אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד בנושא משמורת של קטין לאחר דיון בערכאת ערעור

פס"ד בנושא משמורת של קטין לאחר דיון בערכאת ערעור

תאריך פרסום : 03/11/2014 | גרסת הדפסה
תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה מחוז ת"א
56895-05-12
26/10/2014
בפני השופטת:
שפרה גליק

- נגד -
התובעת:
נ.י.
עו"ד יונתן קניר
הנתבע:
ר.י.
פסק דין
 

 

עניינו של פסק הדין הוא הכרעה (בסיבוב שני) בנושא משמורתו של קטין.

 

הרקע:

1.         ביום 03.04.13 ניתן על ידי פסק דין (להלן: "פסק הדין הראשון") בתיק זה המאוחד יחד עם תמ"ש 16291-09-10, בו הכרעתי כי המשמורת בקטין, ילדם של הצדדים תהיה "משמורת מחולקת". פסק הדין ארוך ומפורט ומחזיק 38 עמודים, ואין טעם לחזור על כל הטעמים שפירטתי ואשר הביאו אותי להכרעה.

 

2.         בפסק הדין הדגשתי, כי מיניתי כמומחה מטעם בית המשפט את מכון שלם, לצורך מתן חוות דעת באשר למסוגלות ההורית של הצדדים, אך האם סירבה למלא אחרי הוראות בית המשפט ולא שיתפה פעולה עם המכון.

 

3.         עוד קבעתי במסגרת פסק הדין, כי התנהגותם של ההורים מנעה גם את קיומה של ועדת תסקירים, ובהיעדר המלצה של ועדת תסקירים מטעם גורמי הרווחה, באשר למסוגלות ההורית של הצדדים, נותר בית המשפט בלא כלים מקצועיים.

 

4.         שני הצדדים הגישו ערעורים לבית המשפט המחוזי, במסגרת עמ"ש (ת"א) 44836-04-13, לאחר שמיעת הצדדים וקבלת הסכמתם לשתף פעולה עם מומחה שייקבע לשם בדיקת המסוגלות ההורית, קבעה ערכאת הערעור (בפסק דינה מיום 06.03.14) בין היתר, כי הבדיקות (עפ"י הסכמת הצדדים לבצע את הבדיקה של מסוגלות הורית, עם דגש על מצבו הרגשי של הקטין) תערכנה ע"י מומחים בהקדם האפשרי "זאת במטרה לאפשר לקבל החלטה סופית בנושא המשמורת זמן סביר לפני תחילתה של שנת הלימודים הקרובה" ועוד נקבע "לאחר הגשתה של חוות דעת לבית המשפט, ושמיעת עמדת הצדדים, יקיים בית המשפט, בהתאם לשיקול דעתו, הליך מתאים לבחינתן של חוות הדעת והשלכותיהן ויוצא מלפניו פסק דין חדש בנושא המשמורת".

5.         השתכנעתי, מן האמור בסיכומי האב, כי אכן, במסגרת הטיעונים בפני ערכאת הערעור היה מוסכם על הצדדים, שהפתרון של "משמורת מחולקת" אינו מתיישב עם טובת הקטין, אך הנה, בטיעונים " בגלגול הנוכחי" של סוגיית המשמורת, טוענת האם להותרת פסק הדין הראשון על כנו. בא כוחה של האם, חזר ושנה בסיכומיו, ובסיכומי התשובה שלו, כי פסק הדין וקביעת המשמורת המחלוקת היטיבו מאוד עם הקטין, ובשנה וחצי שחלפה מאז, השתפר מצבו של הקטין עד מאוד.

 

6.         בין לבין, ככל שהנסיבות מראות, עשתה האם כל שלאל ידה, כדי שלא לבצע את בדיקת המסוגלות ההורית, ובין היתר אף הגישה עתירה לבג"ץ כנגד הנהלת בתי המשפט, שרת המשפטים ושר הרווחה (ראה בג"ץ 4471/14 מיום 23.06.14) ובה ביקשה כי יינתן טעם בין היתר כדלקמן:

"א.       מדוע לא יפסק לאלתר השימוש במבחני מסוגלות הורית להורים גרושים ופרודים, כאשר מדובר בתיקי משמורת והסדרי ראייה.

ב.         מדוע כופים המשיבים על גברים וגם נשים לממן מכספם עלויות בדיקות מסוגלות הורית שעלותם 30,000 ₪ ומניין הסמכות לכפות עלויות אלה על הורים לאור קיומם של תעריפי חשכ"ל בעלות של כ-1,600 ₪.

ג.          מדוע כופה משרד הרווחה על גברים וגם נשים לממן מכספם עלויות "טיפולים" ו"הדרכות", טיפולים שעלותם מרוששת את ההורים, ומניין הסמכות לכפות עלויות אלה על ההורים.

ד.         מדוע המשיבים כובלים את ההורים למכון אבחון אחד, אשר זוכה מן ההפקר וצובר מאות אלפי שקלים מהפניות של פקידות הסעד, ללא אפשרות לבחור במכון הזול ביותר, ומדוע לא מתקיים שימוע באמצעות הוכחות, מדוע בכלל יש צורך להזמין דו"ח מסוגלות הורית.

ה.         מדוע המשיבים מעולם לא גיבשו כללים אחידים לשימוש במבחני מסוגלות הורית".

 

7.         במאמר מוסגר אעיר, כי עיון בעתירה מראה, שהאם גמרה בדעתה, בניגוד להתחייבותה בערכאת הערעור, שלא לערוך את מבחני המסגלות ההורית.  יתרה מזאת, הוכח שהאם חברה לארגונים שונים (דוגמת "למען עתיד ילדינו" ואחרים) וטענה, כי היא "... מייצגת בעתירה זו, את ארגוני ההורים הגרושים והפרודים, אשר בהיעדר מימון ציבורי או תרומות, פועלים כולם בהתנדבות למען שוויון הורי, זכויות ההורים כמשפחה, וניתוק האלמנט הכפייתי, שבהכפפת כל הורה מתגרש לחסדי פקידות סעד לסדרי דין ומומחים למיניהם, לרבות פסיכולוגים ופסיכיאטריים, אשר הם אלה שיכריעו בגורל הקשר עם הילדים, אם בכלל".

 

האם מפנה בעתירתה לבג"ץ 6736/12 גיא שמיר נ' משרד הרווחה ששם לדעתה נקבע שהגיעה העת לבטל מבחני המסוגלות ההורית, שכן אבד הכלח על מבחנים אלה, והכל בניגוד להתחייבותה המפורשת בפני ערכאת הערעור, ושמטעם זה, הוחזר התיק אליי, בגלגולו הנוכחי.

 

8.         בסופו של יום, וכפי שאתאר בהמשך, האם לא נבדקה בבדיקת המסוגלות ההורית. למען שלמות התמונה, אזכיר, כי בפסק הדין הראשון, סקרתי כי גורמי הרווחה משכו ידם מהתיק (ראה סעיפים 77 ו-78 וסעיפים 80 עד 93 לפסק הדין הראשון בו אני מתארת את סירוב האם לשתף פעולה עם מכון "שלם").

 

9.         קודם שאגש לפרט את השתלשלות הדברים אצטט מדברי בית המשפט המחוזי בדיון בערכאת הערעור (עמוד 1 לפרוטוקול עמ"ש 22253-05-12; עמ"ש 44836-04-13; עמ"ש 54749-05-12; עמ"ש 38783-05-12; עמ"ש 2291-05-12) בפני כבוד השופטים יצחק ענבר, כב' השופטת יהודית שבח וכבוד השופט שאול שוחט:

 

"בית המשפט: דעתנו לא נוחה שלא נערכה בדיקת מסוגלות הורית, וגם לא הבדיקה החילופית ששירותי הרווחה הציעו, של האבחון הרגשי המעמיק של הקטין עם אינטראקציות עם ההורים.  מפסק הדין עולה, שביסוד אי עריכת הבדיקות היה טעם כפול: מאחר שהיה קודם כל סירוב של האישה והשני שהיה סירוב של האיש לשאת במימון מלא של הבדיקות או איזה מהן.  אנו מבקשים למקם את הדיון בנקודה הזו, ולבקש את ההתייחסות שלכם לשאלות הבאות:

המשמעות של אי עריכת הבדיקות להשקפתנו, היא שניתן פסק דין בשאלה מאוד קריטית, לא רק מבחינת ההורים, אלא בעיקר מבחינת הקטין, בלי שעמדו לפני בית המשפט הכלים המקצועיים שנועדו לכך, וגם בית משפט קמא הדגיש את הנקודה.  השאלה היא האם וכיצד פסק דין כזה מתיישב עם טובת הקטין, האם פסק דין כזה לא עלול לפגוע בקטין, משום שללא הכללים המקצועיים יתכן וההחלטה היא לא נכונה".

 

כלומר בעיני ערכאת הערעור הייתה חשיבות קריטית לקבלת חוו"ד על מסוגלות הורית ולכך הסכימו גם האם וגם האב.

פסק דינה של ערכאת הערעור קבע בין היתר:

"א.       פסק דינו של בית משפט קמא יישאר בשלב זה על כנו, כפוף לאמור להלן.

ב.         אנו הופכים לחלק מפסק דיננו את הסכמתם של הצדדים לבצע את הבדיקות שרשויות הרווחה המליצו לבצען, לאמור: אבחון מסוגלות הורית של שני הצדדים עם דגש למצבו הריגשי של הילד, וכן איבחון ריגשי מעמיק של הקטין עם אינטראקציה של כל אחד מהורים ע"י איש מקצוע מומחה בתחום.

