אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק דין 13949-02-11 ב' נ' נחום בסה ואח'

פסק דין 13949-02-11 ב' נ' נחום בסה ואח'

תאריך פרסום : 13/05/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי חיפה
13949-02-11
07/05/2015
בפני השופט, סגן הנשיא:
יצחק כהן

- נגד -
התובע:
ח. ב
עו"ד עאהד אגברייה
הנתבעים:
1. נחום בסה
2. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
3. מחלבות טרה בע"מ
4. כלל חברה לביטוח בע"מ

עו"ד גאסן אגברייה
עו"ד דורון לוריג
פסק דין

 

 

 

א. ההליך והצדדים לו

 

1.התובע, יליד 21.10.1960, תושב הכפר טמון באזור ג'נין שבשטח הרשות הפלסטינית, עותר בתביעתו שלפני, לכך שהנתבעים יחויבו לפצותו, עבור נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה, שאירעה לו בתאריך 25.3.2009.

 

 

2. התובע הוא מסגר במקצועו, ובזמן התאונה היה עובד הנתבע מס' 1. לטענת התובע התאונה אירעה בעת שעסק בפירוק קונסטרוקציית מתכת כבדה בחצר מפעלה של הנתבעת מס' 3, היא מזמינת העבודה.

 

 

3.הנתבעת מס' 2 היא חברת ביטוח, אשר במועדים הרלבנטיים ביטחה את אחריות הנתבע מס' 1 כלפי עובדיו, בביטוח "חובת מעבידים". הנתבעת מס' 4, היא חברת ביטוח, אשר במועדים הרלבנטיים ביטחה את אחריות הנתבעת 3 בגין חבותה כלפי צדדים שלישיים.

 

 

4.התביעה הוגשה תחילה לבית משפט השלום בנצרת נגד הנתבעים 1 ו- 2. לצד כתב ההגנה שהוגש, הגיש הנתבע מס' 1 הודעה לצד שלישי כנגד הנתבעות 3 ו-4. במסגרת הדיון שהתנהל בבית משפט השלום בנצרת, ולאור הפערים בין שעורי הנכות, שנקבעו על ידי המומחים מטעם הצדדים, הורה בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת עירית הוד) על מינוי שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט, שייחוו את דעתם בעניינו של התובע. המומחים שמונו הם ד"ר ישראל כספי בתחום האורתופדיה, וד"ר שמואל קורן בתחום הפסיכיאטריה.

 

 

5.לאחר שהמומחים שמונו הגישו לבית המשפט את חוות דעתם, נעתרה כב' השופטת הוד לבקשת הצדדים, והורתה להעביר את הדיון בתיק לבית המשפט המחוזי בחיפה (ראו בקשת הצדדים המוסכמת מתאריך 6.8.2013 והחלטת כב' השופטת הוד מתאריך 7.8.2013). לאחר העברת התביעה לדיון בבית משפט זה התובע קיבל רשות לתקן את כתב התביעה, ובכתב התביעה המתוקן צרף כנתבעים נוספים את הנתבעות 3 ו- 4.

 

 

ב. האחריות לתאונה

 

6.לגרסת התובע (וראו תצהיר עדותו הראשית של התובע, מוצג ת/2), מדובר בקונסטרוקציה שאורכה 3.5 מ' וגובהה 3.5 מ', שהייתה מותקנת על קיר מבנה, בגובה של 5 עד 6 מ' מפני השטח. ביחד עם התובע עסקו בפירוק הקונסטרוקציה עוד שלושה עובדים, והעבודה בוצעה על פי הנחיותיו של הנתבע מס' 1. את עבודת הפירוק ביצעו התובע וחבריו מעל במה מתרוממת. לצורך הורדת רכיבי הקונסטרוקציה, הותקנה גלגלת על גג המבנה, ועל הגלגלת הותקן חבל.

 

 

7.במהלך העבודה התבקש התובע לאחוז בחבל, אליו הייתה קשורה הקונסטרוקציה. בשלב מסויים, ומפאת המשקל הרב של הקונסטרוקציה, כוחו של התובע אזל, והוא הרפה את אחיזתו, והקונסטרוקציה צנחה. התובע ניסה להתחמק מהקונסטרוקציה שצנחה, אך הדבר לא עלה בידו והוא נפגע בראשו ובגבו.

 

 

8.מטעם התובע הוגשה לפני , בהסכמה, חוות דעתה של המהדסת גב' ורדית איל ביקלס, מומחית לבטיחות, שקבעה כדברים הבאים:

 

"היה על מעסיקו של התובע המשמש כמבצע הבניה לעמוד בדרישות פקודת הבטיחות בעבודה ובתקנות, הכוללות מינוי מנהל עבודה כלל ועבודת הריסה בפרט, הכנת הריסה וביצוע ההריסה על כל שלביה באמצעות בונה מקצועי לעבודות הריסה, בדיקת מתקן הרמה והדרכת העובד בסיכונים הכרוכים בתחנת עבודתו. משהמעסיק לא פעל כאמור, הרי שלא קיים את דרישות פקודת הבטיחות והתקנות כפי שהיה עושה המעסיק ומבצע הבניה הסביר, ובכך לא נמנעה התאונה הנדונה.

 

היה על המזמינה, מחלבות טרה בע"מ, להתקשר עם קבלן מומחה בהריסת קונסטרוקציה ולוודא שהקבלן מינה מנהל עבודה מוסמך כחוק, אשר העבודה תתבצע תחת הנהלתו הישירה והמתמדת, כנדרש בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנין) וכן הימצאות בונה מקצועי לעבודות הריסה לצורך ביצוע פירוק הקונסטרוקציה. כמו כן על מחלבות טרה היה לדרוש תסקיר בדיקה של בודק מוסמך למתקן הרמה, אשר הותקן בשטחה.

