לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת אשר בהתאם לנטען מעדה בכניסה לבניין מגוריה.
1. התובעת ילידת 1933 מתגוררת ברח' דרך השרון 38 בהוד השרון. בהתאם לנטען בכתב התביעה, ביום 8.10.2002 בשעות הערב, בעת ששבה מעבודתה לביתה מעדה בכניסה לבניין, אשר שופץ באותה העת. בהתאם לנטען, הכניסה לבנין הייתה מוזנחת, על המעבר הונח באופן רשלני שטיח ישן בכדי לאפשר כניסה ומעבר לדיירי הבניין. לטענת התובעת מסלול ההליכה לא היה בטוח, במקום הונחה פסולת בנייה ולכן ארעה התאונה.
2. התביעה הוגשה נגד נציבות הבית המשותף ואטיר הנדסה בע"מ, אשר ביצעה את עבודות השיפוצים במקום (להלן -
"הקבלן"), הנתבעת-3 הינה מבטחת הקבלן
. הקבלן הגיש הודעת צד ג' נגד ה"ה סמול לירן ועינב, אשר בהתאם לנטען ביצעו במועד הרלוונטי שיפוץ בדירתם (להלן - "
צד ג'"). נציגות הבית המשותף לא הגישה כתב הגנה, לא הוגש אישור מסירה וגם לא התבקש פס"ד נגדה.
3. בהחלטה מיום 6.5.10, החלטתי לפצל הדיון, לשאלת החבות והנזק. ישיבת הוכחות התקיימה ביום 24 נובמבר 2010. (ציטוטים ואזכורים שיובאו להלן הינם מפרוטוקול דיון זה).
המחלוקת הנטועה בין הצדדים הינה לנסיבות קרות האירוע. ראשית, האם מעדה התובעת בכניסה לבניין המגורים, בהתאם לנטען על ידה. האם מעדה כתוצאה מפעולות השיפוץ שבוצעו במקום על ידי הקבלן או על ידי צד ג' אשר בהתאם לנטען ביצע שיפוץ בדירתו בתקופה הרלבנטית והאם קיימת רשלנות.
טענות הצדדים
4. מטעם התובעת הוגשו תצהירי הגב' ומר שמחון. בהתאם לנטען, ביום 9.10.02 בשעות הערב, לאחר ששבה התובעת לביתה ממקום עבודתה, הלכה לרופא נשים וכששבה בשנית לביתה, בשעות הלילה, מעדה בכניסה לבניין. לטענתה:-
"
המעבר מהחנייה אל כניסת הבנייה, היה מלא מפגעים, בוצי ומלא מהמורות והקבלן שם חתיכת שטיח שעליו הלכתי. מדובר היה במסלול הליכה מוזנח שכן על המעבר הונחה באופן רשלני שארית של שטיח ישן. השטיח שהושם הוא שהטעה אותי לחשוב כאילו מדובר במסלול יחסית בטוח שכן השטיח כיסה על מכשולים שלא יכולתי לראות ולמעשה היווה מעין מלכודת - הלכתי עליו, כי חשבתי שזה בטוח ונפלתי בגלל שזה היה הכי לא בטוח כי השטיח הסתיר מפגעים מתחתיו. אגב הנפילה פגעתי בפסולת בנייה שהייתה מחוץ לשטיח, שהיה קטן מידות (שארית) והחבלות הן גם מהנפילה וגם "מהמפגש" עם המפגעים שהושארו בשטח, ברזלים, חלקי מרצפות, בלוקים שבורים."
(סעיפים 4-6 לתצהיר התובעת).
עוד הצהירה התובעת כי במקום לא היו שלטי אזהרה ולא היה נתיב הליכה אחר אל הבניין, התובעת הצהירה כי נזהרה ככל יכולתה. לטענתה, לאחר שמעדה, עלתה בקושי רב לביתה, ובגבור הכאבים הזעיקה רופא לביתה. התובעת צרפה לתצהירה, תעודה רפואית מיום 9.10.02 שעה 23:45 אשר נרשמה על ידי הרופאה שהוזמנה על ידה, ד"ר גולדברג בה צוין "
החולה לפני כשעה נפלה בכניסה לבית (בניין) ..." כן צורפה תעודה רפואית ראשונה, מיום 10.10.02, לנפגע בעבודה (נספח 3 לתצהיר) ובה צוין
"נפלה בדרך מהעבודה, אתמול בערב....". ותעודה נוספת מיום 13.10.02 (נספח 4 לתצהיר), בה צוין "
בדרך מהעבודה בכניסה לבניין המגורים..".
מר שמחון בתצהירו טען כי ביום 9.10.02, בשעות הלילה, בשעה שחזר לביתו מהעבודה, מצא את אשתו חבולה. היא סיפרה לו כי נפלה בכניסה לבניין.
5. מטעם הקבלן הוגש תצהיר עדות ראשית של מר טוביה רעות, שותף ומנהל בנתבעת 2. בהתאם לנטען נשכר על ידי וועד דיירי הבניין, לצורך התקנת מעלית בבניין. לטענתו עבודות השיפוץ נמשכו בין 8 ל- 10 חודשים וכללו פתיחת פיר המעלית לכל גובה הבניין, שינויים מבניים של גרמי המדרגות, עבודות טייח, צבע, חיפוי אבן בחדר המדרגות והחלפת ריצוף לובי הכניסה לבניין וריצוף חצר הבניין. לטענת מר רעות, הקבלן הקפיד על הסדר והניקיון בביצוע העבודות והציב דרך קבע מכולה לפינוי אשפה לתוכה הושלכה פסולת שהצטברה במהלך יום העבודה, לדבריו העבודות החלו מידי יום בשעות הבוקר ונמשכו עד לשעות אחר הצהריים, כאשר בסופו של כל יום בוצע ניקיון ואיסוף הפסולת לתוך המכולה.