ג.          הבדיקות תערכנה ע"י מומחים ואנשי מקצוע שיקבעו ע"י בימ"ש קמא, בהקדם האפשרי וסמוך ככל האפשר למתן פסק דיננו זה, זאת במטרה לאפשר לקבל החלטה סופית בנושא המשמורת זמן סביר לפני תחילתה של שנת הלימודים הבאה.

ד.         הצדדים מתחייבים לשתף פעולה עם שירותי הרווחה ועם נותני חוות הדעת וכל מי מטעמם על מנת לבצע את הבדיקות במהירות וביעילות".

 

השתלשלות האירועים:

 

10.        ביום 09.03.14 נתתי החלטה בעקבות פסק דינה של ערכאת הערעור, ומיניתי, לאחר התייעצות עם עו"ס הגב' גוזנר, מיחידת הסיוע שליד בית המשפט לענייני משפחה, את מכון ד"ר אילן טל כמומחה מטעם בית המשפט על מנת לערוך אבחון מסוגלות הורית של שני הצדדים (להלן "המומחה"), עם דגש למצבו הרגשי של הילד, וכן אבחון ריגשי מעמיק של הקטין עם אינטראקציה של כל אחד מההורים.

            עוד הוריתי בהחלטתי, כי המומחה יערוך בדיקות פסיכודיאגנוסטיות ולא יראה את כתבי הטענות של הצדדים.

 

11.        ביום 24.03.14 הודיע המומחה, כי יהיה זקוק ל-45 יום לעריכת הבדיקות (עד ליום 23.04.14), וביקש להסדיר עימו את תשלום שכה"ט (בהתאם לקביעות ערכאת הערעור היינו 20,000 ₪ מקופת ביהמ"ש בגין הפקדות קודמות של הצדדים ו-10,000 ₪ שישלם האב).

 

12.        ביום 17.03.14 פנתה האם לבית המשפט בבקשה דחופה, הפעם באמצעות בא כוחה עו"ד עודד פסקל, ובה נטען, כי שכר הטרחה עומד על "הסכום הגרנדיוזי" של 30,000 ₪, בנסיבות אלה טענה התובעת, כי היא ערכה "ברור קצר, וזכתה להצעת מחיר הוגנת ממכון "כרם" שבגבעתיים, העורך אבחונים, בדיקת מסוגלות הורית, אבחונים פסיכולוגיים וכיוב' והצעת המחיר עומדת על סך 10,000 ₪".  היא ציינה כי מאחר שהיא מציעה אלטרנטיבה אין הוא רואה "סיבה וטעם  "להידחק לפינה" תוך שהסכום הקולוסאלי, אותו תאלץ לשלם יבוא על חשבון צרכים אחרים וחשובים עבור הקטין בו בזמן, שמכון אחר, העורך אותם אבחונים בדיוק ומוכר ע"י בית המשפט, מציע אותה הצעה בשליש המחיר".

            (למותר להזכיר, כי בניגוד לדברי האם – הלכה למעשה 20,000 ₪ היו משולמים מקופת ביהמ"ש המחוזי בגין העירבון שכ"א מהצדדים הפקיד, והיתר היה אמור להיות משולמים מכיסו של האב).

 

            האב התנגד להצעת האם (ראה תגובתו מ-02.04.14 לבקשה מספר 12).

 

ביום 03.04.14 ניתנה החלטתי בה דחיתי בקשת האם.  בהחלטתי ציינתי בין היתר, כי האם אינה יכולה להכתיב לביהמ"ש איזה מומחה ימנה, וכי זהות המומחה נקבעה לאחר התייעצות עם יחידת הסיוע.  אוסיף ואבהיר כי התייעצתי עם עו"ס יחידת הסיוע ביחד עם ד"ר ליאור אשר ראו יחד איתי את הילד ועקב היותו של הילד מאובחן כ- PDD  על הרצף האוטיסטי, ונבחר מכון היכול לתת תשובה גם לקושי זה.

 

13.        ביום 02.04.14 הודיע המומחה לביהמ"ש, כי לא יוכל לעמוד בלוח הזמנים של 45 יום להגשת חוות הדעת כיוון ש"צד אחד פנה בבקשה לשינוי המומחה ומבחינת הצד השני עדיין קיימת אי בהירות בנוגע לשכר הטרחה".  לאחר שהוסדר נושא שכר הטרחה הודיע המומחה ביום 27.04.14 את לוח הבדיקות במועדים אשר כפי שהודיע "אינם גמישים".

 

14.        ביום 04.05.14 הודיע המומחה כי:

"... הגב' נ.י., לצערנו, לא הגיעה למבדקים שנקבעו בתאריכים 1.5.14 ו-4.5.14, וזאת למרות ששליח מיוחד מטעם הקליניקה ביקר במעונה והשאיר הודעה כתובה מתחת לדלתה, זאת לאחר שיחות רבות, הודעות כתובות והודעות דואר אלקטרוני.

בשלב זה נראה כי הנ"ל מסרבת לשתף פעולה עם החלטות בית המשפט לבדיקה אצלנו, נודה לבית המשפט, כי ידריך אותנו כיצד לפעול".

 

15.        עקב ההודעה האמורה לעיל, ניתנה על ידי ביום 11.05.14 החלטה נוספת הסוקרת את השתלשלות הדברים וחזרתי על האמור בפסק הדין הראשון מיום 03.04.13, בו קבעתי, כי האם מסרבת לבצע ולקיים את החלטות והוראות בית המשפט בדבר בדיקת מסוגלות הורית, ואף הוריתי על דחיית תביעתה של האם.  בהמשך החלטתי קבעתי עוד:

"אני מורה כי האבחונים במכון ד"ר טל ימשיכו כסדרם, ואף אם גב' נ.י. לא תתייצב לאבחונים, מכון ד"ר טל יבצע את האבחונים והבדיקות הנדרשות ויגיש לי חוו"ד מפורטת". 

 

הוספתי:

"אני רואה את הדבר בחומרה רבה הן ביחס לסרבנות האם לבצע את האבחונים והן ביחס להפרת הוראות בית המשפט המחוזי, והתחייבותה לשתף פעולה".

 

16.        ביום 15.05.14 הגישה האם בקשה נוספת (בקשה מס' 17) שכותרתה "בקשה דחופה ביותר להחלפת "מכון טל" לבדיקת מסוגלות הורית". בבקשתה מפרטת האם, התנהגות חריגה, לדעתה של המכון כיוון שביום 27.04.14 שמעה צלצול פעמון דלת ביתה וכן נקישות, היא ביקשה מהנוקשים להזדהות, היא סירבה לפתוח, ומאוחר יותר הסתבר לה שהמדובר בנציג של מכון טל ש..."במשך 45 דקות לא הפסיק נציג מכון טל לדפוק באגרופיו ולבעוט על דלת ביתה" כאשר, כך היא מוסיפה "כל משך הדפיקות והבעיטות הקטין לא פסק מלמרר בבכיו ולהזכיר, עסקינן בקטין המאובחן על רצף האוטיזם PDD...".

 

            האם ציינה, כי בשל ההתנהלות הברוטאלית של נציגי המכון, הגישה נגדם תלונה במשטרה בעילה של השגת גבול, תקיפה ואיומים".

 

            התבקשה תגובת האב, וגם תגובת המומחה. האב התנגד, ובתגובת המומחה צויין כי דברי האם אינם נכונים וכי "... לאחר שהגב' נ.י. ניתקה עשרות שיחות טלפון של נציגי המכון. לציין כי בעקבות הודעתנו לבית המשפט, כי נציג המכון היה בביתה והשאיר לה הודעה תחת הדלת, החליט בית המשפט להמשיך בבדיקה למרות חוסר ההיענות".

 

            עוד צויין, כי האם דיברה בתוקפנות אל עובדת המומחה, אישה בהריון מתקדם שהתקשרה במצוקה אל מנהלי המכון מכיוון שחששה מהתנהגותה של הגב' נ.י.  "התנהגות מעין זו, בו עובדת העומדת ללדת מותקפת ע"י אישה האמורה להיבדק אצלנו, היא יוצאת דופן..." עוד צויין, כי: "... הגב' נ.י. הגיעה בחמישי האחרון למכון, בעת בדיקה, כלומר הייתה מודעת לתאריכי הבדיקות, היא דרשה שהבדיקות יפסקו מייד, וכי עלינו להגיב לתלונה שהגישה נגדנו במשטרה לפני שנמשיך כל בדיקה שהיא, דבר שלהבנתנו לא היה נכון".


ועוד הוסף בתגובה:

"... משלא נענו דרישותיה של הגב' נ.י., היא התפרצה לחדר הבדיקה, בחדר הבדיקה, ראשית כעסה והתפרצה, אך לא אמרה כי השופטת החליטה לבטל את הבדיקה כפי שטענה במזכירות.  לאחר ההתפרצות הצוות דיווח כי "הפכה את עורה" ושיתפה פעולה בבדיקת אינטראקציה עם בנה...".

 

17.        ביום 19.05.14 דחיתי את בקשת האם (ראה החלטתי בבקשה מס' 17) וכך גם דחיתי את בקשת האם לעיכוב ביצוע (ראה החלטתי בבקשה מס' 18).

