אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק דין 55571-06-13

פסק דין 55571-06-13

תאריך פרסום : 16/11/2014 | גרסת הדפסה
סע"ש
בית דין אזורי לעבודה באר שבע
55571-06-13
06/11/2014
בפני השופט:
יוסף יוספי

- נגד -
התובע:
שמואל דהן
עו"ד יוסף גבאי
הנתבעת:
חברת מטבחי זיו תעשיות (1990) בע"מ
עו"ד דן לפידור
פסק דין

 

 

 

1.התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה על סך של 189,068 ₪ בגין הרכיבים הבאים: הפרשי שכר עבודה, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, דמי נסיעות, תשלום שעות נוספות, הפרשות פנסיוניות, פיצויים בגין אי עריכת שימוע, פיצויים בגין פיטורים אסורים ופגיעה בדמי אבטלה.

 

התובע עבד בנתבעת מיום 30/11/08 ועד ליום 9/1/13 כעובד כללי בייצור ובאריזה, וכן כנהג.

 

2.התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, והנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה על ידי המנכ"ל ובעל המניות מר אבי זיו.

 

במסגרת מסכת הראיות, נחקרו המצהירים על תצהיריהם. לאחר קיום מסכת הראיות הגישה הנתבעת תצהיר משלים, בו פורטו המועדים ביחס לתחילת מיקור חוץ של ההובלות בנתבעת.

 

לאחר קיום מסכת הראיות, הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב.

 

3.בדיון מיום 23/4/14 הצהיר ב"כ התובע, כי לטובת התובע שוחררו הכספים שהיו צבורים לטובתו בקופת הפיצויים בסך של 42,000 ₪. לפיכך, מכל סכום שייפסק לטובת התובע, תהיה רשאית הנתבעת לקזז סכום זה.

 

 

 

טענות התובע

 

4.לטענת התובע, הוא הועסק אצל הנתבעת במגוון עבודות של תחזוקה ושיפוצים, כעובד כללי וכן כנהג מחליף. בסמוך לפיטוריו נפצע נהג קבוע שעבד בנתבעת, ולפיכך נדרש התובע להחליפו. בסמוך לאחר מבצע "עמוד ענן", מחודש 11/12, החליטה הנתבעת למסור את ההובלות לחברה חיצונית. התצהיר המשלים אשר הוגש על ידי הנתבעת אינו מדוייק בלשון המעטה; היות ומכרטסת הנהלת החשבונות של הקבלן החיצוני שביצע את הנסיעות עולה, כי כבר ביום 30/11/12 הוציא אותו קבלן חשבונית לנתבעת בגין הובלות.

 

התובע קיבל העלאה בשכרו, היות ושכרו של נהג הובלות גבוה בהרבה משכרו של התובע. לפיכך, שכרו הקבוע של התובע לצורך חישוב זכויותיו עומד על סך של 8,500 ₪ ברוטו, היות והשתכר 7,000 ₪ נטו.

 

הנתבעת לא הציגה פנקס חופשה. הנתבעת ערכה תלושיה בצורה מטעה. הנתבעת, משיקוליה ובניגוד למוסכם, ערכה את שכר היסוד בתשלום כשכר ברוטו במקום נטו, וצירפה והורידה רכיבים כעולה על רוחה כדי להתאים את הדברים.

 

התובע פוטר על רקע היעדרותו במבצע "עמוד ענן", תוך שמנהל הנתבעת אף הודה בכך שהוא מתכוון להעסיק נהג אחר באמצעות חברה חיצונית. הדבר מסביר גם את הניכויים שבוצעו משכרו של התובע לאחר "עמוד ענן".

הדרישה לבצע הובלה ביום 6/1/13 הייתה במתכוון ומתוך פרובוקציה מצד הנתבעת, על מנת להרגיז את התובע ולגרום להפסקת עבודתו. העבודה הייתה מיועדת לנהג אחר, וממילא היה נהג נוסף של חברה חיצונית. התובע זכאי לפיצויי פיטורים, וגם להודעה מוקדמת ולדמי נסיעות בגין השנים 2008 ו-2009.

התובע זכאי לשעות נוספות בגין עבודתו בחודשים 5/12 – 11/12 כולל יומיים בחודש 12/12.

התובע צירף דו"ח שעות לתצהירו שנערך על פי הטכוגרף.

 

על הנתבעת חל צו ההרחבה בענף העץ. הנתבעת הפרישה לקרן פנסיה בחסר, ובשנים מסויימות לא הפרישה כלל. התובע פוטר לאלתר וללא שימוע. התובע פוטר בניגוד לחוק הגנה על עובדים בשעת חירום, היות ונעדר מעבודתו במבצע "עמוד ענן". לאור הקיצוץ בשכרו במשך תקופה של 4 חודשים אחרונים לעבודתו, נגרם לתובע הפסד הכנסה בגובה 9,540 ₪ עקב דמי אבטלה נמוכים יותר.