 

אילו היו הנתבעים מקיימים את כל הדרישות שנמנו, לדעתי התאונה הנדונה הייתה נמנעת."

 

 

9.מטעם הנתבעים לא הוגשה חוות דעת של מומחה לבטיחות, הסותרת את ממצאיה וקביעותיה של הגב' ביקלס. אף גרסתו העובדתית של התובע מקובלת עלי, ולא נסתרה על ידי עדים מטעם הנתבעים.

 

על כן, על יסוד גרסת התובע, וחוות דעתה של הגב' ביקלס, הנני קובע, שהנתבעים אחראים לנזקים שנגרמו לתובע, באשר לא נקטו באמצעי הזהירות בהם היה עליהם לנקוט, ולא הנהיגו שיטת עבודה בטוחה. אף אם אתעלם מחובות הנתבעים למנות מנהל עבודה ולבצע את העבודה באמצעות אדם מתאים לביצוע עבודה מסוג זה, שיטת העבודה הפסולה שהונהגה על ידי הנתבעת ברורה וגלויה לעין. כיוון שהקונסטרוקציה הייתה בנויה מקורות מתכת, היה על הנתבעים 1 ו- 3 לצפות, שאדם אחד, לבדו, לא יוכל להחזיק אותה באוויר על ידי אחיזה בחבל. משקלה של הקונסטרוקציה חייב את הנתבעים לדאוג למתקן הרמה מתאים, או למצער לדאוג לכך, שבחבל אליו נקשרה הקונסטרוקציה, יאחזו מספר אנשים, ולא התובע לבדו.

 

 

10.על כן, הנני מקבל טענות התובע, והנני קובע כי הנתבעים 1 ו- 3 אחראים לנזקים שנגרמו לו.

 

בישיבת קדם המשפט, שהתקיימה בתאריך 12.6.2014, הודיעו באי כוח הצדדים, כי ככל שיקבע שהנתבעים אחראים לתאונה, תחולק האחריות כך שהנתבע מס' 1 ישא באחריות בשיעור 75% לנזקיו של התובע, והנתבעת מס' 3 תישא באחריות בשיעור 25%.

 

לפיכך, ומכיוון שמצאתי שהנתבעים אחראים לתאונה, הנני קובע, כי חלוקת האחריות תהיה על פי המוסכם בין הצדדים.

 

 

ג. אשם תורם

 

11.באי כוח הנתבעים טענו כי יש לזקוף לחובת התובע אשם תורם. לטענת הנתבעים, התובע יכול היה לבקש מחבריו לעזור לו לאחוז בחבל, ולא היה עליו לאחוז בחבל לבדו.

 

 

12.לאחר ששקלתי נסיבות התאונה והראיות שלפני, הנני סבור שאין מקום להטיל על התובע אשם תורם בשיעור כלשהו. כאמור, התאונה אירעה בשל כך שהנתבעות 1 ו- 3 הפרו את החובות החוקיות, החלות על מי שמבצע עבודה הריסה מסוג העבודה שבוצעה, והנהיגו שיטת עבודה פסולה. על כך שהתובע לא ניחן בכוחות על אנושיים, ככוחו של "סופר מן", אין להטיל עליו אשם תורם. אם היה צורך להבטיח שמספר אנשים יחזיקו בחבל, כי אז לא התובע היה צריך לדאוג לכך, אלא הנתבעים היו חייבים לדאוג לכך, והיה עליהם ליתן ההוראות מתאימות לעובדים שעבדו באתר ביחד עם התובע.

 

 

13.לפיכך הנני דוחה טענות הנתבעים, כי יש לזקוף לחובת התובע אשם תורם.

 

 

 

ד. נכותו הזמנית של התובע

 

13.ממקום התאונה הובל התובע, כשהוא בהכרה, למרכז הרפואי תל אביב ע"ש סורסקי.

 

בסיכום אשפוז זמני מיום 1.4.2009, נרשם כי התובע נפגע בעת עבודתו במפעל לאחר שנפל עליו חפץ כבד מגובה מספר מטרים. התובע נחבל בחזה מימין ובגב, וסבל משברים בחוליות L3, L4, L5 ובעצם החזה (עצם הסטרנום). התובע שוחרר להמשך טיפול במחלקת שיקום, עם המלצה להמשך טיפול תרופתי, לרבות טיפול במשככי כאבים. עוד הומלץ על המשך ביקורת במרפאת נוירוכירורגיה ועל ביצוע צילומי רנטגן לעמוד שדרה מותני קדמי אחורי ולטירלי. בנוסף הומלץ לו ללכת עם "קורסט" POINT FIXATION – FULL CONTACT 3 (ראו סיכום אשפוז זמני ממחלקת טראומה מיום 1.4.2009, נספח 3 לתצהיר התובע ת/2).

 

 

14.התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, לפי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995. הועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי, אשר שבדקה את התובע, קבעה את שיעורי נכותו של התובע נכות כמפורט להלן:

 

(א)מתאריך 26.3.2009 עד 22.6.2006 - נכות זמנית בשיעור 100%.

(ב)מתאריך 23.6.2009 ועד 1.12.2009 - נכות זמנית בשיעור 40%.

(ג)מתאריך 1.12.2009 ועד 1.9.2010 - נכות זמנית בשיעור 20%.