 

18.        ביום 18.05.14 פנה אליי המומחה בבקשה שכותרתה: "בקשה לסעד דחוף מבית המשפט", בו מתואר שעובדת המכון "נאלצה שוב לסבול מהתקפות הקשורות לגב' נ.י.", הוסף בפניה: "... מכיוון שאני רואה את עצמי כשלוחה של בית המשפט, אני פונה אל כבוד בית המשפט באופן יוצא דופן בבקשה כי יגן על המרכז בהנהלתי על עובדיו ועל שמו הטוב".  ועוד הוסיף: "... בנוסף לכל אלה, נראה לי, כי הגב' נ.י. זקוקה להערכה נפשית מקיפה, דחופה ומיידית.  לאור ההתנהלות שאנו חווינו, שנעשתה בפני מבוגרים וגרמה למצוקה, עולה חשש כבד, כי בנה עלול להימצא במצוקה קשה אף יותר...".

 

            ביום 25.05.14 דחיתי פניית המומחה, והסברתי שזו פניה החורגת מן המקובלת, כי המכון מונה לשם מתן חוות דעת וכי בית המשפט אינו "מספק הגנה".

 

19.        ביום 25.05.14 פנתה האם בבקשה דחופה לצירוף ראיות והזמנה לעדות (בקשה מס' 19) ובו צרפה "הערכה נפשית מקיפה"  ע"י הפסיכיאטר ד"ר חיים שר דוד, היא בקשה את צילומי האבטחה מיום 15.05.14 בין השעות 17:00 עד 18:30 שהוא זמן שהייתה במכון, וכן ביקשה כי אורה למכון טל ליתן את צילומי האבטחה מיום 18.05.14 בזמן שהיית שליח באת כוח המבקשת במכון. היא ביקשה לפסול את חוות דעתו של המומחה שניתנה ללא בדיקתה ועוד ביקשה "לחייב את מכון טל בהוצאות על הוצאת דיבה כנגד המבקשת ושליח באת כוח המבקשת, ומתן חוות דעת נגועה ושקרית לגבי המבקשת".

           

            האב התנגד לבקשה, המומחה הכחיש טענות האם וביום 25.05.14 דחיתי הבקשה.

 

20.        היו עוד פניות של המומחה, בגין מסירות שקיבלו מבאת כוחה של האם שהיו מלאות בצעקות קללות וצרחות. 

 

21.        ביום 27.05.14 ביקשתי שבאת כוח האם תמסור לבית המשפט תוך 24 שעות האם פנתה למומחה לקביעת מועדים לבדיקתה.  ביום 02.06.14 הודיעה באת כוח האם, כי זו האחרונה "טרם פנתה" למומחה.

 

            ביום 02.06.14 נאלצתי לתת החלטה נוספת שתוכנה מדבר בעד עצמה, ולהלן אביאה כלשונה:

"החלטה

1.         בהחלטתי מיום 21.05.14 הוריתי לב"כ המבקשת לתאם מועדים לעריכת הבדיקות של המבקשת במכון ד"ר טל.

2.         כך גם הוריתי בהחלטתי מיום 27.05.14.

3.         כעת הוגשה תגובת ב"כ המבקשת לפיה טרם תואמו המועדים שכן בכוונת המבקשת להגיש בקשה נוספת לביטול מינויו של מכון ד"ר טל.

4.         אינני מקבלת בקשה זו. בהחלטותיי קבעתי באופן מפורש כי על ב"כ המבקשת לתאם מועדים והיה עליה לפעול בהתאם להחלטות שניתנו.

לביהמ"ש הוגשה מספר בקשות לביטול מינויו של המומחה אך הבקשות נדחו ע"י ביהמ"ש.

5.         אני רואה בהתנהגות זו משום זילות בביהמ"ש והפרת ההחלטות שניתנו.

6.         בנסיבות אלו, ומאחר ולא תואמו מועדים לעריכת הבדיקות למבקשת, ובהתאם לסעיף 17 להחלטתי מיום 21.05.14 , אני מורה למכון ד"ר טל להעביר לביהמ"ש את חוות הדעת אף ללא בדיקת המבקשת".

 

22.        ב- 03.06.14 הגישה האם בקשה דחופה נוספת לביטול מינויו של המומחה ופסילת חוות דעתו (בקשה מספר 23). משהוגשו התגובות ניתנה על ידי ביום 09.06.14 החלטה מפורטת הדוחה גם בקשה זו.

 

23.        בינתיים, הגישה האם נגדי, תביעת נזיקין ב"תביעות קטנות" וביקשה עקב כך, לעכב הדיון שהועדתי ל- 10.07.14.  ב- 09.07.14 נדחתה הבקשה (ראה החלטה בבקשה מס' 30). גם פנייתה של האם אל נשיא בית המשפט העליון להחליף המותב עקב הגשת התביעה נדחתה, וכך גם ככל שאני מבינה תלויה ועומדת גם עתירתה לבג"צ שמספרה 1474/14, בה ביקשה להורות שלא ייערכו בדיקות למסוגלות הורית.

 

24.        ביום 17.06.14 הוגשה חוות הדעת מטעם המומחה.

 

25.        בדיון שהתקיים בפני ביום 10.07.14 הופיעה האם עם באת כוחה, הפעם – עו"ד מגל, באיחור ניכר, וביקשה לחקור את נותני חוות הדעת, כמובן שאלה לא זומנו ונאלצתי לדחות הדיון לפגרה ליום 28.07.14 ואולם לבקשת הצדדים נאלצתי לדחות מועד זה ל- 11.08.14.

 

26.        בדיון שהתקיים ב- 11.08.14, יוצגה האם ע"י עו"ד י' קניר.  פניתי אליו וביקשתי שיסכים, כי האם תיבדק בבדיקת מסוגלות הורית, כפי שהתחייבה בפני ערכאת הערעור ובהתאם לפסק הדין שאישר התחייבות זו כחלק מפסק הדין, ולאחר שעו"ד קניר התייעץ עם האם, השיב בשלילה (ראה עמוד 35 לפרוטוקול שורות 20-22). ואולם כחלוף עוד זמן, ולאחר שחזרתי והפצרתי בצדדים, הודיע עו"ד קניר שהיא מוכנה להיבדק (ראה עמוד 39 לפרוטוקול שורה 17), לפיכך ניתנה על ידי החלטה כדלקמן:

"החלטה

1.         הכספים שהופקדו בבית המשפט יועברו באופן מיידי למרכז אילן טל. 

2.         במידה שעו"ד קניר יודיע תוך 48 שעות למרכז אילן טל שמרשתו מוכנה לעבור את הבדיקות כפי שמכון טל יקבע, אמתין לחוות דעת של מכון טל מתוך תקווה שחוות דעת זו תוגש בהקדם האפשרי וככל האפשר תוך שבועיים מהיום.

3.         לא יודיע עו"ד קניר תוך 48 שעות כאור לעיל, על הצדדים לסכם בכתב כדלקמן...

4.         יודיע עו"ד קניר על הסכמת מרשתו להיבדק אצל המומחה כפי שקבעתי, התשלום של כל הבדיקות ייעשה על ידי האם ומראש ישירות למכון טל".

 

27.        ביום 13.08.14 הודיע עו"ד קניר לבית המשפט:

"... בהתאם להחלטת כבוד בית המשפט מיום 11.8.14, המבקשת

(האם) מתכבדת ליתן הודעה כדלקמן:

1.         תוך שהיא שומרת על כל טענותיה, ועל כל זכויותיה, המהותיות והדיוניות, וחרף הקושי לקיים בדיקה במכון שנתן המלצותיו באופן לוקה ושיטחי, על בסיס טענה ל"מבט מזרה אימה", בין מבוגרים, בכוונת האם לכבד את החלטת כבוד בית המשפט ולקיים את בדיקותיה, במרכז ד"ר אילן טל...".

 

28.        המומחה הוציא עוד מכתב בו פירט את המבחנים וכן את שכרו המבוקש בסך 14,500 ₪ כולל דו"ח מסכם.

 

29.        ביום 25.08.14 הגישה האם בקשה דחופה למתן הוראות (ראה בקשה מספר 37) ובה פרטה, כי השכר הנדרש ע"י המומחה מופרז לא מידתי ואף לא מקובל, ניסיתי לברר אם האב יסכים לשלם בשלב זה את השכר, ומשהשיב בשלילה הוריתי על הגשת סיכומים.

 

30.        ביום 06.10.14 הובא לידיעתי, ע"י גורם פרטי, כי הוגשה נגדי תביעה, בתביעות קטנות באינגלרוד קליפורניה, ה"הודעה" הנ"ל לקוחה מאתר אינטרנטי שכותרתו "התנועה למען עתיד ילדינו", ובציון שם התובע נאמר "נ.י.".

 

חוות הדעת:

 

31.        כזכור משלא נבדקה האם, בדק המומחה רק את האב.

           

            אצטט להלן מתוך החלק המתייחס לקטין:

"... בן 9, תלמיד כתה ג'...

קצב החשיבה תקין, המהלך לעיתים מעט אסוציאטיבי. נשללו מחשבות שווא.

כשנשאל לגבי הבנתו את סיבת הפגישה שלנו מסביר כי "ההורים לא ביחד" ומוסיף כי "יותר כיף לי עם אבא". לאורך הבדיקה ניכר כי ב.מזדהה עם אביו ומצטט את משפטיו...

ב., בדומה לדברי אביו מתאר כי אין שולחן אוכל בביתם ואוכלים על הספה  בסמוך לשולחן סלוני נמוך ואומר כי אמו אומרת "שאבא לוקח את כל הכסף".

ב. ממשיך ומספר כי אביו הראה לו את ההמחאות שנותן לאמו ולשאלתנו הסביר כי אביו "מראה לו מה זה בנק".

ב. מתאר כי עתה בביה"ס "לא טוב לו" ומסביר כי הסייעת הנלווית אליו בודקת את מחברותיו. והוא אינו נהנה אף משעורי החשבון, גם אם מצליח במקצוע זה.