 

לסיכום, טען התובע כי יש לחייב את הנתבעת גם בהלנת שכר ו/או לחלופין בהפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.

 

טענות הנתבעת

 

5.לטענת הנתבעת, היא מתנגדת להרחבת החזית האסורה של התובע בסיכומיו. התובע סירב ביום 6/1/13 לבצע הובלה במשאית, וביום 7/1/13 הנתבעת התרתה בתובע, וזאת בהמשך לאזהרות החוזרות ונשנות כי אם יסרב לבצע את עבודתו כמוביל עבודתו תופסק. לאחר שהתובע סירב לבצע עבודתו כמוביל, פוטר במכתב פיטורים מיום 9/1/13. התובע לא פוטר בגלל מבצע "עמוד ענן".

 

הנתבעת מעסיקה 200 עובדים, ואף אחד לא פוטר לאחר מבצע "עמוד ענן". טענה זו של התובע נטענה רק עם הגשת התביעה. שכרו של התובע לא נפגע בגין מבצע "עמוד ענן". התובע השתכר 7,000 ₪ ברוטו החל מחודש 6/12, ולא נטו, וממילא דרך המלך היא לחשב שכר לפי הברוטו. התובע העלה טענות שונות בדבר סירובו לבצע את עבודת ההובלה. התובע היה בעל חברת משאיות, וביצע הובלות בנתבעת גם לפני שנת 2012.

 

התובע הוזהר לפני שפוטר, אך עמד על כך שאינו רוצה לנהוג. לפיכך, לא היה כל טעם בעריכת שימוע. מדובר בעבירת משמעת חמורה, היות והוא חיבל במהלך העבודה התקין.

אין מדובר בהפרה חד פעמית, אלא בסירוב חוזר ונשנה מצידו של התובע.

 

למרות שלא היה זכאי לפיצויי פיטורים, הועברו אל התובע כספי הפיצויים שהצטברו בחברת הביטוח. גם אם ייקבע שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים, אזי סכום פיצויי הפיטורים הוא 56,728 ₪, כך שיתרת פיצויי הפיטורים מסתכמת ב-14,188 ₪. אם ייקבע שהתובע לא זכאי לפיצויי פיטורים, אזי יש לקזז 42,640 ₪ שקיבל.

התובע לא זכאי לתמורת הודעה מוקדמת.

תביעת התובע לדמי אבטלה מתבססת על הטענה ששכרו הופחת שלא כדין. שכרו לא הופחת, ואין הוא זכאי לפיצוי ברכיב זה. גם אם היה ממש בטענות התובע, אזי בעל הדין בעניין דמי האבטלה הוא המוסד לביטוח לאומי.

 

התובע עבד כנהג משאית, ולפיכך נסע עם המשאית לביתו ולעבודה, וכאשר שולם לו החזר נסיעות אז היה זה בטעות.

 

תביעת התובע בגין אי הפרשות לביטוח מנהלים בגין התקופה שלפני 26/6/06 התיישנה, ודינה להידחות. הפרשות לפנסיה נעשות לפי השכר ששולם מדי חודש בחודשו, ולא על בסיס השכר האחרון.

 

הנתבעת לא הפסיקה להפריש עבור התובע החל מחודש 10/12.

 

התובע לא הביא לעדות את מנהל החשבונות שערך לו את הרישום בגין שעות נוספות. כאשר התובע עבד שעות נוספות, הוא קיבל תשלום בגינן, אך התובע לא דיווח על שעות נוספות כשעבד כנהג.

 

התובע העלה טענות חדשות בסיכומיו, ואלה מהוות הרחבת חזית.

 

הנתבעת מתנגדת לצירוף מסמכים לסיכומים מבלי שניתנה רשות לכך מראש על ידי בית הדין. גם אם יתיר זאת בית הדין, הרי שההובלה מיום 30/11/12 עולה בקנה אחד עם תצהירו המשלים של מנכ"ל הנתבעת.

 

בתלושי השכר רשומים הימים בהם שהה התובע בחופשה. לגבי ניהול פנקס חופשה, מדובר בטענה חדשה שהופיעה לראשונה בסיכומי התובע.

 

הנתבעת לא נמנית עם תעשיית העץ. הנתבעת פעלה בתום לב, ואין לחייבה בהלנה. התובע, אשר היה מיוצג על ידי ההסתדרות עובר לתביעה, לא טען כי פוטר פיטורים אסורים.

 

דיון והכרעה

 

6.כפי שצויין לעיל, התובע ומנהל הנתבעת נחקרו על האמור בתצהיריהם במסגרת מסכת הראיות.

