אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד בנוגע להתנגדות למתן צו לקיום צוואה

פס"ד בנוגע להתנגדות למתן צו לקיום צוואה

תאריך פרסום : 27/09/2017 | גרסת הדפסה
ת"ע
בית משפט לעניני משפחה באר שבע
22790-10-13,22703-10-13
13/09/2017
בפני השופט:
בן שלו

- נגד -
בעניין ת"ע 22790-10-13 המתנגדת ובעניין ת"ע 22703-10-13 המשיבה:
1. ל.ק.
2. ב"כ היועץ המשפטי לממשלה – אפוטרופוס הכללי

עו"ד יוסי אומיד
המשיבים בת"ע 22790-10-13 והמבקשת בת"ע 22703-10-13:
1. ב"כ היועץ המשפטי לממשלה - אפוטרופוס הכללי
2. ר.ב.ס

עו"ד מתי אביב
עו"ד ניבה אביב
פסק דין

 

בעניין עיזבון המנוח: א.א.א. ז"ל, 

 

 

בקשה למתן צו לקיום צוואת המנוח, מר א.א.א. ז"ל, מיום 17.6.12, ולצידה התנגדות למתן הצו (להלן: "הבקשה" ; "המנוח" ; "הצוואה" ; ו"ההתנגדות", לפי העניין).

 

רקע עובדתי

  1. המנוח נולד ביום 21.8.1922 ונפטר ביום 26.7.13, עת היה קרוב לבן 91 שנים. עד לפטירתו התגורר המנוח בדירתו בXXXX, וזכה לסיוע צמוד ממטפלת.

 

  1. המבקשת את קיום הצוואה, גב' ב.ס. ר., שתכונה להלן "המבקשת", היא אחייניתה של רעיית המנוח, גב' ט.א. ז"ל (להלן :"ט'"). המבקשת מתגוררת עם בני משפחתה בXXX.

המנוח וט' עברו ממרכז הארץ, העיר XXX, לXXXX בסמוך לשנת 1997 (ראו למשל בעמ' 52 לפרוטוקול).

 

  1. ט' נפטרה ביום 21.11.11. בעת פטירתה היתה מצויה ט' בהשמה בבית אבות.

 

  1. המתנגדת לבקשה למתן צו קיום צוואה, שתכונה להלן "המתנגדת", היא אחייניתו של המנוח, גב' ל.ק. המתנגדת מתגוררת עד עתה במרכז הארץ, בXXXX.

 

  1. אין חולק כי למנוח ולט' לא היו ילדים, כך שבני משפחתם הקרובים ביותר, למעשה, הם המבקשת והמתנגדת.

 

  1. הצוואה היא צוואה בעדים שנערכה בכתב ונחתמה בפני עו"ד א.מ. ועדה נוספת בשם נ.ר (להלן: "עו"ד מ'"). אין חולק כי מדובר בצוואה שלישית במספר, שנערכה עת היה המנוח קרוב לבן 90 שנה, ובמסגרתה ביטל המנוח מפורשות צוואה קודמת מיום 22.5.11 וכל צוואה אחרת, והוריש את כל רכושו למבקשת. 

 

  1. בטרם נערכה הצוואה ערכו המנוח וט' צוואות קודמות. צוואתו של המנוח נערכה ביום 22.5.11 ובמסגרתה הדיר את ט' מצוואתו והוריש את רכושו למתנגדת (להלן: "הצוואה המוקדמת").

 

  1. צוואתה של ט' נערכה ונחתמה בפני עו"ד מ' ועדה נוספת ביום 30.5.11 ובמסגרתה הורישה את רכושה למנוח, ובמקרה של פטירתו, למתנגדת (להלן: "צוואת ט'").

           

  1. אין חולק, כי הן המנוח והן ט' ערכו צוואות קודמות בחודש פברואר 2008, והצדדים שניהם אינם טוענים, כך נראה, לתקפותן.

 

רקע דיוני

  1. ביום 2.9.13, כחודשיים לאחר פטירת המנוח, הוגשה הבקשה.

 

  1. ביום 3.10.13 הוגשה ההתנגדות, וביום 6.10.13 הועברו הבקשה וההתנגדות בהחלטת הרשם לענייני ירושה לבית משפט זה.

 

  1. תגובה להתנגדות הוגשה ביום 7.11.13.

 

  1. בדיון במעמד הצדדים ביום 27.3.14, בעקבות בקשת המתנגדת, הוסמכו באי כח הצדדים לקבל מידע רפואי מלא על אודות המנוח מאז שנת 2007 ועד פטירתו. פסיקתות מתאימות נחתמו וב"כ המתנגדת אף הוא פנה לקבלת מידע רפואי מגופים שונים.

 

  1. בדיון מיום 18.2.15 הבהיר ב"כ המתנגדת, כי אין למתנגדת טענה רפואית לפיה המנוח לא יכול היה להבחין בטיבה של הצוואה על פי סעיף 26 לחוק הירושה (עמ' 4 לפרוטוקול). משהצדדים לא הגיעו לכלל הסכמה, נקבעה התובענה לשמיעת ראיות. הוגשו תצהירי עדות ראשית, כאשר מטעמה של המתנגדת הוגש גם תמליל שיחה שערכה המתנגדת עם עו"ד מ' לאחר פטירת המנוח וכן תצהירו של מר י.מ., מיודעו של המנוח (להלן: "התמליל" ו- "י'").

 

  1. בחודש אוקטובר 2015, במסגרת חילופי מותב, בוטלה שמיעת הראיות והתובענה הועברה לטיפולי. משהתברר בדיון ביום 1.12.15 כי פני הצדדים אינן להבנות, נקבע מועד לשמיעת ראיות, שנשמעו ביום 19.4.16. הואיל ובאותו המועד לא נסתיימה שמיעת הראיות נקבע מועד נוסף, אשר בוטל עקב מצבה הרפואי של המתנגדת. לבסוף נסתיימה שמיעת הראיות ביום 12.12.16 וסיכומי הצדדים הוגשו בכתב.

 

  1. במהלך שמיעת הראיות נחקרו המבקשת והמתנגדת על תצהיריהן, וכן העידו עורך הצוואה, עו"ד מ', והעו"ס שהיתה אמונה על עניינו במחלקה לשירותים חברתיים, גב' ג.ס. (להלן:" העו"ס"). כן נחקר והעיד י'.