ב. מתאר כי בני כתתו לועגים לו כשמקבל ציון נמוך, אך השנה היחסים השתפרו עם בני כתתו.

מספר כי משחק בחוג כדורגל במסגרת "מכבי ת"א" בתפקיד של שוער ו"ניצח את כל המדינה של אסיה" ומסביר כי אלו קבוצות שבאו להתחרות עמם.  בולטת הקונקרטיזציה של ב., גם בתארו את תפקודו כשוער (נמצא בשער).

מספר כי רוכב רכיבה טיפולית וכי אמו ש"אינה אוהבת חיות קשורות, שלא יוצאות מהמקום שלהן" אמרה לו שהיא מאד כועסת על כך.

מספר כי בהיותו בבית אמו אינו יכול להביא חברים, הסביר לבקשתנו שלפני כחודשיים שלושה ביקר אצלו חבר ונהנו יחדיו, אך החבר אמר שלא יבוא אליו יותר כי הם טבעונים ו"אין לו כוח למשפחה שאין אצלה בשר''.

מספר כי בבית אביו יש הרבה מה לעשות (למרות שגם בבית אמו יש גם משחקי קופסא) ומסביר כי קשה להביא חברים היות ואביו גר ב...

מציין כי אמו מכריחה אותו להיות טבעוני ובכדי להדגים את כעסו על כך, רוקע ברגלו ועושה תנועות שונות בידיו המנסות להראות את כעסו.

באמצע הבדיקה נכנסה אמו של ב. באומרה "תן לי נשיקה" ומאותו רגע ניתן לצפות בשינוי  בהתנהגותו של ב., שנראה חסר שקט...

במהלך האבחון שיתף ב. פעולה, ללא סממנים בולטים לחרדה.  הוא גייס את כוחותיו ושיתף פעולה במטלות מובנות ומוגדרות, אך התקשה מאוד משנדרש להתייחס לגירויים עמומים, לא ברורים ומעוררים מבחינה רגשית. אז נצפתה התנגדות ונוקשות מחשבתית.

היכולת הוורבלית אותה הפגין ב. במהלך האבחון הייתה טובה. אך נצפתה נטייה אסוציאטיבית. נצפו קושי לחשוב על חלופות רעיוניות, חשש מכישלון ונטייה הימנעותית נוכח מוקדי קושי מילוליים.  בתחומים ביצועיים נצפו נמהרות וחוסר בקרה עצמית מספקת. נצפה קושי לבחון חלופות באופן שיטתי וקושי לעבוד בלי הכוונה חיצונית. בנוסף, נצפה סרבול מוטורי, שניכר כי מקורו אורגני ואשר פוגם בתפקודו של בן בתחומים ביצועיים. מבחינה התנהגותית, ב. נטה לפספס פרטים והיה צריך למקדו שוב ושוב. נצפו מוסחות וחוסר שקט, אשר התבטא בתזוזה בכיסא, קושי לשבת במקום, גלישה לרצפה, השתרעות על השולחן.  עוד נצפתה נטייה לבלבול בחישובים וצורך לחזור על שאלות כדי שיצליח לחשב נכון.

מבחינה קוגניטיבית, התפקוד האינטלקטואלי של ב. הינו ברמה ממוצעת, עם העדפה משמעותית, בולטת ומובהקת לתחום המילולי על פני הביצועי. אין עדות מובהקת לקיומה של הפרעה בולטת במיומנויות הקשב והריכוז, כפי שבין היתר נמצא בתפקוד תקין של הזיכרון המילולי-שמיעתי לטווח הקצר וזיכרון העבודה. עם זאת, במהלך האבחון נצפו חוסר שקט פסיכו-מוטורי, מוסחות, קשיי מיקוד וקשיי התמדה, אשר ללא ספק פגמו באיכות תוצריו של ב. בנוסף, ישנו קושי משמעותי בתפיסה המרחבית, בתיאום ויזו-מוטורי ובתפקוד הגרפו-מוטורי, אשר פוגם גם בזיכרון החזותי.

מבחינה רגשית, נראה כי ב. מתקשה למצוא מקום בעולם, מפגין קושי בזרימה מחשבתית ורעיונית, עד כדי תקיעות ונוקשות מחשבתית וצורך בהניה חיצונית.  במצבי לחץ וכאשר לא מצליח להגיע לתחושת שליטה, ניתן לראות נטייה להתפרצות רגשית.  דרך תפיסתו את העולם אינה קונבנציונלית ועלולה לפגום ביכולתו לקיים חשיבה לוגית.  ב. נוטה להתעלם ממה שנכון וראוי מבחינה חברתית, עד כדי פגיעה בבוחן המציאות.  סגנון זה גורם להתנהלות יומיומית פחות ראויה.  נאותה ופחות יעילה ולכן ישנה אפשרות לראות אצל ב. שיפוט לקוי והתנהגות לא אחראית.  יש לציין כי עיוותי התפיסה והחשיבה של בן הינם ברמה הדורשת התייחסות טיפולית.

דימויו העצמי של ב. שברירי וזהותו העצמית אינה ברורה לו.  עולים אלמנטים של כאוס וחרדתיות בעולמו הפנימי.  הוא מבטא תחושת חוסר יציבות והיעדר בסיס בטוח ומגן.  עולה תחושת הצפה פנימית, עד כדי קושי להתייחס לגירויים חיצוניים ולדרישות.  עולה חוויה מוכללת של היעדר כוחות מספיקים להתמודדות עם מוקדי קושי, גם מינוריים.  כתוצאה מכך, ב. פיתח דפוס התמודדות הימנעותי מול מוקדי קושי וניתן לראות היעדר מוטיבציה פנימית ודחף לעשייה.

ההקשר החברתי נתפס על ידי ב. באור שלילי ומלווה בחוויה של פחד ואימה, עד כדי חרדת כיליון.  נראה כי בחווייתו, אנשים כועסים, בוגדים ונענשים, ללא יכולת לנהל משא ומתן, להשלים, להתפשר ולוותר.  לפיכך, ב. נוטה לנהל מערכות יחסים שטחיות ומרוחקות.  הדמויות ההוריות המופנמות נתפסות כמענישות, לא מכילות ולא תומכות, כאשר הדמות הגברית נתפסת באור חיובי יותר מאשר הדמות הנשית וניכר כי ישנו קונפליקט סביב דמות האם".

 

32.        להלן אביא ההמלצות ביחס למשמורת:

 

"... לאור השתלשלות העניינים, כפי שתוארה לעיל, התנהלותה של האם המחשידה לבעייתיות נפשית ואישיותית משמעותית, עם פוטנציאל פגיעה בבנה, וסיכול האפשרות לבדוק זאת לעומק, ולאור התרשמותנו מיכולותיו ההורית של האב אנו ממליצות כי המשמורת תעבור לידי האב.

 

כן אנו ממליצות על טיפול לאב לצורך הרגעת הלחץ המצבי שבו שרוי, זיהוי טוב יותר של סיטואציות חברתיות והבנתן, ופיתוח כישורים בין אישיים טובים יותר להתנהלות בתוכן.  כמו כן – הגברת המודעות לחלקים רגשיים-אישיותיים (ייתכן שגם הם בעלי אופי של הפרעת תקשורת), אשר מהם מופעל ופיתוח מנגנוני הגנה והתמודדות יעילים ואדפטיביים יותר.

 

כן מומלץ להתייחס להמלצות באשר לב. העולות מתוך האבחון הפסיכודיאגנוסטי.

לצערנו הרב, בהעדר בדיקתה של הגב' נ.י., לא נוכל להמליץ המלצות לגביה.

 

בכבוד רב,

 

דר' יעל סגל (טרייביטש)                                   פרופ' ריקי פינצי דותן

פסיכיאטרית מומחית                             עובדת סוציאלית

לילדים, נוער ומבוגרים                           מומחית בתחום בריאות

                                                            הנפש".

 

 

33.        חותמות חוות הדעת נחקרו בפניי, ולמיטב הבנתי, חוות הדעת לא נסתרה.

 

דיון:

 

המשמורת:

 

34.        במסגרת פסק הדין, עליי לחזור לפסק הדין הקודם, למסקנתי, בדבר המשמורת המחולקת, במקרה זה, הגעתי, לא רק משום הקונפליקט העוצמתי שבין הצדדים (ותקצר היריעה מלתאר אותו) ולא רק משום העדרם של כלים מקצועיים שלא היו בידי (בהעדרה של חוות דעת למסוגלות הורית) אלא גם משום שסברתי, שהאופן של חלוקת המשמורת "ייאזן" ולו – במה, את הצדדים, אשר כל אחד מהם מושך את הקטין לצידו, והקטין נטול הכוחות עומד בתווך ביניהם, וכמעט נקרע ביניהם.

 

            אצטט להלן מתוך פסק הדין הראשון:

"בחינת טובתו של הקטין, מביאה אותי למסקנה כי אכן, הקטין קשור אל שני הוריו, וצריך את שניהם (ראה התסקיר מיום 8.8.2011)" (סעיף 102 לפסק הדין).

 

            ובהמשך:

"... מצב זה של "משמורת מחולקת", יהווה "שובר שוויון"... במובן זה שיצומצמו הקונפליקטים ההוריים, ולא יהיה מצב לפיו קביעת הורה משמורן אחד יגרום לשלילת דמותו של ההורה האחר, הן בעיני אותו הורה, ועיקר לכל – בעיני הקטין".

 

ועוד:

"... גם במשמורת המחולקת אני רואה העברת מסר חינוכי לקטין באשר לנוכחותם של שני ההורים בחייו, ולכך שבית המשפט אינו "מפקיע" ממי מההורים לחלוטין את המשמורת..." (סעיף 103 לפסק הדין).