 

נקדים אחרית לראשית, ונציין כי התביעה מתקבלת בחלקה הגדול. מהתמונה שנפרשה בפנינו עולה, כי התובע פוטר בלא שנערך לו שימוע. כמו כן, על יחסי העבודה חל צו הרחבה בענף העץ, כפי שטען התובע, וזאת לאור עיסוקה של הנתבעת ועבודתו של התובע במסגרתה. בנוסף, הננו קובעים שיש לחשב את זכויותיו של התובע בהתאם למשכורת הקובעת לה טען התובע.

 

להלן נפרט את קביעותינו ואת הנימוקים המתאימים.

 

 

 

 

 

פיטורי התובע

 

7.אין חולק כי התובע פוטר על ידי הנתבעת, וכן ששוחררו לטובתו כספים בסך 42,000 ₪, שנצברו לזכותו ע"ח פיצויי פיטורים. הנתבעת טענה כי התובע פוטר לאחר שסיכל את חוזה העבודה, בכך שלא הסכים לבצע את עבודתו כנהג, הגם שהוזהר שוב ושוב.

 

התובע תיאר בעדותו את קרות הארועים באופן קולח, נהיר וברור, גירסתו כפי שנכתבה בתצהירו לא נסתרה, והיא מהימנה עלינו.

התובע תיאר את נסיבות המקרה שלאחריו החליטה הנתבעת לפטרו.

התובע העיד, כי ההובלה של המטבח לצפון הארץ היתה מיועדת לנהג אחר, אשר סירב לבצעה, וכן שהתובע בעבר לא סירב "לעלות על משאיות" ולבצע הובלה. בנוסף, העיד כי גם במסגרת המקרה דנן לא נאמר לו כי יפוטר אם לא יבצע את הנסיעה הזו, וכן שקיבל מכתב אזהרה בודד וזאת רק בגין המקרה הזה. גירסתו זו של התובע לא נסתרה במסגרת חקירתו הנגדית. למעלה מן הנדרש, נציין כי גם לו היינו קובעים כי התובע התנהג שלא כשורה והיה מפוטר לאחר שימוע כנדרש, עדיין לא היה בכך כדי להוביל לשלילה מוחלטת של פיצויי פיטורים, וזאת בשים לב לוויתקו של התובע ולנסיבות המקרה.

בהקשר זה נפנה לתשובתו של מנהל הנתבעת, אשר ציין את הדברים הבאים:

 

. את דהן לא פיטרת?

ת.לא

ש.אז מה זה מכתב הפיטורים?

ת.מכתב הפיטורים זו תולדה של סירוב שמואל לבצע את עבודתו הרבה

יותר מפעם אחת. לא היתה שום ברירה אחרת אלא לבשר לו שהוא מסיים את עבודתו. הוא לא מדפיס כרטיס כשהוא בא לעבוד

ש.האם במכתב הזה פיטרת אותו?

ת.המכתב יצא ב-9.1 כתוב מכתבי מיום 6.1 שהוצאתי מכתב שהתריתי

והבהרתי לו שהוא סירב לעשות את העבודה ולכן הוא הועזב ולא פוטר. מדובר בשמואל ולא בשני נהגים. אף אחד אחר לא קיבל מכתב פיטורים".

 

הנתבעת לא הציגה ולו מסמך אחד ממנו עולה כי התובע הוזהר בעבר. כמו כן, בחרה הנתבעת שלא להביא לעדות את המנהלים הישירים של התובע, אשר היו אחראים יחד עם עובדת נוספת על סדר ההובלות והעבודה השוטפת, וגם בכך יש כדי לתמוך בתוצאה אליה הגענו.

 

בהקשר זה ידועה ההלכה לפיה :

 

"...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה,שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית

המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך

הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן

במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית

המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".

 

ראה:ע"א 548/78 שרון- לוי, פד"י לה (1) 736 ,760 (ההדגשות הוספו – י.י.).

וכן ראה: ע"א 27/91 קבלו- שמעון, פד"י מט (1) 457.

ע"א 3199/93 קראוס- ידיעות אחרונות בע"מ, פד"י מט (2) 843.

יעקב קדמי, על הראיות (מהדורת תשנ"ט ), עמ' 1396 - 1398.

 

לאור האמור לעיל, יש לקבוע כי אי הבאת העדויות והראיות צריך לשמש כנגד הנתבעת.

 

אנו מקבלים את גירסת התובע, לפיה התובע לא סירב לעבוד כנהג, ואף עבד כנהג כאשר נדרש; למעט המקרה היחיד נשוא התביעה דנן, השנוי במחלוקת, ושגם לגביו אנו מעדיפים את גירסת התובע.

 

8.הנה כי כן, עסקינן בתובע אשר התקבל לעבודה בנתבעת כעובד כללי וכנהג, ולאחר 8.5 שנים פוטר לאלתר על ידי הנתבעת, ללא מתן הודעה מוקדמת, תוך העלאת טענה כי אינו זכאי לפיצויי פיטורים עקב סירובו לבצע הובלה של מטבח לצפון הארץ.