(ד)מתאריך 1.9.2010 ואילך, נכות צמיתה בשיעור 19%.

 

 

15.כאמור, בעת שתביעה התנהלה בבית משפט השלום בנצרת, ולאור הפערים בשעורי הנכות, שנתגלעו בין המומחים מטעם הצדדים, מינה בית משפט השלום בנצרת שני מומחים רפואיים מטעמו, בתחומי האורתופדיה והפסיכיאטריה. על חוות דעת אלה אעמוד להלן.

 

 

ה. נכותו האורתופדית של התובע

 

16.ד"ר ישראל כספי מונה כמומחה בתחום האורתופדיה, ולפי חוות דעתו, לתובע נגרמה נכות כדלקמן:

 

(א)נכות בשיעור 10% בגין שבר דחיסה בחוליה 3L, הגורם לשינוי בעמוד השדרה המותני.

 

(ב)נכות בשיעור 10% בגין שברי דחיסה קלים בחוליות 4L ו- 5L.

 

הנכות הרפואית, בתחום האורתופדיה אינה שנויה במחלוקת, ושיעורה המשוקל מגיע אפוא כדי שיעור של 19%.

 

 

ו. נכותו הנפשית של התובע

 

17.המומחה מטעם התובע בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר פואד אל-פראס, קבע כי לתובע נגרמה נכות נפשית בשיעור 20%. לעומת זאת, המומחה מטעם הנתבעים, ד"ר ראסם כנעאנה, קבע, כי התובע סובל מסכיזופרניה פרנואידית, שאינה קשורה לתאונה, ועל כן בתאונה לא נגרמה לו נכות נפשית. נוכח הפער בין חוות הדעת, מינה בית משפט השלום בנצרת את ד"ר קרון כמומחה מטעמו.

 

 

18.לעומת המומחים מטעם הצדדים, קבע ד"ר קרון בחוות דעתו (מוצג במ/1) כי לתובע נגרמו הפרעה נפשית פוסט טראומטית (PTSD) וסכיזופרניה פרנואידית כרונית. ד"ר קרון קבע אפוא, כי נכותו הנפשית של התובע בעקבות התאונה מגיעה כדי שיעור של 70% לצמיתות, לפי פריט 33(ב)(6) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956. עניינו של פריט זה ב"מצב פסיכוטי או ירידה קוגניטיבית קשה וקבועה, קיימת תלות בזולת בתפקודי היום יום ובניהול ענייני היום יום או קיים צורך באשפוז יום ממושך".

 

בחוות דעתו ציין ד"ר קורן, כי הוא צופה "כי התובע לא יוכל לעבוד לפרנסתו בעתיד, וכי יזדקק לטיפול פסיכיאטרי קבוע כל ימי חייו. טיפול זה יכלול מעקב פסיכיאטרי אחת לשבועיים, תרופות קבועות ולווי שיקומי."

 

 

19.באי כוח הנתבעים טענו, כי אין לקבל קביעותיו של ד"ר קורן, שכן לטענתם חוות דעתו של ד"ר קורן נסמכה על מסמכים שלא ניתן לתת להם כל משקל, וכי מדובר במסמכים רפואיים פרטיים מוזמנים, בהם התגלו סתירות, לרבות לגבי מועד תלונותיו של התובע על שינוי התנהגות. באי כוח הנתבעים הוסיפו, כי ממצאיו של ד"ר קורן מבוססים על פגישתו עם התובע אשר נמשכה שעה עד שעה וחצי בלבד, במהלכה שוחח ד"ר קרון עם התובע באמצעות מתורגמן ולא בשפתו של התובע. לטענת באי כוח הנתבעים, יש חשיבות רבה לניהול שיחה עם המטופל בשפתו של המטופל בזמן הבדיקה. עוד טענו באי כוח הנתבעים, כי ד"ר קורן לא ביצע לתובע שום בדיקת עזר לברור מצבו. בנוסף לכך הצביעו באי כוח הנתבעים על החלטת הועדה הרפואית, שליד המוסד לביטוח הלאומי, בנוגע לבקשת התובע לקביעת החמרה במצבו, בקשה שהוגשה בעקבות חוות דעתו של ד"ר קורן, אך נדחתה משום שהמומחה הרפואי מטעם המוסד לביטוח לאומי מצא, שאין קשר סיבתי בין התאונה לבין הסכיזופרניה.

 

 

20.לכאורה, חוות דעתו של ד"ר קרון מעוררת קושי, שכן שיעור הנכות שנקבע בה עולה באופן ניכר על שיעור הנכות שנקבעה לתובע על ידי המומחה מטעמו שלו, ד"ר פואד אל-פארס (נכות בשיעור20%). קל וחומר שחוות דעתו של ד"ר קרון אינה מתיישבת עם חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים, ד"ר ראסם כנעאנה, שקבע כי נכותו הנפשית של התובע אינה קשורה לתאונה. זאת ועוד, אף הועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי קבעה, בתאריך 2.2.2010, כי נכותו הנפשית של התובע אינה קשורה לתאונה.

 

לאור דברים אלה, מתבקש הדבר, שקודם שניתן יהיה להסתמך על חוות דעתו של ד"ר קרון, יש צורך לבחון, האם קיימים ההסברים לפערים הגדולים בין שיעור הנכות שנקבע על ד"ר קרון, לשיעורי הנכות, הנמוכים באופן ניכר, שנקבעו על ידי המומחים מטעם הצדדים, לרבות שיעור הנכות שנקבע על ידי המומחה מטעם התובע עצמו. בחינת חוות דעתו של ד"ר קרון תיעשה גם לאור עדותו של ד"ר חאדר פאיז רוואג'בה, הוא הפסיכיאטר המטפל בתובע באופן שוטף, במקום מגוריו.