 

אזכיר עוד, כי "בסיבוב הקודם" ראיתי את הקטין בריאיון ביחידת הסיוע, והדברים מופיעים בדו"ח חסוי הנמצא בכספת בית המשפט, התרשמתי גם מהצדדים ואישיותם וסברתי שהפתרון שמצאתי בפסק הדין הראשון, טוב למקרה הסבוך והקשה הזה. בהקשר זה אומר שנוכח הקשיים שחווה הקטין בתיק זה, לא מצאתי שיש טעם לראותו מחדש גם בתיק זה.

 

הצדדים גרסו אחרת, אומנם, האם שינתה כעת טעמה, אך הם טענו אחרת בפני ערכאת הערעור, וחזקה עליי מצוותה של ערכאת הערעור בפסק דינה מ-06.03.14 שאמרה כי פסק הדין הראשון יעמוד על כנו, עד הוצאת פסק דין אחר שיינתן לאחר בדיקת מסוגלות הורית של שני הצדדים.

 

35.        אומר כבר עתה, כי אני מסכימה עם האמור בסיכומי האב, הן בפן הדיוני והן בפן המהותי.  אני קובעת איפוא כי המשמורת הקבועה בקטין תעבור לידי האב, בכפוף לקיום הסדרי ראייה של הקטין עם האם פי שאקבע בהמשך.

 

36.        אין לי ספק שהאם ניסתה להלך אימים על בית המשפט הן בהגשת תלונות והן בהגשת תובענות שונות.  גם האב לא טמן ידו בצלחת, ולעניות דעתי, שני הצדדים מתקשים להפריד בין הסכסוך שביניהם לבין הקטין וטובתו, ואם בדרך צריך לרמוס את שלטון החוק או לתעתע במערכת, הכל אפשרי.  לצערי הרב, בתיקי משמורת קשים, בעידן שבו נפרצו הגבולות והכל מותר, ככל הנראה גם השופט היושב בדין, בודד הוא, והוא נדרש לבזבז זמן שיפוטי יקר ואנרגיה, להדוף תלונות, התבטאויות קשות ומזלזלות ועוד.

 

37.        מכל מקום: אין דרך להחליט במחלוקת קשה של משמורת, כאשר גורמי הרווחה פוכרים  ידיהם בייאוש, וכאשר מי מהצדדים אינו משתף פעולה עם מומחה שמינה בית המשפט, אין מוצא אחר, אלא להסתפק במה שיש.  האב נבדק, נמצא הורה מתאים ומיטיב לגדל את בנו, ולפיכך יהיה הוא המשמורן.

 

38.        יתרה מזאת: לא ייתכן שהאם תזלזל במערכת ולא תשמע כך להוראותיה ועוד תטען שהיא משמורנית עדיפה, דווקא בתיקי משמורת קשים מסוג התיק שלפני, על בית המשפט להעביר מסר מחנך, כי על הצדדים למלא התחייבויותיהם והוראות פסקי הדין.

           

            זאת ועוד, תפקידו של ההורה הוא בין היתר לשמש "סוכן חיברות" (סוציאליזציה) לילדיו כדי שיוכלו להשתלב במהלך חייהם, בצורה תקינה, בחברה שמעבר לד' אמות המשפחה. לעניין זה האם הפגינה כישורים פחותים מן האב.

 

39.        האב טוען בסיכומיו, כי המשמורת המחולקת אינה מתאימה לקטין. הוא חוזר על האבחון שעשיתי בפסק הדין הראשון באשר לדמיון בין משמורת מחולקת למשמורת משותפת.  אין טעם לחזור על אשר נאמר. השאלה בעיני אינה נמצאת בתחום הפיזי, כלומר עם איזו חוברות יופיע הקטין לבית הספר, אלא השאלה היא נפשית רגשית, באיזה אופן הקטין יהיה חשוף פחות לסיכון ריגשי?

 

בעיני, אם הורה אחד ישלול את רעהו, הקטין חשוף לפגיעה רגשית, ובמיוחד קטין המאובחן, כפי שקטין זה מאובחן.  גם לכך הייתה לעניות דעתי תשובה טובה במשמורת המחולקת, אולם, כאמור – לאחר הכרעתה של ערכאת הערעור נושא זה נגמר ועליי לקבוע מי משני ההורים יהיה המשמורן, ואני קובעת שיהיה זה האב.

 

40.        "ההיסטוריה" של סירוב האם להישמע להחלטות בית המשפט, ולשתף פעולה עם בדיקת המסוגלות ההורית היא ארוכה, האב מנה זאת בסיכומיו ואני מאמצת הדברים.  אמנה זאת בקצרה:

 

            40.1      ביום 24.01.07 התקיים דיון בו ניתנה הסכמה לקיום בדיקה למסוגלות הורית,

ואולם בסמוך לאחר מכן הודיעה באת כוח האם עו"ד אדלר כי נפלה טעות והיא לא מסכימה לעריכת הבדיקה.  דיון זה התקיים בפני המותב הקודם שדן בתיק.

 

            40.2      בדיון בפניי בתביעת המשמורת, ביום 08.05.2011 נתנה האם הסכמתה לבדיקת

מסוגלות הורית, מיניתי את מכון שלם כמומחה מטעם בית המשפט, אך האם חזרה בה מהסכמתה, נאלצתי לבטל המינוי, תוך מתיחת ביקורת על התנהגותה חסרת תום הלב של האם.

 

            40.3      בינתיים הוגש תסקיר שהמליץ (כמובן מאליו) על עריכת בדיקה של מסוגלות

הורית. ומיניתי את הפסיכולוגית הקלינית הגב' הדרה בר, לתת חוות דעת בדבר מסוגלותם ההורית של כל אחד מהצדדים.  האם סירבה לשתף פעולה גם עם הגב' בר.

 

41.        לא סביר בעיני, כי אדם המבקש סעד מבית המשפט, יסרב למלא את הצווים השיפוטיים שלו, יתבע אותו לדין, בארץ ובחו"ל, ויסרב לקבל את החלטותיו.  למעשה כבר כאן מן הראוי היה למחוק את תובענתה המבקשת משמורת בבנה, ולהעביר המשמורת לאב, שעמד בבדיקה ונמצא מתאים ביותר לשמש משמורן לבנו, ויוכל לספק לו מגורים יציבים ובטוחים רגשית.

 

            הנה כך נקבע בין היתר בחוות הדעת ביחס לאב:

"... יחד עם הקשיים הללו של האב, הוא רגיש לבנו, מספק לו מסגרת מאורגנת, דבר שהוא זקוק לו ביותר, כשטובת בנו, דוחה אצלו שיקולים אחרים... ולאור התרשמותנו מיכולותיו ההוריות של האב, אנו ממליצות כי המשמורת תעבור לידי האב".

 

42.        אפנה עתה לסיכומיה של האם ואבחן את טענותיה, אך בראש ובראשונה אסתייג מן הלשון הפוגענית הנקוטה בה והנוטפת אלימות: כך הציטטה שהובאה בראש הסיכומים מספר בראשית פרק כ"ב 12. האמנם פרשת העקדה? מדוע להשתמש בדימויים כה מוקצנים רגשית, אפילו ניתנו אלה בהשאלה? מה יותר פשוט היה מאשר לקיים את ההתחייבות שנתנו הצדדים בפני ערכאת הערעור, בדבר בדיקת מסוגלות הורית, התחייבות שניתן לה תוקף של פסק דין, והפכה להיות חלק מפסק הדין.  גם מהמשך הניסוחים אני רואה חובה להסתייג, מה פירוש "להתבוסס בדם ההליכים"? האם בית המשפט יזם הליכים כלשהם? הרי הצדדים עצמם, וגם האם, הם הם שיזמו הליכים, ויכולים היו להימנע מויכוח על בגדים, ילקוטים ומחברות (כל אלה נדונו בפניי) וכך בהמשך נוקטת האם בסיכומיה בלשון של "המטת אסון", "המאכלת המושחזת", "לבוסס בדם ההליכים".  צר לי שזו לשון האם, עורך דין אינו צריך לשתף פעולה עם גישה כזו ואין לי אלא להסתייג ולהביע את מחאתי.

 

43.        בסיכומיה אומרת האם, כי טובתו של הקטין מחייבת כי המשמורת תהיה אצלה, ואחרת, לדעתה, יומט עליו "אסון של ממש" (שוב ביטוי מוקצן) ועוד טענה "... לא לשנות במאום מפסק הדין, לא לאפשר לצדדים להמשיך ולהתבוסס בדם ההליך המשפטי, במסע הצלב שמנהל האב, במטרה להביא לשינוי פסק הדין".

 

            אין טעם לחזור על הדברים ולומר שהדברים פשוט אינם נכונים! האם כמו האב ערערה על פסק הדין הראשון ותקפה את קביעת המשמורת המחולקת.  ערכאת הערעור, קבעה, כי הצדדים יעברו בדיקה למסוגלות הורית ובעקבות תוצאותיה תקבע המשמורת, כך בדיוק אני עושה.