 

לא מצאנו כי יש להדרש לסוגייה מדוע באמת פוטר התובע ומה עמד בבסיס שיקולי הנתבעת. עם זאת, לא מצאנו סיבה מוצדקת לפיטורי התובע. הסירוב הנטען לביצוע ההובלה אינו מהווה סיבה כזו, לאור כל שפורט לעיל. בנוסף, גם אם הנתבעת בחרה להוציא למיקור חוץ את תחום ההובלות, הרי שהתובע ביצע לאורך השנים מגוון רחב של עבודות בחצרי הנתבעת, ולפיכך גם זו אינה סיבה מוצדקת לפיטוריו.

 

מכל האמור לעיל עולה, כי התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים מלאים, ודמי הודעה מוקדמת.

 

 

 

 

שימוע

 

9.ההלכות בנושא שימוע ידועות מימים ימימה, ונביא בקצירת האומר את תמצית ההלכה בנושא. בפרשת גינגולד קבע בית המשפט העליון בהאי לישנא:

 

"זכות יסוד של האדם בישראל היא, כי רשות ציבורית, הפוגעת במעמדו של אדם, לא תעשה כן, בטרם תעניק לאותו אדם את ההזדמנות להשמיע את דעתו. לעניין זכות יסוד זו, אין נפקא מינה, אם הרשות הציבורית פועלת מכוח חיקוק או מכוח הנחיה פנימית או מכוח הסכם. אין גם כל חשיבות לשאלה, אם הסמכות המופעלת היא שיפוטית, כעין שיפוטית או מינהלית, ואם שיקול הדעת, הניתן לאותה רשות, הוא רחב או צר. בכל מקרה, בו רשות ציבורית מבקשת לשנות את מעמדו של אדם, עליה לפעול כלפיו בהגינות, וחובה זו מטילה על הרשות את החובה להעניק לאותו אדם את ההזדמנות להשמיע את דעתו".

 

ראה:בג"צ 654/78 גינגולד - בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד לה(2), 64, 655-654.

 

חובת השימוע הוטלה על כל מעסיק, לרבות מעסיק פרטי.

 

ראה:ע"ע 554/09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ - שמיר (מיום 13.1.11).

 

כבוד השופטת נילי ארד (בתוארה דאז) עמדה על החשיבות שיש לזכות טיעון אמיתית, כאשר המעסיק עומד לפטר עובד, וזאת בהאי לישנא:

 

"זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טקס" גרידא, שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך-גיסא, מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו".

 

ראה:ע"ע 1027/01 ד"ר גוטרמן- המכללה האקדמית עמק יזרעאל (לא פורסם, פיסקה 14 לפסק הדין).

וכן ראה: דב"ע מח/3 – 148 שק"ם בע"מ- גרינברג, פד"ע כ 141 , 143.

ע"ע 334/09 מלכה- המועצה הדתית אילת (מיום 13.7.11).

רענן הר – זהב, המשפט המנהלי הישראלי, מהדורת תשנ"ז, עמ' 263 -291.

 

ואילו המלומד יצחק זמיר תיאר את הבסיס לכלל השימוע בזו הלשון:

 

"כלל השימוע דורש כי הרשות המינהלית לא תפגע באדם אלא אם ניתנה לו קודם לכן הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו בפניה. הוא מטיל חובת שימוע על הרשות המינהלית ומקנה, מן הצד השני, זכות טעון לאדם שעשוי להיפגע על ידי ההחלטה המינהלית. זוהי מצוות ההגינות המינהלית בקליפת אגוז. כדברי השופט אולשן, 'הצדק האלמנטרי דורש שלפני שחורצים את גורלו של האזרח תינתן לו הזדמנות להסביר את המצב כדי להסיר את החשד'.

 

אין תימה שכלל השימוע נחשב כלל של הצדק הטבעי. הוא נקבע על ידי בית המשפט באנגליה לפני מאות שנים. בית המשפט ראה בו כלל אלוהי שמקורו בפרשת הבריאה. וכך אמר בית המשפט בשנת 1723:

 

'חוקי האל וחוקי אנוש גם יחד נותנים לצד את האפשרות לערוך את הגנתו, אם יש לו כזאת. זכורני כי איש אחד מאוד מלומד אמר לי בהזדמנות מעין זו, כי אפילו אלוהים בכבודו ובעצמו לא חרץ דינו של אדם בלי להזמינו תחילה לערוך את הגנתו. אדם (אומר אלהים), איכה? המן העץ אשר צוויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת?".

 

ראה:יצחק זמיר, הסמכות המנהלית, (הוצאת נבו) כרך ב', עמ' 793 - 794 .

 

הקביעה אם מולאה חובת השימוע תיגזר מכלל הנסיבות בכל מקרה ומקרה.

 

ראה:פרשת צבר, שם.

פרשת מלכה, שם.

ע"ע 93/07 ארבל- נ.א.ס.ס. נוירומסקולר אלקטריקל סטימיולשין סיסטם בע"מ ואח' (לא פורסם).