 

 

21.ד"ר רוואג'בה העיד, שהתובע פנה אליו זמן מה לאחר התאונה, לאחר שחלו שינויים בהתנהגותו. התובע אובחן על ידו כסובל מחבלה פוסט טראומטית (PTSD) וחרדה כללית (עמ' 47 לפרוטוקול שורה 20), וטופל על ידו בטיפול תרופתי. בתיעוד הרפואי שעמד בפני ד"ר רווג'בה, לא היה כל סימן לבעיות נפשיות בתקופה שקדמה לתאונה (עמ' 47 לפרוטוקול, שורות 31 – 32) או לבעיות נפשיות אצל קרובי משפחתו. על פי עדותו של ד"ר רוואג'בה, לאחר שהחל לטפל בתובע מצבו השתפר, ואולם, לאחר כחודשיים הופתע ד"ר רוואג'בה לגלות, שהתובע לקה בתופעות פסיכיאטריות שונות, שכן החל להיות אלים וניסה להכות את בני משפחתו (עמ' 48 לפרוטוקול, שורות 19 עד 21). ד"ר רוואג'בה אף מסר, שבמועד מסויים התובע ניסה לשרוף את ביתו, דבר שגרם לד"ר רוואג'בה לשקול את אשפוזו, אך משפחת התובע התנגדה לכך, ועוד מסר ד"ר רוואג'בה, שבהזדמנות אחר התובע נשך "באופן אגרסיבי" את אחד מבניו (עמ' 51 לפרוטוקול).

 

ד"ר רוואג'בה מסר, שכיום התובע נוטל תרופות באופן שוטף, "לבוניט" (כנראה נפלה טעות בפרוטוקול, והכוונה לתרופת ה"לפונקס") ו"הלידול" (עמ' 44 לפרוטוקול, שורות 17 ו- 18). ד"ר רוואג'בה הוסיף, שאם התובע מפסיק ליטול את התרופות "הוא חוזר לנקודת ההתחלה, הוא חוזר לסכיזופרניה פרנואידית" (עמ' 51 שורות 5 עד 6).

 

 

22.המומחה מטעם הנתבעים, ד"ר ראסם כנעאנה, מצא, כי התובע מקבל טיפול בתרופות נוגדות פסיכוזה, "לפונקס" ו- "הלידול". ד"ר כנעאנה הוסיף, כי הטיפול ב"לפונקס" הוא טיפול "שניתן כקו אחרון למקרים עמידים לטיפול של סכיזופרניה". מכך שמדובר בתרופת "קו אחרון" הסיק ד"ר כנעאנה, שמחלת הסכיזופרניה הפרנואידית, החלה זמן רב לפני התאונה. אציין, שתרופת ה"לפונקס" היא תרופת "קו אחרון", בה נעשה שימוש רק לאחר שטיפולים תרופתיים אחרים נכשלו, בשל הפגיעה העלולה להיגרם לכדוריות הלבנות בדם ולאור התופעות הפיזיולוגיות הקשות של התרופה. השימוש בתרופה זו חייב מעקב רפואי שוטף ובדיקות דם תכופות.

 

לדעת ד"ר כנעאנה, הגם שהתובע אובחן כסובל מחבלה פוסט טראומטית יחד עם סכיזופרניה פרנואידית, הרי ש"בציר ראשון" עולה אבחנה של סכיזופרניה פרנואידית, והיא, לדעת ד"ר כנעאנה, אינה קשורה לתאונה.

 

אעיר, שגם אם סבר ד"ר כנעאנה, שמחלת הסכיזופרניה הפרנואידית אינה קשורה לתאונה, לא ברור מדוע לא מצא לקבוע מה שיעור נכותו של התובע כתוצאה מהחבלה הפוסט טראומטית. כמו כן, יכול היה ד"ר כנעאנה לקבוע, מה שיעור נכות של התובע בגין אותה פגימה, שהוא סבר שאינה קשורה לתאונה, ולו כדי שניתן יהיה לקבוע, מה מנזקיו של התובע נובע נובעים מהתאונה ומה מנזקיו נובעים ממקורות אחרים, שאינם קשורים לתאונה.

 

 

23.ד"ר קרון התייחס לקביעותיו של ד"ר כנעאנה, והבהיר, כי העובדה שבישראל תרופת ה"לפונקס" משמשת כתרופת "קו אחרון" לטיפול בחולי סכיזופרניה, אינה מלמדת על כך שגם בתחום הרשות הפלסטינית כך הם פני הדברים. לדעת ד"ר קרון, ההבדלים בהתוויית השימוש בתרופה, נובעים מהסטנדרטים השונים של הטיפול הרפאי הניתן במדינת ישראל לעומת זה הניתן בתחום הרשות הפלסטינית. דבריו אלה של ד"ר קרון מתיישבים עם הדברים שמסר ד"ר רוואג'בה בעדותו, מהם עלה, כי בתחום הרשות הפלסטינית נעשה בתרופה זו שימוש שוטף ושגרתי.

 

מכל מקום, נראה הדבר, שקביעתו של ד"ר כנעאנה, כי מחלתו של התובע אינה קשורה לתאונה, מבוססת על השערה, שבבסיסה עומדת העובדה שהתובע מטופל בתרופת ה"לפונקס". עובדה זו הובילה את ד"ר כנעאנה להניח, שאם התובע מטופל ב"לפונקס", הרי טיפולים קודמים לא עלו יפה, ומכאן, לשיטתו, מתבקש, שטיפולים קודמים שכאלה, החלו בקשר עם מחלת הסכיזופרניה עוד לפני שהתובע נפגע בתאונה.

