פסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות לגבי האחריות בתאונת שרשרת יוצר השתק פלוגתא

1.      1.      תובענה זו עניינה ב"תאונת שרשרת" שאירעה ביום 21/7/05.

הרכב הראשון היה רכב מסוג טויוטה, מס' רשוי 3665609, נהוג בידי נועה לבני.

הרכב השני היה רנו קנגו, מס' רשוי 9258015, נהוג בידי נועם חמרני.

הרכב השלישי היה מונית סקודה, מס' רשוי 5948925, נהוג בידי ציון שרעבי.

הרכב הרביעי היה מסוג סיאט, מס' רשוי 2098651, נהוג בידי ישראל פרץ.

2.      2.      בענין תאונה זו הוגשו מספר תביעות משפטיות.

תביעה אחת הוגשה על ידי לבני נגד חמרני, בביהמ"ש לתביעות קטנות בראשל"צ (ת.ק. 2282/05).

התביעה השניה הוגשה ע"י חמרני נגד שרעבי ונגד פרץ, גם זאת בביהמ"ש לתביעות קטנות בראשל"צ (ת.ק. 359/06).

שתי תביעות אלה התבררו במאוחד בפני סה"נ, כב' השופט רצ'בסקי, וניתן פסק דין אחד ביחס לשתיהן. לאחר ששמע את עדויות הנהגים, קבע ביהמ"ש לתביעות קטנות בפסק דינו, " שפרץ הוא בבחינת אחראי ודאי להתרחשות התאונה". ביהמ"ש חייב, לכן, את פרץ לשלם את נזקיה של לבני ואת נזקיו של חמרני, בתוספת הוצאות משפט, ודחה את התביעה נגד שרעבי.

3.      3.      התביעה שבפניי היא שוב תביעה נגד פרץ, בגין אותה תאונה. התובעת היא בעלת הזכויות במונית, שבה נהג שרעבי במועד התאונה.

ב"כ התובעת הגיש בקשה ליתן פס"ד כנגד הנתבע (פרץ), מחמת מעשה בית דין (השתק פלוגתא). ב"כ התובעת טוען כי לאחרונה נפסקה הלכה בביהמ"ש העליון (רע"א 1958/06) אשר הסירה את הספקות בשאלה האם פסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות יוצר מעשה בית דין, ונתנה לשאלה זו תשובה חיובית.

4.      4.      אכן, ביהמ"ש העליון, בענין רע"א 1958/06 סויסה נ' צ'מפיון מוטורס (פורסם באתר נבו) קבע (מפי כב' השופט א' רובינשטיין):

"במישור הנורמטיבי, ככל שהמדובר בהשתק פלוגתא, לדעתי במתח ובאיזון שבין המציאות המשפטית שבה כבר הוכרע הדין בפלוגתא בה מדובר, לבין השוני שבדרכי תפקודו של בית המשפט לתביעות קטנות לעומת בית משפט השלום ה"רגיל" - מכריעה הכף הראשונה. דבר זה נובע ממדיניות שיפוטית ראויה ומן השכל הישר. לא יתכן שהחלטת בית משפט מקצועי, שהוא חלק ממערכת בתי המשפט של המדינה, שהתובע הגיש תביעה בו בעיניים פקוחות, ובית המשפט שמע את הצדדים, עיין בחומר שלפניו, שקל והכריע את הדין, תהא כלא היתה - וניתן יהא לפתוח מחדש את הספר כאילו עולם כמנהגו הקודם נוהג. צדק אינו רק צדקו של צד אחד, אלא של כולי עלמא.

......

בית המשפט לתביעות קטנות הוא בית משפט ששופטיו הם הם שופטי בית משפט השלום (וכך הודגם אף פרסונלית בנידון דידן עצמו), ולכן אפיונם המרכזי הוא כשל כל בית משפט המכריע בסכסוכים. ועם זאת, ההבדל המסוים, הנובע בכל זאת מקיומם של סדרי דין שונים ודיני ראיות גמישים, יכול לבוא לידי ביטוי בגמישות מה גם בענין השתק עילה ( לא, לדידי, השתק פלוגתא) כדי לאפשר עשיית צדק במקרים המתאימים".

אעיר כי השאלה שהתעוררה באותו ענין היתה בנוגע להשתק עילה, מפני שביחס להשתק פלוגתא, אף המערער שם הסכים ולא חלק על כך שפסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות אכן יוצר השתק פלוגתא.

אעיר גם כי באותו מקרה נקבע שקיים השתק עילה, על אף שפסק הדין בתביעות קטנות ניתן על דרך הפשרה (כנראה לפי סעיף 79א').

עם זאת, אני ער לכך שבאותו מקרה, התובע הוא זה שהגיש תביעה לבימ"ש לתביעות קטנות, ובכך המצב שונה משהו מאשר במקרה שבפניי, בו מדובר בנתבע, שההתדיינות בביהמ"ש לתביעות קטנות נכפתה עליו.

5.      5.      יודגש כי הנתבע בפניי מסכים כי פסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות יוצר, עקרונית, השתק פלוגתא (ר' סע' 11, 29 לסיכומיו). טענתו איננה במישור העקרוני, אלא טענתו היא, כי לא נתקיימו התנאים להחלת השתק פלוגתא.