יטיל עליו מעמסה שאין בכוחו לשאת. יחד עם זאת ראוי להבהיר כי לא ניצבים לפנינו אינטרסים מאותו מדרג, וברי הוא כי האינטרס של הבטחת המדור נועד לשרת את הקטינים וטובתם על כל המשתמע מכך.

 

  1. בבחינת סוגיית הבטחת המדור, מצאתי להתעכב על הוראה נוספת אם כי היא מתוך תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

תקנה 258 י"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת:

"צו עיקול בתביעת מזונות לא יעלה על סכום מזונות הנתבע לתקופה של שנתיים, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו."

 

  1. כאמור, המערער לא שילם את תשלומי המשכנתא השקולים לדמי המדור ואף לא שילם את המזונות אשר הושתו עליו וזאת עוד בשנת 2014 בה נפסקו המזונות הזמניים. אינני סבור כי במסגרת בחינת סוגיה זו יש להתחשב בפעולות שביצע המערער לאחר פסק דינו של בית משפט קמא משהגיש טופס תנועות כלליות מלשכת האכיפה והגבייה לפיו חוב המזונות שולם במלואו. כך הוא הדבר באשר לטענה לפיה ביום 13.8.2017 ערך בחשבונו הוראת קבע לטובת המשיבה על סך 2,600 ₪ בכל חודש. טיעונים אלה הועלו במסגרת הודעות שהגיש לאחר הדיון בערעור, וממילא הם לא עמדו לפני בית משפט קמא שעה שנתן פסק דינו. יתכן אף כי מכל אלה מתחייבת המסקנה כי המערער היה מסוגל לשלמם קודם.

 

יוצא איפוא כי המערער נמנע מלשלם את המזונות משך שנים (החל משנת 2014).

 

  1. בקבצנו את האמור לעיל, וכשלרשות החייב במזונות אמורים לעמוד סכומים במזומן בסך של כ-460,000 ₪ בגין חלקו בדירה לאחר תשלום משכנתא, נכון היה ולאור ניסיון העבר, להבטיח את מזונות הקטינים לעתיד, כאשר סבורני כי נסיבות המקרה דנן אפשרו הטלת עיקול עד לגובה מזונות של שנתיים.

חישוב סכום זה אותו היה ניתן לעקל, אף בהעדר נסיבות וטעמים מיוחדים, אינו נופל בהרבה מהסכום שנפסק בגין הבטחת דמי מדור הקטינים עד הגיעם לגיל 18.  אסביר דבריי.

 

הקטין רו' הינו כבן 8 שנים כיום, כלומר יש לבצע חישוב של 800 ₪ דמי מדור למשך 10 שנים ולאחר מכן חישוב של 600 ₪ עד הגיעו של רי' לגיל 18 – כלומר למשך 4 שנים נוספות.

אם כן, החישוב הינו כדלקמן: 800 ₪ X 12 חודשים X 10 שנים = 96,000 ₪

600 ₪ X 12 חודשים X 4 שנים = 28,800 ₪

ובסה"כ: 124,800 ₪ ובהיוון לפי 3% מתקבל סך של 121,056 ₪.

 

מנגד, אם נפעיל את התקנה המאפשרת לעקל את דמי המזונות ואת דמי המדור למשך תקופה של שנתיים, גם כאשר לא מתקיימות נסיבות מיוחדות, נקבל סך של 81,600 ₪.

 

אם כן, הפער בין שני הסכומים אינו משמעותי ומכל מקום אין באותה תקנה 258 י"ז כדי להגביל את שיקול הדעת הרחב המסור לערכאה המבררת, מקום והשתכנעה ובצדק כי לאור התנהלות המערער ראוי להבטיח את מדור הקטינים עד גיל 18 שנים. הדברים אמורים במיוחד שעה שהקטינים שוהים במחיצת אימם ובמשמורתה, והיא מבקשת להסתייע בכספים אלה לשם רכישת הדירה אשר תשמש קורת גג לילדים עד הגיעם לגיל 18.