 

תמצית טענות המתנגדת:

  1. ככלל, ניתן לדלות מתוך סיכומיה של המתנגדת שלוש טענות מרכזיות (תחת שורה ארוכה של טענות שנטענו בכתב ההתנגדות ואשר רובן המכריע נזנחו בסיכומים או מוקדו בשאלות מתחום מעורבותה הפסולה של המבקשת בעריכת הצוואה):
  • הטענה הראשונה היא טענה ולפיה הצוואה המוקדמת וצוואת ט' הן צוואות הדדיות. לפיכך, הואיל ועשיית הצוואה שבמחלוקת לפני לא עלתה בקנה אחד עם הוראות סעיף 8א לחוק הירושה, התשכ"א – 1965, אין להכיר בצוואה זו (להלן: "החוק").

 

  • יש לפסול את הצוואה נוכח השפעה בלתי הוגנת של המבקשת, אשר גם השתתפה בפועל בהכנתה, ודאגה להביא את המנוח למשרדו של עו"ד מ'.

 

  • היעדר כשירות משפטית לעשיית צוואה, עקב מצבו הרפואי של המנוח (ראו למשל בפסקות 16 , 18 לסיכומי המתנגדת).

 

תמצית טענות המבקשת:

  • המתנגדת מושתקת מלהעלות טענות באשר לכשרותו המשפטית ומצבו הרפואי של המנוח, הואיל ומשכה התנגדותה בעניין זה עוד בדיון מיום 17.2.15.

 

  • היעדר תום לב מצד המתנגדת, אשר בהליך שנוהל נגדה בבית הדין לעבודה על ידי המטפלת של המנוח טענה מפורשות כי איננה יורשת דבר, וכי המבקשת עצמה היא יורשתו של המנוח.

 

  • מכלול התיעוד הרפואי המצוי מלמד על כך שהמנוח היה כשיר לעריכת צוואה וממילא המתנגדת לא עמדה בנטל להוכיח אחרת.

 

  • המבקשת אמנם סייעה למנוח רבות אולם המנוח לא היה תלוי בכל דרך במבקשת, והמשיך לנהל ענייניו בצורה עצמאית, בסיוע המטפלת שלו. המנוח אף לא היה מנותק מסביבתו והמשיך לקיים קשרים, עם מטפלת, עם חברים בני גילו, עם סטודנטים מתנדבים ואף לא עדכן את המבקשת בשינוי צוואותיו.

 

  • המבקשת לא היתה נוכחת בעת עריכת הצוואה, לא ידעה על עריכתה ולא היה לה כל חלק בהכנתה.

 

דיון והכרעה

  1. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במכלול החומר המצוי בתיק שוכנעתי, כי דין ההתנגדות להידחות, וכפועל יוצא, יש מקום לקבל את הבקשה.

 

הטענה בדבר קיומה של צוואה הדדית

  1. עיינתי בצוואה המוקדמת ובצוואת ט'. ברי מעיון בהן כי אינן בבחינת צוואה הדדית, כמשמעותה בהוראות סעיף 8א לחוק.

 

  1. ראשית, אין בשתי הצוואות הנ"ל כל אזכור מפורש לכך שעסקינן בצוואות הדדיות.

שנית, הצוואות נחתמו במועדים שונים, בהפרש בן למעלה משבוע זו מזו.

שלישית, סעיף 2 לשתי הצוואות הקנה מפורשות לכל אחד מעושיה את הזכות לשנות הצוואה. בכך יש לתמוך במסקנה שאין מדובר בצוואה הדדית, כמשמעותה בחוק (שכן יש לזכור כי צוואות אלה נערכו לאחר תיקון מס' 12 לחוק הירושה).

לבסוף, תוכן הצוואות עצמו מלמד על כך שהצדדים לא ביקשו להסתמך זה על זו בכל הנוגע לסוגיית הירושה. צוואת ט' כוללת מנגנון של "יורש במקום יורש", כאמור בסעיף 41 לחוק, כאשר המנוח עתיד היה לרשת ורק במקרה פטירתו עתידה היתה המתנגדת לרשת את עזבונה (סעיפים 4-5 לצוואת ט'). אולם בניגוד לכך, בצוואה המוקדמת, הדיר המנוח את ט', שהיתה אותה עת בבית אבות, מירושת עזבונו (סעיף 5 לצוואה). למעשה, בצוואה המוקדמת היתה המתנגדת בלבד הזוכה היחידה, על פי הצוואה (סעיף 4 לצוואה). לא ניתן, אפוא, לקבוע, כהוראות סעיף 8א לחוק כי אינטרס ההסתמכות של כל אחד מבני הזוג בשתי צוואות אלה, היה זהה ; או למצער, כי הוראות הצוואות מבטאות אינטרס הסתמכות הדדי. שכן למעשה מנגנון ההורשה שבצוואת ט' של "יורש במקום יורש"  באה לכלל ביטוי ההכרה, שהמנוח, כיורש הראשון בסדר הזכייה, זוכה ללא הגבלה בירושתה של ט'. במיוחד בהיעדר כל מנגנון קונקרטי – מפורש או משתמע – אשר יבטא את תאימות האינטרסים בשתי הצוואות, ובהתחשב בשוני שבין שתי הצוואות בכל הנוגע לזהות הזוכים ולסדרי הזכייה, טענת המתנגדת מוקשית היא.

 

  1. בסיכומיה אף ביקשה המתנגדת להסתמך על דברי עו"ד מ' בחקירתו הנגדית כאילו מלמדים הם הודאה בכך שמדובר בצוואות הדדיות (סעיף 15 לסיכומים). אלא שאזכורם של דברי עו"ד מ' בסיכומי המתנגדת היה חלקי בלבד, ומלוא דבריו בהקשר זה מבהירים, כי לא לכך היתה כוונתו:

"...

ש. לגבי הצוואה הראשונה בין ט' וא' ב 2008 – שמצווים אחד לשני השתתף בהכנה ואתה גם חתום הצוואות הדדיות שעשו אחד לשני.

ת. מה שכתוב בצוואה. כן.