 

על עורך השימוע לערוך פרוטוקול וליתן החלטתו בצורה מנומקת.

 

ראה:דב"ע נד/3-124 מדינת ישראל – פוגל, עבודה ארצי, כרך א(2) 591.

 

10.לאור ההלכות דלעיל, וכפי שעולה מן הראיות והעדויות שהובאו, לתובע לא נערך שימוע.

 

כך למשל, התובע לא זומן לשימוע, וממילא לא קיים מכתב הזמנה לשימוע.

בנוסף, ממילא גם לא נערך פרוטוקול שימוע, ולתובע לא שוגרה החלטת המעביד שבאה לאחר השימוע.

וכפי שציין מנהל הנתבעת בתצהירו, הנתבעת סברה כי עמדות התובע והנתבעת היו ברורות, וכי לא היה כל צורך בשימוע.

במקרה דנן ישנה אף חשיבות מוגברת לאי עריכת שימוע, וזאת בשים לב לטענות הנתבעת כלפי התובע על התנהגותו לכאורה.

מעסיק אינו יכול לפטר עובד לאלתר ללא שימוע, תוך העלאת טענה כנגדו שאינו זכאי לפיצויי פיטורים לאור סירובו לבצע מטלה מסויימת מטעמים כאלו ואחרים; על אחת כמה וכמה עת מדובר ביחסי עבודה של למעלה מ-8 שנים.

 

המשכורת הקובעת לחישוב זכויותיו של התובע 

 

11.התובע טען כי עבד במשכורת חודשית בסך 7,000 ₪ נטו, שהינם 8,500 ₪ ברוטו. מנגד, טענה הנתבעת כי התובע השתכר 7,000 ₪ ברוטו, וכי אין כל בסיס לטענתו של התובע.

הננו מעדיפים את גירסתו של התובע על פני גירסת הנתבעת, ונפרט.

גירסתו של התובע בנושא זה היתה מפורטת, לא נסתרה, ואף נתמכה בתלושי המשכורת. התובע העיד כי סיכם על "שכר נטו" עם אבי חג'בי, שהוא המנהל שכפוף לבעלים, היות ואך אחד מהעובדים לא העז לדבר עם הבעלים מר אבי זיו על נושאי שכר.

הנתבעת, משיקוליה היא, בחרה שלא להביא לעדות את מר אבי חג'בי, והדבר הוא בעוכריה.

אף עדותו של מר אבי זיו בנושא זה יש בה כדי לבסס את גירסת התובע, היות ומר זיו העיד כי ייתכן שחג'בי דיבר איתו על שכרו של התובע. דהיינו, הנתבעת לא שללה את דברי התובע בנושא זה, וגם לגירסת הנתבעת, יתכן כי התובע לא דיבר עם הבעלים על גובה שכרו אלא עם מנהלו הישיר.

אף מתלושי השכר של התובע עובר לפיטוריו, וגם מריכוז המשכורות לשנת 2012 עולה, כי החל מחודש 6/12 משכורתו של התובע היתה 7,000 ₪ נטו, וסכום זה הוגדר כשכר יסוד. דהיינו, לסך של 7,000 ₪ נוספו סכומים נוספים בגין רכיבים נוספים, אשר בסופו של יום היוו יחדיו את שכר הברוטו.

עוד נציין, כי מחודש 6/12 ועד חודש 12/12 השתכר התובע בהתאמה משכורת בערכי נטו בגובה של 7,096 ₪, 7,130 ₪, 10,274 ₪ , 7,335 ₪, 6,885 ₪, 6,580 ₪, 5,641 ₪.

יצויין, כי בשלוש המשכורות האחרונות הופחתו לתובע סכומים (מאות עד אלפי שקלים) בגין היעדרויות; אך אין בכך כדי לשנות קביעתנו, לפיה התובע השתכר שכר ברוטו גבוה יותר מ-7,000 ₪.

משהנתבעת לא טענה בדבר תחשיב אחר לחישוב השכר הקובע במונחי ברוטו, ובשים לב לקביעתנו דלעיל, המשכורת הקובעת לחישוב זכויותיו של התובע הינה 8,500 ₪ ברוטו.

 

 

 

 

חלות צו ההרחבה בענף העץ

 

12.מהעדויות ומהראיות שהובאו בפנינו עולה, כי על הצדדים דנן חל צו ההרחבה בענף העץ.

 

מר אבי זיו טען, כי הוא פועל לפי צווי ההרחבה של התאחדות התעשיינים, ולא לפי אלה של ענף העץ, ושרק במשך 30% מהזמן הנתבעת עוסקת בעץ.

אין בידינו לקבל טענות אלה, היות והנתבעת מייצרת מטבחים, ואף לגירסת הנתבעת, התובע היה חותך עצים 30% מהזמן.

