השופטת נילי ארד
1. בפסק דין מיום 15.6.2003 החלטנו על קבלת הערעור שהגישה המערערת (להלן:
המדינה או
משרד החינוך) ועל ביטול פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אהובה עציון ונציגי ציבור מר דוד רג'ואן ומר בן בן-אלי; עב 5588/02), בו הוצהר כי המשיבים 1 (להלן:
המשיבים) הינם עובדי מדינה בחוזה עבודה לתקופה שאינה צמיתה. נימוקינו לפסק הדין מפורטים להלן.
רקע עובדתי
2. בהחלטת ממשלה משנת 1992 הוטלה האחריות לאבטחת מוסדות חינוך על משרד החינוך באמצעות חברות שמירה ופיקוח על ביצוע האבטחה. לשם ביצוע משימות האבטחה הללו "הוחלט לרכוש את שירות הפיקוח מחברה חיצונית" באמצעות מכרז, בו זכתה חברת מרטנס הופמן יועצים לניהול בע"מ (היא המשיבה 4, להלן:
מרטנס הופמן). חברה זו העסיקה כ-30 איש במתן שירותי פיקוח על אבטחת מוסדות חינוך, ובחופשות ובפגרות סיפקה החברה שירותי פיקוח על פעילויות מחוץ לתחומי מוסדות החינוך, כגון טיולים, מחנות קיץ וקייטנות. כעבור זמן צומצמו שירותי החברה לפיקוח על טיולים בלבד, בהיקף של כשישה-שבעה פקחים בלבד.
3. בשנת 1997 נרצחו שבע תלמידות מיריות חייל ירדני במהלך טיול בית ספר ב"אי השלום". לשם מניעת הישנותם של אירועים טרגיים ממין זה, ולאור המלצותיהן של שתי ועדות שמינה שר החינוך, הוקם במשרד החינוך גוף ריכוזי להכשרת מאבטחים לטיולים, בקרה ופיקוח על האבטחה, בהתאם להוראות חוזר מנכ"ל (להלן:
המנהלת או
מינהלת הטיולים). בראש המנהלת עמד עובד המשרד, מר נעמן, אשר נקלט במיוחד לצורך ביצוע המשימה והועסק בחוזה מיוחד שהתחדש מעת לעת.
במסגרת מנהלת הטיולים פעלה יחידת פיקוח אשר העניקה שירותים למנהלת (להלן:
היחידה או
יחידת הפיקוח). תפקידי מנהלת הטיולים ויחידת הפיקוח היו בעיקרם אלה: אישור מסלולי הטיולים; הדרכה במוסדות חינוך והעברת נהלי הביטחון; פיקוח בפועל על טיולים ומעקב אחר ביצוע נהלי משרד החינוך; העברת השתלמויות למנהלים, רכזי טיולים ולתנועות נוער; השתתפות כמדריכים ובוחנים בקורסים שנתיים שמארגן משרד החינוך; בדיקת היערכות מוסדות החינוך לשעת חירום; חילוץ וסיוע לנפגעים במהלך טיולים.
בהתאם לנהוג עד לאותו מועד החליט משרד החינוך לרכוש את שירותי הפיקוח של היחידה מחברה חיצונית בדרך של פרסום מכרז. בהתאם, התבקשה חברת מרטנס הופמן להרחיב את השירותים שנתנה למשרד החינוך במסגרת המכרז באותה עת, ולהוסיף פקחים עד לפרסום מכרז חדש. לצורך מתן שירותי הפיקוח העמידה מרטנס הופמן בראש יחידת הפיקוח את עובד החברה, מר משה חג'בי, הוא המשיב 1 בערעור זה (להלן גם:
חג'בי). בנוסף העסיקה החברה כ-15-16 פקחים על בסיס המכרז הקיים, עד תום תקופת המכרז.
4. בינואר 1998 פורסם מכרז חדש למתן שירותי פיקוח ושירותים נוספים. במכרז זכו שלוש חברות שהגישו הצעה אחת. במכרז נוסף למתן אותם שירותים שפורסם באפריל 1999 זכתה חברת מרמנת ארגון וניהול פרויקטים בע"מ (המשיבה 3, להלן:
מרמנת). באפריל 2002 פרסם משרד החינוך מכרז ל"מתן שירותי פיקוח על אבטחה, טיולים ופעילות חוץ בית-ספרית". הזוכה במכרז הייתה חברת י.ת.ב בע"מ (היא המשיבה 2, להלן:
י.ת.ב).
נוכח אי זכייתה במכרז, הודיעה מרמנת לפקחים שהועסקו על ידה (הם 16 המשיבים מס' 1) על פיטוריהם, אשר ייכנסו לתוקף ביום 31.5.2002, נוכח סיום ההתקשרות בינה לבין משרד החינוך.
יצוין, כי חברת י.ת.ב, שהודיעה על מתן השירותים למשרד החינוך באמצעות עובדיה, כנדרש במכרז בו זכתה, לא פסלה מלכתחילה העסקתם של מי מהמשיבים. ביטוי לכך ניתן אף בפסק הדין החלקי שיצא מלפנינו, בו נאמר כך:
" לעת הזאת רשמנו לפנינו את הצהרתה של המשיבה 2, חברת י.ת.ב. בע"מ, לפיה תהיה נכונה לתת הזדמנות שווה למי מן המשיבים, לעבוד במסגרתה, ככל שתתבקש לכך על ידם, ובכפוף לכך שיימצא מתאים לתפקיד המיועד להם, ובתנאים שנקבעו במכרז".