ש. ב- 2011 הכל בסמיכות אחד לשני, זה לא צוואות בודדות, באו אליכם, זה צוואה הדדית? ת. אני לא יודע מה זה צוואה הדדית, זו צוואה שנערכה אצלי במשרד, מה שכתוב בצוואה..." (עמ' 31 לפרוטוקול שורות 14- 18 ; הדגשות לא במקור – ב.ש).

 

  1. 22. סיכומם של דברים, הטענה לפיה הצוואה המוקדמת וצוואת ט' היו צוואות הדדיות, נדחית. מכאן שאין נפקות לטענה לפיה לא נתמלאו יתר תנאיו של סעיף 8א לחוק.

 

מצבו הרפואי של המנוח וכשירותו לעשות צוואה

 

  1. בפתח הדברים אעיר, כי יש ממש בטענת ההשתק שהעלתה המבקשת לעניין זה, נוכח הדברים שנמסרו בדיון מיום 17.2.15 (עמ' 4 לפרוטוקול).

 

  1. למתנגדת ניתנו צווים לקבלת מידע רפואי מגורמים וחזקה שככל שסברה כי התיעוד הרפואי שהתקבל אצלה מלמד על היעדר כשרותו של המנוח לערוך צוואה, יכולה היתה לבקש מינויו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט לשם כך. לא כך עשתה והדברים אומרים דרשני.

 

  1. גם לגופם של דברים, ולאחר שעיינתי בתיעוד שהוצג ובטיעוני המבקשת, לא מצאתי לקבל הטענה. לא מצאתי בטיעוני המתנגדת לרבות בסיכומיה מסד עובדתי של ממש שיהא בו לבסס מסקנה, כי המנוח אמנם לא היה כשיר לערוך צוואה בעת שנחתמה.

 

  1. גיל בלבד איננו בבחינת ראיה להיעדר כשירות.

 

  1. אף לא ניתן ללמוד מסקנה מפורשת בדבר היעדר כשירות מהתיעוד הרפואי הגולמי שצורף לתצהיר המתנגדת. הוא הדבר למשל בכל הנוגע לסיכום השחרור של בי"ח סורוקה מיום 2.1.012, כשלושה וחצי חודשים לאחר עשיית הצוואה. בסיכום זה, שנערך לאחר כארבעה עשר ימי אשפוז, למעט ציון כללי בדבר אבחנה של דמנציה, צוין כי המנוח התקבל בהכרה מלאה ולא צויין דבר באשר לטיב האבחנה, היקפה, או גדריה. אף יש לזכור כי מדובר בסיכום שנערך לאחר עשיית הצוואה ואין ניתן בהכרח ללמוד הימנו (במיוחד בהתחשב בגילו של המנוח אותה העת), על מצבו בעת עשיית הצוואה. דומה שגם המתנגדת היתה מודעת לכך (לעניין זה ראו תשובתה בעמ' 69 שורות 21-23 לפרוטוקול).

 

  1. הוא הדבר בכל הנוגע לאישורים הרפואיים מימים 1.7.12 ו – 5.7.12 אצל רופאיו המטפלים אשר צורפו לתצהיר המתנגדת, בהם נרשמו תלונותיו של המנוח בדבר "דכאון". באנמנזה שכזו אין בהכרח כדי ללמד דבר על היכולת לערוך צוואה.

 

  1. דווקא בנספח 18 שצורף לתצהיר המתנגדת, תעודה רפואית שנערכה על ידי רופא המשפחה ד"ר א' ביום 14.8.11 יש כדי לסתור את טענת המתנגדת, ככל שהיא מבקשת להסתמך אך על התיעוד הגולמי שהוצג. בתעודה זו צויין כדלקמן: "... מצב כללי טוב, ערני, משתף פעולה, הופעה חיצונית מסודרת, נקי. דיבור ברור ולעניין, אך מתקשה בשמיעה ולכן לא תמיד עונה מיד, למרות שמרכיב מכשיר שמיעה. מצב רוח תקין. אפקט אופטימי. תובנה שמורה. ללא הזיות. ללא מחשבות שווא. ..." (שם ; לעניין תפקידו של הרופא ראו גם בעמ' 55 לפרוטוקול). הדברים מדברים בעד עצמם.

 

  1. לכך מצטרף תיעוד נוסף מיום 13.11.11 (נספח 19 לתצהיר המתנגדת), של הגריאטרית ד"ר ז' המפרט מצב של דיכאון בו היה שרוי המנוח, נוכח מצבה של ט'. בתיעוד זה פורט מפורשות כי המנוח היה צלול ו"מתמצא".

 

  1. הוא הדבר גם בכל הנוגע לקשיי ראיה או שמיעה, שתועדו על פי האסמכתאות הרפואיות שצורפו לתצהיר המתנגדת. קשיי שמיעה או ראיה אינם בבחינת מחסום רפואי מפני עשיית צוואה.

 

  1. ואם בכך לא די, הרי שהמתנגדת עצמה הודתה בשיחה עם עו"ד מ' כשבוע לאחר פטירת המנוח (שיחה שטרחה להקליט ולה עוד אדרש בהמשך), כי המנוח "לא היה מבולבל". בשיחה זו ציין בפניה עו"ד מ' כי לפני שנפטר (כשנה לאחר עריכת הצוואה) ביקש לבוא אליו ולערוך צוואה (קרי – צוואה חדשה), והוא לא הסכים, וכדבריו: "... אני אמרתי לו שאני לא יכול להיות עורך דין שלו... אבל הוא כבר היה מבולבל לגמרי ואני לא יושב עם אנשים שהם מבולבלים לגמרי. אמרתי לו שילך לעורך דין אחר...." (עמ' 2 לתמליל, נספח ג' 1 לתצהיר המתנגדת). בתגובה, טענה המתנגדת עצמה כי "... הוא לא היה מבולבל, לדעתי. אבל זה לא משנה..." (שם ; ראו גם בעמ' 5 לתמליל).   לא ברור, אפוא, מדוע אם גם בסמוך לפטירת המנוח (כשנה לאחר עשיית הצוואה), סברה המתנגדת כי המנוח היה כשיר, ביכרה דווקא בהתנגדות להעלות טענה בדבר היעדר כשירותו שנה קודם לכן, כנימוק להתנגדותה. בשלב זה די אם אציין, כי המתנגדת נשאלה על כך בחקירתה הנגדית ותשובתה המתחמקת לפיה ציינה זאת מתוך כבוד לדודה המנוח, ואשר לא ראיתי כי נזכרה מפורשות בתצהירה, איננה סבירה בעיני (ראו בעמ' 63-64 לפרוטוקול).