 

עם כל הכבוד, הנני סבור, שאין לתת משקל ראייתי להשערתו של ד"ר כנעאנה, מהטעמים הבאים:

 

(א)אין בתיעוד הרפואי כל סימן לכך שהתובע לקה במחלת הסכיזופרניה לפני התאונה;

 

(ב) עדותו של ד"ר רוואג'בה הייתה ברורה ומפורשת, ולפיה המחלה פרצה לאחר התאונה;

 

(ג)ההנחה שהתובע לקבה במחלת סכיזופרניה קשה, שחייבה טיפול ב"לפונקס" כתרופת "קו אחרון" עוד לפני התאונה, אינה מתיישבת עם העובדה, שעד מועד התאונה התובע עבד באון רצוף וקבוע (וראו תלושי השכר שצורפו לתצהיר עדותו הראשית), ופרנס את משפחתו בכבוד.

 

 

24.לאור הדברים האמורים, הנני סבור, שעתה ברור מה גרם לפער הגדול בין שיעור הנכות שנקבע על ידי ד"ר קרון ובין קביעתו של ד"ר כנעאנה, שהמחלה בה לקה התובע, אינה קשורה לתאונה. חוות דעתו של ד"ר כנעאנה, אינה מעמידה בספק את חוות דעתו של ד"ר קרון, ומכאן אעבור לבחון, האם חוות דעתו של ד"ר פואד אל-פראס, המומחה מטעם התובע, מעמידה בספק את חוות דעתו של ד"ר קרון.

 

 

25.ככל שמדובר בחוות דעתו של ד"ר פואד אל-פארס, הרי זה קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 20%. ואולם, ד"ר אל-פארס אבחן את התובע כסובל מחבלה פוסט טראומטית בלבד, בה בשעה שאף לפי דעת ד"ר כנעאנה, המומחה מטעם הנתבעים, התובע סובל גם מסכיזופרניה פרנואידית.

 

העובדה שד"ר אל-פארס קבע את נכותו של התובע על בסיס חבלה פוסט טראומטית בלבד, ולא קבע מה שיעור נכותו של התובע בגין מחלת הסכיזופרניה, היא המסבירה את הפער בין שיעור הנכות הנמוך שנקבע על ידו, לשיעור הנכות הגבוה שנקבע על ידי ד"ר קרון.

 

על כן, גם חוות דעתו של ד"ר אל-פראס אינה מעמידה בספק את חוות דעתו של ד"ר קרון.

 

 

26.באי כוח הנתבעים ניסו להטיל דופי בד"ר קרון, והציגו פסק דין בו בת משפט השלום בתל אביב לא קיבל את חוות דעתו. עם כל הכבוד, לא מצאתי כל דופי בעדותו של ד"ר קרון ובחוות דעתו, והתרשמתי שמדובר ברופא מקצועי ומהימן.

 

על כן, בסופם של דברים, ולאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה שיש לתת לחוות דעתו של ד"ר קרון את משקלה הראייתי המלא. כמפורט לעיל, מצאתי, שהונחו לפני הסברים ראויים, להנחת דעתי, המבהירים, כיצד זה קבע ד"ר קרון ששיעור נכותו של התובע הוא 70%, לעומת קביעותיהם, הנמוכות באופן ניכר, של המומחים מטעם הצדדים.

 

על כן, לאחר ששקלתי הראיות שלפני וטענות באי כוח הצדדים, הנני קובע כדלקמן:

 

(א)לפני התאונה, התובע לא סבל מפגימה נפשית כלשהי.

 

(ב)לאחר התאונה, ובשל שינויים בהתנהגותו, התובע פנה לד"ר רוואג'בה, אשר איבחן אותו כסובל מחבלה פוסט טראומטית. בעקבות זאת התובע טופל בטיפול תרופתי.

 

(ג)כעבור זמן התברר שמצבו הנפשי של התובע החמיר, והתובע אובחן כמי שלקה גם במחלת הסכיזופרניה הפרנואידית.

 

(ד)במבחן "מאזן ההסתברות", ולאור סמיכות הזמנים בין המועדים בהם פרצו המחלות הנזכרות ומועד התאונה, קיים קשר סיבתי בין התאונה ומחלותיו הנפשיות של התובע, ומסתבר הדבר, שהתאונה הייתה "גורם ההדק" שגרם לפרוץ המחלות האלה.

 

 

ז. נכותו התפקודית של התובע

 

27.לתובע נכות אורתופדית בשיעור 19% ועוד נכות נפשית בשיעור 70%. הנכות המשוקלת של התובע מגיעה אפוא כדי 75.7%, ובמעוגל 76%.

 

 

28.בחוות דעתו ציין ד"ר קרון, כי הוא צופה, שהתובע "לא יוכל לעבוד לפרנסתו בעתיד, וכי יזדקק לטיפול פסיכיאטרי קבוע כל חייו".

 

 

29.התובע הוא פועל כפיים, וכעולה מעדותו של ד"ר רוואג'בה, כיום הוא תלוי באופן מוחלט בטיפול התרופתי שהוא מקבל, שאם לא כן, הוא הופך לאלים ומסוכן.

 

על כן, לאחר ששקלתי את הראיות שלפני, הנני סבור, כי יש לקבל את חוות דעתו של ד"ר קרון אף לצורך קביעת נכותו התפקודית של התובע. לפיכך, הנני קובע, כי נכותו התפקודית של התובע מגיעה כדי שיעור של 100% לצמיתות.