 

44.        סברתי ועודני סבורה, כי "מקבילית הכוחות", שבין שני ההורים הניצים בפני, נוכח הקיצוניות הרבה בהתנהגותם, וריבוי ההאשמות ביניהם, מביאה לשלילת ההורות של כל אחד מהם ע"י משנהו, ואולם מאז מתן פסק הדין הראשון, נקף זמן, ואי אפשר לצפות מערכאה נמוכה, שתעשה הכל לבדה, או חלילה תתעלם מהוראות ערכאת הערעור. יש להתנהגות הצדדים מחיר; האב, קיבל את כל "כללי המשחק", כפי שאלה נקבעו ע"י ערכאת הערעור והאם סירבה לקבל אותם. יתכן שגם התנהגותה זו, בצירוף כל אשר פרטתי בהשתלשלות האירועים, מעידה על יכולתה, או אי יכולתה, לספק לקטין מסגרת רגשית בטוחה ויציבה, ולמלא את תפקודה ההורי כמפורט בסעיף 38 לעיל.

 

45.        האם מצביעה בסיכומיה על השיפור הניכר שחל אצל הקטין מאז מתן פסק הדין, וכי צוות ההוראה בבית הספר של הקטין גורס, כי פסק הדין הראשון תרם להרגעת הרוחות, ואולם משהוצגה השאלה לחותמות חוות הדעת התקבלה תשובה שונה – להלן אצטט:

 

"ש.      האם ידוע לך מה ההסדר הנהוג היום מבחינת ההורים לגבי המשמרות?

ת.         המשמורת מחולקת.

ש.        האם ידוע לך שההסדר הזה הוא טוב לב.?

ת.         מההתרשמות שלנו הילד מקבל מסרים כפולים משני ההורים. אציין שילד עם אבחנה כמו שיש לו צריך מסגרת מאוד ברורה, מאוד מסודרת, מסרים שמאששים לו שהוא תופס את המציאות, בצורה מאוד ברורה ותומכת. זה ילד שצריך יציבות וודאות בחייו.

ש.        הוא ילד שלוקח לו זמן להסתגל למסגרות?

ת.         קרוב לוודאי.

ש.        אין בחוות הדעת שלכם התייחסות למשמורת משותפת, או מחולקת. לא הבאתם את זה כאפשרות בכלל?

ת.         אנחנו לאור ההתרשמות שלנו של החוויה של הילד, של הבלבול שהוא חווה, לאור הבדיקה יחד עם האמא כשהאמא לא מאשרת לו ומבטלת את דבריו בעוד הוא כל כך זקוק למסגרת מסודרת ההמלצה שלנו כי כפי שהיא. מה עוד שלא עלה בידינו לאבחן את האם מאחר והיא זומנה ולא הגיעה, חיכתה לה הפסיכולוגית יום שלם והיא סירבה להגיע".

                                                                             (עמוד 17 לפרוטוקול שורות 14-27).

 

46.        אין בידי לקבל התייחסותה של האם אל שליח המומחה, אשר בא למסור לה הזמנה לבדיקה.  כל ההתייחסות בסעיף 14 לסיכומי האם אינה ראויה בעיני.  מדוע כאשר בא עובד המכון למסור לאם זימון לבדיקה זה "צעד קיצוני וחריג"? הובהר שהאם ניתקה טלפונים, לא השיבה לעשרות פניות טלפוניות ומיילים, בלית ברירה נשלח עובד של המכון לזמנה.  מה חריג יש בכך, ומדוע הייתה צריכה האם, עקב כך, להגיש תלונה במשטרה נגד המכון? תמהתני.

 

            טענותיה של האם, נסתרות מיניה וביה, בחקירתן של חותמות חוות הדעת, ולהלן אצטט מתוך חקירתה הנגדית של פרופ' ריקי פינצ'י דותן, בעמודים 20, 21 לפרוטוקול:

"ש.      חרף העובדה שפניתם לבית המשפט, תאשרי לי שבאותו יום הגיע לבית האם בשעה 6 נציג מטעם המכון דפק על דלתה במשך 40 דקות, צלצל, הפחיד אותה עד מאוד?

ת.         מה שאתה שואל אותי, אני לא יודעת, אני לא הייתי שם, מהיכרותי עם ערן הוא אדם שקט, לא מתפרץ, לא דופק על דלת 40 דקות, כל ההתנהלות שלי איתו הוא אדם רגיש, שקט, רגוע..."

 

            אציין כי אני מעדיפה באופן מובהק את גירסת המומחה על פני גירסת האם.

 

47.        בסיכומיה, מנסה האם לטעון, כי מסקנות המומחה לגביה לא מבוססות, וגם כאן אין לה להלין אלא על עצמה, ואין בידי לקבל את דבריה, אצטט להלן מחקירתה הנגדית של ד"ר סגל, דברים המדברים בעד עצמם בעמוד 36 לפרוטוקול:

"ש.      במפגש שלכם כמבוגרים כי במפגש עם הילד אנחנו רואים שלעומת האב שמשחק עם הילד משחק שהילד מכיר ובמפגש עם האמא המשחק הוא שהילד לא מכיר. האם בכל זאת מצליחה לשבת עם הילד ולשחק איתו בסבלנות ואתם כותבים על כך.

ת.         זה לא משחק מתוחכם אחר ולא נעשה במזיד, אנחנו מציעים כל מיני משחקים ומנסים להראות כל מיני סיטואציות.

ש.        ובסיטואציות שכן פגשתם את האמא מלבד העניין של תחושת הזמן בסופו של דבר הממצאים הם ממצאים חיובים, האמא מדברת עם הבן, סובלנית עם הבן.

ת.         האמא סותרת ומבטלת את הבן כשהוא מתדיין איתה על זמנים היא אומרת שאין לו תחושת זמן מה שלא ראוי לעשות בנוכחות הילד, הוא יושב איתנו בבדיקה שלנו, היא מתפרצת לחדר, לא דופקת לפני זה בעדינות ומבקשת להיכנס ולתת לו נשיקה ותגיד לו שהיא הגיעה, היא פשוט עושה כבשלה.

ש.        זה בהסתכלות שלנו כמבוגרים.

ת.         זה בהסתכלות שלה כאמא אל הילד. זה גם מה שמוכיח שאנחנו לא עויינים את האם אלא אנחנו רואים את החוזקות והחולשות של כל אחד. אתה לא יכול להוציא מסקנות על בן אדם שלא בדקת, אם האם אכן סבלנית ויש בה דברים טובים, אני לא מבינה מה הייתה הבעיה עד היום שהאם לא יכלה לשבת איתי ולערוך את הבדיקות הדיאגנוסטיות. יש עוד כמה פסיכיאטרים של מבוגרים, אילן טל, יש פסיכיאטרית ילדים שהיא בפעילות מאוד מצומצמת, אבל האנשים האלה לא עוסקים במסוגלות הורית, הם עושים בדיקות פסיכיאטריות אבל הרעיון הוא שנעשה אינטגרציה ויהיו כמה אנשי מקצוע שיוכלו לצפות בכולם...".

 

48.        אין בידי לקבל האמור בסיכומי האם ביחס להתנהגות פסולה כביכול מצידו של המומחה כפי שאין בידי לקבל את טענת "שבירת האמון מצידה", מצידה של האם, וזאת בין היתר באשר:

 

            48.1      האם מתעתעת בבית המשפט, מתמיד סירבה לשתף פעולה עם המומחים שמיניתי,

ואף עם גורמי הרווחה, וגם בתיק הזה הבטיחה, חזרה בה, חזרה והבטיחה וחזרה בה.  לראיה כפי שסקרתי לעיל גם הגישה בג"ץ נגד הנהלת בתי המשפט בגין השימוש בכלי המקצועי של חוו"ד מומחים.

 

            48.2      אין כל מקום ל"שבירת אמון", האם מתנהגת בצורה לא סבירה, כאשר הקטין

בבדיקת אינטראקציה עם אביו, היא פותחת את הדלת בלא רשות, מבקשת נשיקה (ראה כל התיאור בעדותה של הפסיכיאטרית בעמוד 36 לפרוטוקול) וכך גם טענותיה המופרזות באשר לנקישות על דלתה ע"י שליח המכון, והגשת תלונה מצידה למשטרה עקב כך.

 

            48.3      לא הייתה כל התנהגות חסרת מקצועיות מצידו של המומחה לטעמי. ולא בכדי

                        פרטתי בהרחבה את השתלשלות הדברים.

 

48.4      בניגוד לנטען בסיכומי התובעת, האם לא שיתפה פעולה עם המומחה, ואין צורך

לחזור על הדברים.

 

48.5      אין בידי לקבל את הטענה שהמומחה ו/או מי מטעמו אינו דובר אמת, או שהייתה בהתנהגותו משום "טרור" או "אלימות" ואפילו "תוקפנות".

 

48.6      אין בידי לקבל, כי המומחה מחווה דעתו באופן "מרושל חובבני ואבסורדי" כנימוק ל"שבירת האמון" מצידה של האם.  יש התחייבות של האם לערוך בדיקת מסוגלות הורית, בפני מומחה שייקבע על ידי בית המשפט.  התחייבות זו קיבלה תוקף של פסק דין, ואת פסק הדין יש לקיים פשוטו כמשמעו.  "האמון" של האם, או תחושותיה הסובייקטיביות אינן ממין העניין.

 

49.        אין בידי לקבל את טענת האם בסיכומיה, כי חוות דעת המומחה אינה כלי עזר להשלמת מלאכת השיפוט בתיק זה.  וזאת בין היתר מן הטעמים הבאים:

 

            49.1      בכל הכבוד, אין צורך להיזדקק לפסק דינו של כבוד השופט מרכוס המצוטט בסעיף

19(א) לסיכומי התובעת, כאשר פסק הדין המחייב במקרה הנדון בפני, הוא פסק הדין מ-06.03.2014 בעמ"ש 22253-05-12, 2291-05-12 ובו נקבע כדלקמן:

 

"2(ב)    אנו הופכים לחלק מפסק דיננו את הסכמתם של הצדדים, לבצע את הבדיקות שרשויות הרווחה המליצו לבצען, לאמור: אבחון מסוגלות הורית, של שני הצדדים, עם דגש למצבו הרגשי של הילד, וכן אבחון רגשי מעמיק של הקטין עם אינטראקציה של כל אחד מההורים ע"י איש מקצוע מומחה בתחום.