 

  1. גם אם אניח, כי בעת שהמנוח הגיע לעו"ד מ' וביקש לשנות את צוואתו, כעולה מעדותו של עו"ד מ' ומתמליל השיחה, מצבו הקוגניטיבי היה שונה ממצבו בעת עריכת הצוואה, הרי שבמיוחד בהתחשב בגילו של המנוח בעת פטירתו, חלוף הזמן (כשנה לערך) מאז עריכת הצוואה איננו מאפשר ללמד מסקנה לפיה המנוח לא היה כשיר לערוך את הצוואה.
  2. בוודאי שאף לא ניתן להסתמך אך על דברי עו"ד מ' בלבד, שאיננו בעל מקצוע בתחום הרפואה, על מנת לבסס טענה (שלא נטענה מפורשות ממילא), לפיה לאחר עריכת הצוואה נבצר מהמנוח לשנותה עקב מצב רפואי שהחמיר. זאת במיוחד עת המתנגדת עצמה שללה זאת בשיחתה עם עו"ד מ' ועת העד מטעמה, י', אף הוא לא טען זאת בתצהירו ואך טען כי קוצר הזמן לא הספיק לשם עריכת צוואה חדשה, כפי שעוד יפורט בהמשך (פסקה 11 לתצהירו של י').

 

  1. הטענה הכללית בדבר היעדר הכשירות אף איננה מתיישבת עם תצהירו של י', העד מטעם המתנגדת. שכן י' אישר מחד כי עו"ד מ' סירב לערוך עבור המנוח צוואה נוספת, אולם מאידך לא טען דבר באשר להיעדר כשירותו של המנוח אותה העת (ראו למשל בפסקות 9 – 11 לתצהירו).

 

  1. סיכום ביניים – כפי הנראה לא בכדי נמשכה בדיון מיום 17.2.15 הטענה בדבר היעדר כשירות לעשיית צוואה. ממילא, משאין בתיעוד הגולמי שהוצג כל ראיה חד משמעית ומפורשת המלמדת מצב שכזה, ומשאף לא ביקשה המתנגדת מינויו של מומחה רפואי לבחינת הסוגיה, דינה של טענה זו להידחות.

 

השפעה בלתי הוגנת ומעורבות פסולה של המבקשת

  1. לאחר ששמעתי את הצדדים והעדים ועיינתי במכלול החומר שבתיק באתי לכלל מסקנה שדין טענה זו דחייה. הרושם שנוצר ממכלול הראיות שהוצגו איננו של קשיש אשר נוצל על ידי בן משפחה לערוך לטובתו צוואה תוך נקיטה באמצעים פסולים. הרושם העצוב שנוצר הוא של אדם בודד בערוב ימיו, אשר עשה שימוש מושכל בזכותו להוריש כדי לקבל את תמיכתן, סיוען וקרבתן של בנות משפחתו.

 

            ההלכה הפסוקה קבעה, בין היתר, מבחני עזר להכרעה בשאלה האם דינה של צוואה בטלות עקב השפעה בלתי הוגנת. האחד, עצמאותו הגופנית והשכלית של המצווה ; השני, מבחן התלות והסיוע שבין הזוכה על פי הצוואה ובין המצווה ; השלישי – קשרי המצווה עם אחרים זולת הזוכה על פי הצוואה ;  הרביעי – נסיבות עריכת הצוואה ומידת מעורבותו של הזוכה על פי הצוואה בעריכתה (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד נב 2, 813). 

 

 

 

טענת היעדר הכשרות לערוך צוואה, נדחתה על ידי. גם אם המבקשת עצמה היתה מעורבת בענייניו של המנוח, הרי שכפי שעוד אפרט לא הוכח כי מעורבות זו חרגה מן המקובל ביחסי בני משפחה שלא מדרגה ראשונה, עד כדי תלות (לבטח שלא תלות מוחלטת), במבקשת. המנוח זכה לסיוע וטיפול צמודים ממטפלת ואף קיים קשרי ידידות, כך נראה, לכל הפחות עם י'. המנוח אף ידע ליזום קשר עיתי עם העו"ס. אף לא הוכח כי המבקשת היתה מעורבת כל עיקר בעריכתה הקונקרטית של הצוואה.

 

בנסיבות אלה, המתנגדת לא עמדה בנטל לשכנע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת, שיש בה להוביל לבטלות הצוואה. 

 

  1. להתרשמותי, הדברים שמסרה העו"ס בעדותה משקפים את מצב הדברים כהוויתו, בכל הנוגע לנסיבות עריכת הצוואה: "... ש. ספרי לי על השיחות, את יודעת של' היתה בצוואה הראשונה? ת: לא, לא ספציפית על הצוואות, אבל כל פעם אני כועס על זאת וכועס על זאת, מעביר לזאת, כועס על זאת מחזיר לזאת. הכוונה את הצוואה. סיפר שהיה לו הרבה כסף ללכת לעו"ד להחתים לשנות ולהחזיר לפעמים גם לא עשה את זה וחשב לעשות את זה. היתה תקופה שרצה להוריש לעובדת הזרה, חלק מהצוואה, המטפלת ק'. גם לק' רצה להוריש חלק. כל הזמן נע. ש: איך את מסבירה את זה, לא מושגים רפואיים ברמת המקצועיות שלך שזה באמת מה שהיה בסוף איך את מסבירה את זה מבחינתך מהכלים שלך? ת: הוא מאוד רצה שיעזרו לו ויטפלו בו וזה היה אמצעי שלו לבקש שכל צד יעזור לו, זה היה דרך שלו, כועס על זאת. ..." (עמ' 19 לפרוטוקול).