עוד נטען, על ידי מר רעות כי הקבלן לא הניח שטיח בכניסה לבניין, בוודאי לא על פסולת בניין אשר כאמור הושלכה ופונתה מידי יום. עוד נטען בתצהירו של מר רעות כי במקביל לביצוע עבודות הקבלן בבניין בוצעו בבניין שיפוצים במספר דירות. לדבריו, הדיירים עשו שימוש במכולה שהוצבה על ידי הקבלן ולא אחת כאשר שב לבניין בבוקר יום המחרת הבחין בפסולת של אותם דיירים, סביב המכולה. עוד הצהיר מר רעות כי במועד הרלוונטי לאירוע הנטען, בוצעו על ידי הקבלן עבודות "קוסמטיות" בלבד, ולכן, לא הצטברה יותר פסולת של הקבלן. לדבריו, רק בתחילת העבודות, כאשר שונה מבנה המדרגות נגרמה אי נוחות זמנית לדיירים וזאת עד להכנת חלופה למעבר.
6. מטעם הקבלן הוגש גם תצהיר חוקר ותמליל, של משרד החקירות "אינקוגניטו". החוקר מר ערן ינאי הצהיר כי ביום 17.9.06, פגש את בני הזוג סמול בדירתם בבניין, מתמליל שיחתו עלה כי משפחת סמול קיבלה את מפתח הדירה ביום 1.10.02, אולם נכנסה לדירה לאחר שיפוצים ביום 1.11.02, את השיפוץ החלה משפחת סמול לבצע בדירתה כשבוע לאחר קבלת מפתחות הדירה ביום 7-8.10.02. מר ערן סמול בתמליל הודה כי בשעת הכניסה לדירה עבודות השיפוץ בבניין עמדו לפני סיום,
"צביעות והשלמה של העבודות" עוד הודה מר סמול כי עשה שימוש במכולה שהוצבה על ידי הקבלן בחצר, לטענתו היו עובדי השיפוץ בדירתו מורידים שקיות עם אשפה דרך המדרגות וזורקים אותם לתוך המכולה.
7. מטעם צד ג' הוגש תצהירו של מר סמול בסעיף 4 לתצהירו טען כי ביום 13 אוקטובר 2002 החל לבצע השיפוצים בדירה.
8. לאחר תום שמיעת עדויות הצדדים ובטרם הוגשו סיכומים בכתב מטעם ב"כ התובעת, הוגשה על ידי התובעת בקשה להוספת ראייה. במסגרת הבקשה, נטען, כי התובעת ובעלה נזכרו כי בעת הגשת התביעה למל"ל צורפו על ידם תמונות של המפגע הנטען בכניסה לבניין המגורים להוכחת מקום נפילתה של התובעת. בבקשה נטען כי בחיפוש שערכו לאחר ישיבת ההוכחות עלה בידם לקבל בחזרה שתי תמונות שנמסרו על ידם למל"ל המצביעות על המפגע ומוכיחות את טענתן למצב הכניסה לבניין במועד נשוא התאונה.
הנתבעות התנגדו לבקשה לצירוף הראייה. הצדדים זומנו לדיון בבקשה במסגרת הדיון נחקרה הגב' ירדנה שמחון, ביתה של התובעת, אשר בהתאם לנטען צילמה את התמונות אותן ביקשה התובעת לצרף כאמור. כן, נחקרה התובעת בשנית לנסיבות הבקשה שהוגשה לצירוף הראייה.
דיון והכרעה
9. בחקירתה הנגדית נדרשה התובעת להתייחס לתביעה שהוגשה על ידה למל"ל, במסגרתה טענה כי התאונה התרחשה בשעה 17:30 בעת שחזרה מעבודתה הביתה. זאת, בשונה מהנטען במסגרת כתב התביעה ותצהיר עדותה הראשית, לפיהם התאונה התרחשה בשעת ערב מאוחרת לאחר ששבה מעבודתה ולאחר שחזרה מבדיקה אצל רופא נשים. התובעת הודתה כי נפלה פעם אחת בלבד באותו היום, בשעות הלילה ולא בשעה שחזרה ממקום עבודתה וכי מסרה פרטים לא נכונים במסגרת התביעה שהוגשה על ידה למל"ל, כדי שתוכר התאונה כתאונת עבודה (עמודים 6 ו-7 לפרוטוקול הדיון). בהמשך חקירתה הנגדית הודתה התובעת כי במועד שנפלה עבדה כבר המעלית בבניין, אולם לדבריה, נפלה ליד האינטרקום "
היו אבנים מכל הצדדים, אי אפשר ללכת, היה שם שטיח כדי שנלך עליו וכך זה היה חודשים" (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 6-8). לדבריה, הכניסה לבניין רוצפה רק כשלושה שבועות לאחר מועד הנפילה (שם, שורה 11). עוד לטענתה את השטיח הניח טוביה, עובד הקבלן. במסגרת חקירתה פרטה כי נפלה על שביל הכניסה לבית
"עליתי על השטיח, בזמן שהגעתי לאינטרקום. הגעתי מהשביל הראשי בכביש הראשי, באתי על השטיח ונפלתי עליו" (שם, שורות 28-29).