פס"ד בהפחתת ריבית פיגורים בהוצאה לפועל ועיכוב הליכים ועיכוב ביצוע

להפחית או לא להפחית – הנה השאלה: האם יש להפחית את ריבית הפיגורים שהושתה על המערער, בתקופת עיכוב ההליכים ולהחיל עליו הפרשי הצמדה וריבית "רגילים" או שמא נאמר כי בנסיבות שלפניי יש להוסיף גם ריבית פיגורים כטענת המשיבים. לצידה של שאלה זו ניצבת השאלה, האם דינו של עיכוב הליכים כדין עיכוב ביצוע לעניין החלת ריבית הפיגורים. ובמה דברים אמורים – בוויכוח אודות פרשנות פסק דין שניתן אי שם במהלך שנת 1999 בנוגע לתשלום של 250,000 דולר. ההליכים שבין הצדדים משתרעים על תקופה של 23 שנים, ודי בכך כדי להבין את המשקעים והמשאבים שהושקעו בתיק זה.  אילו עיקר השאלות המונחות לפתחי.

1. לפניי ערעור על החלטותיה של כבוד רשמת ההוצאה לפועל, י' טימנס, בתיק הוצאה לפועל שמספרו 016764-10-09 בנוגע להפחתת ריבית הפיגורים, כפי שיפורט להלן:

• א. ההחלטה הראשונה: ניתנה ביום 17.2.2016 כנגד אחיו של המערער, מר א. מ. (להלן - "מר א.") שביקש להפחית את ריבית הפיגורים. בהחלטה מיום 27.10.2015 הורתה כבוד רשמת ההוצאה לפועל להפחית את ריבית הפיגורים בתקופת עיכוב ההליכים. המשיבים הגישו בקשה לביטול ההחלטה על הפחתת הריבית. החלטה זו נתקבלה על ידי ראש ההוצאה לפועל (להלן - "ההחלטה הראשונה").

• ב. ההחלטה השנייה: ניתנה ביום 30.1.2017 במסגרתה נדחתה בקשת המערער להורות על הפחתת הריביות בתיק ההוצאה לפועל במהלך תקופת עיכוב ההליכים, וזאת החל מיום 21.6.2001 ועד ליום 6.1.2014. כבוד הרשמת קבעה כי המערער העביר תשלום אחד בלבד של 150 ₪ לתיק ההוצאה לפועל. משכך רק לאחר שיפרע מחצית מקרן החוב המקורית יוכל לחדש את בקשתו (להלן - "ההחלטה השנייה").

• ג. ההחלטה השלישית: ניתנה ביום 14.2.2017 לאחר שהמערער הגיש בקשת הבהרה על ההחלטה השנייה. במסגרת הבקשה טען כי סך של 689,432 ₪ הועברו למשיבים במסגרת תיק ההוצאה לפועל ביום 1.3.2001. בקשת המערער נדחתה מהטעם שבמשך 15 שנים לא בוצעו תשלומים בתיק, ורק לאחר פירעון מחצית מיתרת החוב שנותר תידרש כבוד רשמת ההוצאה לפועל לבקשה להפחתת ריביות. (להלן - "ההחלטה השלישית").

2. המחלוקת בתיק זה, נוגעת לגובה סכום הריבית אשר הייתה צריכה להתווסף לחוב בו חב המערער בתקופת "עיכוב ההליכים" בתיק ההוצאה לפועל, אשר הוגש ללשכת ההוצאה לפועל ביום 30.8.2000.

3. לטענת המשיבים, כל עוד ייקבע כי עסקינן בעיכוב הליכים בלבד ולא בעיכוב ביצוע, אזי, יש להוסיף לחוב הפסוק גם ריבית פיגורים. לטענת המערער, החלטתה של ראש ההוצאה לפועל בדבר "עיכוב ההליכים" בתיק דינה כדין "עיכוב ביצוע של פסק דין", משכך קובעת מניה וביה, כי בתקופה זו לא תתווסף ריבית פיגורים לחוב הפסוק. לדידו אין הבדל במקרה הנדון בין החלטה המורה על "עיכוב ביצוע", לבין החלטה בדבר "עיכוב הליכים", וכי הלכה למעשה התוצאה היא זהה.

העובדות הרלוונטיות

4. ברקע הערעור שלפניי, הליכים משפטיים רבים ומגוונים שאף ערכאה שיפוטית לא הצליחה לחמוק מהם. תיק זה תחילתו במסע משפטי בשל סכסוך המשתרע על תקופה של למעלה מ- 23 שנים. משכך אין מנוס מלצאת למסע בזמן כדי לקבל תמונה מלאה על מה שאירע ועל מה שהביאנו עד הלום.
5. ראשיתו עם כריתתו של חוזה מכר למכירת זכויות במשק המצוי בכפר אז"ר ביום 20.3.1996. חוזה המכר נכרת בין המוכרים, הגברת ש.מ. ז"ל ומר א. מ. ז"ל, לבין הקונים בני הזוג ג.ט.ה. (להלן - "המשיבים").

6. ביום 9.6.1996 הלכה הגברת ש.מ. לבית עולמה.