 

  1. בעוד שיתכן ובעבר הרחוק היתה המתנגדת כמשענת עבור המנוח וט', הרי שלכל הפחות בפרק הזמן שלפני עריכת הצוואה, מי מבני המשפחה שהיתה מעורה בענייני המנוח (לבד מן המטפלת בשכר) היתה המבקשת. כך גם אישרה העו"ס לסדרי דין (ע"מ 13 לפרוטוקול) ; כך הטיח עו"ד מ' במתנגדת עצמה במעמד השיחה שהוקלטה ותומללה (עמ' 3 לתמליל), וזה, כך נראה, היה הרקע המרכזי לעריכת הצוואה.

 

 

 

  1. העו"ס התייצבה למתן עדות והביאה עימה את תיקו של המנוח. מדברי העו"ס, בעלת תפקיד מקצועי ונטולת אינטרס של ממש בשאלת זהות הזוכה על פי הצוואה, לא עולה חשד לפיו המבקשת פעלה לנצל את המנוח. אדרבא, מדברי העו"ס עולה כי חששה נפל דווקא על י' (השוו עמ' 14 – 15 לפרוטוקול). אמנם, לאחר עריכת הצוואה, שיתף המנוח את העו"ס באכזבתו מתדירות ביקוריה של ר' אצלו (עמ' 17 לפרוטוקול למשל). אולם בד בבד השיבה העו"ס מפורשות כי אכזבתו של המנוח נבעה דווקא מכך שערך צוואה לטובתה (עמ' 17 שורות 13 – 16). מודעותו של המנוח לעצם עשיית הצוואה (שבכללותה ביטלה צוואה קודמת) , נסיבות עשייתה ותכליתה, איננה עולה בקנה אחד עם הפגמים הנטענים וההשפעה על המנוח מצד ר'. מה מנע מהמנוח, שמצא אוזן קשבת אצל העו"ס ושיתפה בסוגיות מתחום עשיית הצוואה, לשתפה בזמן אמת גם בטענות בדבר השפעה בלתי הוגנת או כל מעורבות פסולה אחרת? עצם העובדה שגם לאחר עשיית הצוואה לא התכחש המנוח בפני העו"ס לעשייתה, במיוחד עת הלין גם כנגד המבקשת, אומרת דרשני (לעניין זה, ככל שאמנם סבר המנוח כי הוטעה לערוך צוואה, ומנגד לא פעל בכל דרך לבטלה, השוו גם: סעיף 31 לחוק) .

 

  1. דברים דומים מסר גם עו"ד מ' בעדותו, שככלל היתה ישירה, גם כאשר לכאורה עשויה היתה שלא לעלות בקנה אחד עם גרסתו הכללית בדבר היעדר מעורבותה של המבקשת בתהליך עשיית הצוואה (כך לדוגמה דבריו בכל הנוגע לשיחתו המוקלטת עם המתנגדת וכן השוו, למשל, בעמ' 29 לפרוטוקול). עו"ד מ' אישר כי הכיר את המנוח וט' מאז שנת 2008, עת נערכו צוואותיהם הראשונות של בני הזוג.

 

  1. על הרקע לעשיית הצוואה הסביר עו"ד מ' כדלקמן:

"... ב- 17.6.12 בצוואה השלישית הוא הגיע אלי, הוא מספר לי של' לא שמרה על שום קשר, והוא רוצה לעשות צוואה שהוא מוריש הכל לר' ב.ס.. .... אז הוא אמר שהוא לא משאיר לל' שום דבר כי לא שמרה איתו על קשר וכל מה שיש לו רוצה להשאיר לר' ב.ס ששמרה איתו על קשר. ..." (עמ' 21 לפרוטוקול ; השוו גם בעמ' 30 לפרוטוקול).

 

  1. עו"ד מ' גם אישר, כי המבקשת עצמה היתה במשרדו ביחד עם בעלה ועם המנוח, שם אירע ויכוח של ממש בינו ובין המבקשת ובעלה, הגם שהרקע לביקור זה לא נסוב על הצוואה. לדבריו, הרקע לביקור ולויכוח היה שכר הטרחה שדרש מן המנוח בכל הנוגע לרישום הזכויות בדירת המגורים שלו, לאחר פטירתה של ט', מכח צו קיום צוואתה (עמ' 22 לפרוטוקול ; ראו גם עמ' 29 - 30 לפרוטוקול). דווקא בויכוח זה, שבו עו"ד מ' מאשר כי המבקשת – ולא המתנגדת – ביכרה לסייע למנוח בדאגה לאינטרס הכספי שלו (שכר הטרחה), יש כדי להוסיף נדבך לשלילת הטענה לפיה המבקשת ביקשה לנצל את מצוקתו של המנוח. לכאורה, קשה גם לטעון לאינטרס כלשהו של עו"ד מ' בכל הנוגע למבקשת עצמה. עו"ד מ' אישר שהתבטא בבוטות ביחס למבקשת נוכח הויכוח שהיה ביניהם ודומה שויכוח זה איננו במחלוקת (השוו בעמ' 25 לפרוטוקול ; עמ' 26 לפרוטוקול שורות 11-12). 

 

  1. עו"ד מ' שלל מפורשות את טענת המתנגדת לפיה המבקשת היא שהביאה את המנוח למשרדו לשם עריכת הצוואה, תוך שמבהיר שלשם כך הגיע המנוח עם המטפלת ובמשרדו ישב לבד (ראו בעמ' 29 – 30 לפרוטוקול). גרסתו של עו"ד מ' לא קרסה בחקירתו הנגדית ולא נסתרה בראיה עצמאית אחרת. לעניין זה יוער כי הגם שהמתנגדת ביכרה לטעון בסיכומי התשובה מטעמה כי ניתן ללמוד זאת מתמליל השיחה המוקלטת בינה ובין עו"ד מ', הרי שספק אם ניתן ללמוד זאת מן התמליל. ממילא, גם בחקירתו הנגדית הבהיר עו"ד מ' כי הפגישה בנוכחות המנוח והמבקשת, והוויכוח האמור, נסובו על שכר הטרחה שגבה ביחס למימוש צוואתה של ט', שהזוכה בה היה המנוח עצמו (עמ' 22 לפרוטוקול).

 

  1. עו"ד מ' גם אישר את דבריה של העו"ס, לפיהם לאחר עריכת הצוואה הלין המנוח לא פעם גם כנגד תדירות ביקוריה של ר' אצלו (עמ' 22 שורות 8 – 30).