 

 

ח. שכרו של התובע

 

30.בא כוח התובע מבקש להעמיד את בסיס שכרו של התובע על סכום של 8,600 ₪. לשיטתו עבד התובע כמסגר למשך שנים רבות, כאשר לטענתו את בסיס שכרו יש לחשב בהתבסס על 12 תלושי השכר האחרונים שהוגשו על ידי התובע ובהתאם לבסיס השכר הרבע שנתי שנקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי, שמגיע בצירוף הצמדה וריבית לסך של 6,639 ₪.

 

בא כוח התובע מוסיף וטוען, כי במשך כ- 10 שנים שקדמו לתאונה, התובע ניהל מסגריה קטנה ליד ביתו, בה עבד בסופי שבוע ובימי חופשה, ועל כך העידו התובע עצמו, אשתו ושכנו. לטענת בא כוח התובע הכנסת התובע מעבודתו במסגריה הפרטית שלו, עמדה על סך של 2,000 ₪ לחודש.

 

על כן, לדעת בא כוח התובע, יש לחשב את הפסדי השתכרותו של התובע לפי שכר של 8,600 ₪, ערב התאונה.

 

 

31.לעומת טענות בא כוח התובע, סבורים באי כוח הנתבעים, שאת הפסד שכרו של התובע יש לחשב לפי שכר של 3,500 ₪ לחודש. לטענת באי כוח הנתבעים, בהתאם לעדותו של התובע, לא היה בידי התובע היתר עבודה בשטח מדינת ישראל, ומשכך הטילו באי כוח הנתבעות ספק בדבר האפשרות שהתובע היה מתמיד בעבודתו בשטח ישראל לאורך זמן רב, גם אלמלא התרחשה התאונה. עוד טענו באי כוח הנתבעים, שקיים ספק אם התובע ניהל מסגריה פרטית ליד ביתו, שכן לא הוצג כל תיעוד בקשר לכך. עוד טענו באי כוח הנתבעים, שהתובע לא הוכיח את גובה שכרו בתקופה שקדמה לעבודתו אצל הנתבע מס' 1, וכן טענו, שבתקופת החורף, התובע לא עבד באופן מלא.

 

באי כוח הנתבעים, הגישו תעודת עובד ציבור (מוצג נ/6), שניתנה בתיק אחר, אך פורט בה שכרם הממוצע של עובדים המתגוררים ברשות הפלסטינית. על יסוד טענותיהם שסקרתי לעיל, והתעודה שהוגשה, טענו באי כוח הנתבעים, שיש לחשב את הפסדי השתכרותו של התובע לפי שכר סכום של 3,500 ₪ לחודש, כולל כל התשלומים הסוציאליים.

 

 

32.בכל הנוגע להשתכרותו של התובע מעבודה במסגריה פרטית שליד ביתו, לא הוצג תיעוד, לא לגבי עצם קיומה של מסגריה שכזו, ולא לגבי רמת השתכרותו של התובע ממנה. עם זאת הנני מקבל את עדות התובע ועדויותיהם של אשתו ושכנו, שהתובע ביצע עבודות פרטיות, והפיק מהן הכנסה כלשהיא. את ההכנסה הזו הנני מעריך בסכום של 500 ₪ לחודש.

 

באשר להשתכרותו של התובע מעבודתו בשטח ישראל, הרי שלפי תלושי השכר שצורפו לתצהיר עדותו הראשית של התובע, התובע השתכר, במשך 12 החודשים שקדמו לתאונה, סכום ברוטו של 5,091 ₪, בממוצע לחודש. אינני סבור שיש מקום להיזקק לטבלת השכר הממוצע שהוגשה (מוצג נ/6), שהרי התובע הציג נתונים ברורים בנוגע להשתכרותו ב- 12 החודשים שקדמו לתאונה. מקום בו התובע מציג נתונים ברורים ביחס להשתכרותו, אין מקום ואין צורך להיזקק לנתונים סטטיסטיים.

 

 

33.על יסוד האמור לעיל, יש לכאורה מקום לקבוע, שערב התאונה התובע השתכר סך 5,600 ₪ ברוטו, בממוצע לחודש. ואולם, כיוון שעיקר הכנסתו של התובע באה מעבודתו בשטח ישראל, והתובע הוא תושב הרשות הפלסטינית, תעורר ספק, האם התובע היה ממשיך ומשתכר סכום זה לאורך זמן.

 

לפיכך, הנני סבור, כי לאור הספק בדבר יציבות מקום העבודה או הכנסתו של התובע לאורך זמן, יש להפחית מהסכום האמור 25%, דהיינו 1,400 ₪. על כן, הנני מעמיד את בסיס השכר, לפיו יחושבו הפיצויים, על סכום של 4,200 ₪ ברוטו בממוצע לחודש, כערכו של סכום זה ערב התאונה.

 

 

 

ט. הפסדי השתכרות בעבר

 

34.הבסיס לפיו יש לחשב את הפסדי השתכרותו של התובע בעבר, הוא הסך 4,200 ₪. מאז התאונה ועד היום, התובע אינו כשיר לעבודה.

 

 

35.על יסוד נתונים אלה, ובהתחשב בתוספות היוקר ששולמו לעובדים בישראל, ובתוספת ריבית והפרשי הצמדה, הפסדי השתכרותו של התובע בעבר מגיעים כדי 329,750 ₪.

 

החישוב בוצע על ידי באמצעות תוכנת "המשערכת", ותויק על ידי בתיק המוצגים כחישוב מס' 1.