 

הנתבעת טענה עוד, כי 70% מהמטבח אינו עשוי מעץ, כגון מגרות ממתכת ואביזרים שונים. אין בכך כדי לשנות הכרעתנו, בשים לב כי כל עיסוקה של הנתבעת הוא בייצור מטבחים, כפי שאף עולה מסעיף 3 לתצהירה.

 

בשולי הדברים נציין, כי לקביעתנו ביחס לחלות צו ההרחבה אין כדי להשליך על רוב הרכיבים שנתבעו; היות ורובם ככולם לא נתבעו מכח חלות הצו, למעט ההפרשות לביטוח מנהלים.

 

הסכומים להם זכאי התובע

 

הפרש פיצויי פיטורים

 

13.הננו מקבלים את תחשיב התובע ביחס לפיצויי הפיטורים שתבע, וזאת לאור קביעותינו דלעיל ביחס למשכורתו הקובעת.

לפיכך, זכאי התובע לסך של 69,062 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בקיזוז סך של 42,000 ₪ ששולמו על החשבון, ובסה"כ 27,062 ₪, אשר יישאו ריבית והצמדה כדין מיום 9/1/13.

 

דמי הודעה מוקדמת

 

14.משפוטר התובע לאלתר, בלא נסיבות המצדיקות פיטורים תוך שלילת הודעה מוקדמת, תשלם הנתבעת לתובע את הסכום שתבע בסך 7,000 ₪. סכום זה יישא ריבית והצמדה כדין מיום 9/1/13.

 

 

 

זכות השימוע

 

15.לאור קביעתנו כי לתובע לא נערך שימוע, ובשים לב כי פוטר לאלתר לאחר תקופת עבודה של למעלה מ-8 שנים, ובשים לב לנהוג בפסיקה במקרים כגון דא; מצאנו לנכון לפסוק לטובת התובע את כל הסכום שתבע ברכיב זה, דהיינו סך של 25,000 ₪.

 

אמנם, עסקינן בסכום המהווה רק 3 משכורות של התובע בקירוב, אך משתבע התובע סכום זה, בית הדין אינו יכול לפסוק לטובתו סכום גבוה יותר.

 

הפרשות לביטוח מנהלים

 

16.התובע תבע בסיכומיו סך של 30,303 ₪ ברכיב זה, וזאת לאחר קיזוז של 19,422 ₪ אשר אין חולק כי נמצאים בקרן. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הננו קובעים כי דין התביעה ברכיב דנן להתקבל בחלקה. ונפרט.

 

הננו מקבלים את טענת הנתבעת, ולפיה חלה התיישנות על התקופה שעובר לתאריך 26/6/06, בשים לב כי התביעה דנן הוגשה בחודש 6/13. לפיכך, אין מדובר ב- 97.5 חודשי עבודה, אלא ב-79 חודשי עבודה, בשים לב כי התובע החל לעבוד בחודש 11/04.

 

אומנם, הנתבעת טענה כי התובע חישב את זכאותו ברכיב זה לפי משכורת קובעת של 8,500 ₪, בעוד שהיה עליו לחשבה על פי משכורתו בזמן אמת; דא עקא, הנתבעת לא הציגה כל תחשיב מטעמה, אשר יביא לסכום אחר מזה שנתבע, ולמעשה לא הפריכה את תחשיב התובע בנושא.

 

לפיכך, יש לחשב את זכאותו של התובע לפי התעריף אותו תבע, בקיזוז תקופת ההתיישנות והכספים אשר נצברו לזכותו שעליהם אין חולק, והכל כדלהלן:

 

79 חודשים x 6% X 8,500 ₪ = 40,290 ₪.

40,290 ₪ - 19,422 ₪ = 20,868 ₪ סה"כ

 

סכום זה יישא ריבית והצמדה כדין מיום 9/1/13.

 

 

 

 

 

 

דמי נסיעות

 

17.בגין רכיב זה תבע התובע סך של 2,402 ₪ בגין השנים 2008-2009.

 

לטענת הנתבעת, התובע היה נוסע עם המשאית לביתו, ובחודשים 11-12/09 קיבל דמי נסיעות בסך של 212 ₪ אותם לא הפחית מתביעתו. כמו כן טענה, כי כאשר שולם לו החזר דמי נסיעות, הדבר בוצע בטעות.

 

לאחר עיון בטענות הצדדים, הננו קובעים כי דין תביעת התובע להתקבל במלואה ברכיב זה, תוך קיזוז סך של 212 ₪ שקיבל התובע כמפורט לעיל (הגם שהיה מקום לקזז גם סך של 77 ₪ שקיבל התובע בחודש 10/09, אך הנתבעת לא טענה זאת).

 

יצויין, כי התובע לא נחקר כלל בחקירתו הנגדית בגין הרכיב דנן, וטענתו לפיה בשנים אלו לא קיבל דמי נסיעות לא נסתרה. בנוסף, גם לא הוכח כי היה יוצא עם משאית מדי יום בחודשים אלו, והתובע כלל לא נשאל בעניין זה.