 

  1. בפי המתנגדת ובא כוחה היו טענות, וטענות משתמעות, בכל הנוגע לכך שעו"ד מ' לא ווידא שהמנוח אמנם היה כשיר לערוך את הצוואה. אולם כפי שפורט כבר לעיל, חרף הזדמנות שהיתה למתנגדת לבסס טיעון עובדתי בדבר היעדר כשרות, היא לא מצאה לעשות כן ודווקא תיעוד רפואי שצירפה לאחר עשיית הצוואה אינו עולה בקנה אחד עם טענת היעדר כשרות. בנסיבות אלה אינני מוצא נפקות רבה, אם בכלל, לטענות אלה בגדרי ההליך שלפני.

 

  1. אף יש לזכור כי למעמד חתימת הצוואה היתה גם עדה נוספת. המתנגדת לא ביקשה לזמנה למתן עדות. משמעותה של אי הבאת ראיה רלוונטית ברורה ואיני מוצא לשוב על ההלכה הידועה בהקשר זה.

 

  1. מצאנו, עד כה, כי הן העו"ס (שכך או אחרת לא ניתן היה לסבור כי היה לה אינטרס כלשהו בקשר עם ירושת המנוח או הליך עשיית הצוואה) והן עו"ד מ', לא גילו יסוד לסבור שהמנוח היה נתון תחת לחץ כלשהוא לפני עשיית הצוואה. שני עדים אלה הדגישו כי למרבה הצער, עשיית הצוואה ושינויה של הזוכה בצוואה המוקדמת נעשו באופן מושכל, בנסיבות בהן ניסה גם המנוח בערוב ימיו, לוודא כי איזה מבין בני משפחתו הרחוקים, ידאגו לו. זאת, כפי הנראה כשם שקרה קודם לכן, לעניין עשיית הצוואה המוקדמת וצוואת ט'. גם אם הלב נחמץ למקרא ולמשמע תיאורים אלה, לענייננו מצב דברים זה משקף דווקא את עצמאותו של המנוח בנסיבותיה של עשיית הצוואה שלפני.

 

  1. שלילת הטענה בדבר נוכחותה של המבקשת במעמד עריכת הצוואה אף היא שומטת את הקרקע תחת הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת.

 

  1. מכאן, לגרסות בעלי הדין ביחס לטענת ההשפעה על המנוח. בהקשר זה אקדים ואציין שככלל, גרסתה של המבקשת עדיפה בעיני על פני גרסת המתנגדת.

 

עדותה של המתנגדת

  1. עדותה של המתנגדת לא הייתה אחידה. בסוגיות רבות הקשורות ללב המחלוקת מאפיין של עדותה היה בין היתר הנטייה להאריך בתשובות שחלקן הארי לא היה רלוונטי לשאלה הספציפית שנשאלה.

 

ניתן היה להתרשם שהמתנגדת ביכרה למזער או לצמצם את מודעותה לסוגיות מהותיות הנוגעות ללוז המחלוקת. התרשמתי שהמתנגדת -  אדם אינטליגנטי ורהוט, בעלת תפקידים ועיסוקים שונים -  הבינה היטב את מהות השאלות שנשאלה והבינה את לב הסוגיות שבמחלוקת. אולם ככלל ביקשה להידרש בחקירתה אך לסוגיות שסברה שהן במוקד האינטרס שלה. דא עקא, בסוגיות רבות כשלה גרסתה והתגלו בקיעים בה.

 

  1. סוגיה בולטת שבה ניכר היה שהגב' ק' התחמקה ממתן תשובה עניינית לשאלה, שנשאלה לא פעם, הייתה לעניין אופי ותדירות הקשרה שלה עם המנוח וביקוריו אצלו. כך למשל, כאשר עומתה עם דברי עו"ד מ' בהקלטה, לא השיבה במישרין אלא טענה לעניין עצם נסיבות ההקלטה והרקע לה . גם כאשר בית המשפט הציג בפני המתנגדת פעם נוספת את התזה הנ"ל, כמובאת מפי בא כוח המשיבה, לא ענתה במישרין לעניין תדירות הביקורים אצל המנוח (ראו בעמ' 55 – 56 לפרוטוקול). לבסוף ורק בתשובה לשאלת בית המשפט, נוכח מה שנחזה היה להיות התחמקות בולטת בסוגיה זו, טענה שנהגה לבקר את המנוח כ- 4-5 פעמים בחודש (ראו בעמ' 60 לפרוטוקול).

 

לא ברור מדוע לא יכולה היתה המתנגדת, לטעון דברים אלה מפורשות ובאופן חד משמעי קודם לכן בחקירתה עת ניתנו לה הזדמנויות גם על ידי בית המשפט. הדברים יפים במיוחד עת בתצהיר העדות הראשית מטעמה, שהוגש זמן  רב מאד לפני חקירתה, ציינה מפורשות שלא יכולה היתה לבקר בתדירות גבוהה בXXXX (ראו בתחתית העמוד החמישי לתצהירה). אין זאת אלא שהמתנגדת ביקשה להצניע עובדות שלשיטתה אולי סברה שלא יעלו בקנה אחד עם האינטרס שלה.

 

  1. כך למשל, הגם שנשאלה לעניין זה מפורשות, טענה המתנגדת כי הייתה בקשר טלפוני עם העו"ס, הגב' ס' (עמ' 54 לפרוטוקול וכן העמוד החמישי – שאיננו ממוספר – לתצהיר המתנגדת). זאת, חרף העובדה שהעו"ס (שלא נטען לאינטרס אישי שלה בעצם קיום ההליך) שללה זאת מפורשות הן בעדותה והן בנספח 1 לתצהיר הגב' ב.ס. (השוו בעמ' 13 לפרוטוקול). כך או אחרת, גם אם אניח שבעבר שוחחה המתנגדת עם העו"ס (ושיחה זו פרחה מזכרונה של העו"ס), היעדר הקשר דה-פקטו עימה מלמד נדבך משמעותי באשר לרקע להעדפתה של המבקשת על פני המתנגדת, בצוואה שלפני. 