 

 

י. הפסדי השתכרות בעתיד

 

36.לתובע נכות תפקודית בשיעור 100%, ואלמלא התאונה היה ממשיך לעבוד עד הגיעו לגיל 67.

 

 

37.בהצמדה לשינויים בשכר הממוצע במשק, שכרו המשוערך של התובע, לצורך חישוב הפסדי השתכרותו בעתיד, מגיע כדי סכום של 4,890 ₪ ברוטו לחודש, ובמעוגל – 4,900 ₪ לחודש.

 

 

38.על יסוד נתונים אלה, הפסדי השתכרותו של התובע בעתיד מגיעים כדי סכום של 608,900 ₪.

 

החישוב בוצע על ידי בתוכנת "המשערכת", והחישוב תויק בתיק המוצגים כחישוב מס' 2.

 

 

י"א. הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים

 

39.כעולה מתלושי השכר שצורפו לתצהיר עדותו הראשית של התובע, משכרו של התובע הופרשו הפרשות לחסכון פנסיוני, בשיעור 5.5% משכרו ברוטו, ואף המעביד הפריש לחסכון פנסיוני (וראה טבלת "נתוני עזר והפרשות המעביד" בתלושי השכר), לדמי מחלה ודמי חופשה.

 

 

40.הפרשות המעביד מגיעות כדי 12% משכרו של התובע, ולפיכך זכאי התובע לפיצוי בראש נזק זה, ובשיעור של 12% מהפסדי השתכרותו בעבר ובעתיד, שנקבעו לעיל.

 

 

41.לאור דברים אלה, הפיצוי המגיע לתובע בראש נזק זה עומד על סכום של 112,600 ₪.

 

 

י"ב. הוצאות רפואיות ונסיעות בגין תקופות העבר והעתיד

 

42.התובע עותר לקבלת פיצוי בגין הוצאות רפואיות ובגין הוצאות נסיעה לקבלת טיפולים רפואיים, עבורו ועבור אשתו, אשר לטענתו התלוותה ומתלווה אליו לטיפולים.

 

 

43.הנתבעות מתנגדות לדרישתו של התובע לקבלת פיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות בגין תקופות העבר והעתיד ככל שהדבר נוגע אליו, וטוענות כי מדובר בתאונה שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונה עבודה, ועל כן הן ההוצאות הרפואיות והן ההוצאות בגין נסיעות לקבלת טיפולים רפואיים אמורות להיות מכוסות על ידי המוסד לביטוח לאומי.

 

אשר לפיצוי הדרוש עבור הוצאות הנסיעה של אשת התובע מציעות הנתבעות לפסוק לה פיצוי בסך 1,500 ₪.

 

 

44.מכיוון שקבעתי כי מדובר בתאונת עבודה, התובע זכאי לכאורה לקבל מאת המוסד לביטוח לאומי, את כל הטיפולים והאביזרים הדרושים לו, וראה לעניין זה סימן ג' בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי, [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995. ואולם, יש לזכור כי התובע מתגורר בשטחי הרשות הפלסטינית, וחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד – 1994 אינו חל על התובע.

 

 

45.מפי ד"ר רוואג'בה למדתי לדעת, שהתובע משלם מכיסו עבור הטיפולים הנפשיים שהוא מקבל, אך את התרופות להן הוא נזקק, התובע מקבל ממשרד הבריאות הפלסטיני (עמ' 44 שורה 22 לפרוטוקול).

 

 

46.על כן, לאחר ששקלתי הראיות שלפני וטענות באי כוח הצדדים, הנני מחליט לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה, לעבר ולעתיד, בסכום גלובלי של 100,000 ₪.

 

 

י"ג. עזרת הזולת בעבר

 

47.לטענת התובע, בשל פגיעתו האורתופדית הוא נזקק לעזרה רבה ואינטנסיבית בתקופה הסמוכה לתאונה, אותה הוא קיבל מבני משפחתו, ובעיקר מאשתו, שלוותה אותו במהלך כל תקופת אשפוזו ועד היום.

 

התובע טוען כי "על בימ"ש לעשות אומדן של הסכום המגיע כפיצוי נאות בעד העזרה שנינתה ע"י בן הזוג או בני משפחה אחרים של הניזוק ולפסוק סכום לטובת הניזוק", והוא עותר להעמיד את סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה על סכום של 400,000 ₪.

 

 

48.הנתבעים מתנגדים לסכום המבוקש על ידי התובע בגין עזרת צד ג' בתקופת העבר, וטוענים כי הפיצוי בגין העזרה הינו נגזרת של השכר הממוצע במשק בשטחי הרשות הפלסטינית שעומד על סך של 2,000 ₪. על כן מציעים הנתבעים לפצות את התובע בגין עזרת צד ג' למשך שלושת החודשים הסמוכים לתאונה בסך של 1,000 ₪ לחודש. לאור האמור, מבקשים באי כוח הנתבעים להעמיד את הפיצוי בגין עזרת צד ג' לתקופת העבר על סך של 3,000 ₪.

 

 

49.לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני מקבל טענות התובע, כי נזקק לעזרה וללווי צמוד, אותם קיבל מאשתו, במיוחד לאחר שאירעו השינויים המהותיים בהתנהגותו, שינויים עליהם העיד ד"ר ראווג'בה.

 

 

50.לפיכך, הנני פוסק לתובע פיצוי גלוגלי בראש נזק זה, לתקופת העבר, בסכום של 50,000 ₪, כערכו בתאריך פסק דין זה.

