פסק דין משלים בתיק ת"א 969/05

פס"ד משלים זה עניינו בחלק הצפוני של תביעת פירוק השיתוף בגוש 18138 חלקה 55, חלקות משנה 117, 116 (להלן: "המקרקעין").

טענת הנתבעת מס' 36 (התובעת מס' 2) גב' סעדי מאג'דה (להלן : "סעדי").

1.         הואיל ובזמן מכירת הזכויות בקרקע ונכון להיום מדובר בקרקע חקלאית, כל חלוקה (לרבות חלוקה בעין) תהיה חלוקה של קרקע חקלאית.

2.         סעדי טוענת, כי תשריט החלוקה היה זמני בלבד, ובמיוחד בכל הנוגע לחלקות 116, 117 ולא הייתה לה כל כוונה לוותר על הזכות הקניינית וזאת מהנימוקים הבאים:

א.         מדובר בקרקע חקלאית וזכות המעבר ניתנה כהרשאה למעבר לחלק מחלקות המשנה, אשר צוינו בהסכמים השונים. בהסכמי המכר מעולם לא ניתן ויתור על הזכות הקניינית בחלקות המשנה 116 ו- 117.

            זכות המעבר היתה זמנית, רוחבה של זכות המעבר כ 3 מ' בלבד, דבר המעיד כי באף קנה מידה היה בו כדי להוות "דרך".

ב.         כל חלוקה אמורה להיות כפופה להיתר ולאישור המפקח ובכלל זה בנוגע לייעוד החלקות 116, 117 אשר אין להם תוקף מלבד הרשאה למעבר.

ג.          מר עבד אלסלאן ומר פארס עווד רכשו בשנת 1994, 9,250 מ"ר ובהסכם הנ"ל לא היה כל זכר לזכות מעבר דרך לחלקות המשנה 116, 117.

ד.         זכות המעבר בחלקת משנה 116 ו-117 לעולם לא הקנו זכות קניין למוטביהם.

            כיום מבקשת התובעת לבטל את ההרשאה וזכות המעבר שניתנה על ידה.

3.         לסעדי זכות קניינית רשומה בחלקות המשנה הנ"ל, זכות זו הינה זכות חוקתית. הנטל לסתור זכות זו חלה על הצדדים האחרים ("הנתבעים - המשיבים").

4.         בין הצדדים היה הסכם שיתוף וזה אינו שקול כנגד הסכם חלוקה הסכם שיתוף איננו בגדר
"עיסקה במקרקעין" המקנה זכות קניינית. אין לסעדי כל כוונה לפגוע בזכויות הרוכשים במגרשיהם ובכלל זה אין לה כוונה לחזור בה מהעסקה שנעשתה בינה לבין המשיבים בדבר המגרשים שמכרה למשיבים, אך אין בכך כדי לשלול ממנה את זכותה לתבוע את פירוק השיתוף.

5.         נימוקי התביעה לפירוק השיתוף ע"י גב' אסאדי:

            אסאדי טוענת כי הנתבעים 26 ו- 33 פלשו לחלקה שלה ללא הסכמתה ותוך התעשרות שלא כדין על חשבונה ויש לה הזכות לתבוע דמי שימוש ראויים בנוסף לנזקים שנגרמו עקב פלישה זו. הפולשים גידרו אותה ובנו עליה. התנהגות זו לא היתה ידועה לאסאדי, שהיא אלמנה קשישה וחולנית המתגוררת בעכו, אך ייתר בעלת הזכויות שנוכחו ומתגוררים בשטח ישבו בחיבוק ידיים ובשתיקה על המצב הקיים הנ"ל, דבר המעיד כי ויתרו על זכות המעבר כאמור. אסאדי דורשת הקצאת מגרש בהתאם לתוואי בשטח ובהתאם לסעיף 39 (א) לחוק המקרקעין .

6.         אסאדי מכחישה מכל וכל כי לקחה "טרמפ" על התביעה העיקרית של אסלאן (בדבר פירוק השיתוף). אסאדי טוענת, כי לא ידעה על השינויים הדרסטיים, אשר התחוללו בשטח ע"י הנתבעים 36 ו/או 33 ו/או 29 עד לאחרונה.

7.         אסאדי מסכימה, כי הסכמי המשיבים בתביעה הנ"ל בלבלו ומבלבלים בין הסכמי המכר לבין סעדי מנצרת אשר, הקצו מפורשות שטחים לכבישים תוך נקיבה ברוחב של 10 מ' ובמידת הצורך ב - 12 מ', דבר שאינו קיים באף הסכם מהסכמי אסאדי הנ"ל ואין כל מקום להשוואה ביניהם.

8.         ביהמ"ש צריך להכריע בשאלה, האם זכות למעבר בחלקות המשנה 116 ו - 117 הם זכויות קנייניות בהתאם לסעיף 5 לחוק המקרקעין, או שמא מדובר בהרשאה או רישיון למעבר בלבד.

            זכות המעבר מעולם לא נרשמה כ"זיקת הנאה" ברישומי רשום המקרקעין ומשכך לא מדובר בזכות קניינית, אלא הרשאה למעבר.