5. עד לפיטוריהם ביום 31.5.2002 הועסקו המשיבים על פי חוזי עבודה אישיים שחתמו עם מרטנס הופמן ומרמנת, שהן חברות קשורות (חברת אם וחברת בת; להלן גם:
החברות). שלושה מן המשיבים הועסקו בחברות מאז שנת 1992 (זיו, גינדין ובן אל), כאשר העסקתם של זיו וגינדין נעשתה בשתי תקופות: משנת 1992 עד 1995 ומשנת 1996 ו-1997 בהתאמה עד לפיטוריהם; שניים מהמשיבים (חג'בי ופרידמן) הועסקו בחברות משנת 1993; שניים (דרורי והופן) הועסקו משנת 1994; ארבעה (בנארי, אליעזר, אלדר וגלעד) הועסקו משנת 1997; שלושה (ינקלביץ, רחמני, וגודקר) הועסקו משנת 1998; אחד (יפרח) משנת 1999 ואחד (פלקס) משנת 2000.
אין חולק על כך, שבמהלך שנות עבודתם הפרישו החברות עבור המשיבים הפרשות לביטוח פנסיוני ולקרן השתלמות, ובסיום עבודתם שילמו החברות למשיבים פיצויי פיטורים.
6. ביום 9.6.2002, לאחר שפיטוריהם נכנסו לתוקף, הגישו המשיבים תביעתם לבית הדין האזורי, נגד המדינה ונגד שלושת החברות, וביקשו כי יקבע שהם עובדי משרד החינוך. כפועל יוצא מכך עתרו לסעדים אלה: זכאותם למעמד של עובדי מדינה קבועים מראשית עבודתם; בהתאם, לחייב את המדינה לקלוט את המשיבים כעובדיה הקבועים, על כל הזכויות להן זכאי עובד מדינה, למן היום הראשון להעסקתם; לאסור על משרד החינוך להפסיק את העסקתם במנהלת הטיולים וביחידת הפיקוח או לבצע שינוי במעמדם; ולאסור על משרד החינוך לחתום עם חברת י.ת.ב. או עם כל גוף אחר על הסכם המעביר אותם להיות עובדי אותה חברה בניגוד לרצונם.
פסק דינו של בית הדין האזורי
7. בפסק הדין נחלקו דעות חברי המותב. נציגי הציבור, בדעת רוב, גרסו כי דין התביעה להתקבל, בעוד אשר השופטת אהובה עציון, בדעת המיעוט, סברה כי דין התביעה להדחות.
עיקרי חוות דעתה של השופטת עציון היו אלה: עדויות המשיבים, לפיהן ראו עצמם עובדי מדינה משך תקופת העסקתם באמצעות החברות, לא היו משכנעות; מן העדויות הוברר שהשכר והתנאים הנלווים ששולמו למשיבים "[ש]עלו בהרבה על מה שהיו מקבלים אילו נחשבו עובדי מדינה"; "תעודת פקח" שהנפיק משרד החינוך למשיבים אינה בגדר ראיה להיותם עובדי מדינה, אלא כלי בלבד למילוי תפקידם בשטח; מניתוח העדויות והראיות עולה שהכוח לפטר את המשיבים היה מסור לחברות ולא למשרד החינוך; בכך שהמשיבים עברו ראיון במשרד החינוך לפני שהתחילו עבודתם אין כדי להעיד על קיום יחסי עובד-מעביד בין המשרד והמשיבים, אלא על "האפיון המקצועי המיוחד של התפקיד"; המשיבים הועסקו על ידי החברות בחוזי עבודה אישיים, כשהתערבות משרד החינוך בסוגיית שכרם של המשיבים לא חרגה ממסגרת פיקוח על תנאי המכרז שהוציא המשרד; התניית יציאתם של המשיבים לחופשה באישור הגורמים המוסמכים לכך במשרד החינוך, כפי שנקבע בחוזי העבודה שלהם, באה בגדר דרישותיו הלגיטימיות של מזמין העבודה לשם תיאום חופשות ובהתחשב במכלול הצרכים; לצורך ביצוע עבודתם סיפק משרד החינוך לעובדים כלי רכב, נשק וציוד משרדי. זאת, לשם ייעול העבודה והקלה על ביצועה באופן אחיד וקבוע, ובמטרה לחסוך בעלויות - כטענת המשרד.
על רקע זה, ולאחר ששקלה את כלל מאפייני העסקתם של המשיבים, הגיעה השופטת עציון למסקנה כי לא התמלאו התנאים בהם ניתן לקבוע כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין המדינה למשיבים. חיזוק למסקנתה נמצא בכך שחג'בי, אשר שימש מנהל יחידת הפיקוח, סירב במהלך שנת 1997 להצעה להיקלט כעובד מדינה והעדיף להישאר עובד חברת מרמנת.
8. דעת רוב חברי המותב נכתבה בידי
נציג הציבור מר דוד רג'ואן, וטעמיו לקבלת התביעה היו אלה: החברות סיפקו למשרד החינוך "פתרון פורמאלי-טכני" לבעיית העסקת המשיבים במשרד; הקשר האותנטי והעיקרי התקיים בין משרד החינוך והמשיבים, שנדרשו למלא בפועל תפקיד כעובדי משרד החינוך; הקשר בין משרד החינוך והחברות, שנעשה באמצעות מכרזים שפרסם משרד החינוך, היה "פורמלי ומשני" בלבד ונועד "לעקוף מכשול" ואין הוא אלא "פיקציה". לפיכך, הגיע נציג הציבור מר רג'ואן למסקנה, כי בין המדינה והמשיבים שררו יחסי עובד-מעביד. למסקנה זו הצטרף נציג הציבור מר בן-אלי.