 

י"ד. עזרת הזולת בעתיד

 

51.אמנם, התובע אינו נזקק לעזרת הזולת בתפקודי היום יום, כגון, אכילה, הלבשה, רחצה וכו'. ואולם, נוכח תלותו היום יומית בתרופות, שיעור נכותו הנפשית הגבוה והשינויים הנגרמים בהתנהגותו כאשר הוא אינו נוטל את תרופותיו באופן סדיר, הנני סבור, שהתובע יהיה זקוק להשגחת הזולת לאורך כל ימיו.

 

52.הנני מעריך את הפיצוי בראש נזק זה, בסכום גלובאלי בסך 120,000 ₪.

 

 

ט"ו. הוצאות בגין ניידות והסעות מיוחדות

 

53.התובע עותר לפיצוי בסך 180,000 ₪ בגין הפגיעה בניידותו, וזאת משום שלטענתו, לאור מצבו הנפשי הקשה, והקושי הכרוך בשימוש בתחבורה ציבורית, יהיה עליו להיזקק לנסיעות במוניות לצורך ביצוע סידוריו השונים.

 

54.לתובע לא נגרמה פגיעת ניידות, ועל כן הנני דוחה עתירת התובע לקבלת פיצויים בראש נזק זה.

 

 

ט"ז. כאב וסבל

 

55.בשים לב לשיעור נכותו הרפואית של התובע (76%), הנני פוסק לתובע פיצוי בסך 300,000 ₪ עבור כאב וסבל.

 

 

י"ז. ניכויים מהפיצויים

 

56.התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

 

 

57.מטעם הנתבעים הוגשה שתי חוות דעת, שנערכו על ידי האקטואר, מר אייל בוכבינדר. שתי חוות הדעת הן חוות דעת רעיוניות, והמומחה, מר בוכבינדר ציין, כי הוא התבקש להניח, שלתובע נכות צמיתה בשיעור 76%.

 

על יסוד הנחה זו, הגיע מר בוכבינדר למסקנה, שקצבת הנכות נעבודה, בעבר ובעתיד, שהתובע זכאי לקבל היא בסך 947,300 ₪, וכן יש לנכות מהפיצויים שישולמו לו את סכומה המהוון של ה"קצבה המיוחדת", המשולמת לנכים שדרגת נכותם גבוהה.

 

 

58.כאמור לעיל, הועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי קבעה כי לתובע נכות אורתופדית בשיעור של 19%. בעקבות חוות דעתו של ד"ר קרון, פנה התובע למוסד לביטוח לאומי, וביקש להכיר בכך, שגם פגיעתו הנפשית נובעת מהתאונה. ואולם, תביעת התובע בעניין אחרון זה נדחתה על ידי הועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי, בנימוק, שהפגיעות הנפשיות אינן קשורות לתאונה.

 

 

59.משהגיש התובע תביעתו לקביעת דרגת נכותו מעבודה, וזו נקבעה, יצא התובע ידי חובת הקטנת הנזק, ואין מקום לזקוף לחובתו חישובים רעיוניים, שמטרתם לגרום לכך שמהפיצויים המגיעים לתובע, ינוכו סכומים שלעולם לא ישולמו לו. גם אם קבעתי, בשונה מהועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי, כי לתובע נכות רפואית בשיעור 76%, אין לנכות מהפיצויים את הסכומים הרעיוניים בהם נקב מר בוכבינדר, וכל שיש לנכות הם הסכומים אשר שולמו לתובע בפועל.

 

 

60.לתובע שולם בפועל סכום של כ- 117,000 ₪, בתקופה שתחילתה בחודש מאי 2009 ועד דצמבר 2010. הסכום ששולם לתובע בפועל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 31.12.2010, מגיע כדי סכום של 127,464 ₪, ובמעוגל – 127,500 ₪, וסכום זה הוא הסכום שינוכה מהפיצויים.

 

 

י"ח.סיכום

 

61.על יסוד כל האמור לעיל, חישוב הפיצויים לתובע יהיה כדלקמן:

 

(א)הפסדי השתכרות בעבר (סעיף 35 לעיל)329,750₪.

(ב)הפסדי השתכרות בעתיד (סעיף 38 לעיל)608,900₪.

(ג)הפסדי פנסיה (סעיף 41 לעיל)112,600₪.

(ד)טיפולים רפואיים ונסיעות (סעיף 46 לעיל)100,000₪.

(ה)עזרת צד ג' בעבר (סעיף 50 לעיל)50,000₪.

(ו)עזרת זולת בעתיד (סעיף 52 לעיל)120,000₪.

(ז)כאב וסבל (סעיף 35 לעיל)300,000₪.

-----------------

1,621,250₪.

(ח)ניכוי קצבאות המוסד לביטוח לאומי (סעיף 60 לעיל)127,500₪.

-----------------

סך הכל1,493,750₪.

 

 

62.אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

 

(א)הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך 1,493,750 (מיליון וארבע מאות תשעים ושלושה אלף ושבע מאות וחמישים) ₪, כערכו בתאריך פסק דין זה. התשלום יבוצע בתוך 30 ימים, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד לתשלום הלא בפועל.

 

(ב)הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 360,000 ₪.

 

(ג)בחלוקה שבין הנתבעים לבין עצמם, ועל פי ההסדר הדיוני שנעשה, הנתבעים 1 ו- 2 ישאו בתשלום 75% מהסכומים הנ"ל, והנתבעים 3 ו- 4 ישאו בתשלום 25% מהסכומים הנ"ל.

 

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ה, 07 מאי 2015, בהעדר הצדדים.

Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