מנגד, מנהל הנתבעת טען כי התובע נסע במשאיות לאורך תקופה, אך טען זאת בכלליות תוך שהוא ציין כי בחודשים מסויימים שולמו דמי נסיעות בטעות. אין בידנו לקבל גירסתו בעניין זה, מאחר והתברר כי התובע לא עבד כל העת כנהג. כמו כן, אין בידנו לקבל את טענתו לפיה שולמו לתובע דמי נסיעות בתקופות שונות בשוגג, טענה שלא הוכחה.

 

משגירסתו של התובע לא נסתרה, הרי שהוא זכאי לסך של 2,402 ₪ בקיזוז סך של 212 ₪, ובסה"כ 2,190 ₪ עבור דמי נסיעות.

 

שעות נוספות

 

18.התובע תבע סך של 11,967 ₪ בגין גמול שעות נוספות לתקופה שמחודש 5/12 ועד חודש 11/12, בנוסף לשלושה ימים בחודש 12/12. התובע טען שבתקופה זו עבד מעבר ל-10 שעות עבודה יומיות כנהג.

התובע הסתמך על רישומי טכנוגרפים, וכן פירט את השעות הנוספות בהן עבד כנהג בתקופה שצויינה לעיל.

מנגד טענה הנתבעת, כי מי שרשם את נספח יב' הוא מנהל חשבונות מטעמו של התובע, שלא העיד. התובע לא צירף את רישומי הטכנוגרפים, הגם שטען כי הרישום הועתק מהם.

ועוד טענה הנתבעת, כי התובע לא דיווח במהלך עבודתו כנהג כי עבד שעות נוספות, ולא ניתן היה לפקח על שעות עבודתו. וכן טענה כי התובע קיבל גמול שעות נוספות כאשר עבד במפעל הנתבעת, כפי שעולה מריכוזי המשכורות.

 

לאחר שבחנו את טענות הצדדים ביחס לרכיב התביעה דנן, הננו קובעים כי יש לקבל את תביעתו של התובע במלואה בנושא השעות הנוספות.

 

גירסתו של התובע, כפי שהובאה לאורך כל הדרך לעניין עבודתו כנהג בתקופה הרלוונטית, לא נסתרה.

התובע ענה בחקירתו הנגדית על כל שנשאל, תוך שהוא מציין כי הרישומים של השעות הועתקו מהטכנוגרפים שנמצאים אצלו. בנוסף, תיאר כי מעולם לא סירב לחתום על כרטיס נוכחות, כאשר עבד כנהג היה כותב את השעות על כרטיס קרטון, ולא היה יוצא לביתו בין ההובלות, גם לא כדי לבקר את בנו בפנימייה כנטען ע"י הנתבעת.

 

כמו כן, גם מעדותו של מנהל הנתבעת עולה, כי יש לקבל את התביעה ברכיב דנן. דבריו של מנהל הנתבעת תומכים בגירסת התובע, ולפיהם "...נהג משאית אמור לנהל את הנוכחות שלו על כרטיס קרטון או אם הוא עובד במפעל הוא מחתים במפעל."

כאשר נשאל המנהל היכן כרטיסים אלו, ענה שהם במפעל ושלתובע יש העתק שלהם. בנוסף, הודה מנהל הנתבעת שעובד בשם ראובן, שעבד כנהג, נפצע בתאונת עבודה החל מ-6/12, וכן שלא שכר נהג נוסף; אך לדידו אין קשר לתוספת השכר שקיבל התובע החל מתקופה זו.

אנו התרשמנו כי נתונים אלה תומכים בגירסת התובע ביחס לתקופות בהן עבד כנהג.

 

עולה, כי הנתבעת לא צירפה דו"חות נוכחות של התובע, רישומי טכנוגרפים או רישומי שעות עבודה של התובע לתקופה שבגינה תבע שעות נוספות, וגם חישובי התובע בנושא זה לא נסתרו.

כמו כן, אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת כי לא ניתן היה לפקח על שעות עבודתו של התובע כנהג; וזאת בשים לב לקיומו של טכנוגרף, ובשים לב לאמצעים הטכנולוגיים הנוספים אשר מאפשרים מעקב שוטף על עבודה מחוץ למפעל.

 

לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 11,967 ₪ בגין גמול שעות נוספות בתוספת ריבית והצמדה כדין החל מיום 9/1/13.

 

 

 

הפרשי שכר עבודה

 

19.בגין רכיב זה תבע התובע סך של 8,749 ₪, תוך שהוא טוען כי סכום זה נובע כתוצאה מניכויים שלא כדין אותם ביצעה הנתבעת. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, ובשים לב לעדויות ולראיות, הננו מקבלים את התביעה ברכיב זה בחלקה, ונפרט.