(ג)        הבדיקות תיערכנה ע"י מומחים ואנשי מקצוע שייקבעו ע"י בית משפט קמא, בהקדם האפשרי, וסמוך ככל האפשר למתן פסק דיננו זה, זאת במטרה לאפשר לקבל החלטה סופית בנושא המשמורת זמן סביר לפני תחילתה של שנת הלימודים הבאה.

(ד)        הצדדים מתחייבים לשתף פעולה עם שירותי הרווחה ועם נותני חוות הדעת, על מי מטעמם, על מנת לבצע את הבדיקות במהירות וביעילות".

 

            49.2      כפי שכבר מניתי לעיל בפרק השתלשלות האירועים, בניגוד להוראות פסק הדין

ותוך הפרתו של פסק הדין, האם סירבה לשתף פעולה עם הבדיקה למסוגלות הורית, ויש לה בעניין זה "היסטוריה", ראה הפרק על בדיקת המסוגלות ההורית בפסק הדין הראשון (סעיפים 80-93).

 

            49.3      האם פועלת שלא בתום לב ומבקשת סעד מבית המשפט – הדבר אינו סביר, יש

                        פסק דין המחייב אותה לערוך בדיקה למסוגלות הורית והיא מפרה פסק דין זה.

 

49.4      השקפתי, לקבוע את עניין המשמורת בתיק סבוך זה בהתעלם מבדיקת המסוגלות ההורית לא התקבלה ע"י ערכאת הערעור, ובאופן טבעי ואמיתי, אני מקבלת זאת, המסקנה – חייבים את כלי העבודה של הבדיקה למסוגלות הורית כדי לקבוע למי מההורים תהיה המשמורת בקטין.

 

50.        אוסיף ואומר כי פרופ' פינצ'י דותן אשר נחקרה ע"י בא כוח האם, אמרה בחקירתה הנגדית כי הקטין אינו מוסת ע"י אביו כנגד אימו (ראה עמוד 18 לפרוטוקול) ובעמוד 19 לפרוטוקול:

"ש.      האם התרשמת שיש אצל הילד תסמינים של ניכור הורים?

ת.         לא".

 

51.        פרופ' פינצ'י דותן השיבה כאשר נשאלה מדוע לא הביאה בחשבון את האפשרות של משמורת משותפת או מחלוקת (עמוד 17 לפרוטוקול)

"אנחנו לאור ההתרשמות שלנו של החוויה של הילד, של הבלבול שהוא חווה, לאור הבדיקה יחד עם האמא כשהאמא לא מאשרת לו ומבטלת את דבריו בעוד הוא כל כך זקוק למסגרת מסודרת ההמלצה שלנו כי כפי שהיא. מה עוד שלא עלה בידינו לאבחן את האם מאחר והיא זומנה ולא הגיעה, חיכתה לה הפסיכולוגית יום שלם והיא סירבה להגיע".

 

52.        עוד נחקרה פרופ' פינצ'י דותן על המבחנים הפסיכודיאגנוסטיים שנעשו לאב (ראה עמוד 22 לפרוטוקול) והיא מסבירה את הממצאים ואומרת בין היתר:

"אני רוצה להבהיר שוב ולומר שהדברים שעו"ד מדבר עליהם בעמוד 5 הינם ממצאים של האבחון הפסיכולוגי שלא כל מה שמופיע באבחון פסיכולוגי הוא יוצא מהכח אל הפועל. זה כמו רנטגן מסויים שגם יעשו לי חס וחלילה רנטגן של ריאות, יראו משהו, אבל הוא לא משהו שעדיין יש לו השפעות על חיי".

 

            בתשובותיה לחקירותיו של האב השיבה המומחית על תפקודו ההורי של האב (בעמוד 24 לפרוטוקול):

"אני יכולה לדבר על הקשר שלך עם בנך על סמך בדיקת האינטרקציה, הילד היה נינוח, נהנה מהמשחק, ייתכן שהורה אחר פחות היה מקפיד על הכללים כמו שאתה הקפדת במהלך המשחק המשותף, אך אני רואה את זה כיתרון עבור בן שזה ילד שצריך מסגרת מארגנת עם גבולות ועדיף שהתמודדות עם צורך לעמוד בכללים וגבולות יהיו במסגרת הבית כדי שהוא יוכל ליישם את זה גם במסגרת חוץ ביתית".

 

53.        כאשר נחקרה המומחית באשר להפניה של הקטין ביחס לדמות האם השיבה כך (עמוד 26 לפרוטוקול) אביא הדברים כלשונם:

"ש.      אתן כותבות בחוות הדעת שיש לבן קונפליקט סביב דמות האם, מה הכוונה קונפליקט סביב האם?

ת.         לדעתי זה מהאבחון הפסיכודיאגנוסטי. באבחון הפסיכודיאגנוסטי עלה "הדמויות ההוריות המופנמות נתפסות כמענישות ולא מכילות ולא תומכות כאשר הדמות הגברית נתפסת באור חיובי יותר מאשר הדמות הנשית וניכר כי ישנו קונפליקט סביב דמות האם". הדבר עלה באבחון הפסיכודיאגנוסטי, כרגע אני לא יכולה לומר אם זה עלה במבחן אורשך או טי.איי.טי או בציור בית, זה מה שעלה באבחון הפסיכודיאגנוסטי של הילד.

ש.        אני שאלתי לא איך זה עלה, שאלתי שתסבירי מה זה קונפליקט סביב דמות האם?

ת.         קונפליקט סביב דמות האם יכול לעלות מתוך תשובות הילד במבחן רורשך, מתוך  תשובות הילד במבחן טי.איי.טי. מתוך ציורים. יכול להיות שבכרטיס מסויים היה סיפר על איזה עימות עם דמות אם, יכול להיות שבציור למיטב ידיעתה של הפסיכולוגית, בציור דמות אישה עלה לאור הבנתה קונפליקט עם דמות האישה, יכול להיות שבמבחן רורשך שזה כתמי צבע יש תגובות פופולריות שהן טיפוסיות שעלה לאור הצבעה ביחס על קונפליקט עם דמות האם, אני לא יודעת בדיוק, אני רק מעלה השערות".

 

54.        ד"ר יעל סגל, הפסיכיאטרית, הסבירה בחקירתה מדוע לא נלקח מידע מביה"ס או מהמועדונית (עמוד 35 לפרוטוקול):

"ת.       אנחנו מתחילת הדרך נוצר בלבול אולי טעינו בזה, אבל סביב ההתנהלות הסוערת של האם שלא מגיעה לבדיקות ולא מגיעה לטסטים ולא רוצה לתת ויתור סודיות והכל נעשה בכוח וכפייה והכל מסלים עד כדי הגשת תלונה במשטרה אולי בזה טעינו, אבל אם האם הייתה מעוניינת , הרי שאלנו אותה יכלה לחתום על ויתור סודיות והיינו מקבלים מידע, ואם המצב כה טוב והדברים מתנהלים בסדר למה לא עושים את הבדיקה הזו וגמרנו?"

           

הסבריה, הניחו את דעתי.

 

55.        גם לשאלת ב"כ האם, החקירה הנגדית של הפסיכיאטרית ביחס לאם, האם היא סובלנית עם הבן, והאם נמצאו ממצאים חיוביים, היא משיבה בעמוד 36 לפרוטוקול:

"האמא סותרת ומבטלת את הבן כשהוא מתדיין איתה על זמנים היא אומרת (לו) שאין לו תחושת זמן מה שלא ראוי לעשות בנוכחות הילד, הוא יושב איתנו בבדיקה שלנו, היא מתפרצת לחדר, לא דופקת לפני זה בעדינות ומבקשת להיכנס ולתת לו נשיקה ותגיד לו שהיא הגיעה, היא פשוט עושה כבשלה".

 

56.        בסיומה של חקירת הפסיכיאטרית, שאלתי אותה על שינוי אפשרי במשמורת, ולהלן אצטט השאלה והתשובה (בעמוד 39 לפרוטוקול):

"ש.      מטעמים שונים הוריתי על משמורת מחולקת וחילקתי את הימים בין ההורים, הילד התרגל לזה ולמד שהוא חי בשני בתים, האם שינוי בפוזיציה הזו היא לטובתו של הילד מעצם העובדה שיש שינוי גם נוכח כל מה שבדקתם?

ת.         שינוי עשוי להיות קשה לילד אבל לטווח ארוך אם הדברים הם כפי שמתוארים הוא יכול להיות לטובה. ותהיה תקופת הסתגלות אולי ארוכה יותר, אולי יהיה צריך ליווי".

 

57.        כזכור, חרף העובדה בשלב מאוחר זה, השגתי שוב הסכמת האם להיבדק (ראה עמוד 39 לפרוטוקול) ובסופו של דבר, חזרה בה האם, (בטיעון שתשלום 14,000 ₪ זה יקר מידי עבורה, יש לזכור שעד כה, הועברו התשלומים ע"י האב, והעברת סכומי הפיקדונות שהופקדו ע"י הצדדים בבית המשפט המחוזי) ולא נבדקה.

 

58.        בשל הטעמים המפורטים בחוות הדעת ותשובות המומחים בחקירות ועקב סירובה של האם לכבד פסק הדין ועקב כל האמור לעיל, אני השתכנעתי שטובת הקטין הוא, כי משמורתו הקבועה תהיה בידי אביו וכך אני מחליטה.