 

  1. סוגיה נוספת שבה התגלתה בעייתיות בגרסת המתנגדת הייתה הקלטת השיחה עם עו"ד מ'. חרף שאלות חוזרות לא ניתן היה ללמוד מדבריה הסבר ענייני לשאלה מדוע מלכתחילה ביקשה להקליט את עו"ד מ', במיוחד נוכח גרסתה ולפיה לא ידעה על קיומה של צוואה המאוחרת הנוגדת את הצוואה לטובתה (השוו: עמ' 65 – 66 לפרוטוקול). למעשה, ורק לאחר שנשאלה לא פעם על אודות הנסיבות שהובילו אותה מלכתחילה להקליט את השיחה, ביכרה המתנגדת להעלות גרסה שלא נטענה קודם לכן, לא בחקירה ולא בתצהיר, ולפיה חשדה גם בעו"ד מ' מאחר ששלח לה בעניינה של דודתה המנוחה הודעה ליורש חצי שנה לאחר פטירת הדודה (ראו בעמ' 66 לפרוטוקול).

 

  1. הדברים לכאורה גם מעלים תהיה נוכח המפורט בעמ' 2 שורה 3-4 לתמליל השיחה עם עו"ד מ'. שכן בשיחה שם טענה המתנגדת בפני עו"ד מ' כי לא ידעה שיש צוואה. ניתן לכאורה היה להבין מדבריה במהלך העדות, כי תכלית השיחה היתה לברר האם שונתה הצוואה, כך שהיא לא תהיה נהנית בצוואה וזו הייתה שאלתה לעו"ד מ'. אולם כלל לא היה ברור מה היה האינטרס של הגב' ק' לכך, עת בתצהיר עדותה הראשית טענה שיזמה את השיחה עם עו"ד מ' במטרה לממש את הצוואה המוקדמת (העמוד השמיני לתצהירה, שאינו ממוספר, לצד ההפניה לתמליל השיחה). ספק אם הגרסות שסיפקה המתנגדת יכולות לדור בכפיפה אחת.

 

  1. נקודה מהותית נוספת שבה שמענו גרסה חדשה היא היחס שבין טענתה שהמנוח לא היה כשיר לערוך את הצוואה (מבלי להידרש לשאלת נפקותה הדיונית של טענה זו), ובין דבריה לעו"ד מ' בשיחה המוקלטת, שם טענה לא פעם, בתשובה לטיעוני עו"ד מ', כי לאחר עריכת הצוואה האחרונה כלל לא היה מבולבל. לסוגיה זו כבר התייחסתי ולא אפרטה פעם נוספת.

 

  1. מכלל התהיות והסוגיות שנזכרו לעיל אומר דרשני, עת שבה המתנגדת וציינה כי אין לה אינטרס כלכלי בביצוע צוואת המנוח ובה בעת ביקשה להעמיד על מכונה את הצוואה המוקדמת, שבה היא הזוכה היחידה במכלול עזבונו של המנוח, שכלל גם את דירתו. שעה שהמתנגדת עצמה אישרה בתצהירה ולבסוף גם בחקירתה הנגדית כי לא עמדה בקשר תדיר ושוטף עם המנוח, למצער לא ניתן להתעלם מהאינטרס הכלכלי המשמעותי שיכול היה לעמוד למתנגדת ככל שהתנגדותה תתקבל. טענותיה אלה של המתנגדת נדחות. 

 

  1. סיכום ביניים – בגרסתה של המתנגדת, שאיננה עולה בקנה אחד עם עדויותיהם של עו"ד מ' ושל העו"ס, נפלו בקיעים ותמיהות לא מבוטלות, המעלים ספק של ממש באשר ליסודות שבבסיסה.

 

עדותה של המבקשת

  1. ככלל התרשמתי שהמבקשת ענתה במישרין ולא ביקשה להתחמק גם מסוגיות אשר לא היו נוחות לה, וזאת במהלכה של חקירה שבה לפרקים ניכר היה בה כי היתה נסערת.

            כך, למשל, הודתה כי ביקרה אצל עו"ד מ' ואישרה את דבר קיומו של הויכוח (עמ' 72  - 73לפרוטוקול).

            כך, ענתה המבקשת  במישרין גם לכך שלמנוח היו טענות ותלונות ביחס לתדירות הביקורים אצלו (עמ' 74 – 75 לפרוטוקול).

            כך גם התייחסה המבקשת  מפורשות לדברים שנשמעו מפי עו"ד מ' כמו גם העו"ס, לפיהם המנוח שינה את צוואותיו, יתכן כמכשיר להבטיח דאגה לו (עמ' 75, 78  ו -86 לפרוטוקול, למשל).

 

  1. ניכר היה שהמבקשת הבינה היטב את השאלות ולא התחמקה ממתן תשובות ישירות גם כאשר אלה לא בהכרח עלו בקנה אחד עם האינטרס שלה. כך, למשל, גם אם טרחה להדגיש כי בעת הטיפול במנוח עשתה זאת לא על מנת לזכות ברכושו, לא התחמקה ממתן תשובה ישירה לשאלה מדוע יש לכבד דווקא את הצוואה האחרונה בשים לב לטענות שאין חולק כי היו למנוח גם כנגדה (השוו בעמ' 75 לפרוטוקול) .

 

  1. המבקשת גם לא היססה לאשר שבכתב התשובה להתנגדות שכחה לציין כי נלקח גם מבית המנוח גם פנקס שיקים ולא רק כרטיס אשראי ותעודת הזהות שלו (עמ' 82 – 83 לפרוטוקול). לא ראיתי, וזאת בניגוד למתנגדת, כי המבקשת ביקשה להתחמק ממתן גרסה מפורשת או שלא להשיב באופן ענייני לשאלות אלה ואף הבהירה מפורשות כי סוגיות דוגמת משיכת שיקים או ביצוע פעולות בכרטיסי אשראי אף ניתנות לבחינה עניינית באמצעות ספרי התאגיד.

 

עדותו של י'

  1. בתצהירו פירט י' , שבמהלך היכרותו עם המנוח הוסמך לעריכת דין, את נסיבות היכרותו עם המנוח ועם ט', במסגרת התנדבות שערך בקופת החולים מכבי.