 

לנתבעת היה הסבר מספק רק ביחס לחלק מהניכויים שיוחסו לה, וזאת במסגרת סיכומיה (סעיף 13). הנתבעת פירטה רק ביחס לחודש 9/12, ולגבי שאר החודשים טענה כי הוא הדין לגביהם, וזאת ללא כל פירוט וללא תמיכה באסמכתא כלשהי.

 

בנוסף, הננו מקבלים את טענות התובע ביחס לניכויים, כפי שפורטו בסעיף 23 לסיכומיו.

 

לפיכך, התובע זכאי להשבת הסכומים הבאים בגין הפרשי שכר עבודה:

 

9/12 -333 ₪

10/12 -304 ₪

11/12 -550 ₪

12/12 -1,346 + 1,077 ₪

1/13 -304

סה"כ3,914

 

סכום זה יישא ריבית והצמדה כדין החל מיום 9/1/13.

 

אובדן זכויות בדמי אבטלה

 

20.התובע טען, כי הנתבעת קיצצה כ-8,500 ₪ משכרו במהלך 4 החודשים האחרונים לתקופת עבודתו, וכי כתוצאה מכך נפגעו תגמוליו מהמוסד לביטוח לאומי בסך של 9,540 ₪.

מנגד, טענה הנתבעת כי שכרו של התובע לא הופחת, וכי ממילא על התובע לפנות למוסד לביטוח לאומי, שהוא בעל הדין הנכון, אשר חייב לשלם לעובדים את מלוא המגיע להם בין שהמעביד שילם ובין אם לאו.

 

בנסיבות העניין, לא מצאנו ממש בטענות הנתבעת ובדוגמה אותה ציינה. אין מדובר בעובד שנפצע בתאונת עבודה, אשר לא שולמו בגינו דמי ביטוח כלל; אלא בעובד שנוכו ממשכורתו כספים, אשר נגרעו מחישוב הכנסתו עובר לפיטוריו. ניכויים אלה גרמו לכך שהתובע קיבל דמי אבטלה בחסר, היות והמשכורות שדווחו למוסד לביטוח לאומי ובוטחו בהתאם היו נמוכות יותר.

 

משהנתבעת לא טענה כלל כנגד התחשיב והסכום להם טען התובע, הרי שלאור קביעתנו כי נוכו משכרו של התובע סך של 3,914 ₪ שלא כדין, הרי שהתובע זכאי לתשלום מהנתבעת לפי החישוב הבא:

 

5,871 ₪ = 6 חודשים x 978 ₪ = 4 ÷ 3,914 ₪

 

סכום זה יישא הצמדה וריבית כדין מיום 9/1/12.

 

פיצויים בגין פיטורים אסורים בניגוד לחוק הגנה על עובדים בשעת חירום

 

21.כפי שפורט לעיל, התובע טוען כי פוטר על רקע היעדרותו במבצע "עמוד ענן",

מהתמונה שנפרשה בפנינו, ובשים לב לקביעתנו דלעיל בדבר נסיבות פיטוריו של התובע, הרי שדין התביעה בגין רכיב זה להדחות.

 

מן העדויות ששמענו התרשמנו, כי התובע פוטר בעקבות ויכוח עם הנתבעת בנושא הובלה לצפון הארץ. אמנם, זמן קצר לאחר מבצע "עמוד ענן" החליטה הנתבעת להעביר את מחלקת ההובלות לקבלן משנה, אך אין בכך כדי לבסס קשר סיבתי בין היעדרות התובע ב"עמוד ענן" לבין פיטוריו. בנוסף, יש לציין כי בסופו של יום רק התובע פוטר מבין שאר הנהגים במפעל, שהועברו לעבוד בעבודות אחרות במפעל. ועוד יצויין, כי מתוך 200 עובדי הנתבעת אף עובד לא פוטר לאחר מבצע "עמוד ענן".

 

אחרית דבר

 

22.לאור כל האמור לעיל, התובע זכאי לרכיבים הבאים:

 

הפרשי פיצויי פיטורים -27,062

דמי הודעה מוקדמת -7,000

זכות השימוע -25,000

הפרשות לביטוח מנהלים -20,868

דמי נסיעות -2,190

שעות נוספות -11,967

הפרשי שכר עבודה -3,914

אובדן זכויות דמי אבטלה -5,871

סה"כ103,872 ש"ח

 

סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום 9/1/13 ועד ליום התשלום בפועל. בהקשר זה התרשמנו כי בין הצדדים היתה מחלוקת כנה, ולפיכך אין לפסוק פיצויי הלנה.

 

23.הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪, והכל תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

 

24.זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

 

25.פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום.

 

ניתן היום, י"ג חשוון תשע"ה, (06 נובמבר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

   

Picture 1

   

נציגת ציבור (עובדים)

גב' פסה מרקוביץ

 

יוסף יוספי, שופט

 

נציג ציבור (מעסיקים)

מר אסי פידל

 

 

קלדניות: רות רחמים והילה.


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