 

59.        אוסיף ואומר כי אופן התנהלותה של האם מעיד על קושי בתפקודה ההורי, בכל הנוגע לשיוך הילד לכללי החברה שבתוכה הוא גדל וזאת כאשר מדובר בילד, כאשר מלכתחילה יש לו קשיים בתחומי יצרית קשר והסתגלות.

 

על משמורת ואחריות הורית:

 

60.        חרף קביעתי שלעיל, כי המשמורת הקבועה בקטין תהיה אצל אביו, האחריות ההורית לגידולו של הקטין, וכל דבר משמעותי הנוגע לחינוכו ובריאותו תהיה לשני ההורים, והכל כפי שקבוע בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962.

 

61.        בפסק הדין הראשון הקדשתי לכך פרק שלם, תחת הכותרת "על משמורת ועל אפוטרופסות" (סעיפים 94-99 לפסק הדין הראשון).

 

            כעולה מחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962, המשמורת היא חלק מן האפוטרופסות ויש בה רק את הזכות לקבוע את מקום מגוריו של הקטין, כזכור החובה "משמורת", כלל לא נזכרה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, וההתייחסות הינה אל הזכות להחזקתו של הקטין (ראה סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב – 1962).

            ראה בעניין זה גם בע"מ 5710/05 פלוני נ' פלוני (6.7.05) (פורסם במאגר "נבו").

 

62.        לפיכך, אומר כבר ומיד, כי ההחלטה בדבר מעבר המשמורת הקבועה אין פירושה, רשות של האב להעביר את הקטין לבית ספר אחר.

 

63.        משנה תוקף יש לדברים אלה נוכח תשובתה של הפסיכיאטרית ד"ר סגל לשאלתי בעמוד 29 לפרוטוקול, אצטט הדברים:

 

"ש.      האם הילד כמי שמצוי על רצף הפי.די.די., האם טוב עבורו לעשות שינוי, לעבור לפי המלצתכם למשמורת מוחלטת של האב? כלומר שינוי במצב נכון להיום?

ת.         הכוונה של בית המשפט שיחד עם סדרי ראייה של האם ואם יש סדרי ראייה אז זה מה שאנחנו סבורים. אני רוצה להבהיר. השינוי שיכול להיות קשה יותר לקטין הוא מעבר לבית ספר אחר. השינוי הוא לא בלהתגורר בבית של האב אלא השינוי מבחינתו עשוי להיות של מעבר לבית ספר אחר שאותו צריך יהיה להכין, להפגיש אותו. זה השינוי שיכול להיות לו אימפקט, השלכות על הקטין... ".

 

64.        היינו לא אוכל להכריע עתה באשר מעבר הקטין לבי"ס אחר, הדבר כרוך בחוות דעת נוספת, בחינת האופציה הבית ספרית המוצעת לעומת האופציה הקיימת, ועדת השמה ועוד.

 

65.        ידוע לי שהאב הגיש בר"ע על החלטתי שלא לאחד הדיון על המשמורת עם הדיון בעניין בית הספר, אך בר"ע זו נדחתה, וטוב שכך, כאמור, יש לבחון הדברים לעומק, לבחון את התהליך, ותמיכה לכך מצאתי כאמור גם בתשובות הפסיכיאטרית אותה ציטטתי לעיל.

 

 

הסדרי הראייה עם האם:

 

66.        חוות הדעת אינה ממליצה על הסדרי ראייה ואני רואה בכך טעות.

 

67.        הפסיכיאטרית ד"ר יעל סגל נשאלה על ידי לגבי המלצותיה לסדרי ראייה למקרה שאחליט על העברת המשמורת לאב, וענתה בעמוד 39 לפרוטוקול:

"הייתי ממליצה לחייב את האם לעבור בדיקה. הייתי ממליצה על סדרי ראיה של שבת אחת לשבועיים ומספר שעות פעמיים בשבוע של אחר הצהריים עד הערב. ואם יש איזה שהיא שאלה של פגיעה פיזית בילד, הייתי ממליצה לפנות לעו"ס לחוק הנוער שתבדוק את הנושא הזה".

 

            קודם לכן השיבה הפסיכיאטרית:

"אני חולקת על עמיתיתי וכיוון שאנחנו לא באמצע כתיבה ולא יכולות לערוך בינינו דיון ולהגיע להבנות, קשה לי להמליץ על סדרי ראיה כשלא בדקתי את האדם, אם כי אני צריכה לסייג שבמעמד הבדיקה לא היה נראה שהאם מסוכנות פיזית לילד כך שלא ניתן לקיים הסדרי ראיה, הייתי מאוד שמחה לעשות את הבדיקה כמו שצריך ולהמליץ את ההמלצות שצריך".

 

68.        פרופ' פינצ'י דותן השיבה בחקירתה הנגדית (עמוד 29 לפרוטוקול):

"אני מאמינה שצריך כל שבת שניה ולהחזיר את הילד במוצ"ש כדי שלא יאחר לבית ספרו, ולטעמי פעם אחת באמצע שבוע.  אני יודעת שההסדרים המקובלים מדברים על פעמיים בשבוע אבל הילד הוא לא ילד רגיל".

 

69.        קשה לי להבין, כיצד ממליצים המומחים על משמורת בלא הסדרי ראייה להורה שאינו משמורן, ובמיוחד נוכח הנסיבות הקשות בתיק זה. בחקירתן של כותבות חוות הדעת, הן מסרו עמדות שונות באשר לסדרי הראייה בין האם לקטין, הפסיכיאטרית ד"ר יעל סגל העידה כי היתה ממליצה על סדרי ראייה של "שבת אחת לשבועיים ומספר שעות פעמיים בשבוע של אחר הצהריים עד הערב" (עמ' 39 לפרוטוקול הדיון), ופרופ' פינצ'י דותן העידה כי היתה ממליצה על כל שבת שניה ו-"פעם אחת באמצע שבוע".

 

70.        יש לזכור כי בהתאם לפסק דיני הראשון, שבו קבעתי משמורת מחולקת, הקטין שהה עם אימו שלושה ימים בשבוע, כולל לינה, וכל סוף שבוע שני לסירוגין (כאשר אצל אביו שהה הקטין 4 ימים בשבוע כולל לינה וכל סוף שבוע שני לסירוגין). הצדדים פעלו בהתאם להוראות פסק דיני, ואף האם ציינה והדגישה בסיכומי התשובה את התקדמותו לטובה של הקטין מאז מתן פסק דיני.

 

71.        בנסיבות אלה, וחרף עדותן של המומחיות, ומאחר והקטין שהה עד עתה, ובהתאם לפסק דיני הראשון, עם אימו שלושה ימים בשבוע (כולל לינה), אני סבורה כי טובתו של הקטין מחייבת הסדרי ראייה בין האם לקטין לשני ימים בשבוע הכוללים לינה וכן כל סוף שבוע שני לסירוגין. לפיכך אני קובעת את הסדרי הראייה בין האם לקטין כדלקמן:

 

71.1      הקטין ישהה עם אימו בכל יום ב' ויום ד' בשבוע מן השעה 16:30 ועד למחרת, עת תחזיר האם את הקטין למוסד החינוכי בו הוא ישהה. האם תקח את הקטין בשעה 16:30 מבית אביו.

            71.2      הקטין ישהה עם אימו בכל סוף שבוע שני לסירוגין, החל מיום שישי בשעה 15:30

                        ועד מוצאי שבת בשעה 19:30 עת תיקח האם ותחזיר את הקטין אל ומבית אביו.

            71.3      כן ישהה הקטין עם אימו במחצית החגים והחופשות מבית הספר, ובעניין זה יגיעו

                        ב"כ האם והאב להסכמות. בהעדר הסכמות, יכריע בית המשפט.

            71.4      לקיחת והחזרת הקטין מבית אביו תהיה מפתח הבית בו נמצאת דירת האב.  האב

                        ימסור בכתב לבית המשפט וכן לב"כ האם את כתובתו המדוייקת.

 

72.        ככל הנראה, האב עבר להתגורר ב..., בעוד האם מתגוררת ב.... שתי הכתובות נמצאות ב.., ובעניין זה אני מאמצת את דברי ד"ר סגל שאמרה בעמוד 19 לפרוטוקול, כי ההורים מתגוררים ב..., ואין בכך כל רבותא שהם מתגוררים במרחק זה מזה.  המרחק אינו משמעותי והדבר סביר בעיני.

 

 

תוכנית טיפול:

 

73.        תוכנית הטיפול לקטין שנקבעה על ידי בפסק הדין הראשון, לרבות ההחלטות השונות שניתנו עם הזמן תעמוד בעינה, והקטין יוסיף ויקבל טיפול ריגשי.

 

כללי:

 

74.        האם תישא בהוצאות האב, לרבות שכ"ט המומחה, על פי קבלות ובנוסף בסך של 15,000 ₪.

 

75.        אני מורה על עיכוב ביצוע פסק דיני עד ובכפוף להגשת ערעור לבית המשפט המחוזי – ובמידה שזה יוגש, ועד למועד זה בלבד.

 

76.        העתק פסק דיני יועבר לידי יחידת הסיוע ולגורמי הרווחה, שטיפלו עד כה בתיק זה, וכן למומחה.

 

77.        כן תעביר המזכירות פסק דיני אל הצדדים ו/או באי כוחם.

 

78.        ניתן לפרסום בהשמטת שמות הצדדים.

 

 

ניתן היום,  ב' בחשוון תשע"ה, 26 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.

 

חתימה

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