 

בהקשר זה יש לזכור גם כי על פי סעיף 40א לחוק המקרקעין, המחוקק ביקש להבטיח לא רק את מדור הקטינים, אלא גם את מדור ההורה המחזיק בהם ("בן הזוג המחזיק בהם"). חשוב מכך, על פי הלכת רע"א 4358/01 בר-אל נ' בר-אל פ"ד נה(5), 856, יש לאפשר לבתי המשפט לענייני משפחה "גמישות דיונית" ושיקול דעת נרחב לשם הבטחת זכות המדור של קטינים וזאת במסגרת הדיון בפירוק השיתוף מצד אחד ובהבטחת המדור מצד שני. גמישות כזו מתחייבת גם לפי הוראת סעיף 8 לחוק בית משפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995.

 

על כל אלה אוסיף כי בית משפט קמא נשען בקביעתו האמורה גם על עיקרון תום הלב החולש על כל תחומי השיטה ומשעסקינן באב שאינו משלם באופן שיטתי מזונות.

 

  1. יחד עם זאת סבורני כי לא היה מקום להורות על העברת מלוא הסכום לידי המשיבה, גם במקרה והיא לא תרכוש את חלקו של המערער בדירה. במקרה כזה, ראוי שאותו סכום שנועד להבטחת מדור הקטינים יוחזק בנאמנות עבורם, בחשבון בנק שייפתח במיוחד עבור מטרה זו, ואלה ישמשו כמקור לתשלום מדורם של הקטינים, כפי שנפסק, וזאת מדי חודש בחודשו.

 

כמו כן סבורני כי יהא זה נכון להגביל את התקופה לשם ביצוע פירוק השיתוף בדירה בהסכמת שני הצדדים ללא צורך במינוי כונסי נכסים כמפורט בסעיף 47 לפסק דינו של בית משט קמא, וזאת למשך 45 יום מיום מתן פסק דין זה. לא יגיעו הצדדים להסכמה בתום תקופה זו, ימונו באי כוח הצדדים ככונסי נכסים לצורך ביצוע פירוק השיתוף בדירה, ויפעלו מיד למכירתה תוך 60 יום. מימוש זכות הראשונים יתאפשר תוך 7 ימים מתום ה-60 יום, תוך משלוח הודעה בכתב לב"כ הצד השני עם העתק לתיק בית משפט קמא. ככל ששני הצדדים יהיו מעוניינים במימוש זכות הראשונים, טוב יעשה בית משפט קמא אם יזמנם לפניו ויערוך התמחרות ביניהם. אין באמור לעיל כדי לגרוע מסמכותו של בית משפט קמא לפקח על הליך פירוק השיתוף וליתן הוראות מתאימות בהתאם  לשיקול דעתו ולסמכותו לפי סעיף 7 לחוק בית משפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, תוך הקפדה על המועדים שנקבעו לעיל.

 

  1. נוכח כל האמור לעיל, אציע לחברי לדחות את הערעור ולהותיר את פסק דינו של בית משפט קמא על כנו למעט השינויים כמפורט בסעיף 66.

 

כמו כן אציע לחברי כי בנסיבות העניין, בשים לב לתוצאה וגם על מנת שלא להעמיק את הסכסוך בין הצדדים, לא ייעשה צו להוצאות.

 

ס. ג'יוסי, שופט [אב"ד]

 

 

 

 

 

 

השופט חננאל שרעבי:

אני מסכים.

 

 

ח. שרעבי, שופט

 

 

 

 

 

 

 

השופטת אספרנצה אלון:

אני מסכימה.

 

א. אלון, שופטת

 

 

לפיכך הוחלט לדחות את הערעור כאמור בסעיף 67 לפסק דינו של השופט ס' ג'יוסי – אב"ד.

החלטנו שלא לפסוק הוצאות בערעור.

עירבון שהפקיד המערער, יוחזר למערער באמצעות באת כוחו.

מותר לפרסום בהשמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים.

 

ניתן היום,  י"א חשוון תשע"ח, 31 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.

                                                                                                 

 

 

 

 

 

 

ס. ג'יוסי, שופט [אב"ד]

 

ח. שרעבי, שופט

 

א. אלון, שופטת

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