 

הגרסה שפורטה בתצהיר היא כי המנוח ציפה לקבל סיוע מקרובי משפחתו, בעיקר מהמבקשת, והתאכזב מיחסה של המבקשת אליו. נוכח תחושותיו אלה, לאחר שנערכה הצוואה, ביקש מי' לסייע לו כעורך דין  בשינוי צוואתו ; בקשה שנשנתה פעמים מספר, לאחר סירובו של עו"ד מ' לשנות את הצוואה. אלא שקוצר הזמן מאז פניות אלה ועד לפטירתו של המנוח לא הותיר בידו סיפק "... להביא לכתיבתה של צוואה חדשה וכשרה שתשקף את רצונו זה האחרון של (המנוח – ב.ש)..." (פסקה 11 לתצהיר י').

 

  1. זוהי, בתמצית, הגרסה שסיפק י' בתצהירו. למעשה, גרסה זו מחזקת דווקא את המסקנה כי אין יסוד לאיזו מטענות המתנגדת. זאת, הן בכל הנוגע לטענת היעדר הכשרות כפי שנזכר לעיל, והן ביחס לטענת ההשפעה הבלתי הוגנת וניצולו של המנוח. בלוז גרסתו של י' נעוצה אכזבתו של המנוח מיחסה הנטען של המבקשת אליו, ורצונו לערוך צוואה חדשה.

 

גרסה זו למעשה מאששת הן את שנטען על ידי העו"ס והן את שטען עו"ד מ' ופורט לעיל. קרי – שהמנוח עצמו עשה שימוש מושכל בצוואותיו כדי לנסות ולבסס תמיכה וסיוע של בנות משפחתו. אלא שגם אם המנוח עצמו התאכזב מן המבקשת, הרי שצוואתו המאוחרת היא זו התלויה ועומדת ; לא ניתן לקבוע כי אמנם קוצר זמן בלבד הוא שמנע מהמנוח, שלא היתה זו צוואתו הראשונה, לשנותה ; ולא ניתן (ואף לא התבקשתי על ידי  המתנגדת ממילא) להסתמך על רצון מאוחר נטען זה  או אחר, שלא השתכלל לכלל צוואה במיוחד עת אין לדעת לאשורו מחומר הראיות שהוצג לפני מה בדיוק היה רצון זה,  והאם אמנם היה משתכלל.

 

  1. כך או אחרת אין בגרסה זו של י', שעיקרה אכזבתו של המנוח מכך שהמבקשת לא העניקה לו את מלוא תשומת הלב והטיפול שביקש, כדי לבסס ממצא עובדתי לפיו הלכה למעשה נוצל המנוח על ידי המבקשת.

 

  1. משגרסתו היסודית של י', שלמעשה אף לא השתנתה בחקירתו הנגדית, עולה למעשה בקנה אחד עם שלילת טענותיה של המתנגדת, אינני מוצא מקום להידרש בהרחבה לטענות שהשתמעו כנגדו מצד המבקשת. בראש ובראשונה בדבר חששם של העו"ס כמו גם המבקשת מפני המניעים הנסתרים של י' בכל הקשור עם קשריו עם המנוח ועם ט'. בהקשר זה, ובתמצית, אעיר רק כי במהלך חקירתו הנגדית של י' עלתה לכל הפחות שאלה אחת שספק אם קיבלה מענה מלא. הכוונה לשאלה מדוע לא הזכיר בתצהירו את רצונו הנטען של המנוח, לדבריו, בהזדמנויות שונות להוריש לו רכוש (עמ' 37, 39, 47, 48, 49 לפרוטוקול). במיוחד בשים לב להכשרתו ולהשכלתו, היה מצופה היה כי יציין בתצהירו את האינטרס – ולו הפוטנציאלי – הכלכלי שנבע ממערכת יחסיו עם המנוח. 

 

  1. כאמור, וגם אם יתכן ומלוא תמונת המצב העובדתית באשר למערכת היחסים שבין י' ובין המנוח לא הובאה לפני בית המשפט, הרי שדומה כי גרסתו היסודית של י' תומכת דווקא בעמדתה של המבקשת.

 

  1. לסיכום – מכלול הראיות שהוצגו הביאני לכלל מסקנה כי דין טענות המתנגדת באשר להשפעתה השלילית של המבקשת על המנוח להידחות.

 

ההליך בבית הדין

  1. משהגעתי לכלל מסקנה כי דין כלל טענות המתנגדת דחייה, אך אציין בתמצית, כי יש ממש בטענות המבקשת בדבר היעדר תום לב דיוני, עת בהליך שבו נתבעה כיורשת פוטנציאלית בבית הדין ביכרה המתנגדת לטעון שאיננה יורשת דבר, בה בעת שבהליך לפני ניסתה לבסס זכות ירושה זו.

 

סיכום אופרטיבי

  1. המנוח ערך את הצוואה לאחר שהתאכזב מהיעדר הקשר שבין המתנגדת ובינו. לא שוכנעתי כי נפלו פגמים בהליך עשיית הצוואה. טענות המתנגדת - הן בדין (קרי הטענות בדבר קיום צוואה הדדית קודמת שיש להעדיף קיומה) והן בעובדה (אי כשירות המנוח ומעורבותה הפסולה של המבקשת) – נדחות בזה.

 

  1. גם אם יכול ולמנוח היו טענות כנגד המבקשת אף לאחר עריכת הצוואה, טענות וטרוניות אלה לא התגבשו לכדי הליך מוכר בדין, שיש בו כדי לשנות מהוראת הצוואה האחרונה בעניינו, שהיא התקפה בענייננו ומבטלת כל צוואה קודמת שנערכה (לעניין זה ראו גם סעיף 36 לחוק). הגם שלא נטענה טענה מפורשת שכזו, אף לא הונחה לפני תשתית עובדתית מספקת לביסוס ממצא ולפיו מצבו הרפואי של המנוח לא איפשר לו לשנות את הצוואה ; זאת, גם אם הייתי מניח שזה היה רצונו וגם לו טענה שכזו היתה נטענת לפני מפורשות.

 

 

 

 

  1. בנסיבות אלה, נדחית בזה ההתנגדות. צו קיום צוואה יינתן במסמך נפרד .

המתנגדת תישא בהוצאות המבקשת בסך כולל של 12,000 ₪, המביאים בחשבון גם את קיומם של שני דיונים לשמיעת ראיות.

פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים ובני משפחותיהם.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

בזה הסתיים הטיפול בהליך.

 

ניתן היום,  כ"ב אלול תשע"ז, 13 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.

                                                                                                 

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